אתם עונים

רעות מרדל, 42, פתח תקווה

"האזרחים סובלים - והם מוסיפים קנסות"

נושא יוקר המחיה בארץ פוגש אותי ביום־יום ומשפיע כמעט על כל תחום בחיים: העלויות של הקניות בסופר לא מפסיקות לזנק, הארנונה, תשלומי המשכנתא - הכל פשוט עולה ומתייקר. כדי להצליח להסתדר אני נאלצת לצמצם ולעשות ויתורים, כמו לקנות פחות בשר או לוותר על סוגי גבינות מסוימים בסופר.

מצד שני, יש דברים בסיסיים שעליהם אי אפשר להתפשר. עכשיו בדיוק סיימתי קניות לילדים לבית הספר, עם כל הציוד הנדרש כמו מחברות, ספרים ועטיפות. אין ברירה, עם כל יוקר המחיה חייבים להמשיך לחיות, אז פשוט משלמים כמו כולם - משלמים ובוכים. לדעתי הממשלה חייבת להתערב במצב הזה באופן מיידי. קודם כל צריך להוריד את מחירי הארנונה ברשויות המקומיות, להתערב במונופולים וברשתות השיווק כדי שיוזילו את המוצרים בסופר, ולהפנות הרבה יותר תקציבים ומשאבים לתחום הרווחה. אני לגמרי מבינה שאנחנו נמצאים במצב של מלחמה וחייבים להעביר כספים רבים לביטחון, אבל מנהיגים צריכים לדעת לבוא גם לקראת האזרח הקטן. במקום זה מוסיפים עוד קנסות ומצלמות בכבישים, בזמן שהאזרחים סובלים.

מה שהממשלה הבאה צריכה לעשות זה להפחית מיסים ולהוריד את המע"מ כדי שנוכל סוף־סוף לנשום ולהרגיש הקלה בכיס. למרות הקושי הכלכלי, יוקר המחיה לא ישפיע על הפתק שאשים בקלפי. אני ימנית ומצביעה לביבי. בעיניי הוא המנהיג הכי טוב שיש לנו כרגע, וכשאני מסתכלת על שאר המועמדים אני לא רואה אצלם שום אג'נדה או מענה אמיתי. אחרי 7 באוקטובר מבחינתי השיקול הביטחוני הוא מעל הכל.

סימון חשנסקי, 43, באר שבע

"חייבים לתת לנו לנשום קצת"

נושא יוקר המחיה היום בארץ פוגע קודם כל באנשים שמרוויחים משכורת מינימום. אלו שעובדים 12 או 14 שעות ביום, כי רק ככה הם איכשהו נמצאים מעל קו העוני. בנוגע לכסף, מה שאני חושב שצריך לעשות זה לא רק שינוי ממשלתי. ממשלה חדשה לא תעזור. הבעיה במדינה היא יותר טכנית: אנחנו צריכים לשנות את הכיוון הכלכלי שלנו, לפתוח את השוק, להביא אנשים חדשים ולתת אפשרויות לעסקים קטנים ובינוניים.

אולי להוריד מס, אם כי אני לא כלכלן. היום לעסקים קטנים זה קשה. גרושתי, למשל, החזיקה סלון יופי, אבל המיסים הגבוהים והמע"מ מקשים מאוד. היא היתה חייבת כל הזמן להעלות מחירים בלי ברירה, ואי אפשר להחזיק ככה מעמד.

אני חושב שאפשר לפתור את זה, אבל זה ייקח זמן, כי לא הגענו למצב הזה אתמול אלא במשך שנים. פשוט צריכים לעשות צעד: לשנות חוקים, לשנות את מצב המיסים ולתת לאנשים לנשום במשך שנה או שנתיים. היום אנחנו עומדים על מע"מ של 18%, אז אולי לעשות הפסקה קצרה ולהוריד אותו ל־16%. אני יודע שאנחנו במצב מלחמה ובמצב ביטחוני קשה, וצריכים להעביר המון כספים לצבא, אבל עם ישראל זה יותר מ־10 מיליון איש וחייבים לתת להם אפשרות לנשום.

הנושא הזה גם משפיע מאוד חברתית. אם לפני כמה שנים הייתי יכול לקנות ב־100 שקל קנייה של ממש, היום 100 שקל זה לצאת לפאב ולשתות משקה אחד. אנשים בלחץ ולא יכולים לצאת ולחיות כמו שצריך כי פשוט אין להם כסף. בגלל זה תראו כמה אנשים טסים לאירופה, לתאילנד ולמקומות אחרים, פשוט לוקחים את הכסף שלנו ומעבירים אותו לשם. אנחנו חייבים לתת לאנשים פה קודם כל ביטחון כלכלי.

