"מצאו את דיאבלו שוכב על נדב, ושניהם מתים"

שניות לאחר שנדב קודינסקי נכנס יחד עם כלבו דיאבלו לתוך המבנה החשוד בסמוך למעבר קרני ברצועת עזה, נשמע פיצוץ עצום. מטען חבלה רב עוצמה, שהופעל על השניים, הרג אותם במקום. מאוחר יותר, כשהצליחו הלוחמים להיכנס פנימה, הם מצאו את דיאבלו שוכב על נדב, כאילו מחובקים. "מאוד רציתי שהם ייקברו יחד, חשבתי על כך שהם אחד, שזו אהבה גדולה ושאין סיבה שיפרידו ביניהם, אבל אמרו לי שזה בלתי אפשרי", מספר אביו של נדב, חנוך קודינסקי.

תשעה לוחמים של יחידת עוקץ נפלו בקרב מאז 1991, ולוחמים רבים נוספים נפצעו כשהובילו את הכוחות במבצעים מסווגים, שחלקם לא פורסמו עד היום. כעמוד אש לפני המחנה הם הלכו בראש הכוח, מפלסים את דרכם של הלוחמים באזורים המסוכנים ביותר, מוכנים להקריב את נפשם, את גופם, כדי להגן על חבריהם לכוח. לצידם היו כלביהם, הלוחמים על ארבע.

ביום שני האחרון התקיים בבית הקברות לכלבים בבסיס מתקן אדם טקס לזכר כלבי יחידת עוקץ, שמתו במשימות המבצעיות בעודם שומרים על חיי אדם. עשרות לוחמים לבושים ירוק וכומתות אדומות לראשם עמדו בין המצבות הקטנות, ובצד ישבו בני משפחות שכולות. בזה אחר זה צעדו פנימה ארבעה לוחמים ולוחמות וביצעו מצעד הצדעה כלבני יחד עם כלביהם. הנוכחים שרו שיר, שמעו דברים והצדיעו ללוחמים על ארבע שהצילו חיים.

על כיסא בסככה, עוטה כובע גדול, ישב יעקב גוטליב וצפה בטקס יחד עם רעייתו, ציפי. כבר 25 שנה הם מגיעים לטקסים ולאירועים של יחידת עוקץ, ואפילו אימצו כלב שנולד ביחידה. כבר 25 שנה שהם חלק מהיחידה, מאז נהרג בנם, סמ"ר מיכה גוטליב, באסון המסוקים ב-1997, כשעשה את דרכו עם כלבתו, אמבר, לפעילות מבצעית בלבנון.

"מיכה רצה להיות ביחידה קרבית מיוחדת והתגייס ליחידת הלוחמה בטרור, אבל בגלל שהם עוסקים יותר בהדרכה הוא ביקש לעבור ליחידה קרבית שמגיעה למגע עם האויב - וכך הוא הגיע לעוקץ", הם מספרים. ביחידה ביקשו לשלוח את מיכה לקורס קצינים, אך הוא סירב בתוקף לעשות זאת מבלי לבצע פעילות מבצעית בלבנון. "הוא אמר שחייל לא יכול ללכת לקורס קצינים בלי לעבור את לבנון. מפקד היחידה הסכים, כי חשש שיוותר על הקורס בכלל, ואמר לו שברגע שהוא יורד מלבנון הוא הולך לבה"ד 1".

"הוא קפץ לתוך המסוק"

בערב שבו התרחש האסון היה מיכה מצונן, ורופא אסר עליו לצאת לדרך. "הוא נתן לו גימ"לים כדי שלא יעלה לבופור, אבל מיכה סירב וקיבל על עצמו את האחריות". הוא הגיע מאוחר לשדה התעופה בשל עיכוב של הנהג שהסיע אותו, וכמעט פספס את המסוק. "הוא דפק על הדלת, שכבר היתה נעולה, וכשפתחו כדי לברר מה קורה הוא קפץ פנימה. אחרי שהמסוקים התרסקו, מצאו בתוך נחל דן את ארנקו. רוב הציוד שלו לא נמצא, רק הארנק, ובתוכו פתק של הרופא שאוסר עליו לעלות לבופור - והחתימה של מיכה שהוא עולה בכל זאת".

לאחר מותו של בנם נוצר קשר הדוק בין בני הזוג גוטליב ליחידת עוקץ, והם נוהגים לבוא לטקסים ולאירועים של היחידה. כאמור, הם אף אימצו כלב מהיחידה. "הילדים תמיד רצו כלב, אבל גדלתי עם כלבים בבית וידעתי שזה עול גדול", מספרת ציפי, "כשמיכה נהרג בננו נאור ביקש כלב, ולכן פניתי למפקד היחידה ושאלתי אם אפשר לקבל כלב קטן. הוא סיפר שיש כלבה שנכנסה להיריון לא צפוי, ושנוכל לאמץ". בתחילה הכלבה שון, בת חמישה חודשים, היתה קשה מאוד לגידול, אך היא אולפה בסיוע של מאלף הכלבים של עוקץ. היא חיה 13 שנה ומתה לאחר שהכיש אותה נחש. היא קבורה לצד כלבי היחידה". לזכרו של מיכה, שהיה חובב קראטה, מתקיימת בכל שנה באוניברסיטת ת"א אליפות קראטה על שמו, שבה משתתפים גם אנשי צבא.

באסון המסוקים נהרג גם הרן פרנס ז"ל יחד עם כלבתו לסלי, והיה בן עשרים ואחת בנופלו.

ניבא את מותו

נדב קודינסקי, שנהרג עם כלבו דיאבלו בדצמבר 2004 ברצועת עזה במסגרת פעילות עם סיירת גולני, ניבא את מותו עוד לפני הכשרתו. אחרי סיום לימודיו בתיכון הוא יצא עם חברים ליוון, וכשהיו על מעבורת בסמוך לרודוס שלף אחד מחבריו מצלמת וידאו וביקש ממנו לומר משהו. בדיעבד, דבריו מצמררים ביותר. "אתה יודע למה זה מקום מעולה?", שאל נדב את חברו, "כשיראו אותי בגדי סוקניק כשאני אמות בצבא, אז לפחות יהיה גם את הנוף, למה אני יכול להתפוצץ עם הכלב".

"נדב היה ילד מאוד מיוחד, ורק אחרי שהוא נהרג הבנו עד כמה. אחרי שהוא נהרג פתחנו את החדר, את המגירות, ולא האמנו מה אנחנו קוראים", מספר אביו חנוך. דרכו לעוקץ היתה סלולה עוד לפני גיוסו. הוא עבר את הגיבוש בהצלחה ולאחר מכן את ההכשרה הארוכה. "קורעים אותם שם, אבל בכל פעם הוא היה מוציא את הגיטרה ומנגן לכולם. כולם גמורים והוא מנגן". את כלבו, דיאבלו, קיבל במהלך שירותו. "היה לו כלב לפני דיאבלו, שהיה האגדה של עוקץ. פתאום אמרו לו שהוא יקבל את הכלב הכי טוב ביחידה. הוא היה כל כך גאה. באחת השבתות הוא נשאר בעזה ובאנו לבקר. הוא הראה לנו את הביצועים של הכלב. הייתי בהלם".

בערב חנוכה 2004 נכנסו לוחמי סיירת גולני לשכונת סג'עייה בעזה כדי לאתר מנהרת תופת שיצאה לכיוון מעבר קרני. את הכוח הובילו נדב ודיאבלו, ומטען במשקל 200 ק"ג שהוטמן כשני מטרים בתוך האדמה, התפוצץ - ונדב נהרג. למרות המטען העצום וההדף הרב שנגרם מהפיצוץ, נמצאו גופותיהם של נדב ודיאבלו יחד. "המוות של נדב מאוד הפתיע אותנו. לא דאגנו משירותו הצבאי. הדאגה היחידה שלי היתה כשהוא היה לוקח את המכונית שלי בערב לבילוי, מזה הכי פחדתי. המוות שלו הגיע בבום". אמו של נדב, הדסה, נפטרה לפני כעשור, וחנוך קושר זאת ישירות לאבלה הקשה.

"חיי כלב אינם שווים לחיי אדם, וחיי כלב של עוקץ אינם שווים לחיי חייל, לוחם או אזרח. אך חייו של כלב בעוקץ ראוי שיהיו בעלי משמעות כדי שמותו, אם יקרה לו משהו, לא יהיה לשווא", הסביר בטקס רס"ן א', ראש מדור כלבנות.

"הלוחמים על ארבע הם זכות קיומנו. יש לנו שותפות גורל, ולכן הם חלק בלתי נפרד מהשכול ומהכאב של היחידה", אמר מפקד יחידת עוקץ, סא"ל י'. בסמוך לאחד הקברים, שעליו נכתב בכתב גדול "סולו", עמד סמ"ר (מיל') א' וסיפר כיצד בעל החיים הנאמן הציל את חייהם של הלוחמים, ובהם חייו עצמו, במבצע צוק איתן. "זו היתה כניסה לא פשוטה לעזה, שכללה קרב יריות ארוך", הוא נזכר, "למחרת נכנסנו לאחד הבתים שהיתה אינדיקציה לגבי המרתף שלו. לא ידענו מה יש שם, אולי מנהרה. אתה פותח ויש עולם שלם". הלוחמים פוצצו את הדלת העבה שחסמה את המרתף, וא' שלח את סולו פנימה. "גרם המדרגות הוביל למטה, ולא היה לנו מושג מה היה בפנים. פתאום שמענו בום של מטען. עפנו מההדף, ואז שמענו שני מחבלים יוצאים ומרססים את חדר המדרגות באמצעות מקלע כבד. השבנו אש והרגנו את המחבלים. אם סולו לא היה שם, סופג את האש וגורם למחבלים לצאת, אלו היו חיילים שהיו נהרגים. היו יכולים להיות שם שבעה או שמונה הרוגים".

שלושה ימים לאחר האירוע נגמרה הלחימה, אך מפקד חטיבת גבעתי דאז, עופר וינטר, הורה לחיילים לשוב פנימה ולהביא את גופת הכלב. "סולו הציל אותנו", מכיר לו סמ"ר (מיל') א' תודה, "בלעדיו היה קצין צריך לדפוק בדלת של ההורים שלי ולומר להם שנהרגתי".

השבוע, לצד השכול הכבד על לוחמי צה"ל שנהרגו, ציינו ביחידת עוקץ את גבורת לוחמיהם, שפעלו עם הכלבים כדי להציל חיים ושילמו על כך את המחיר הכבד מכל. "אמנם מדובר באמצעי לחימה, אך גם בבעל חיים, בלוחמים על ארבע. בלי הכלבים נהיה אולי לוחמי קומנדו מעולים, אך חסרים את האמל"ח החשוב שמייחד אותנו", סיכם זאת רס"ן נ', סגן מפקד עוקץ, "הלוחמים והכלבים הם הכוח שנע לפני המחנה. התכנסנו כדי לתת כבוד לגיבורים שנהרגו למען המדינה".