יאללה, שנידבק כבר כולנו

הנה מגיע גל אומיקרון. מדהים שיודעים בדיוק מתי יגיע, כמה זמן יימשך, וחסרים בתחזית רק השמות של אלה שלא ייצאו ממנו.

תחזית הגלים מזכירה לי מאוד את תחזית מזג האוויר. התמכרתי לאפליקציות שמנבאות את המזג במדויק ימים רבים קדימה. אני יכול לומר מה יהיה מזג האוויר בליל הסדר, בקדימה. ב־20:30 תהיה רוח קלילה, מומלץ צעיף.

הבעיה עם כל האפליקציות האלה, שאומרות מה יהיה בכל שעה, היא שהן אף פעם לא צודקות. לא היה מקרה אחד שבו המודל דייק. אני מאמין לזה בכל אופן, כי אני מחפש ביטחון. יודע שמחר ב־11 ירד גשם, מזהיר את מחנך הכיתה לבל ייצאו לטיול המתוכנן. הוא מתעלם ממני ומהאפליקציה שלי, ובאמת למחרת ב־11, כשהילדים בשטח הפתוח, השמש זורחת וכיף חיים. המודל רימה.

גם תחזיות האומיקרון עשויות להיות מופרכות. על פי אחד המודלים, בעוד כשבוע אמורים להיות 99 אחוז מהאוכלוסייה מאומתים. מה שטוב פה זה שבעוד שבוע נדע - הטוב המודל או שכדאי שיעבור לתעשיית חיזוי מזג האוויר. ובכל מקרה, אם תתממש הנבואה, וכולנו נאכל אותה מהזן המדביק הזה, בעיניי זאת חדשה נהדרת.

כי נמאס לי לראות אנשים דרך אידיאולוגיית החיסונים שלהם. די לי בלהתרחק מאנשים שמפיצים אקטיבית התנגדות חיסונים. אין לי כוח יותר לדעת מה פרופיל החיסונים של אדם. מה אכפת לי בכלל איך הוא מכין את גופו למחלה? שיהיה בריא.

המגיפה המשוגעת הזאת הפכה את כולנו לחשופים רפואית, כל אחד וההעדפות האישיות שלו, והמצבים הרפואיים האינטימיים שהופכים נחלת הכלל, תחת זכוכית המגדלת של החיסונים והשלכותיהם. אם כולנו נידבק, מחוסנים ושאינם מחוסנים, זה אולי יעשה מעין התחלה מחדש לכל הסיפור הזה של המגיפה. כולנו נעמוד שוב בקו האפס, ויעשה כל אחד את חישוביו על פי מה שלמד כשקיבל את מתנת האומיקרון.

כבר היו לי חלומות שהתבדו על הלמידה האנושית המשותפת כתוצאה מהמגיפה. בפועל הלכה האנושות והתפלגה, יחסי חשדנות ואיבה נרקמו, במקום תמיכה וחמלה. אם הגל הזה מביא בכנפיו הדבקה המונית יחד עם תחלואה קלה שתיתן חיסון טבעי לכולם, לפחות לאיזה זמן, אולי נזכה גם להחלים כחברה, לשים את המגיפה בצד ולהתחבר. פנטזיית ליל חורף.

לול

שפעת העופות פוגעת בלולי ארצנו. העגורים הביאו אותה בנדידתם, והצפיפות שבה הם מואכלים גרמה כנראה להידבקויות רבות בקהילת העגורים, ואלפים חלו ומתו. התחלואה זלגה ללולי הצפון, מה שגרם לחיסול מאות אלפי תרנגולות ולריקון הלולים מתכולתם החיה.

צפיתי בסיקור של הטרגדיה הכלכלית שפקדה את חקלאי ענף הלול בצפון. ליבי איתם. גם ככה מחייתם בקושי, והמדינה אינה באמת אסירת תודה לאנשים האלה, שעובדים קשה ומחזיקים על הדרך את גבול הצפון. אבל רגשי ההשתתפות שלי במצבם לא חוסמים אצלי גם את רגשות הזוועה על מה שקורה בלולים התעשייתיים האלה.

עכשיו, כשהם ריקים, אפשר לראות בצילומים את הררי ההפרשות מתחת לכלובי הסוללה. התרנגולות האומללות האלו חיות חמישה סנטימטר מעל הר של צואתן, במרחב שאינו מאפשר תנועה בכלל. שום טיול, שום ניקור באדמה בחיפוש אחרי גרגיר תועה. הן נולדות בצינוק ושם הן חיות את כל מחזור חייהן הקצר והאכזרי, כל כולן מכונת הטלה, ללא שום זכות לאושר תרנגולי קטן של מעוף קצר מכאן לשם, חפירה באדמה, התפלשות בעפר. שום דבר מזה. אפילו אסירי העולם הכי נוראיים מקבלים חצי שעה בחצר לזוז. התרנגולות, שלא עשו שום רע לאף אחד, רק בקעו מביצתן, לא מקבלות אפילו את זה.