אליאור גז, 23, אשקלון

"יוקר המחיה בידיים שלנו, הציבור"

אני קצין בצבא לקראת שחרור. בפריפריה שממנה אני מגיע רואים איך המערכת לא פועלת לטובת האנשים. התנדבתי בבתי ספר וראיתי משפחות שלא סוגרות את החודש. אנחנו עם שיעורי עוני מהגבוהים ב־OECD ומאות אלפי משפחות בחוסר ביטחון תזונתי.

בעקבות יוקר המחיה הכל השתנה אצלי: אני חוסך כל שקל, מוותר על נופשים ובתי מלון, וכשאני בחוץ אני מעדיף לחכות ולבשל בבית. בתור בחור צעיר אני פשוט לא יודע איך אוכל לקנות כאן בית ולהקים משפחה במקומות ריאליים עם תעסוקה.

כדי להתמודד עם מחירי השכירות אני גר כרגע אצל ההורים, ואפילו דחיתי את הלימודים בשנה כדי לחסוך כסף למגורים במרכז. הממשלה יכולה להקים מרכזי שכירות מוזלים לסטודנטים ולהגדיל את היצע הדירות, אבל הבעיה עמוקה בהרבה ודורשת פתרון מהשורש. הפתרונות ידועים עוד ממחאת הקוטג' ב־2011: צריך שוק חופשי, פירוק מונופולים וריכוזיות, עידוד תחרות בייצור המקומי לצד פתיחת יבוא. זה לא קורה כי יש קבוצות חזקות בעלות שליטה כלכלית שלא מעוניינות בתחרות אמיתית.

ישראל תהיה פחות יקרה אם נפעל לטובת הכלל, נסייע לאוכלוסיות בעוני ונשלב שוק חופשי עם תפיסה חברתית. הכל תלוי בציבור - אם נבחר להיות חזקים, נשמיע קול ולא נוותר, הדברים ישתנו. אחרת נישאר בלופ הזה עוד 20 שנה. יוקר המחיה בהחלט משפיע על הפתק שלי בקלפי. עוד לא החלטתי למי להצביע, כיוון שעדיין לא ראיתי מועמד שמציג תוכנית ברורה ומוכן ליישם את הצעדים האלה.

אסיה גילעדוב, 57, מתגוררת בדיור ציבורי בבאר שבע

"אני נאלצת לוותר על תרופות כי אין  לי כסף"

בעקבות יוקר המחיה החיים שלי מתנהלים בין תרופות לאוכל. כנכה 100% שעברה שני ניתוחי גב אני מוותרת על התרופות, על חגורת גב ועל הידרותרפיה כדי לקנות דברים לבת שלי שמתחילה שירות לאומי, כי אין שום סיוע. הבת השנייה שלי צריכה מדרסים מיוחדים ואין לי איך לממן את זה, ואני לא יודעת איך זוגות צעירים יקנו דירה עם השכירויות והמשכנתאות שיש היום. אני לא גומרת את החודש, גוררת ארנונה וחשמל, ולא קונה שתייה בחוץ אלא רק במבצעים.

אחרי שהתגרשתי והגרוש שלי לקח את הבית והכניס אותי לגירעונות, הדיור הציבורי החיה אותי ואת הבנות שלי ונתן לנו אוויר לנשימה. הגעתי לשם דרך פורום הדיור הציבורי עם דני גיגי, שעוזר לנכים ולקשישים. ניסינו להעביר חוק כדי לקנות את הדירות ולצערי זה נפל, אבל קידמנו חוקים לנשים שיוצאות ממקלטים וממצבי אלימות במשפחה.

כדי שישראל תהיה פחות יקרה צריך להפסיק להעלות מחירים במכולת ולפתוח את השוק לחברות נוספות מעבר לתלמה או שטראוס. אני לא בעד יבוא, אלא בעד שהמדינה תתמוך בחקלאים שלנו כדי שנוכל לקנות מהם במחיר הוגן. על המצב אחראי כל מי שיושב בכנסת. אני נמצאת המון בוועדות ורואה איך הם רק צועקים במקום לעבוד יחד ולהקשיב, בזמן שהם דואגים לפריבילגיות שלהם ומטילים קנסות על הציבור. יוקר המחיה בהחלט משפיע על הפתק שאשים בקלפי.

טליה רביב, 27, ראשון לציון

"הממשלה חייבת להציב גבול למחירים"

יוקר המחיה השפיע משמעותית על כל מסלול החיים והקריירה שלי. סיימתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, אבל מהר מאוד הבנתי שממשכורת כזאת פשוט אי אפשר להתקיים בישראל. עשיתי חישוב מסלול מחדש ועברתי לעבוד בניהול משאבי אנוש בחברת הייטק. אנחנו זוג צעיר, משכיל ועובד - בעלי מהנדס חשמל ואנחנו מרוויחים בסדר גמור - ועדיין המציאות הכלכלית פה לא פשוטה בכלל. אמנם הצלחנו לקנות דירה בזכות מכרז של כונס נכסים, אבל מחירי הדיור בארץ מטורפים לגמרי, כשדירות 3 חדרים מתחילות מ־2 מיליון שקלים, וזה מונע מהמון צעירים אפשרות לעתיד.

זה מורגש היטב גם בסל הקניות. אם פעם הייתי יוצאת מהסופר עם עגלה מלאה ב־110 שקלים, היום השלמה קטנה של חלב וקורנפלקס עולה בקלות 300 שקל, ולא פעם אני מוצאת את עצמי מוותרת על מוצרים בקופה. הממשלה צריכה להציב גבול: לייצר הסדרים ומשכנתאות נוחות לזוגות צעירים, ולהרחיב את הפיקוח על מוצרי מזון בסיסיים מעבר לגבינה, ביצים ולחם, כדי להתאים את המציאות לדור של היום. חייבים גם להסתכל על מעמד הביניים שעובד קשה ומתקשה לסגור חודש, ולא רק על העשירונים העליונים.

בנוסף, עצירת המלחמה וקידום הסדר יאפשרו למשק להתרכז בכלכלה ולהציל את תעשיית ההייטק שנפגעת. בסופו של דבר הכל קם ונופל על הממשלה. הנושא הכלכלי בהחלט ישפיע על הפתק שלי בקלפי. המצב הביטחוני אמנם משמעותי מאוד ומורגש, אבל היכולת שלנו לחיות ולהתפרנס בכבוד היא שיקול מרכזי שלא אוותר עליו.

אור נחליאלי, בן 18

"למזלי אני נתמך על ידי עמותה"

בעקבות יוקר המחיה אני עושה ויתורים כל הזמן ומקצץ איפה שאפשר. עכשיו למשל קניתי בורקס בתחנה המרכזית במקום מנת שווארמה שעולה 60 שקל. גם להחזיק רכב אין לי שום אפשרות. אין לי כסף לקנות רכב אפילו מיד שנייה, ואין לי איך לממן דלק. העתיד בהחלט מדאיג. כרגע למזלי אני מוחזק באיזושהי עמותה אז אני פחות מוטרד ביומיום, אבל תמיד יש את השיקול בכל מקום אם לקנות, איפה לחסוך ואיפה לפרגן לעצמי.

כדי לשפר את המצב צריך להוזיל את מחירי הדיור ומוצרי החובה, להוזיל את הדברים הקטנים, לפתוח את השוק ולפרק מונופולים כדי שתהיה יותר תחרות ובחירה בין חברות. מה שמייקר את המחיה ומרוקן את קופת המדינה זה המצב העקבי של המלחמה, והצורך לממן לחימה ומערכות כיפת ברזל. מעבר לתחרות, אולי גם תרומה של אזרחים למדינה כמו שנת שירות יכולה לעזור.

מבחינת כלים, לימדו אותנו בבית הספר חינוך פיננסי - על חסכונות, ותק והכנסה קבועה - אבל לא איך להשקיע או לשאוף גבוה, אלא להיות אזרחים עובדים פשוטים. בסוף אפשר ללמד עד מחר, אבל כשרוצים לצאת בערב ולשתות בירה המציאות מורגשת מייד. שומעים על יוקר המחיה מההורים ורואים את זה בעיניים.

אני הולך עכשיו להצביע בפעם הראשונה, ויוקר המחיה הוא פרמטר חשוב מאוד בבחירה שלי. בארבע השנים הקרובות אני הולך לשרת בצבא. אני אמנם מוכן לזה שלא יהיה לי כסף לבזבוזים, אבל חשוב לי שנוכל לחיות פה בלי לחשב כל שקל, במיוחד בשנים שבהן אני משרת את המדינה.

כתבה זו הינה חלק ממגזין ״ישראל בוחרת״ אשר הופק על ידי המחלקה המסחרית במימון התנועה הישראלית למעורבות אזרחית