"רומזים לנו שיש סקס אחר", כתבה יונה וולך בשנות ה־60 המשוחררות. "ואם יש סקס אחר, בעולם אחר, נשים חדשות ויודעות, למה לא יביאו כמה ללמד את נשינו היגעות".
ובכן, באיחור אופנתי של 60 שנה הגיעו הנשים מהעולם האחר והביאו את הבשורה. נשים כותבות היום ספרים ארוטיים שכוללים סצנות סקס מפורטות, נשים עורכות את הספרים, נשים מנהלות את הוצאות הספרים שמשווקות אותם, נשים מדברות עליהם ברשתות החברתיות, נשים מוכרות אותם. ונשים קונות אותם.
בכל חנות ספרים אפשר למצוא היום מדף של "ספרי אהבה", ובכל חודש נכנס לפחות ספר אחד למבצעים המובילים ברשתות המרכזיות. מוכרות בחנויות הספרים יודעות לספר על קונות שיודעות בדיוק אילו ספרים הן רוצות, קונות ספרים ב־600 שקלים ולעיתים גם ב־1,000. לא במקרה, לכתבה הזאת רואיינו רק נשים.
"יריית הפתיחה היתה 'חמישים גוונים של אפור', לפני שמונה שנים", מסבירה לילך אטלי, מנהלת מכירות בסטימצקי. "מאז, הז'אנר הולך ותופס תאוצה, ומכיל גם תתי־ז'אנר. יש כאלה שמתאימים אפילו לנערות.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
"הקהל הוא נשי מובהק. זה חוצה מגזרים וגילאים, וקיים גם בציבור הדתי וגם בציבור החרדי. מדובר בנשים שממש חיות את התחום - מלבד הקריאה, הן מדברות על הספרים עם חברות, משתפות חוויות בפייסבוק, כותבות ביקורות. רוב היום שלהן סובב סביב הספרים.
בחודש שעבר התקיים בישראל כנס ספרות רומנטית בחסות סטימצקי, שבו השתתפו סופרות מחו"ל והוא קיבץ סביבו מאות נשים. הכנס הוא יוזמה של ענבל אלמוזנינו וניקול קידר, בעלות ההוצאה "U ספרות שנוגעת", בשיתוף סטימצקי ואתר "עברית". בכנס השתתפו עשר סופרות מחו"ל שהגיעו לישראל במיוחד לרגל האירוע.
"היה מדהים לראות את התגובות המטורפות של הנשים, את ההתרגשות שמעורר אצלן כל ספר שיוצא", מספרת לילך.
"בזכות הז'אנר הזה, נכנסו למעגל הקוראים המון נשים, שנחשפות לעוד סוגים של ספרות" . לילך אטלי
"ב־2018 יצאו בארץ 300 ספרים ארוטיים, רובם מתורגמים והשאר פרי עטן של מחברות ישראליות - גידול של 40 אחוז לעומת השנה שלפניה. השנה יצאו 500 כותרים, גידול של 66 אחוז. ההערכה היא שהמכירות השנה יגיעו ל־15 מיליון שקלים. מעניין לציין שבצפון ובדרום יש יותר מכירות של ספרות ארוטית מאשר במרכז.
"אנחנו נותנים ללקוחות מה שהם רוצים. הקהל הוא שמכתיב את הטעם. הספרים האלה נוכחים בתצוגה, בנראות, ומקבלים שטח גדל והולך בחנות, גם על חשבון ספרים אחרים. בזכות הז'אנר הזה נכנסו למעגל הקוראים המון נשים, שלא בהכרח קוראות ספרות אחרת, והכניסה שלהן לחנויות חושפת אותן לעוד סוגים של ספרות".
• • •
"זו נשיקה שטורפת אותי, שמכלה אותי. זו נשיקה שמסמנת אותי, שתובעת עלי בעלות ומאיימת לרדוף אותי אם אעז לתת לשפתיים שלי לגעת אי פעם בשפתיים של מישהו אחר. הוא מטביע את חותמו עלי בעזרת השפתיים האלו, הוא צורב אותי בלטיפת הלשון שלו וסוגד לי עם כל נשימה שלו".
"הכל באשמת הכאב", אשלי ג'ייד, הוצאת לבבות, 2019
הסנונית הראשונה של הז'אנר, "חמישים גוונים של אפור", יצאה בגרסה דיגיטלית ב־2011 וכעבור שנה כספר בעברית. הוא תיאר מערכת יחסים בין אישה צעירה, סטודנטית בקולג', לבין איש עסקים מצליח, וכלל סצנות ארוטיות נועזות, כולל סאדו־מאזו. הספר נמכר עד היום ביותר מ־65 מיליון עותקים ברחבי העולם (ויש האומרים - 100 מיליון). מיליון העותקים הראשונים בבריטניה נמכרו בתוך 11 שבועות. בפברואר 2015 עובד הספר לקולנוע וזכה להצלחה דומה.
המעבר של תחום הספרות להפצה דיגיטלית אִפשר להוציא ספרים חדשים בעלויות נמוכות, וסייע לסופרות ישראליות לפרוץ במהירות. אחת מהן היא לינדה מזרחי אמזלג (37), נשואה ואם לשלושה מבאר יעקב. לפני ארבע שנים היא היתה קוסמטיקאית שעבדה מהבית. היום היא בעלת שתי הוצאות ספרים מובילות בספרות הארוטית ("אדל" ו"יהלומים"), ואתר למכירת ספרים ("ביבוקס").
את הקריירה שלה התחילה כקוראת לא מרוצה. "בכל ספר ארוטי שקראתי הפריע לי משהו: הסוף, טוויסט מרגיז בעלילה, משהו לא מתאים שהגיבור עשה. בגלל שקראתי עד אז הרבה ספרי מתח, בא לי רעיון לכתוב על חוקרת פרטית, שמחפשת נעדר ומגיעה לזירת אִגרוף שבה הוא התאמן. שם היא מתאהבת בבעלים של ההיכל, איש עסקים קשוח, שרירי וחתיך, עם שיער בהיר, עיניים כחולות־ירוקות וגומות חן.
