מילה שלהם: "אנחנו לא משטרת לשון"

בתחילת דצמבר התפרסמה בעמוד הפייסבוק של האקדמיה ללשון העברית רשומה - פוסט בלעז - שכתבה שרון שוורץ־מישקובסקי מהרצליה, אמו של אביב, נער אוטיסט בן 16 וחצי. 

"אביב מדבר מעט מאוד, אבל גיל ההתבגרות גרם לו להמציא מילה חדשה. הוא קצת חושש להתבגר ואוהב להתגלח, כדי לחזור להיות ילד. בעקבות זאת הוא המציא את המילה גּוֹלְחָן, המתארת מבחינתו כל אביזר המשמש לגילוח. אשמח לשמוע אם ניתן להוסיף מילה זו לאוצר המילים בעברית. עבור בני זה יהיה הישג משמעותי".

הרשומה קיבלה יותר מ־20 אלף לייקים, לצד אלפי תגובות מפרגנות בנוסח "מילה נהדרת, אנחנו מאמצים אותה!", "איזה נער אלוף וחכם", וגם: "זה פוסט מרגש שכולו אהבה - אהבת אם לבנה, ואהבה לשפה". אלפי התגובות החמיאו גם לתשובה הרגישה שהגיעה לאם מנציגי האקדמיה:

"שלום רב, שרון, 

"מכתבך מרגש ממש. ההמצאה של בנך הגיונית ויפה. המילה 'גולחן' כמוה כמילים 'פותחן', 'אוגדן', 'תומכן', 'קולפן', המציינות מכשירים (במקרה של קולפן המילה התקנית היא מַקְלֵף, אבל קולפן רווחת למדי). אמנם המילים הללו כולן קשורות לצורות הבינוני של בניין קל, כגון 'פותח', 'קולף' - ולעומתן אין צורת בינוני 'גולח', אך די בהן כדי להעמיד מעין משקל נוסף לציון מכשירים.

"המצאת המילה 'גולחן' מלמדת על הבנה והפנמה של דרך היווצרות המילים בעברית. והרי לך עדות שגם אם בנך מדבר מעט, הוא בעצם שולט בשפה. מבחינה מעשית יש בעברית הצירוף 'כלי גילוח', לציון מכונת גילוח וסכין גילוח ואביזרים נוספים. האקדמיה אינה נוהגת לחדש מילים במקום מילים או צירופים עבריים קיימים.​ 

"עם זאת, אנא העבירי לבנך את הערכתנו להמצאתו היפה. לפעמים אנחנו מפרסמים פנייה לציבור להציע לנו הצעות, ונשמח מאוד לקבל הצעות גם ממנו. עוד זאת: תוכלו להפיץ את המילה 'גולחן' בקרב בני המשפחה והחברים, ומי יודע - אולי במשך הזמן המילה 'תתפוס' ותגיע לציבור הרחב.

"בכבוד, המזכירות המדעית, האקדמיה ללשון העברית".

מי ששקדה על התשובה המפורטת היא רונית גדיש (63), ראשת המזכירות המדעית באקדמיה ללשון העברית, זוכת פרס ראש הממשלה ללשון העברית על שם אליעזר בן־יהודה לשנת 2014. האקדמיה, שנוסדה ב־1953, יושבת בקמפוס גבעת רם בירושלים, וחברי המזכירות המדעית שלה הם שעונים על כל הפניות שמגיעות מהציבור באתר (hebrew-academy.org.il), בעמוד הפייסבוק, באינסטגרם וגם בטוויטר. 

"בדרך כלל התשובות לפונים נשלפות לי במהירות, אבל במקרה של שרון ובנה אביב לקח לי זמן לנסח את התשובה", מספרת גדיש בחדרה שבאקדמיה, ונימת קולה הדידקטי מסגירה את עברה כמורה ללשון. "זה כל כך מקסים וחכם מצד הנער להמציא המצאה שכזו, ואף על פי שמבחינת העברית יש כבר מילה בשימוש, אני מאמינה שעם אלפי התגובות שהיו לרשומה, המילה שלו בהחלט יכולה להיטמע בשפה. כי כך זה בעברית, לכל מילה יש מזל משלה. 'הַפְרָטָה', למשל, נקלטה מהר מאוד. אם יש עשרה אחוזים של מילים מחודשות שנקלטות - מצבנו טוב".

