שישי שלו: דן שפירא שומר על השבת

ספר על ימי שישי שלך.

"אני מביא את הבן הבכור שלי נתן (6) לבית הספר, ואז הולך עם הקטן בנימין (שנתיים) לבית קפה. לאחר מכן אני מביא אותו להוריי ומתפנה לתפילה, להליכה לים או לסיבוב באזור שוק הכרמל. בצהריים אני אוהב ללכת לסבתא רחל ביד אליהו, ואז לקנות יין ולהתכונן לשבת. ביפו יש קהילה מדהימה שמתנקזת לשני בתי כנסת שאני אוהב - 'אשכילה' ו'זיכרון ברוך'. בסיום התפילה אני מגיע הביתה לקידוש, אנחנו מסדרים קצת את הבית, מקפלים כביסות ועושים שיהיה נעים, וכל המשפחה יושבת לאכול".

איך נראה שולחן השבת שלכם?

"אני עושה את הקידוש ואנחנו שותים יין, אוכלים, צוחקים ומדברים. זה אחד מרגעי הקסם של השבוע. בערב שבת אני אוכל את הדג הטריפוליטאי של אשתי תמר, שהוא מדהים. יש לה גם צד בריטי, אז זה יוצא מעולה - חריף ועדין יחד. יש לנו מנהג לשחק במשחק האסוציאציות, שכל אחד אומר מילה שהמילה הקודמת מזכירה לו. בן בדרך כלל פשוט חוזר אחרי המילים עם טעויות בהגייה, אז זה תמיד יוצא גם מצחיק".

את מי היית רוצה לארח בערב שבת?

"את הרבי מלובביץ'. אני מוצא בו אדם בעל עוצמות מיוחדות. הייתי שמח לתת מהחריימה של תמר גם למשה רבנו ולרבי עקיבא. את משה הייתי שואל על חופש ואת רבי עקיבא על אהבה. הייתי שמח להיפגש גם עם מרתין לותר קינג, שהיה אדם ענק".

אתה עובר תהליך של התקרבות לדת. איך זה מתבטא בשבת?

"ב־9 בבוקר אני לומד חסידות עם כמה חברים בשכונה וב־10 מתחילה התפילה. בנימין בא איתי והוא בן בית בבית הכנסת מגיל אפס. לאחר מכן תמר ואני הולכים לטייל ביפו עם הילדים. הטלפון כמובן סגור, וזו מתנה אמיתית. שבת היא זמן ניקוי וזיכוך. במוצאי השבת אני בדרך כלל מופיע עם אחת משתי ההופעות האישיות שלי, 'בעיניים פקוחות' ו'מסע ישראלי', או בהצגות 'לילה בפריז' ו'כימים אחדים' בקאמרי ו'אדיפוס' בתיאטרון נוצר".

יש לך זיכרון ילדות מיוחד מסופי השבוע?

"אבא שלי, מולי, ואני היינו שומעים יחד 'שירים ושערים' ומחכים לגול מבלומפילד. אנחנו אוהדי הפועל והיום גם הבן שלי נתן אוהד. במוצ"ש האחרון ראינו כולנו את הדרבי, וכשהפסדנו נתן בכה. בדרך חזרה הביתה השמעתי לו את 'סע לאט' של אריק איינשטיין והחיוך חזר לפניו".