דרמה, רייטינג ואובדן התמימות

כשנודע לי שתוכנית הילדים המיתולוגית "ששטוס" חוזרת למסך, החסרתי פעימה. מייד נזכרתי איך זכיתי לקחת חלק בשעשועון של ערוץ הילדים, שבמסגרתו התחרו ביניהן כיתות מרחבי הארץ במשימות שונות.

ביסודי הדביקו לכיתתי, ה' 2 בבית הספר ארן בת"א, את כינוי הגנאי "כיתת החנונים". לכן, חבריי לכיתה ואני, הצמחנו ביטחון כשנודע לנו שנבחרנו לכיתה שתפתח את עונה מספר 4, אי שם בשנת 1997.

חנונים, חנונים, אבל בידע כללי, בעמידה בלחצים וביכולת אלתור (שעליה היתה אמונה אחותכם) - נתנו בראש. עם כמות הנקודות שצברנו דילגנו מעל חצי הגמר היישר אל הגמר הנוצץ, שהפרס בו היה טיסה לאמסטרדם לכל הכיתה.

לקראת הגמר התחלקנו בהסכמה לקבוצות, בהתאם לכישרונות ולביצועים, למען הצגת יכולות מיטביות במשימות, השקענו אחה"צים שלמים בסימולציות ואת הפסקות האוכל בבית הספר לכתיבת שירי מורל. היינו בראבק לנצח.

כשלבשתי את חולצת "ששטוס" הצהובה, שעליה הודפס בגדול הלוגו "גמר", הרגשתי על עורי את המחויבות לערך הקבוצתיות. וכשעברו לידי תלמידי הכיתות היריבות - כיתה ו' 1 ממושב בדרום שלבשה ירוק, וכיתה ד' 3 מצפון הארץ שהיתה באדום - ניסיתי להחליש אותם מנטלית בעזרת מבט חודר שביקש להעביר מסר: הכיתה שלי מנצחת, מוטב שתיכנעו מראש.

השיעור בצניעות לא איחר להגיע, כשאת הגמר פתחנו די בינוני. בכל זאת, משימת ספורט נפלה עלינו, "החנונים". אבל אז הגיע המאני טיים שלי - משימת האמנות שאליה שובצתי רק בגלל שהיו בה שופטים, ואני נחשבתי בעיני כיתתי לדוברת משכנעת.

צפיתי במתחרים קורסים תחת לחץ השידור החי בהצגת יצירת טחנת הרוח שנתבקשנו לעצב (אמסטרדם וזה), וכשהגיע תורי לקחתי לעודד מנשה את המיקרופון מהיד ופצחתי ב"נאום ראש הממשלה", כפי שהוא כינה אותו בסיומו. ניצחתי את המשימה בנוקאאוט והעליתי את הכיתה למקום הראשון. צרחות החברים "אל, אל, דניאל" חיות בי עד היום, כזיכרון ילדות מעצים.

כשאנחנו מובילים את הטבלה בפער משמעותי, חיכינו במתח לתוצאות הטלמסר שאליו, לכאורה, התקשרו הצופים כדי להצביע לכיתה שהם רוצים שתנצח. עם קבלת התוצאות ירדתי עם כיתתי במפתיע למקום האחרון, וכשהמצלמות בפנינו - ילדים בני 11 - סיפקנו קלוז־אפים קורעי לב של הלם ודמעות.

איזה חוסר צדק, התפוצצתי. בזמן שילדי הכיתה כבר התקדמו לפרס ניחומים בדמות טרופית, ניגשתי לאחד המפיקים בתוכנית והתעניינתי איך באמת עובד הטלמסר המסתורי שהגיח לחיינו הטלוויזיוניים. הוא העניק לי את השיעור הראשון בחיי בתקשורת ובפוליטיקה, שבסיומו הגיע אובדן התמימות: "ילדה, זה שואו ביזנס. ככה מייצרים דרמה ורייטינג. רק תעשי טובה, אל תספרי לאף אחד לעולם".

danieller@israelhayom.co.il