לאורך כל השיחה מקפידה גדיש להאניש את המילים, כמו היו ישות קיימת, מרדנית ועיקשת. "מילים הן לא ממושמעות, והן לאו דווקא מסתדרות לפי מה שמישהו החליט מראש עבורן. אבל יש להן כוח משלהן, בסוף הן מוצאות את מקומן, והתהליך הוא מרתק. 

"כל תקופת הקורונה, למשל, הביאה איתה מילים חדשות שלא השתמשנו בהן בעבר, או שהשתמשנו בהן אחרת. את המילה 'סגר' היינו רגילים לשמוע באסוציאציה של סגר בשטחים, או כלב נושך שנכנס להסגר מחשש כלבת. ההגבלות על היציאה מהבית הן סוג של עוצר, אבל 'עוצר' זו מילה קשה, הבריטים עשו פה עוצר בזמנו, ולכן באה 'סגר' והשתלטה על הגזרה. הצענו באקדמיה את המילה 'כמוסה' לקפסולה. כמוסה היא מילה נפלאה בעיניי, שמתארת בדיוק את ההסתגרות בקבוצה קטנה, אבל היא לא 'תפסה', וגם את זה צריך לקבל". 

המזכירות המדעית, שבראשה עומדת כאמור גדיש, מפעילה את ועדות האקדמיה ללשון העברית (בתחום המינוח והדקדוק), כותבת תכנים לאתר האקדמיה, מפתחת מאגרי מידע (מילון, אתר מונחים, לוחות נטייה ממוחשבים ועוד) ונותנת מענה לפניות הציבור. 

1,250 פניות כאלה הגיעו למזכירות המדעית במהלך חודש נובמבר בלבד, ולדברי גדיש, "זה נחשב חודש עם מספר פניות מועט". בדרך כלל הממוצע עומד על כ־1,600 פניות, שעוסקות בכל תחומי השפה: הגייה נכונה, מינוח מקצועי שחסר בתחום מסוים, הצעות למילים חדשות, הרבה מהן הברקות של ילדים, וגם פניות מצד תלמידים שמבקשים עזרה בשיעורי הבית. 

"אני מזהה מתי אלה שאלות של תלמידים שמתכוננים למבחן הבגרות בלשון, הרי אי אפשר לקחת ממני את המורה שהייתי", מחייכת גדיש. "אז אנחנו משיבים לתלמידים בנימוס שאנחנו לא עונים על מטלות לימודיות, אבל כן נתייחס בתשובה לתשובות שהם בעצמם יענו". 

אתם עונים לכל פנייה ופנייה? 

"בוודאי, עונים לכולם בסבלנות רבה. יש קהל שצמא למידע, וזה משמח מאוד. התרגלנו להגיד שהעברית מידרדרת. בשפה חיה יש משיכה חזקה מאוד אל הפשוט, הלא מתורבת והמינימליסטי, אבל עם זאת מסתבר שיש גם משיכה לקוטב העשיר יותר והמדויק. אנחנו יושבים שם, במשבצת הזאת, ומגלים שיש קהל שצמא למידע, וזה משמח מאוד". 

לא מתיש לענות לשאלות רבות כל כך?

"זו אכן משימה לא קלה. יש שאלות שצ'יק צ'ק אני עונה עליהן, ויש שאלות שלוקח לי זמן, גם כי אני מבקשת לדסקס את התשובה עם הצוות וגם כי צריכים לעיתים להיות דיפלומטים ופסיכולוגים גם יחד. אדם פרטי שחשוב לו לדבר עברית תקנית, ושרוצה לדעת איך הוגים מילה בודדת, יקבל מאיתנו תשובה על כל שאלה. אם יש שאלות שאין לנו עליהן מענה במיידי, אנחנו חוזרים לוועדת הדקדוק ושואלים ונוברים ברצינות רבה. 

"לא תמיד אנחנו צריכים להמציא את הגלגל מחדש, כי כבר יש לנו מאגרי מידע עצומים ותשובות לכל כך הרבה שאלות. כל מה שצריך הוא להיכנס לאתר האקדמיה ולהקיש את המילה בחלונית החיפוש. מבחינתי, מדובר במהפכה. המידע הזה לא היה נגיש לקהל לפני עשור. לקחנו את כל הפוטנציאל, היָכְלוֹת בעברית, של הטכנולוגיות ומינפנו אותן כדי להנגיש את המידע שיצרנו. לא צריך לפתוח ספר כדי לדעת אם אומרים 'אותכם' או 'אתכם', צריך פשוט להקיש את השאלה באתר האקדמיה. גם בגוגל השאלה תוביל לאתר שלנו". 

את יודעת את כל התשובות באתר?

"אני יודעת את רוב התשובות, אבל מגיעות הרבה שאלות שלא ענינו עליהן בעבר. כל יום אני לומדת דבר חדש, וזה מה שקסום במקום הזה".

אז הנה, גם את משתמשת במילים כמו "צ'יק צ'ק", "לדסקס", "במיידי". מה אומרים על זה טהרני השפה?

"לאקדמיה ללשון העברית אין שום הסתייגות מהשימוש במילים ובביטויי עגה (סלנג). העגה היא העדות לחיוּת של לשוננו, וכל לשונאי ובלשן שמח בה. הרי אנחנו יושבות כאן באווירה ידידותית, לא רשמית, ואני מדברת לפי תומי. וזה בסדר".

* * *

במסדרונות האקדמיה יודעים לספר שגדיש היא ה"אורים ותומים" של כל מהדורות החדשות, ושעורכי לשון מתקשרים להתייעץ איתה, לעיתים דקות ספורות לפני עלייה לשידור. גדיש מודה שהיא לא תתקן את המוכרת בקניון שתגיד לה "שלושים וחמש שקל", אבל "אם אני שומעת טעויות ברדיו, בטלוויזיה ובפרסומות המשודרות, אני מייד מתקשרת ליועצי הלשון שם, כי לתקשורת יש תפקיד קריטי בהשפעה על השפה".

אז את לא מתקנת כל טועֶה?

"לא. יש שגיאות שלא מפריעות לי, אבל אני כמובן שומעת אותן. אני כן מתקנת הורים לילדים, כי חבל שיקלקלו את עברית ילדיהם. אני מתקנת כשאני שומעת אותה שגיאה שלוש פעמים. מה שכן מפריע לי הוא תיקון היתר, למשל כשאנשים אומרים "מכיוָון", בכ' רפויה, אז אני מודה שאני לא מתאפקת".

בתגובתך לאמו של הנער ציינת ש"האקדמיה אינה נוהגת לחדש מילים במקום מילים או צירופים עבריים קיימים". זה לא קרה מעולם?

"זה קורה במקרים חריגים ונדירים. החלפנו את המילה העברית לדמנציה - 'שִיטָיוֹן' - למילה היותר סימפטית 'קִיהָיוֹן'. פנו אלינו אנשים בתחילת המחלה, או ילדיהם, וטענו בצדק שהחיבור ל'שטות' לא מכבד ולא נעים, אז שינינו. הגיעו אלינו גם המוני פניות מכמירות לב בכל הקשור לילד ולהורה 'חורג'. הורים ואחים חורגים שלא היה להם נעים עם הקונוטציה של סינדרלה ושלגייה. היינו חייבים לתת פתרון, אבל כשכינסנו ועדה למונחי משפחה לא הצלחנו למצוא חלופה שמצאה חן בעינינו באופן מלא. 

"היה לנו כבר הצירוף 'משפחה משולבת', למשפחות שהן פרק ב' של הורים עם ילדים משני הצדדים, אז הצענו 'הורה שלוב' ו'אח שלוב'. אני לא באמת יודעת אם משתמשים ב'שלוב' היום, אבל מרגע שפרסמנו את ההחלטה שלנו מדצמבר 2015 הפסיקו לחלוטין לפנות אלינו בעניין הזה. לדעתי, כל מי שלא נוח לו להשתמש ב'חורג' יודע, לפחות, שיש לו פתרון".

הוועדה למונחי משפחה היא אחת מכמה ועדות מינוח שמתכנסות באקדמיה. בוועדות חברים אנשי מקצוע ואנשי לשון מטעם האקדמיה, והן פועלות על בסיס התנדבותי. נכון להיום פועלות באקדמיה הוועדה למונחי ארכיונאות, הוועדה למונחי מגדר ומיניות, הוועדה למונחי שיווק ופרסום, הוועדה למונחי בריאות הציבור, הוועדה למונחי בלשנות, הוועדה למונחי מדע המדינה, הוועדה למונחי זואולוגיה והוועדה למונחי אלקטרוניקה.

ויקי טפליצקי בן סעדון (43) מתמקדת בעבודתה במזכירות המדעית בתחום המינוח. "הפניות מהציבור בענייני מונחים מקצועיים נחלקות לשלושה סוגים: אנשים שמחפשים חלופה עברית למונח לועזי מסוים, אנשים שמציעים חלופות עבריות למונחים לועזיים קיימים, ואנשים שסבורים שהם המציאו מילה שהציבור יזדקק לה, גם כשאין מונח לועזי מקביל.

"אני אוהבת את הפניות הללו, כי לדעתי הן עדות לכך שהעברית הפכה באמת להיות שפת אם. שפה חיה שאנשים מרגישים שהיא שלהם, שהם בעלי הבית בה. אנשים חושבים בעברית ומחפשים פתרונות בעברית לכל תחומי החיים". 

למה, בעצם, להחליף מילים לועזיות במילה עברית?

"העברית היא מרכיב חשוב בזהות שלנו, ולכן היא צריכה להיות אופפת כל, כלומר לשרת אותנו בכלל תחומי החיים. אם נחליט שהמונחים שמשמשים בכל העולם בבישול הם בצרפתית, ולכן לא צריך חלופות עבריות, או שהמדע הבינלאומי דובר אנגלית, אז נלמד מדעים באנגלית - העברית תהפוך בסופו של דבר ללשון חלקית מאוד, רדודה ומנותקת מההוויה הכללית של דובריה. אפשר לומר שמילים לועזיות בשפה הן כמו תבלין. במינון נכון הן מעשירות אותה, מגוונות אותה ומחברות אותה אל תרבות העולם. במינון גבוה מדי הן 'מקדיחות את התבשיל' ומרוקנות את הלשון מתוכן ומזהות".

אז מתי כן משאירים מילים בלועזיותן?

"כשמילים לועזיות, כגון טרגדיה או תיאטרון, נכנסו לעברית עוד בימי קדם, והן נטמעו בה עד כדי כך שאיש לא באמת חשב למצוא להן חלופות עבריות.

"יש מילים לועזיות בינלאומיות שנכנסו לעברית המתחדשת והשתרשו בה, ואפשר לומר שהחמצנו את ההזדמנות לחדש להן חלופה עברית. לדוגמה, טלוויזיה, מיקרופון, אלקטרוניקה. קיימים גם מונחים לועזיים שהמשמעות שלהם התרחבה, והם משמשים בתחומים שונים - ובגוונים שונים בכל תחום. במקרים כאלו קשה למצוא חלופה עברית אחת, על אחת כמה וכמה חדשה לגמרי, שתקיף מלכתחילה את כלל המשמעויות שהמונח הלועזי טעון בהן. 

"לדוגמה, טרמפ, על שלל משמעויותיו (נסיעה חינם, 'התלבשות' על דבר מסוים). או דייט - תאריך שמציין מאורע מסוים, תקופת זמן, פגישה, פגישה רומנטית, וגם מושא הפגישה הרומנטית".

מגיעות אליכם הצעות מצחיקות?

"פעמים רבות הדרך של אנשים לחדש מילים היא באמצעות הלחמים, צירוף של שתי מילים, וזו לא הדרך המועדפת בעברית. התוצאה לרוב משעשעת. הציעו לנו את נְקַבְקָבִים תמורת נעלי קרוקס, או 'מקוֹרִיקאים', שילוב של 'אמריקנים' ו'מקוריים', תמורת ילידי אמריקה". 

אתם יודעים מה עולה בגורל כל המילים שאתם מציעים?

"פניות רבות שמגיעות אלינו לייעוץ נקודתי במונח מסוים, שנדרש באותו רגע לפונה, לא הופכות את המונח בהכרח לרשמי של האקדמיה ללשון. אנחנו מציעים הצעות ורעיונות אפשריים מבחינת העברית התקנית. מה קורה אחר כך עם ההצעות שלנו, אם הן יושמו בפועל או שהיו בסיס למונחים מתאימים יותר מהבחינה המקצועית - איננו יכולים לדעת".

* * *

ביום שלישי הקרוב יצוין "יום העברית", כבכל שנה ביום הולדתו של מחיה השפה, אליעזר בן־יהודה, שנולד ב־1858 באימפריה הרוסית ונפטר ב־1922 בירושלים, בגיל 64. לאורך השבוע יוצעו לציבור אירועים דוגמת חידון הידע "אליפות העברית" ומיזם "בחירת המילים האהובות", שבמסגרתו יוכלו גולשים באתר האקדמיה להצביע על המילה המצחיקה, מילת השנה, המילה הנדירה האהובה, המילה המחודשת הכי מוצלחת ומילת העגה שאי אפשר בלעדיה. 

ב"יום העברית" ישודר בעמוד הפייסבוק של האקדמיה שיחוח (צ'ט) חי בהשתתפות רונית גדיש, ד"ר אבשלום קור וד"ר רוביק רוזנטל, בהנחיית יועצת התקשורת של האקדמיה ללשון, ורד ליון־ירושלמי. המשתתפים ישוחחו על אתגרי השפה העברית המתחדשת וישיבו לשאלות הגולשים. עוד תציע האקדמיה צפייה במגוון הרצאות בנושאי שפה. כל הפעילויות, האירועים, ההרצאות והמפגשים יהיו זמינים ללא תשלום - באתר האקדמיה ללשון וברשתות החברתיות.

נוסף על אנשי מַטֶּה, יש באקדמיה עובדי מחקר בתחום הלשון העברית: חלק נכבד מהם עובד במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה, שאותו מרכזת איילת הראל (45). בחדרה של הראל ספרייה עמוסה בספרים מצהיבים. במבט קרוב אפשר למצוא שם את כל כתבי ביאליק, מהדורת תרצ"ג (1933), בחתימת ידו, ספרי הגמרא בדפוס וילנא (1881), וגם את ספרו של אברהם מאפו "אהבת ציון" מ־1853.

"המילון ההיסטורי ללשון העברית הוא מפעל מחקרי רחב היקף של האקדמיה ללשון העברית", מסבירה הראל. "מטרתו להעמיד מילון מדעי ללשון על כל רבדיה ההיסטוריים, מהעת העתיקה ועד 1947. עובדים במילון כ־30 חוקרים שעושים עבודת נמלים של ממש. הם קוראים מחדש כל טקסט שנכנס למאגר מתוך כתבי יד של הספרות העתיקה, מנתחים כל מילה ומתייגים אותה. 

"מאחר שהדיוק מאוד חשוב לנו, שלושה חוקרים שונים קוראים אותו כתב יד ומגיהים אותו, וכל מילה עברית מותאמת לערך המילוני שלה. גם את זה עושים שלושה חוקרים שונים - כדי להמעיט עד כמה שאפשר בטעויות. 

