לאחרונה עברת עם המשפחה לאתונה, איך ימי שישי שם?
"בשישי בבוקר, אחרי שאנחנו מארגנים את הילדים, אלכס (בת 12), יהלי (בן 11) ויובל (בן 5 וחצי), לבית הספר, בעלי בן ואני הולכים לשתות קפה ולאכול ארוחת בוקר בשכונה חדשה שבא לנו לגלות השבוע. אנחנו מקבלים את העיתונים מהארץ לווטסאפ, ואני מתגעגעת לעיתונים המודפסים. לאחר מכן אנחנו מטיילים בשכונה, למשל לסיבוב באיזו גלריה או בשוק שכונתי. בצהריים, אם מזג האוויר מאפשר, אנחנו עולים להר שסמוך לדירה שלנו ושותים למעלה עוד כוס קפה מול הנוף עוצר הנשימה. בן מקשיב לפודקאסטים ואני כותבת מדיטציות חדשות לאפליקציה שלי, My Medi. בלי ציניות, אנחנו נהנים מהכאן והעכשיו".
מקפידים על ארוחת שישי?
"ביוון יום שישי בבית הספר הוא יום רגיל, אז הילדים חוזרים רק בארבע אחה"צ. אנחנו יוצאים לארוחת ערב משפחתית או נפגשים עם עוד משפחות ישראליות לארוחה. יש לנו המון שיחות על החיים, וגם משחק שבו כל אחד מאיתנו משתף בשלושה דברים רעים וטובים שקרו לו השבוע. בארץ חמותי נחמה היתה מבשלת אוכל מעולה ובכמויות אדירות. עכשיו, באתונה, האוכל תופס מקום משני והמשפחתיות היא מה שחשוב".
איך נראות השבתות שלכם?
"שבת היא תענוג. כל המשפחה ישנה עד מאוחר ואפילו בבר, הכלב שלנו, מגלה התחשבות ולא מעיר אותנו. אנחנו משתדלים לאכול יחד ארוחת בוקר ואחר כך מנצלים את השבת כדי שהילדים יפגשו חברים. מבחינתי ומבחינת בן אין עבודה בשבת, למעט ימים דחופים שצריך לסיים דברים ויש דדליין, אז אנחנו הרבה פחות עם הניידים".
יש לך זיכרון מיוחד מסופי השבוע בילדותך?
"אני ואחי הקטן היינו מגיעים בשבתות לסבא וסבתא מצד אמא, יוסף ואיטה, ברמת גן. אני וחברה שלי שגרה ממול היינו עושות יחד תיאטרון בובות לילדי השכונה. בצהריים אפשר היה להריח את המאכלים של הסבתא רבתא ההונגרייה שלי בכל השכונה, ואני הייתי ממהרת לטרוף גולאש, פלפל ממולא ורולדות שוקולד מדהימות".
מה הכי חשוב לך בסוף השבוע?
"שילוב של זמן משפחתי, זוגי ופרטי. אם הצלחתי לעשות וי על שלושתם, שיחקתי אותה. צריך לזכור שכדי להיות בתחושת סיפוק או בשמחה לא צריך להגיע לירח או להיות כל הזמן בעשייה, אפשר פשוט להיות".