אני רואה במגיפת העופות סימן. אני מאמין בסימנים. הסימן הוא בעיניי שנוצרה שעת כושר לשדרג את ענף הלול לגידול יותר אנושי, תרנגולי. מאמין שתהיה יותר ברכה ב"לולי מעוף", כמו שהם נקראים. לולי חופש מסוים. ואם לחקלאים לא דחוף לשדרג את תנאי המחיה של מכונות הביצים האלה, אז הלחץ יכול לבוא מכיוון הצרכנים, על ידי צריכת ביצים רק מלולי חופש מפוקחים. נכון, זה עולה 60 אגורות יותר, אבל אני רואה בזה תרומה למען רווחת בעלת חיים.

אני מייחל ליום שתחליף ביצה אמיתי יגיע לארוחת הערב שלי, ולא אגע בביצה אמיתית יותר לעולם. אבל עד אז, ביצים הם חלק חשוב בתזונתי הצמחונית. לכן אני קונה רק ביצי חופש אורגניות, מה שמבטיח תרנגולות עם חיי חברה, או לפחות עם קצת פחות בדידות, השתלמויות מקצועיות, נסיעות לבורגס, וגם מצפון טיפה יותר נקי.

מתנות

ושוב נעלמו מתנות שקיבל נתניהו, וזאת לא פעם ראשונה. יש ברשימת המתנות כאלו שלא הייתי פותח את האריזה שלהן מרוב שהן משעממות, ויש כאלו ששוות המון כסף, והייתי שמח למכור לאספן בתחום. ובכל מקרה, ומעבר לחיבתה של המשפחה המלכותית בדימוס למתנות, שווה לדבר על כל המתנות שמגיעות למחזיקי תפקידים רשמיים מעמיתיהם בארבע כנפות תבל. מתנות יקרות, יפות, פיסות תרבות, אמנות, מורשת.

קודם כל, מה טעם במתנה שהמקבל אינו יכול להחזיק בה בכלל? כי מה שקורה הוא ששכיית חמדה כלשהי נקנית בכסף רב, ומנהיג אחד מעביר אותה למנהיג שני, שקובר אותה במקרה הטוב בחדר המתנות של המדינה, ובמקרה הפחות טוב בחדר באיזה בית שהוא מחזיק, בארגז שעליו הכתובת "סכו"ם". זה בזבוז משווע, שלא לומר אפילו שוד של עולם העתיקות, האמנות, ההיסטוריה, מאינסוף חפצים ששייכים לציבור ונעלמים אל תוך גנזכים חשוכים.

ואני חושב לי שאם כבר נותנים מתנות בכל מיני מפגשים ואירועים וקבלות פנים והגשת כתבי אמנה וכיוצא באלה, אז בעצם המתנה ניתנת לציבור שאותו מנהיג מייצג, ולא לו אישית. ולכן כבוד השליט חייב על פי הצדק לקחת את המתנה ולהציגה במוזיאון, שיוקם על פי חזוני ליד היכל הספר וייקרא היכל המתנות, ובו יוצג כל מה שהתקבל מיום היותנו לאומה. כל החרבות המוזהבות, הפסלים האפריקניים, כתבי הקודש הקדמוניים של עמנו שהתגלגלו לאומות העולם ושבו הביתה, תכשיטים, ציורים, עבודות מחשבת. הכל בהיכל אחד. מקום שבו כל אזרח יכול לראות מה קיבל בשמו המנהיג מאומה אחרת.

תחשבו כמה יפה יהיה אם לאחר פגישה עם נשיא כזה או אחר תצא הודעה רשמית מה המתנה שהתקבלה, ויהיה טקס להפקדתה בהיכל המתנות, והציבור יוכל לבוא לראות את השי החדש מביידן או מפוטין או ממלך מרוקו. כמה שיח ציבורי מועיל זה יעורר, וגם המתנה שניתנה מטעמנו באותו אירוע תפורסם, ואולי העתק שלה יונח אף הוא בהיכל, באגף "מתנות יוצאות".

מי שתהיה האוצרת של המוזיאון הזה, אם יותר לי להציע, תהיה הגברת שרה נתניהו, שצברה מומחיות גדולה ורחבה בעולם המתנות, ומומחיותה זאת יכולה להיות מנוצלת לתועלת הכלל, ויכולותיה בניהול מוסד רשמי גם הן יבואו לידי ביטוי. זה אולי נשמע לכם סרקסטי, אבל אני מציע באמת בלב נקי. ברור לי שזה עוד רעיון לא לגמרי מציאותי שלי, אבל בעולמי זה מסתדר מעולה, כמו שורה של מתנות קטנות.

avrigilad@gmail.com