"פחדנו שחיזבאללה ישלח עלינו מכונית תופת בדרך חזרה לגבול"

ד"ר קובי רחמוט שירת במוצב תצפית עם אנשי צד"ל כשהגיעה פקודת הנסיגה מלבנון • "הטלפון הראשון שהרמתי כשחזרנו היה להוריי, להודיע שאני בסדר. אמא שלי לא ידעה בכלל איפה הייתי"

18 שנים אחרי שישראל נכנסה ללבנון (ביוני 1982), ויצרה בה רצועת ביטחון שנועדה להגן על יישובי הצפון, החליט ראש הממשלה אהוד ברק לפנות באופן מלא את חיילי צה"ל מדרום לבנון. הנסיגה החד צדדית התרחשה ב-24 במאי 2000.

בתוך שעות מעטות עזבו חיילי צה"ל את מוצביהם ושבו לישראל, בעוד קו ההגנה של צבא דרום לבנון הנוצרי (צד"ל), שפעל בחסות ישראל, קורס סביבם. האחרון שיצא משטח לבנון היה בני גנץ, אז מפקד יחידות הקישור ללבנון (יק"ל) וכיום חבר קבינט המלחמה.

בזמן אמת בירכו בשמאל הישראלי על ההחלטה, שנעשתה בלחץ כבד של תנועות מחאה ובראשן "ארבע אימהות", אך בימין הזהירו שמדובר במהלך שייתפס בעולם הערבי כ"בריחה" וכניצחון לטרור. יומיים אחרי הנסיגה נשא מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, את נאום "קורי העכביש" המפורסם שלו, ועד היו סבורים רבים כי המהלך הישראלי אפשר למעשה את התחזקות חיזבאללה ואת התבצרותו.

כעת, 24 שנים אחרי הנסיגה, מצויה רצועת הביטחון הלכה למעשה בתוך שטח מדינת ישראל, כשבמהלך מלחמת "חרבות ברזל" פונו עשרות אלפי ישראלים מבתיהם ביישובים הסמוכים לגבול עם לבנון.

הנסיגה החד צדדית התרחשה ב-24 במאי 2000, צילום: אלפי בן יעקב

ד"ר קובי רחמוט, שהיה בזמן הנסיגה חייל צעיר ביחידת תצפיות, נזכר בימים הכאוטיים שלפני המהלך. "כשבועיים לפני הנסיגה העבירו אותי למוצב דמשקיה של צד"ל. זאת הייתה תקופה מטורפת. כמה ימים לפני הנסיגה המלאה החל לסגת אלינו ערב רב מגזרות צפוניות יותר. חיילים מגולני וגם לוחמי צד"ל שברחו מהפחד שחיזבאללה ישחט אותם.

"ביום האחרון אמרו לנו להתכונן. את המוצבים שמולנו, דלעת ובופור, כיסו במוקשים והתחילו לפוצץ. את הפיצוצים תיעדתי במצלמה שלי, אבל בדרך לישראל היא ספגה מכה בנגמ"ש והתמונות נמחקו. הדרך דרומה לישראל ארכה שש שעות. חששנו שהחיזבאללה ישלחו מכונית תופת, ולכן דחפור D-9 הוביל את הדרך, פילס דרך חדשה לגמרי כדי להימנע ממטענים.

בתוך שעות מעטות עזבו חיילי צה"ל את מוצביהם ושבו לישראל, צילום: GettyImages

"לאימא שלי לא סיפרתי שהייתי במוצב של צד"ל, כי לא רציתי להדאיג אותה, ולכן הטלפון הראשון כשנכנסו לישראל היה להורים. התקשרתי ואמרתי להם שאני בסדר ובתוך הארץ".

 

קרדיט וידאו: עקירה נצר חזני -סרט משחק ביתי- קרדיט אבי אבלו, באדיבות ארכיון מרכז גוש קטיף, שמואל בוכריס, מתוך עמוד היוטיוב של "קרן רמון", גדעון מרקוביץ, דודי ועקנין, הרצי שפירא, ליאור מזרחי, לירון אלמוג, שרון מחט, צילום מסך מתוך "הראשון בבידור", AP, משה מילנר לעמ, צביקה ישראלי לעמ, ישראל סאן, ליאור מזרחי

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר