"הקול של מאיר איינשטיין נשנק, וצמרמורת עברה בכל הגוף"

אצטדיון פארק דה פראנס בפריז, 13 באוקטובר 1993, נבחרת צרפת משחקת מול נבחרת ישראל במסגרת מוקדמות גביע העולם 1994.

הצרפתים היו זקוקים לתיקו כדי להבטיח לעצמם מקום במונדיאל, שנועד להיערך בארה"ב. בפועל, המשחק הסתיים באחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל העולמי, ואולי בניצחון הזכור ביותר של נבחרת ישראלית - גם בגלל התוצאה, גם בגלל היריבה, וגם בגלל השידור הטלוויזיוני האייקוני של מאיר איינשטיין ז"ל.

חגי ליברמן היה באותם ימים נער אשדודי בן 16. "גרתי אצל סבא וסבתא שלי, וישבנו לראות את המשחק בטלוויזיה. האמת היא שבהתחלה לא ציפינו ליותר מדי, כי זה היה קמפיין די חלש של הנבחרת, ולא הייתה תחושה מיוחדת".

ככל שנקפו הדקות במשחק, גברה הפליאה למראה הביצועים של הישראלים על כר הדשא. בסופו של דבר ניצחו חניכיו של שלמה שרף 2:3, משער של ראובן עטר בדקה ה-93 - אחרי שערים שכבשו רונן חרזי ואייל ברקוביץ'.

"חשוב להבין שנבחרת צרפת באותה תקופה הייתה מפלצתית", מסביר ליברמן. "מהצד שלנו, שחקנים דוגמת רוזנטל, ברקוביץ', עטר וחרזי נתנו את משחק חייהם. זה היה מטורף".

בתום המשחק, שמנע מהצרפתים להגיע למונדיאל בארה"ב. פרץ ההתרגשות וההתלהבות ניכר בעיתונים ביום שלמחרת. "היה באזז תקשורתי. אני זוכר כמה פיארו את השחקנים והכותרות היו בובמסטיות. מובן שאי אפשר לשכוח את השידור של מאיר איינשטיין, הצעקה שלו בגרון ניחר בגול הניצחון, כשהוא מאבד לרגע את הקול והפרשן אבי רצון מבקש ממנו 'מאיר, תירגע' – הביאה לכולנו צמרמורת בכל הגוף".

קרדיט וידאו: עקירה נצר חזני -סרט משחק ביתי- קרדיט אבי אבלו, באדיבות ארכיון מרכז גוש קטיף, שמואל בוכריס, מתוך עמוד היוטיוב של "קרן רמון", גדעון מרקוביץ, דודי ועקנין, הרצי שפירא, ליאור מזרחי, לירון אלמוג, שרון מחט, צילום מסך מתוך "הראשון בבידור", AP, משה מילנר לעמ, צביקה ישראלי לעמ, ישראל סאן, ליאור מזרחי