התעוררתי הפוכה. מהחלון הפתוח, שלעולם איני משאירה כך, נושבת רוח פרצים, ונחרדתי לגלות סכין חדה זרוקה לי על המיטה. פה חשדתי והתאמצתי לשחזר את אירועי אמש, אבל התפוצץ לי הראש מכאבים, והטלפון התפוצץ מהודעות מאנשים שצריכים ממני משהו, עם הודעה נוגה: "חיים, את בחיים?"
מעורפלת זרקתי את עצמי מהמיטה כדי להגיע לחקר האמת בנוגע למה שקרה לי אמש, ובדרך התרסקתי על חבילות ספרים ועיתונים. רק כשהגעתי לידית של דלת החדר, שהתבררה כנעולה, היכה בי פלשבק מאירועי אמש. אני חולה בקורונה, נעולה בחדרי בבידוד, והחצי השני פרץ את מנעול החדר בסכין, כשהוא ממוגן בחבילת מסיכות ובשקית ניילון, כי שמע אותי משתעלת את נשמתי. ולא סתם - עשיתי את זה דרך החלון, כי אם לי יש התקף שיעול ליחתי, ראוי שכל הרחוב יידע זאת גם באמצע הלילה.
האמת היא שעד עכשיו אני מהרהרת בשאלה אם זה היה התקף שיעול או התקף חרדה, בהתחשב בכך שכמה שעות קודם לכן חבורה של נערים הפריעה לי ולקורונה שלי להתגבש ולנוח. הוצאתי את הראש מהחלון ואיימתי עליהם "תתפזרו או שאזמין משטרה", וצחקתי לי כשהם ברחו כמו נמושות. נראה שמה שהחריד אותי באמת הוא ההבנה שהגיע הרגע הזה בחיי, שבו הפכתי בעצמי לזקנה בחלון.
כמו כל משבר, אני תמיד מספרת לעצמי שבסך הכל מדובר בלימון שעוד אעשה ממנו לימונדה. כך מצאתי שהדרך הטובה להעלים את סימפטום הגרון הבוער שסבלתי ממנו היא בהחלט בלסחוט - מחמאות. בצילום שבו אני לבושה בפיג'מת סמיילי מביכה ובפוסט ענייני הודעתי לרשת שאני "חיובית על מלא". הלייקים, הלבבות, איחולי הבריאות שקיבלתי ומשלוחי הגומלין של גלידת גולדה, שאני נוהגת לשלוח למקורביי המאומתים, מילאו אותי בכיף. קורעת במיוחד היתה ההודעה שקיבלתי מהאקס שלי, שביקש לחדד את ההצהרה שלי: "דני, חלית בקורונה?" אין, הוא גאון, ונזכרתי למה נפרדנו.
במשך חמישה ימים העבירו לי בנותיי מתחת לדלת החדר ציורים וברכות, שהפכו את חדרי לתערוכה שלא היתה מביישת את זו של יאיוי קוסמה. כשהקטנה התיישבה ליד הדלת ובכתה שהיא עצובה שאני נעולה, ניסיתי למכור לה שאני ממש כמו רפונזל במגדל, והנסיך בדרך. עם סכין לפריצת מנעולים, כמובן.
ברור שבניגוד לרוב עם ישראל, או לפחות לפי הדיווחים של הרוב, אני דווקא יצאתי חיובית בבדיקת היציאה, ולא סיימתי את העונש הזה בחמישה ימים. נגזרו עלי עוד שני ימי מאסר, כדי לסיים ריצוי של שבוע בבידוד. גם אותם לקחתי בסך הכל בחיוביות. פתחתי חלון וצרחתי בגרון החלופי שאין לי, שאני מזמינה לקורונה הזאת משטרה אם היא לא מתפזרת לי עכשיו מהחיים. עד עכשיו הסימפטומים ואני מאוכזבים לגלות שהיא דווקא לא ברחה ממני כנמושה.
danieller@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו