הדיכאון עובר לפרונט

בתוך אלפי הפוסטים והראיונות לתקשורת של מפורסמות ארצנו, לעין שלי בלטו שלושה.

הראשונה, ניבר מדר, שסיפרה למיקרופון של גיא פינס על סט צילומי הקמפיין של "אינטימה" באומץ רב על הדיכאון הכרוני שמלווה אותה רוב חייה. השנייה, השחקנית שירן סנדל, שנאלצה להתמודד עם מות אביה, שקעה בדיכאון וסיפרה לעוקביה שהתחילה ליטול כדורים פסיכיאטריים. "כשאבא שלי נפטר הייתי שבורה והרגשתי את הכאב עמוק בכל עצם בגוף", כתבה, "ידעתי שיהיה לי בלתי אפשרי להתמודד עם זה לבד. גם ככה הנפש שלי שברירית".

השלישית והאחרונה היא גל גברעם. מהצד היה נדמה שחוותה את השנה הטובה ביותר בחייה, אבל בפועל היא לא מוצאת את עצמה. "אני בדיכאון כבר חצי שנה", כתבה בפוסט שזכה להרבה תגובות, "לא בא לי לשקר כי די נמאס לי, כי זה כבר לא עובד כל כך. נמאס לי מתחושת האכזבה שמסביבי. עם האכזבה העצמית אני מתמודדת לבד ומשתדלת כמה שפחות לכעוס על עצמי, אבל מה עם כל הגופים שיודעים שאני לא מתראיינת ולא לוקחת עבודות, עם החברים שפשוט הפסקתי לענות להם, עם המשפחה שהרחקתי ועם בן זוג שהתמודד עם כל כך הרבה דברים שהוא לא צריך".

שלושה מקרים לא נעימים, ולפני הכל בריאות לכולן, אבל נראה לי שהגיע הזמן שבו הדיכאון עובר לפרונט. דיכאון הוא לא מחלה של סלבס, וכמובן לא קשור בהכרח לפרסום, אם כי לא מעט מפורסמים סבלו וסובלים ממנו, אולי בגלל רכבת ההרים הרגשית שהמקצוע הזה מספק. אבל אם בעבר נהוג היה להחביא את הדכדוך ולהציג לעולם מצג שווא של יופי, זוהר ושלמות - הנה באות שלוש נשים ומראות שאפשר אחרת.

הן שמות בפרונט בעיה שדורשת טיפול - אם אלה כדורים ואם מנוחה מהרשתות החברתיות או מעבר לגור אצל אמא. הן מראות שגם מישהי יפה ומצליחה, עם המון עוקבים ונטולת דאגות פרנסה, יכולה להיכנס לדיכאון. כי הדיכאון לא בוחר אותך לפי העיניים היפות שלך או בזכות המקום שאליו הגעת ב"האח הגדול". פרסום מבורך מהסוג הזה מעלה את המודעות ויכול לסייע למי שסובל, כי אם שירן סנדל לא מתביישת לספר על ביקור אצל הפסיכיאטר, סביר להניח שכמה מ־360 אלף העוקבים שלה יעשו בדק בית ויחשבו אולי ללכת לטיפול. אני בעד.

Erans@israelhayom.co.il