מעמד הביניים בישראל גדל על חוזה מוכר עם המדינה: אנחנו משרתים, עובדים קשה, משלמים מיסים ומתייצבים כשהמדינה צריכה אותנו. בתמורה אנחנו אמורים לקבל זכות די בסיסית - את האפשרות לבנות כאן חיים. לא להתעשר ולא לקבל מתנות - להקים בית ומשפחה, לפתח קריירה, לחסוך קצת, ובעיקר לא להרגיש שכל חודש הוא עוד סיבוב במלחמת הישרדות כלכלית.
זה חוזה כבד, אבל במשך שנים ישראלים היו מוכנים לכבד אותו בשם אהבת הארץ. עם זאת, כשעבודה קשה כבר לא מבטיחה יכולת לרכוש דירה, כשגם משכורת טובה לא בהכרח מייצרת ביטחון כלכלי, וכשהקמת משפחה הופכת לחישוב קר באקסל - משהו בסיסי בחוזה הזה מתחיל להיסדק. כתוצאה מכך דור שלם כבר לא שואל רק איך אפשר לחיות כאן, אלא אם בכלל אפשר לבנות כאן חיים.
עליות מחירים הן חלק טבעי מכלכלה שמתפתחת, אבל מה שקורה בישראל חורג מזמן מהתייקרות טבעית. ביולי 2023 דורגה ישראל ראשונה ב־ OECD ברמת המחירים. כוח הקנייה שלנו הולך ונשחק. לשם ההמחשה - בשעת עבודה ממוצעת אפשר לקנות בישראל כ־6.5 ק"ג פסטה, לעומת כ־9.9 ק"ג בארה"ב. לצד סל הקניות, העו"ש המשפחתי בסוף החודש מצטמק מהוצאות על תחבורה, חינוך, בריאות, גידול ילדים ושירותים אחרים.
זה מורגש, אולי יותר מכל, בתחום הדיור. בין 2002 ל־2022 זינקו מחירי הדירות ביותר מ־ 250%, בזמן שהשכר עלה בכ־52% בלבד. יותר משליש ממשקי הבית נדחקו לשוק השכירות וסובלים מחוסר ודאות ומחוסר יציבות, כי 90% מחוזי השכירות בישראל נחתמים לשנה אחת. כיצד במצב כזה אפשר לדעת האם נוכל להישאר בשכונה, האם הילדים ימשיכו באותו בית ספר, האם שוב נצטרך לעבור ולהתנתק מהקהילה?
הבטחת בחירות? לא מספיק
כשמחירי חומרי הגלם בעולם עולים, המחיר בישראל יודע לעלות מהר מאוד; כשהם יורדים, הדרך חזרה למטה ארוכה הרבה יותר. הסיבה ידועה כבר ממחאות ההמונים ב־ר 2011 : ריכוזיות המשק. שוק מוצרי הצריכה בארץ נשלט בידי עשר ספקיות שמוצריהן מהווים כ־55% מהמכירות בסופרמרקטים, וב־20 קטגוריות מזון שונות - יותר מ־85% מהמכירות מרוכזות בידיהן של שלוש חברות בלבד. וכך, בעוד חסמי יבוא ורגולציה מקשים יצירת תחרות אמיתית, הישראלים עדיין משלמים יותר.
יותר מעשור של רפורמות לא הצליח לשנות את המגמה. מאז מחאת קיץ 2011, בכל פעם יוצאים לעוד "מלחמה" ביוקר המחיה, אבל אף פעם לא מנהלים את המערכה כולה ולא מציבים יעד אחד ברור שמחבר בין כל המהלכים, ומחייב את המדינה להתמיד בהם לאורך זמן. שינוי אמיתי דורש לשנות תמריצים ולהתעמת עם אינטרסים שהתבססו במשך עשרות שנים, אבל הוא דורש גם להפסיק להתייחס לכל אחד מהצעדים הנדרשים כאל ניצחון בפני עצמו.
שינוי מבני קשה יותר מהבטחת בחירות, איטי יותר והרבה פחות פוטוגני. אבל אחרי שנים של פתרונות זמניים ובינוניים, אין לנו כבר פריבילגיה לקנות את ההווה בכסף של העתיד. זה דורש אומץ פוליטי להתמיד במדיניות שתוצאותיה יורגשו לאורך זמן, ולא רק לבצע צעדים שמספקים מענה מיידי ללחצים הציבוריים או זוכים למחיאות כפיים מהיציע.
יש כאן גם שינוי בצד של הציבור: במשך שנים גם אנחנו התרגלנו לדרוש פתרונות מיידיים. הדור שגדל כאן כיום מבין שאין פתרון קסם, ושגם המחיר שצריך לשלם בדרך אל היעד אינו פשוט. זה דור שמוכן לדרוש הכרעות מבניות ולתגמל בקלפי את מי שיהיו מוכנים לקבל אותן. ב"ישראל 2050", לאחר שנים של מחקר ועבודת שטח עם מומחים, למדנו את הבעיות לעומק ואנחנו יודעים להצביע על פתרונות: רפורמות קונקרטיות ובשלות, שבמקום לספק הקלה רגעית יחתמו מחדש את החוזה של הדור שלנו עם המדינה, כך שנוכל לקיים כאן עתיד גם בעוד עשר ו־20 שנה.
עכשיו תורה של המדינה
ויש עוד נדבך מהותי. אנחנו מדברים, ובצדק, על שוויון בנטל הביטחוני. הגיע הזמן לדבר גם על שוויון בנטל הכלכלי. מדינה לא יכולה להמשיך להישען על אותו ציבור שעובד, משרת וסוחב את האלונקה, בזמן שאוכלוסיות שלא נכנסות תחתיה הן אלו שיושבות עליה ונהנות ממקסימום הטבות והקלות. אם רוצים מדינה חזקה ומשגשגת לאורך זמן, צריך להרחיב את מעגל הנושאים בנטל, לא להכביד עוד על מי שכבר סוחב מספיק. כי אם יש כאן דור שלם שבמקום לתכנן עתיד עסוק בהישרדות -זו כבר לא רק הבעיה הפרטית שלו. זו מדינה שמתחילה לנגוס בעתיד של עצמה.
הדור שלנו כבר הוכיח כמה הוא מוכן לתת למדינה הזאת. עכשיו השאלה היא מה היא מוכנה לעשות כדי שיוכל לבנות בה את חייו. הוא מצפה לחוזה הוגן: לכללים שווים ולמדינה שמגדירה את הפחתת יוקר המחיה כיעד לאומי ונלחמת בו גם מעבר לקדנציה הקרובה, במדיניות שמאפשרת לעבודה הקשה של היום להפוך לביטחון של מחר.
לקראת הבחירות, זה המבחן שלנו למי שמבקשים להנהיג: האם תקבלו את ההכרעות שיקבעו איך ייראו החיים כאן בעוד20 שנה; האם צעיר וצעירה שעובדים, תורמים ומשרתים יהיו מסוגלים לראות כאן עתיד; ומעל הכל - האם אוכל להסתכל עשר שנים קדימה ולומר בביטחון: את החיים שלי אני רוצה, ויכול, לבנות כאן.
הכותב הוא ראש צוות דיור בתנועת "ישראל 2050 "
כתבה זו הינה חלק ממגזין ״ישראל בוחרת״ אשר הופק על ידי המחלקה המסחרית במימון התנועה הישראלית למעורבות אזרחית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו