שישי שלו: מיקי גבריאלוב מנגן את הסופ"ש

ספר על ימי שישי שלך.

"כשיום שישי מגיע, מיכל אשתי ואני לרוב נחים ולא עובדים. ביום הזה יש יותר שקט מסביב. אני קורא עיתונים ופותר תשבצים, לפעמים אשתי שולחת אותי לסופר לקנות מצרכים שהיא שכחה לקנות, ולפעמים אני וחברים נפגשים בבית קפה בהרצליה לשיחות נוסטלגיות ולאוכל".

וכשמגיע ערב שבת?

"הבשלניות של הבית הן מיכל ובתי שירה, שגם מעצבות יפה את השולחן. אני אדם של חומוס ולא אכלן גדול, אבל כשמיכל או שירה מבשלות אני שוכח מהחומוס ואוהב בעיקר את הדגים שהן מכינות. מיכל גם אופה שתי חלות, אחת מלוחה ואחת מתוקה. לארוחה מגיעים הגדולים: אביב (46), נעם (37) ושירה (32), יחד עם הנכדים. אנחנו חילונים, ולכן לא עורכים קידוש. אחרי הארוחה יש מתוקים שהכינה מיכל. אני גם לא אכלן של מתוקים, אבל בפני המתוקים שלה אי אפשר לעמוד".

אתם משפחה מוזיקלית. זה בא לידי ביטוי סביב השולחן?

"המוזיקה תופסת מקום נכבד עוד מהבית שבו גדלתי. כל המשפחה אוהבת מוזיקה, אז אני מנגן בגיטרה והבת שירה בפסנתר. אנחנו מבצעים שירים ישראליים, לפעמים שלי כמו 'אבא סיפור' או 'סע לאט'. העובדה שאנחנו שרים יחד ומשוחחים על מוזיקה סביב השולחן השפיעה עלי ביצירת אלבום הילדים "איזה בלאגן", כי הילדים והנכדים הם ההשראה שלי. הייתי שר לילדיי, וכיום אני שר לנכדיי".

יש לך זיכרון ילדות מיוחד מסופי השבוע?

"כילד בשכונת שפירא גרנו 12 נפשות בצריף קטן עם שני חדרים. מסביבנו באותו מתחם חיו עוד שלוש משפחות. היו במתחם חדר רחצה ושירותים משותפים, ופעם בשבוע, לפני כניסת השבת, היו מרתיחים מים בפיילה גדולה וכולם התרחצו בתורות, בנים לחוד ובנות לחוד. לאחר שכולם היו רחוצים היינו מחכים לקידוש, שאבי היה עושה, ולארוחת שישי שאמא בישלה".

את מי היית רוצה לארח בשולחן השבת שלכם?

"את אמא שלי ז"ל. היא נפטרה כשהייתי צעיר ולא הצלחתי להכיר אותה ממש. הייתי רוצה להכיר לה את הילדים והנכדים שלי, אני חושב שהיא היתה נהנית מהם מאוד".

יש לך מסר לקוראים לשבת?

"לאנשים שעובדים כל השבוע ועסוקים ביום־יום, כדאי לדעת לעשות הפסקה מהמרוץ. בנוסף, תמיד נעים לנסוע לטיול. לא רק 'שבת בבוקר, יום יפה, אמא שותה המון קפה...'"