"כל המילים המנותחות מוכנסות ל'מאגרים' - אתר מפעל המילון ההיסטורי המציג את תוצרי עבודת מפעל המילון החל משנות ה־60 של המאה הקודמת ועד היום. האתר שופע אפשרויות חיפוש. אפשר להכניס כל מילה ולראות את השימוש בה לאורך תקופות העברית, מתקופת בר כוכבא דרך המשנה, התלמוד, הפיוטים ועד ספרות ההשכלה והתחייה - כולל הסיפורת של ביאליק. זה אכן מפעל ענק".

לא הרחק מחוקרי הלשון, שיושבים ובוחנים כתבי עת נדירים, יושבים חברי הצוות של תליק ("זה נפתלי במקור") כרמון (42), מי שאחראי במידה רבה למהפכה הדיגיטלית שעברה האקדמיה, וכתוצאה ממנה לחיבור המוסד הוותיק לציבור הרחב והצעיר. 

הפלטפורמות - סליחה, המַסָּדוֹת - הדיגיטליות של האקדמיה מציעות שלל תכנים שמחוברים לאקטואליה ולטרנדים מעולם הבידור והרשתות החברתיות. כל אלה מגובים בגרפיקה של סטודנטים מבצלאל, מנערים את האבק מהדימוי הארכאי והמרוחק שנשאה לעיתים האקדמיה, והופכים אותה למוסד מרענן, מעודכן ונגיש לציבור כולו, גם מעבר ים.

290 אלף העוקבים בפייסבוק, 150 אלף העוקבים באינסטגרם ו־26 אלף העוקבים בטוויטר נחשפים לתכנים מדי חודש, ויש גם 44 אלף מנויים על איגרת המידע (ניוזלטר) של האקדמיה. איגרת המידע מופצת אחת לשבועיים, והיא מציעה מענה לשאלות נפוצות, מטבעות לשון, טעימה מ"אוצרות הארכיון שלנו" וחידונים.

"בכל הפלטפורמות הדיגיטליות של האקדמיה נוכחים צעירים רבים שמתעניינים בשפה העברית, וזה משמח מאוד", אומר כרמון. "אנחנו משתדלים להפעיל את הציבור בכל מיני שאלות, מתייעצים איתם, והם שמחים לשתף איתנו פעולה. אחת ההצלחות שלנו היתה בקשה מהציבור לחלופה עברית למילה פודקאסט, בשיתוף תאגיד השידור הציבורי. מתוך מאות ההצעות שהתקבלו נבחרה החלופה העברית: הֶסְכֵּת".

אז השלב הבא יהיה לכבוש את יישומון "טיק טוק"?

"אה כן, ברור", מחייך כרמון. "אנחנו רק צריכים לפצח את העניין הזה".

* * *

מנכ"לית האקדמיה ב־13 השנים האחרונות היא טלי בן יהודה, שכבר בפתיחת הריאיון מזדרזת להבהיר: "לפני שאת שואלת, אין לי קשר לאליעזר בן יהודה. זו לגמרי מקריות".

לדברי בן יהודה, אחרי ההצלחה הגדולה ברשתות החברתיות ובאתר, שאפשרה לאקדמיה להגיע לקהלים נרחבים, "עכשיו אנחנו צריכים להרחיב את הבית כדי שנוכל לארח את כל קהל חובבי העברית. לשמחתי, בסוף 2012 התקבלה החלטת ממשלה על הקמת 'משכן הלשון העברית' בקריית הלאום בירושלים. במשכננו החדש יוקם מוזיאון לשפה העברית, שכיום חסר, יוקם גם מרכז הדרכה גדול, ויהיה חלל שיכיל פעילות ציבורית לצד פעילות מחקרית־מדעית. אני לא חושבת שיש עוד דוגמה כזו למוסד שהוא גם אקדמי־מדעי בבסיסו - וגם ציבורי מאוד.