"לא למדתי כתיבה מעולם, הכל קרה ביום אחד. התיישבתי על המחשב והדמיון התפרץ. בבוקר עבדתי כקוסמטיקאית, ובערב כתבתי. הכתיבה בערה בי. תוך כדי בישול או כביסה כתבתי נקודות בפתקים. ההשראה הגיעה מהחיים, מספרים שקראתי, מסרטים. כך נולד הספר הראשון שלי, 'תפסתי אותך'.
"חברות מהפייסבוק אמרו לי שאני צריכה לפרסם קטעים, לראות אם הקוראים אוהבים. אז נכנסתי לקבוצת קריאה סגורה של בנות, שנקראת 'גם אני מכורה', ופרסמתי ארבעה פרקים. היה ביקוש. הבנות אמרו לי: 'את צריכה להוציא את זה'. הסבירו לי על התהליך, הסבירו לי שצריך עריכה, עימוד, גרפיקה.
"הוצאתי מהדורה דיגיטלית של הספר, מכרתי כל ספר ב־75 שקלים. מהכסף שהרווחתי, הדפסתי 300 עותקים בהוצאה עצמית. פתחתי אתר ומכרתי בו את הספרים המודפסים. כולם נמכרו בתוך חודש.
"הבנתי שיש ביקוש. ספר טוב עובר מפה לאוזן. עד היום מכרתי עשרות אלפי עותקים של הספר".
לא הביך אותך לכתוב על סקס?
"מאוד. עד היום. מביך אותי לכתוב על זה, מביך אותי לדבר על זה. אבל בלי הסקס, הספר יהפוך לספר מתח רגיל. והקהל רוצה את הסקס. זה בונה את האמינות של האהבה בין בני הזוג. חבל לוותר על האהבה, זה כמו תבלין. אני משתדלת למתן את המינון וכותבת רק סקס 'רגיל', עדין, כיפי. בלי אלימות".
למה נשים כל כך עפות על זה?
"הספרים הם בריחה מהמציאות. כשאישה יושבת סוף־סוף לקרוא, היא רוצה לנוח, להתנתק מהמציאות. הספר הארוטי עוזר לה להרגיש את כל מערכת היחסים האינטימית".
מה אמרו על זה בבית?
"בעלי לא התלהב, אבל הסכים. הוא בעיקר חשב שזה ג'וק שיעבור לי. יש לי שלושה ילדים בני 8, 3 ושנה, הם עדיין צעירים. אחי בכלל אוהב לקרוא ספרי עיון מסוג 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו'. וההורים שלי מעדיפים פרוזה".
• • •
"אני לא רוצה אהבה יציבה וקבועה בלי התרגשויות. אני רוצה גבר שיפוצץ לי את כל החושים, שיגרום לי לרעוד רק מלחשוב עליו, שרק עצם הנוכחות שלו לידי תספיק כדי שארצה לקפוץ עליו".
("אהבה בין הגלים", שרון צוהר, הוצאת יהלומים 2015)
בעקבות ההצלחה של ספרה הראשון, קיבלה לינדה מזרחי אמזלג עשרות כתבי יד מנשים, שביקשו להיוועץ בה אם וכיצד לפרסם אותם. "אחד מכתבי היד שהתאהבתי בהם היה זה של שרון צוהר, שהיתה אז מנהלת בחברת כוח אדם. היא כתבה על בחורה שגרה באילת והתאהבה בסקיפר של אונייה.
"החלטתי להשקיע בספר שלה חלק מהכסף שהרווחתי על הספר שלי, ובדיעבד, זו התגלתה כהחלטה מאוד מוצלחת".
לינדה פתחה הוצאה משלה, בשם "יהלומים". הספר "אהבה בין הגלים" של שרון צוהר היה הראשון שהוציאה במסגרת העסק החדש, ב־2015. את כל הרווחים מספריה היא השקיעה בהוצאת ספרים של נשים אחרות. "עד אז היה חוסר בספרים האלה. ההוצאות הגדולות לא ראו את הפוטנציאל, ואני השתלטתי".
שרון צוהר עזבה את עבודתה והתמסרה לכתיבה ולעריכה אצל לינדה. "כשהספר הראשון שלי יצא, ב־2015, היו לי עוד כמה ספרים במגירה וכמה ספרים מתוכננים", מספרת צוהר. "עד היום פרסמתי 12 ספרים ארוטיים. מקורות ההשראה שלי מגוונים - חוויות אישיות או דברים שראיתי ושנתקעו לי בראש.
"למשל, אחד הספרים הכי נמכרים שלי, 'כשהגלים מתחזקים', מספר על בחורה שפורצת את תקרת הזכוכית ומתגייסת לשייטת, אחרי שצפיתי פעם בתרגיל שלהם בחוף אילת".
לא מפריע לך שברוב הספרים הנשים והגברים מצוירים בקווים סטריאוטיפיים?
"בספרים שלי אני תמיד כותבת על נשים חזקות. לא מסוגלת לכתוב על נשים שמה שמדליק אותן זה שהגבר מתנהג אליהן כמו מנוול, במיטה או מחוצה לה, זה לא סקסי בעיניי. באופן כללי, יש לאחרונה יותר ספרים עם נשים מצליחניות. אבל יהיה מעניין לחקור מבחינה סוציולוגית איך אחרי כל ה־MeToo, עדיין יש נשים שרוצות לקרוא על גברים חזקים ומסוקסים".
לינדה: "אחרי ששרון הצטרפה, התחלתי למכור בקצב מטורף. זה גרם לי להקים במקביל הוצאה נוספת, שתעסוק בספרות מתורגמת. קראנו לה 'אדל'. התחלתי לקנות זכויות לספרים כמו משוגעת. נכנסתי לאתרים בינלאומיים שבהם מוציאים ספרים ולקרוא שם תקצירים והמלצות. התרגשתי כמו ילדה שנכנסת לחנות ממתקים.
"כשמצאתי ספר שאני רוצה, העברתי את השם שלו לסוכנת שלי, שתנהל משא ומתן מול סוכני חו"ל. הוצאתי ספרים בכמויות. בהתחלה אחד בחודש, אחר כך אחד בשבוע. ביוני, חודש הספר האחרון, הוצאתי עשרה ספרים חדשים. בחודש האחרון הוצאתי שישה.
"כשראיתי שהספרים שלי נמכרים באתרים שונים, החלטתי לפתוח אתר מכירות משלי, 'ביבוקס', שהפך לעסק בפני עצמו. היום סופרות מחו"ל פונות אלי, הן רוצות שאני אתרגם אותן ושולחות לי דפי מידע ותקצירים".
לינדה מעסיקה כיום 30 מתרגמות, 30 עורכות, מעמדות, גרפיקאיות, סוכנת ומזכירה. כולן פרילנסריות ועובדות מהבית. הגבר היחיד בתמונה הוא אחיה, אוהד מזרחי, שעזב עבודה מסודרת בתעשייה האווירית לטובת העסק.
"באתי אליו ואמרתי לו: 'באתרים שמוכרים אותי לוקחים לי חצי מההכנסות, אני צריכה שתבנה לי אתר'. כשהאתר גדל, אמרתי לו: 'או שהעסק נסגר, או שאתה בא לעזור. אני לא מצליחה לעשות את זה לבד'. מאז אנחנו שותפים מלאים באתר".
יש לקטורה (חוות דעת על כתב היד לפני פרסומו)?
"ברור. בהתחלה היו המלצות מחברות. היום יש לי ציידות בתשלום, שנכנסות לרשתות החברתיות ומביאות לי את ההמלצות שלהן לספרים טובים מחו"ל. הן מחוברות לבלוגריות הכי נחשבות, וברגע שעולה המלצה חדשה של סוקרת מובילה בחו"ל - הן חוקרות על הספר, קוראות תקציר, פרקים ראשונים, וממליצות לי אם כדאי לבקש אותו ללקטורה.
"נוסף על הספרות המתורגמת, אני מקבלת בכל חודש כ־30 כתבי יד ישראליים. כל אחד נקרא על ידי שלוש לקטוריות. אם שתיים אומרות 'כן' ואחת אומרת 'לא', זה עובר אלי. אני קוראת ונותנת את המילה האחרונה. אם הרוב אומרות 'לא', זה לא מגיע אלי.
"אבל יש גם יוצאי דופן. היה לי מקרה שבו הספר לא עבר את הלקטורה, והלקטורית שאמרה 'כן' התעקשה שאם אני לא קוראת, הפסדתי רב־מכר. קראתי, והחלטתי להוציא את הספר. הוא אכן הפך לרב־מכר".
כמה זה רב־מכר?
"יותר מ־5,000 עותקים. רבי המכר נכנסים לרשימות של צומת ספרים או סטימצקי".
היא עצמה הוציאה עד היום שישה ספרים שכתבה. "קוראות מנדנדות לי מה עם הספר הבא, שישלים טרילוגיה. אבל בגלל העיסוק עם ההוצאות, אין לי ממש זמן לכתוב".
בקרוב תפתח לינדה סדנה לכתיבת רומנים ארוטיים בספריית בית אריאלה בתל אביב. עשר פגישות, שבהן היא תלמד נשים איך לכתוב ספרים ארוטיים ותארח סופרות מובילות.
• • •
"נפלנו מהספה בבום גדול, שגרם לשנינו צחוק. 'אנחנו נזק ביחד', ליטפתי את פניו. 'את הנזק הקטן והמושלם שלי', הוא נשק לשפתיי. 'רק תשתדלי לא לשבור שום דבר', הוא צחק, 'לפחות לא אותי'. הוא משך את מכנסיי מטה וחשף את גופי לחום גופו. 'אני חייב לגרום לך קצת נזק, אבל אני מבטיח שהוא יהיה מושלם'".
("נזק מושלם", אורית פטקין, הוצאה עצמית, 2019)
ההתרגשות מהספרים הארוטיים ניכרת ברשתות החברתיות: נשים שלקחו על עצמן לקרוא ולכתוב ביקורת על ספרים בקבוצות ספרותיות בפייסבוק שמונות אלפי חברים, גולשות שמקבלות רשימות של ספרים מומלצים, הוצאות ספרים שדואגות לשמור על קשר אישי עם הגולשות.
גלית גודלי (46), עקרת בית חרדית מחולון, מגדלת 11 ילדים בגילאי 6 וחצי עד 18 וחצי. בין לבין היא מנהלת ארבע קבוצות פייסבוק מובילות בתחום הספרות הרומנטית־ארוטית, סוקרת ספרים ארוטיים ומפרסמת את הסקירות שלה בעשרות קבוצות. היא גם המליצה על הרבה מהספרים בכתבה ואוהבת את כל הסופרות.
"בצעירותי אהבתי לקרוא. כשחזרתי בתשובה, לפני 21 שנים, הפסקתי. אין לי טלוויזיה בבית. עד לפני חמש שנים לא קראתי שום דבר שלא קשור לדת. אבל אז היה לנו משבר בבית, ואני רציתי את הפינה שלי.
"חזרתי לקרוא, בהתחלה ספרי מתח. לא הפסקתי להאמין, חס וחלילה. לספרים הארוטיים הגעתי דרך קבוצה בפייסבוק, שבה היתה הגרלה של ספר ארוטי דיגיטלי. זכיתי בספר, קראתי אותו, ואהבתי".
הרבנים מתירים לנשים לקרוא ספרים ארוטיים?
"יש כאלה שכן, כי זה מחזק את הזוגיות. יש כאלה שלא. אני לא שאלתי רב".
גלית המליצה על הספר בקבוצת הפייסבוק, ועם הזמן החלה לקרוא עוד ועוד ספרים מהז'אנר ולכתוב המלצות על אלה שאהבה. היא גם דיווחה בקבוצות על מבצעים. "יום אחד פנתה אלי הסופרת אורית פטקין, שמנהלת את קבוצת הפייסבוק 'רומנטיקה ישראלית', שמתמחה ברומנים ארוטיים מקוריים, ושאלה אם אני רוצה לעזור לה. היא ראתה שאני מעודכנת בהכל.
"התחלתי לנהל איתה את הקבוצה, כשהיו בה 2,000 חברות. עשיתי הגרלות ותחרויות, והגעתי ל־17 אלף חברות. הציעו לי לנהל קבוצות נוספות, כי ראו שאני אוהבת לפרגן. יודעים שאם אני מפרסמת, קונים יותר".
היום היא מנהלת ארבע קבוצות, שתיים על ספרות רומנטית־ארוטית ושתיים על המלצות ספרים בכלל - "הזמן לרומן רומנטי", "רומנטיקה ישראלית", "קבלו את הספר" ו"בואו נדבר ספרים". היא מפרסמת סקירות על ספרים חדשים ועל ספרים שקראה בעוד עשרות קבוצות, בפייסבוק ובווטסאפ.
הכל בהתנדבות?
"כן. אני מקבלת את הספרים בחינם, וזה מספיק לי. יש לי קשר קרוב עם החברות בקבוצות. אנחנו כמו אחיות, מפנקות אחת את השנייה. למשל, היתה תקופה שבה היה קשה לי בבית, כי אנחנו חיים מהבטחת הכנסה. החברות אספו כסף ועשו לי קניות לחגים. זה היה מרגש".
כמה ספרים את קוראת בשבוע?
"בכל שבת אני קוראת ספר שלם. באמצע השבוע זה תלוי בכמות העבודה שיש לי בבית, אבל בדרך כלל - ספר או שניים. לפעמים ארבעה".
יש דברים שאת לומדת מהספרים שאת קוראת ומסקרת?
"יש הרבה דברים שאפשר ללמוד מהם. יחס לבעל, יחס לאישה, ללמוד לוותר, וגם דברים שבינו לבינה, שאי אפשר לפרט".
מה אומר בעלך על הספרים האלה?
"הוא לא יודע מה בדיוק כתוב בהם. הוא יודע שאלה לא ספרים של דתיים, אבל לא מתערב לי בזה".
• • •
״את לא יכולה לעזוב, קלרה, בואי איתי בחזרה", ציווה, אבל אי־הוודאות ניכרה בדרישה, ובחובה ארבה השאלה, כה זרה לשפתיו המושלמות. אלכסנדר לא היה הססן. הוא לקח מה שרצה ללא ויכוחים. חלקית מאחר שהיה יורש העצר של אנגליה, אבל גם משום שהקרין סמכות טבעית פראית, כמעט ראשונית. הוא לא נתן דין וחשבון לאיש ולא היה אדם ששואל שאלות. אבל עכשיו הוא עמד מולי ועשה את הדבר היחיד שלא הצלחתי אפילו לדמיין".
("כבוש אותי", ג'נבה לי, הוצאת ספר לכל, 2019)
גם איה איברהים (37), דרוזית "גרושה ומאושרת ללא ילדים" מהכפר ראמה בגליל, כותבת ביקורות על ספרות ארוטית ברשת.
לקרוא היא התחילה כבר מגיל 5, כשהוריה עשו לה מינוי לספרייה בכפר. "אמא שלי מורה לעברית ואוהבת לקרוא, ובזכותה התחלתי לקרוא ספרים מגיל צעיר. אחרי התיכון רציתי לשפר את העברית שלי בלי לסבול, אז קראתי המון ספרים בעברית.
"רוב הגיבורות עדיין שבויות ב'תסביך סינדרלה'. אבל בשנתיים האחרונות יש יותר גיבורות שבוחרות לממש את עצמן". איה איברהים // צילום: אנצ'ו גוש, ג'יני
"הלכתי ללמוד הוראת אנגלית במכללת גורדון, ובאותו זמן קראתי ספרים באנגלית. אחר כך התחלתי לעבוד כמורה בבתי ספר יסודיים והלכתי ללמוד משפטים במכללה האקדמית צפת, ועכשיו אני בהתמחות. עריכת דין היתה חלום שלי מכיתה ה', חלום שהתחיל מקריאת ספרי בלשים".
לכתיבת ביקורות על ספרים ארוטיים הגיעה במקרה. "לפני שמונה שנים נתקלתי בפוסט אקראי על ספרי אהבה בקבוצה לאוהבי ספרות. היתה הגרלה של ספר, זכיתי בו וקראתי אותו. קניתי גם את שלושת ספרי ההמשך שלו ופרסמתי עליהם ביקורת בקבוצה.
"פנתה אלי גלית אוזן מלכה, סמנכ"לית שיווק באתר להפצת ספרים. היא בדיוק התחילה שיתוף פעולה עם כתב עת ישראלי לספרות רומנטית, וביקשה שאכתוב סקירות. היום אני אחת מנבחרת הסוקרות של האתר".
יש עלילה משמעותית בספרים האלה?
"בהתחלה לא היתה עלילה מי יודע מה. הכל היה מבוסס על תיאורים גרפיים. היום יש יותר עלילה, סיפורים משמעותיים. הפן הארוטי תורם, מחזק, אבל לא בונים את העלילה סביב סצנות הסקס. יש שם גם נושאים נוספים, כמו אלימות, והם נותנים ערך מוסף.
"אני רואה את זה בתגובות. פעם היו כותבים לי 'זה פורנו זול'. היום כבר לא. הסופרות הבינו שזה לא מספיק, ושמות דגש על העלילה ועל הדמויות. אני חושבת שרוב הגיבורות של הספרים עדיין שבויות ב'תסביך סינדרלה', וזה מרגיז. אבל בשנתיים האחרונות יש גם בז'אנר הזה יותר גיבורות שבוחרות לממש את עצמן".
לפני ארבע שנים היא גם נכנסה לקבוצת פייסבוק סגורה לעידוד קריאה במגזר הדרוזי. "היא מנוהלת בידי בחור בן 34, שעובד בתפקיד ביטחוני, והוא ראה פרסומים שלי והזמין אותי להצטרף לקבוצה שלו. יש שם המלצות על ספרי פרוזה, ספרי ביטחון, ביוגרפיות, רומנים היסטוריים.
"האנשים בקבוצה הזאת משכילים, כמעט כולם אקדמאים. יש שם שוויון מלא בין גברים לנשים. רובם מעדיפים לקרוא בערבית, גם משיקולים פטריוטיים וגם בגלל אהבה לשפה, אבל יש שקוראים גם בעברית ובאנגלית".
יש ספרות ארוטית בערבית?
"כן. אפילו סופרים מצרים ותיקים כותבים שירה ארוטית, עם תיאורים גרפיים. יש גם סופרות שכותבות. אבל אני פחות קוראת בערבית".
פרסמת את הסקירות שלך בקבוצה הדרוזית?
"כן. אני לא מתביישת בזה. בהתחלה הרימו גבה. החברה הדרוזית היא מסורתית, שמרנית, שיפוטית. באחד הפרסומים הראשונים, מישהו בקבוצה כתב לי: 'איך אחת כמוך מהעדה, משכילה, מרשה לעצמה לקרוא ספרות זולה?'. הסברתי לו שזו לא ספרות זולה. שצריך לקרוא כדי להבין. כתבתי: 'זה שאתה מתנגד, לא יעלים את הספרים האלה מהעולם. זה שהספרות הזאת לא תואמת את השקפתך, זו הגדרה שלך'.
"אבל למרות השמרנות הדתית, הדיון שהתפתח היה מאוד תרבותי ומפרה. ולאט־לאט זה התחיל לחלחל. אנשים נפתחו, התחילו לגלות סובלנות. אי אפשר להתכחש לז'אנר הזה. היום אף אחד כבר לא שולח לי תגובות שליליות".
הספרים השפיעו גם על החיים הפרטיים שלך?
"אני אחרי גירושים, כך שזה לא רלוונטי מבחינתי. אבל קריאה של ספר אחר ספר הראתה לי שלאנשים שונים יש טעמים שונים ונטיות שונות בחדרי המיטות, ושאין קונצנזוס או דרך 'נכונה' ביחסי מין.
"זה לא גרם לי לרצות גבר אידיאלי. נעים להתמסר לפנטזיה, אבל אני רציונלית. אוהבת להיות עם הרגליים על הקרקע. הייתי רוצה אהבה, אבל זה כנראה בידי הגורל, וימים יגידו.
"התשוקה שלי היא עדיין ספרי מתח טובים, אבל אני קוראת כמעט הכל, ולפי מצב הרוח. קוראת לרוב בערב, אחרי שהיום הסתיים. זה עוזר לי לשמור על השפיות. בספרות הארוטית יש היום הצפה של השוק, ולפעמים זה דווקא מרחיק אותי מהז'אנר.
"אני חושבת שצריך לברור יותר, למצוא ספרים מחדשים, שירגישו שונים, מקוריים. מפריע לי שהז'אנר ממחזר את עצמו. אני משתוקקת לסיפור רומנטי־ארוטי שעוד לא קראתי".
היא שוקלת ליזום מפגש ספרותי לנשים ולגברים דרוזים בנושא הספרים הרומנטיים־ארוטיים. "נראה אם תהיה היענות. יהיה מעניין לקיים על זה דיון פנים אל פנים, ולא רק מאחורי מסכים ומקלדת. שווה בדיקה".
• • •
"הוא נגלה לי בחלקים, כמו ציור שהולך ומתפתח. העיניים הכחולות אפורות שלו היו הראשונות לבצבץ מערפל הפחד. ספירים כחולים שמתפתל בהם קו כסף, צבע של אבן ירח. אחר כך האף הישר, והשפתיים הסימטריות, עצמות לחיים חדות מספיק ללטש יהלומים. היה לו מראה גברי מובהק ומאיים, אבל לא בשל כך זיהיתי אותו מייד. היה זה מה שנשפך ממנו באיכות מסוכנת - האיום והחספוס
("סקנדל", ל' ג'יי שן, סדרת קטיפה, הוצאת כנרת זמורה ביתן 2019)
ההצלחה הסוחפת של הספרות הארוטית הובילה גם את הוצאות הספרים הגדולות ורשתות הספרים להצטרף לחגיגה. חלקן מוציאות סדרות מתורגמות, אחרות נכנסו כשותפות בהוצאות ספרים ישראליות שעוסקות בתחום.
אורנה לנדאו, ראש מדור ספרות מתורגמת בכנרת זמורה ביתן, אחראית על הוצאת ספרים ארוטיים של סופרות בינלאומיות מובילות, במסגרת סדרת "קטיפה". לאחרונה אף נכנסה ההוצאה לשותפות עם הוצאת אהבות, שקמה בשנת 2013 "במטרה להביא סקס משובח לבנות ישראל באשר הן", כפי שנכתב באתר ההוצאה.
"תחום הספרות בארץ נמצא במשבר, והז'אנר היחיד שמשגשג הוא הספרות הארוטית", אומרת לנדאו. "רוב הספרות הארוטית צמחה מעולם הדיגיטל, ומקבלת פרסום באמזון וברשתות החברתיות. זו כמעט ספרות חתרנית מול ההוצאות הממוסדות.
"ספרים ארוטיים שניסו להעצים נשים נכשלו במכירות". אורנה לנדאו // צילום: הילה שילוני
"ספרים שהצליחו בארץ הם יותר רומנטיים מארוטיים, וגברים מחפשים יותר ספרי פורנו. המודל העסקי הוא נשי. קשה להפסיד על ספרות ארוטית, כי נשים קוראות אותה, וקוראות הרבה. יש המון נשים שקוראות שניים־שלושה ספרים כאלה בשבוע. הן מדברות על זה עם חברות, כותבות ביקורות. זו תרבות של ספרות רומנטית־נשית, וזו תופעה מרתקת.
"המודל בז'אנר הספרות הארוטית ברור: גבר חזק שאפשר להישען עליו, אישה צעירה מרקע פחות טוב, שעברה עוני, לפעמים התעללות, ויש לה חלום בינוני - להיות אחות או מורה. היא תפגוש את הגבר השרמנטי ותתנגד לו, אבל בסוף הוא ישכנע אותה באהבתו האינסופית. היא לא תוותר על חלומה הבינוני, אבל לעולם לא תשאף למשהו גדול באמת. ספרים ארוטיים שניסו להעצים נשים נכשלו במכירות".
וזה נחשב ספרות איכותית?
"מעניין שהשאלה הזו עולה כשמדובר בספרות נשים. למה לא שואלים את השאלות האלה כשעולה ז'אנר גברי פופולרי? אני יודעת להגיד על ספרות ארוטית שקוראים אותה. היא לא יושבת על המדף, היא מעוררת שיח. כאחת שכותבת ספרים ומוציאה לאור ספרים נהדרים, רק מעטים מעוררים שיח דומה לזה של הז'אנר הארוטי. נשים כותבות: 'לא ישנתי כל הלילה'. מתי מישהו התרגש ככה מספר? בסופו של דבר, זה עצוב. עצוב לז'אנרים אחרים ועצוב לספרות בכלל".
ואולי זה טרנד חולף?
"בהתחלה חשבו שזה טרנד חולף. שיכתבו כמה ספרים, וזה יעבור. אני לא רואה שזה עובר. זה הופך לתופעה שהיא מחוץ לספרות. תופעה של שיח, תופעה שמשנה הרבה דברים ביחסים בין נשים וגברים. בעידן של MeToo, אולי יותר בטוח למצוא אהבה בספר".
• • •
"האהבה אליו גורמת לי לאבד את הראש, ואני לא הולכת להילחם בזה. לא עכשיו, כשהשפתיים שלו על עורי. המחסומים שאמורים לעזור לי להילחם נעלמו, וכל מה שנשאר הוא צורך קדמון, קיומי, להיות איתו. להרגיש אותו. לנשום בזכותו".
("זכוכית וחול", אילת סווטיצקי, דבש הוצאה לאור, 2019)
מאי עזריה (22), מוכרת בצומת ספרים בקריון בקריית ביאליק, פגשה את הספרות הארוטית בצבא. "זו היתה דרך להעביר את הזמן בנסיעות", היא נזכרת. היום היא בקיאה בז'אנר ובתתי הז'אנר, יודעת להמליץ ולכוון לכל מה שתבקשו - ארוטי שהוא רומן על־טבעי, ארוטי מותח, ארוטי תקופתי, ארוטי קומי, ארוטי דיסטופי, והרשימה עוד ארוכה. "אני מציגה דברים בחנות לא רק לפי מה שאני מעדיפה, ולכן קוראת כמה שיותר, כדי שאוכל להמליץ.
"אני רושמת לי בצד תובנות לחיים תוך כדי קריאה". מאי עזריה
"יש אנשים שלא מבינים את הז'אנר, שחושבים שארוטיקה זה טראש. שלא מבינים שזה לא רק רומן עם אקטים מיניים, אלא רומן שנותן לך תובנות לחיים. אני קוראת עם טישיו ביד, לוקח לי יומיים לעכל ספר טוב. אני אפילו רושמת לי בצד תובנות לחיים תוך כדי קריאה. יש לי גם דף סקירות בפייסבוק, 'מאי וורלד', שבו אני מפרסמת סקירות על ספרים שקראתי".
היא לומדת פסיכולוגיה, אבל שואפת להיות עורכת או מתורגמנית. "ספרים תמיד יהיו חלק מהחיים שלי, לכן אני עובדת בחנות ספרים. אני כל כך אוהבת ספרים, שאני חייבת להיות בסביבתם".
ומה קורה בחיים האמיתיים שלך?
"בחיים הפרטיים שלי אני בזוגיות, יש לי את הגבר שלי בחיים. בספרי הרומנטיקה הגבר תמיד שרמנטי, נראה מושלם, יודע מה האישה חושבת, מה היא רוצה באותו רגע. אין באמת גבר כזה".
בן הזוג שלך יודע שאת קוראת ספרים ארוטיים?
"כן, לא אכפת לו שאני קוראת משהו שעושה לי טוב. לפעמים אני משגעת אותו, 'בוא תחווה את זה ואת זה'. הוא בחור עם ראש פתוח. ברגע שאדם לא איתך בראש פתוח במאה אחוז, הוא לא הגבר שלך. זה המפתח לזוגיות. אנחנו בדור כזה שחיי המיניות הם חלק חשוב בזוגיות, ואני מנסה ליישם".
• • •
"לפתע הפנה אלי קיין את פניו ונעץ בי מבט נוקב, כאילו הרגיש את מבטי עליו. הסתכלנו זה בזה, ונאבקתי לרסן את רגשותיי כשמבטו התנתק מעיניי ונפנה לשוטט על פני גופי".
("גיבור שלי", סמנתה יאנג, סדרת קטיפה, כנרת זמורה ביתן, 2019)
ערב אחד, כשבעלה של רחל (שם בדוי), קוסמטיקאית חרדית בת 42 מירושלים, הגיע הביתה, קיבלה אותו אשתו בחיוך רחב ובעיניים נוצצות. היא לקחה אותו לחדר השינה והראתה לו את הספר החדש שקנתה, של הסופרת הנערצת עליה, אי.אל. ג'יימס.
"רק הידיעה שהספר החדש מחכה לי שימחה אותי, עוד לפני שהתחלתי לקרוא אותו", היא מספרת. "לספר הזה, 'חמישים גוונים של אפור', הגעתי במקרה, בעקבות המלצה של מוכרת בחנות ספרים. עד אז קראתי ספרי מתח ודרמה, בנוסף לספרי קודש.
"הסתקרנתי ממה שקורה לזוג, התרגשתי בשבילם, התרגשתי מהחוויה האישית שהם עוברים. אחר כך התעורר בי חשק להמשיך לקרוא את הסגנון. זה כמו לשבת עם חברה ולספר סודות, בלי לטרוח לצאת מהמיטה. זה מעורר, זו חוויה כיפית, זה מזכיר שהאינטימיות היא נעימה. וזו גם בריחה, כמו נופש וחופש במוח.
"אני קוראת לפחות ספר ארוטי אחד בחודש, לרוב באנגלית, וחוץ מזה גם ז'אנרים אחרים. חלק מהספרים אני קונה, וחלק מקבלת מחברות. אנחנו שש נשים חרדיות, שמחליפות ספרים בינינו וממליצות אחת לשנייה. אין לי פייסבוק. אנחנו יודעות מה הגיבורים עוברים, ויכולות לדבר על זה. אני אוהבת בעיקר ספרים של דניאל סטיל וסמנתה יאנג. זה סינדרלה לאימהות".
רחל נשואה 23 שנים, מגיל 19. היא אם לחמישה ילדים, בגילאי 12 עד 23.
"לפעמים, במהלך חיי הנישואים אנחנו נכנסים למצבים של רובוטיקה", היא אומרת. "הספרים מעוררים רגש, עוזרים להתמקד ברגע, מוציאים מהשגרה.
"יש לי חברה חרדית, אישה משכילה, עובדת סוציאלית. נתתי לה לקרוא את 'חמישים גוונים של אפור'. אחרי שקראה, אמרה לי: 'זה הציל לי את הנישואים'. השגרה שחקה אותה, עד אז בקושי היה לה קשר אינטימי עם בעלה. חיה כמו רובוט".
בציבור החרדי לא מדברים עם בנות על יחסים אינטימיים עד החתונה. היית נותנת לבנות שלך לקרוא ספרים כאלה?
"לא. הידע האמיתי נרכש מניסיון, וזה תהליך אישי שכל אחת צריכה לעבור בעצמה. אחרי החתונה לא יפריע לי שהן יקראו. אמא שלי אמרה לי: 'אם היו לי ספרים כאלה כשהייתי בגילך, הייתי יותר חכמה'".
• • •
"הבטתי בקימורי גופה המוקפד והבנתי שיש רק דרך אחת להשביע את רעבה. רק אם אראה לה באופן חד־משמעי שאני לא הבחור הטוב והמתייסר שהיא מתארת לעצמה, היא תבין שכדאי לה לצאת מחיי ולא לחזור".
("גבר גבר", אלונה ירדן, הוצאה עצמית, 2019)
הספרות הארוטית, מתברר, יכולה לשמש גם כלי טיפולי. לי ראובני בר דוד (41), מנהלת מרפאה לטיפול מיני בבית החולים מאיר בכפר סבא, משתמשת בספרות ארוטית כדי לסייע למטופלים עם בעיות בתפקוד מיני.
"אנחנו גדלים בתרבות שמכתיבה איך לעשות סקס", היא מסבירה. "מלמדים אותנו דרך מדיה, ספרים, קליפים. בתרבות הפופולרית, מי שעושים סקס הם אנשים צעירים, יפים ורזים, והם עושים סקס בתנוחה מיסיונרית. בגדול, אנחנו לא לומדים מיניות. אין לנו מילים, מביך אותנו לדבר על זה.
"אנחנו לא לומדים מיניות. מביך אותנו לדבר על זה". לי ראובני בר דוד
"לכן, כשמגיעים אלי אנשים לטיפול, אני עוזרת להם לזקק מה הם רוצים, ולא מה מבקשים מהם. אחת המשימות שאני נותנת לזוגות היא ללכת לחנות ספרים, לקנות אחד לשני ספר ארוטי, למרקר קטע שהיו רוצים לממש, ולהניח לבן הזוג על המיטה. לדבר על זה. זה נותן לגיטימציה, השראה, שפה לפנטזיות מיניות.
"להבדיל מפורנוגרפיה ויזואלית, הספרות עדיין משמרת את שריר הדמיון. כדי שמיניות תהיה מיטבית, אנחנו צריכים לצאת מעצמנו, לא לחשוב על כביסה או על משכנתה. לכבות את הרעשים ברקע. קשה ליהנות בטיול כשאתה לוקח איתך מחשב. לנסוע לחופש ולהתנתק - זה מה שקורה במיניות.
"דמיון מאוד עוזר לנו. כשאנחנו קוראים ספרות ארוטית, היא נותנת מילים למחשבות ולתחושות מיניות. כשאנחנו קוראים ספר, אנחנו משלימים פרטים בדמיון לפי צורך שלנו, וזה משאיר אותנו אקטיביים".
למה לדעתך זה הפך לז'אנר נשי?
"זו ספרות שנותנת המון לגיטימציה לתשוקה נשית, לצורך של אישה במיניות. בפורנו האישה היא אובייקט, היא עונה לצורך של הגבר. בספרות אישה מתארת מה עושה לה נעים, מה הכמיהה שלה, מה המחשבות, למה היא משתוקקת. זה מייצר חוויה שנשים רוצות, וזה עדיין לא מובן מאליו, גם ב־2019.
"הן מבקשות עונג. ספר שנכתב על ידי אישה, שיש בו גיבורה, ושעוסק במיניות שלה - הוא מהפכה".
ברוב הספרים הגבר הוא עדיין החזק. אז איפה פה המהפכה?
"בספר השלישי בסדרת 'חמישים גוונים של אפור', כשלאישה נמאס, הגבר מוותר על הכל כדי להחזיק אותה. הוא מפסיק להיות שליט והופך להיות עבד.
"מה שחשוב בעיניי הוא שבמציאות נשים מחזיקות כל כך הרבה תפקידים, ולכן בספרים האישה רוצה לנוח, ושהגבר יענג אותה. היא לא צריכה לספק שירות גם במיטה. היא אומרת: 'אני רוצה ליהנות, ולא לעבוד כדי שהוא ייהנה'. אישה שקוראת ספרים כאלה מקבלת את המסר שזה מותר, שזה בסדר.
"היום יש יותר ויותר ספרות ארוטית שכתובה טוב, איכותית. עוד לא הגענו שם למצב אופטימלי של שוויון מוחלט בין הגבר לאישה ביחסי מין, אבל אנחנו לפחות צועדים לשם. מבינים שיש לזה מקום".
• • •
"אמיר בעיקר לא הפריע לי לחיות את החיים שלי, אבל בעצם הפריע לי לחיות את החיים שרציתי. הוא ביית אותי. אילף את חיית הפרא שהייתי. ריסן את היצר שלי".
("שנת היובל", ענת לוי, הוצאה עצמית, 2019)
במרחב הספרותי הישראלי מתקיים המתח בין הספרות הוותיקה, המסורתית, לבין הז'אנר הארוטי, שלא תמיד נתפס כספרות, גם כשהוא מגיע לחנות הספרים בצורת ספר. על התפר הזה יצא השנה, בהוצאה עצמית, רומן הביכורים של ענת לוי, "שנת היובל".
לוי (54), נשואה ואם לשלושה בנים בגילאי 24-18, היא עורכת דין מצליחה ומרצה בבית הספר למשפטים במכללת ספיר. היא גם קרובת משפחה רחוקה של חיים נחמן ביאליק, שהיה דוד של סבתה. הסבתא היתה אחת משתי היורשות של התמלוגים מכתביו, ואילו לוי ירשה את הרגישות לשפה. הספר שלה זוכה לביקורות נלהבות ונע בין מדפי הפרוזה למדפי הספרות הארוטית.
"כל ספר שיוצא מעורר התרגשות". מימין: לינדה, ענת, גלית ושרון // צילום: אפרת אשל
"לא חלמתי להיות סופרת, אבל זה תמיד היה שם", היא מספרת. "אני יודעת לכתוב. בכיתה ו' זכיתי בפרס נשיא המדינה על סיפור שכתבתי, ולפני לימודי המשפטים למדתי סמסטר של ספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג' וזכיתי בפרס על סיפור קצר באנגלית. גם במשפטים צריך לספר סיפור, אם אתה רוצה לשכנע".
את הרומן שלה החלה לכתוב לפני ארבע שנים. "בגלל שאני אדם רציני, הלכתי ללמוד כתיבה ב'סדנאות הבית', בית ספר לכתיבה שבו מלמדים טובי הכותבים והעורכים, ושם התחלתי לכתוב את הספר. אני הייתי היחידה שהכניסה סקס לסיפור, וזה זכה לביקורת טובה, כי היה כתוב טוב.
"הספר מתעסק בשנת היובל - שנת השמיטה השביעית, שנה של שחרור. משהו בגיל 50 מתעסק בשחרור. שחרור ממה יגידו, מקיבעונות. הסיפור הוא על שני אנשים בני 50, שהיו בני זוג בנעוריהם, ונפגשים במקרה בניו יורק. שם הם נסחפים לשבוע של שיכרון חושים.
"הסיפור דרש את עניין הסקס, כדי להבין את עומק החיבור שלהם. זה חלק מבניית עולמם. אבל הכל דמיוני, זה לא משהו שאני חוויתי".
במה שונה הספר הזה מספרים אחרים בז'אנר?
"הספר השתתף ביריד רומנטיקה שאורגן לפני כחצי שנה על ידי צומת ספרים. נשים קונות שם ספרים בכמויות, בעגלות של סופר. זו ספרות שיש לה ביקוש. הסופרות שכותבות את הסדרות הארוטיות נותנות לקהל את המן שהוא רוצה לאכול.
"אני כתבתי ספר שמבחינת השפה שלו לא דומה לספרות הזאת, יש בו עלילה ותוכן. זה כמו עירום בסרט דרמה, זה לא נעשה במכוּון. להפך, אני באה מעולם שבו זה מביש".
מביך אותך לכתוב על זה?
"כשכתבתי לא הרגשתי נבוכה, אבל ביום שהספר יצא לאור, התעלפתי. הפכתי להיות שיחת היום אצל שופטים שאני מופיעה מולם. מהרגע שהספר יצא לאור וזכה לתגובות אוהדות, זה כבר לא היה אישיו. הוא כנראה כתוב מספיק טוב, ולכן הפך להיות לא מביך. קולגות מעולם המשפט פרגנו לי. זה ספר שפונה לנשים, אבל יש גם המון גברים שקראו אותו ואהבו.
"בספר הבא שאני כותבת, שעוסק בבגידה, יש אפילו יותר סקס. ברגע שאני מחליטה שהסקס חשוב לגיבורים, אני צריכה לתאר אותו, ואני צריכה לתאר אותו טוב".
מה בעלך חושב על זה?
"בעלי לא הסכים לקרוא את הספר הראשון בזמן תהליך הכתיבה. הוא לא רצה לעצור אותי. אמר, 'אני אקרא עם כולם'. כשהוא קרא, הוא אמר לי שהספר מצוין. והוא מאוד ביקורתי וקורא המון. למשל, הוא לא חשב שהסקס בו מביך. גם הילדים פרגנו, והספר עבר בהצלחה גם את ההורים שלי".
מה ביאליק היה אומר על הז'אנר העברי החדש?
"נד נד, נד נד, רד עלה, עלה ורד. מה למעלה, מה למטה, רק אני, אני ואתה".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו