שישי שלה: סופי צדקה מקדשת את השבת

ספרי על ימי שישי שלך.

"אני מתעוררת מוקדם ומקדישה את היום כולו לבית. יש מין מרוץ כזה אחרי הזמן, להספיק לנקות, לבשל ולאפות, והסיבה ללחץ היא זמן הדלקת הנרות כי מייד לאחר מכן אני שומטת הכל מהידיים ונכנסת ל'מוד שבת'. שעת בין השמשות היא שקטה נעימה, אז אני 'גונבת' שעה-שעתיים שינה לפני הקידוש".

ערב שבת זו חגיגה אצלכם?

"שולחן השבת שלנו תמיד חגיגי ומזמין. אנחנו שרים ומברכים על היין ועל הלחם, ובעיקר על הביחד. זה הזמן היחיד בשבוע שמאפשר לנו להתקבץ, עם הילדים, החברים ובני משפחה נוספים. את ארוחת השבת אני מכינה, ויש בה בין היתר מתכון חובה של בטטות בתנור עם שמן זית ותימין, וגם סלט תפוחי אדמה עם סומאק וכוסברה. זה מתכון שלמדתי מאמא שלי טובה והוא עובר במשפחה כבר דורות. הבת שלי חן מכינה אותו בעצמה, כך שהוא עבר עוד דור. אני מרבה להשתמש בבהרט, תבלין שהיה נפוץ במטבח של אמא שלי, והוא מעשיר את האוכל וממלא את הבית בניחוחות ילדות".

מה המשמעות של שבת בחייך?

"אני שומרת שבת, כך שאני לא עובדת. בעבר, כשעוד הייתי בחיפוש אחרי זהות ומשמעות, עבדתי גם בשבתות וזה היה לא נכון מבחינתי. כל השבוע אני עוסקת בדברים חיצוניים, בפיזור האנרגיה שלי על הילדים, החלומות ועוד, אבל גם הפנימיות צריכה ארגון וסדר, ובשבת אני לוקחת את כל האנרגיה ומכנסת אותה פנימה. אני קוראת ולומדת על פרשת השבוע, והשבת עוזרת לי לחדש אנרגיה ולצאת בכוחות מחודשים לעוד שבוע".

איפה היית רוצה לעשות שבת?

"אין בעולם מקום טוב יותר להיות בו בשבת מאשר הבית שלי. בשבוע שעבר הופענו הדר מעוז ואני בקופנהגן שבדנמרק, ושם פתחנו את פסטיבל האישה הבינלאומי עם הפרויקט המוזיקלי שלנו 'העבריה'. היינו אמורות לחזור בשישי בטיסת בוקר, אבל פספסנו אותה ויצא שהעברנו שבת על הספסלים של שדה התעופה. זה היה כל כך קר ומנוכר וממש נצבט לי הלב. התגעגעתי מאוד הביתה".

בואי נחזור לילדותך, מה את זוכרת מסופי השבוע?

"ביום שישי היה לאבא שלי, ברוך צדקה ז"ל, מנהג לשטוף את המכונית, וכילדה נהגתי לעזור לו. זה היה טקס שלי ושלו כל שישי אחר הצהריים. היינו שומעים מוזיקה ועובדים במרץ עד שהמכונית היתה מבריקה ממש. מאז, בכל פעם שאני מריחה ריח של מים על מדרכה, מייד עולים בי הזיכרונות מזמן האיכות שביליתי עם אבא שלי".