"יש לנו כבר אדריכלים שנבחרו לתכנן את הבית החדש שלנו. עדיין לא גויסו כל התקציבים להקמתו, אז כרגע אני לא יכולה להגיד מתי זה יתרחש. מאחר שהרגשנו שהשם 'משכן' קצת גדול עלינו, נשיא האקדמיה, פרופ' משה בר אשר, הגה את המילה 'מִנווה', שגזורה מהשם נָוֶה, בפירוש של בית או מעון. אנחנו מלאי התרגשות לקראת הקמת המנווה החדש, שיהיה מרכז אקדמי, תרבותי וחינוכי ללשון העברית".

לפרופ' בר אשר (81), חתן פרס ישראל לחקר הלשון העברית ולשונות היהודים ב־1993, ומי שמכהן כנשיא האקדמיה מאותה שנה, יש עיקרון מנחה בכל הקשור לתיקון שגיאות בשפה. "אני לא מתקן אנשים ששוגים, כדי לא להפריע בתקשורת. דווקא אהבתי, למשל, כשעוזרת הבית שלנו היתה אומרת 'אתה רוצה לַתֶּנֶת לי מזומנים?'

"כבר שישה דורות נולדו לתוך העברית שקמה לתחייה, ויש שגיאות שמקובלות ורואות הכשרה - ויש שגיאות שנדחות. בעיקרון, לא מתערבים בלשון מדוברת. העיקר הוא לדעת שעַם צריך לשון מדוברת טובה, אבל גם לשון רשמית קצת יותר טובה".

אתה לא חושש מהסלנג שמשתלט על השפה, מהמילים הלועזיות ומקיצורי הדרך בצורת אמוג'ים? סמלונים.

"אני קצת מודאג, לא הרבה. יש חבורה שאיני מכיר אותה, אבל אני מוקיר אותה ויודע שהיא נמצאת בכל החוגים ומחויבת לתרבות העברית. בכל עם ובכל הדורות יש סטיות מהמסלול המקובל בעיני האליטות. ליבי לא גס בכל מה שקשור לעגה. אני אוהב מאוד לשמוע סלנג, ואני רוצה להיות מקובל על שמונת נכדיי, אז אני חייב 'לחפור' ולהגיד 'אין עליו' ושאר הביטויים שמשתנים מדור לדור. 

"כן יש דאגה מסוימת שהעברית המקוטעת של המסרונים בווטסאפ, עברית שמסתפקת בסמלונים, תשתלט ותמיר את העברית הכתובה. מהמילים הלועזיות אני לא מודאג, כי הן לא רבות. בעיניי, להגיד 'אינפורמציה' זה פחות חמור מאשר להגיד 'לקחתי מקלחת' - שזו אנגלית שמתחפשת לעברית. חשוב עד מאוד לדעת שהאקדמיה היא לא משטרת לשון. אנחנו מקבלים החלטות שהן בגדר המלצות, והעם יעשה בדיוק כמו הבדיחה של דן בן אמוץ על הציפורים: ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו". 

לידיעת התגובנים  

מילים שחידשה האקדמיה בשנים האחרונות

• יָכְלָה - פוטנציאל

• שִׂיחוּחַ - צ'ט

• סִמְלוֹן - אמוג'י

• פַּצְחָן, פַּרְצָן - האקר

• תֶּקֶל - באג

• הֶסְכֵּת - פודקאסט

• מַסֶּדֶת – פלטפורמה

• תְּגוּבָן - טוקבקיסט

• הֶזֵּן (בלי ניקוד: היזן) - פיד

• תַּג הַקְבָּצָה - האשטג

• יְדִיעוֹן מְקֻוָּן - ניוזלטר

• יומַן רֶשֶת - בלוג

• עֲלִילוֹן - קומיקס

• פְּתִיתוֹנִים - קונפטי 

• שְׁבִילָה - מפת ראנר

hagitr@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו