כן, צריך פיקוח על הרשתות החברתיות

החוק לפיקוח על הרשתות החברתיות, המאפשר מחיקה מיידית של תכנים שבית המשפט זיהה כפוגעניים, הוא מעט מדי ומאוחר מדי. תקראו לי בכל שם של רודן מכל משטר אפל שאתם מכירים, אבל אני חושב שהמושג הזה, חופש הביטוי, קצת תפח מעבר למידותיו המקוריות. האנשים הטובים שיצרו את החופש הזה לא העלו על דעתם שלאנשים תהיה גישה לאמצעי שידור כל כך עוצמתי כמו הרשתות החברתיות, ושהם ירתמו את החופש הזה להפצת אלימות, שיסוי, ביזוי, התנכלות, גיוס המונים להתנהגות עבריינית, פגיעה באנשי ציבור ומשרתי ציבור, שכנוע אנשים להעדיף מוות בייסורים על פני זריקת חיסון.

לא בכדי חופש הדיבור היה ממושטר עד לא מזמן. אדם חייב להיות מסוגל להגן בבית משפט על מה שאמר בפומבי. להוכיח "אמת דיברתי". כי אם לא, אז כל אחד יכול לשקר, ואם הוא או היא מספיק כריזמטיים, שולטים במלאכת משחקי התודעה או מופרעים באופן עמוק, הם יכולים לגרום נזק לחברה כולה.

והנה באו הרשתות, ובגלל עצלותם ועתיקותם של הממסד המחוקק והממסד השופט, נוצר מרחב חופשי לחלוטין, שבו אין אחריות של מקליד על מילותיו. אפשר לאיים במפורש בפנים גלויות ברצח, ואפשר להטריד מינית, ואפשר לארגן חיסולים דיגיטליים של בני אדם, ואפשר להפיץ מידע כוזב, להוליך שולל, להלך אימים, ובגדול - להיות בני אדם אנטי־חברתיים, שקיבלו כלי תקשורת פרטי, לא מצונזר, לא מפוקח, איש הרע בעיניו יעשה.

מי שאומר שחופש הביטוי הוא מוחלט, נותן חופש לגרימת נזק לחברה במודע. לשיטתו אין דבר כזה טוב ורע, אלא יש נרטיבים שונים, שאמורים להתקיים זה בצד זה. אין אמת ושקר, יש אמת ואמת נוספת. בכמה מדינות חוקי המחשבה האלה כבר נהוגים, ומי שעובר עליהם מסכן את נפשו, ומדינות אלו מתפוררות חברתית ודינן לכיליון עוד בימי חיינו.

מי שטוען שהחוק החדש נועד לצנזור מחשבות, מעיד כי הוא עצמו עושה שימוש לא ראוי ברשתות החברתיות. ראש הממשלה לשעבר נתניהו אף טרח לצלם סרטון באנגלית ולהלין בפני אומות העולם על החוק הזה, בטענה שמנסים לסתום פיות. מר נתניהו, יש פיות שראוי לסתום, כי יוצאת מהם צחנה בלתי נסבלת, אם אלה מסיתי חיסונים, ואם מחבלי מקלדת או פורעי טיקטוק. לתת להם להמשיך להשתולל זה במודע ובכוונה לסדוק את לכידות החברה, את יחסי איש לרעהו, את האפשרות לייצר מדינה מתפקדת.

כן, צריך פיקוח. צריך חוק. אני מצביע בעד. וכן, יש לי תמונה של מוסוליני מעל המיטה.

סוטים

יא רבי, מאיפה צצו כל הסוטים האלה, ירחם השם. מכל סדק, מכל לשכה, מכל מעמד והשכלה, מכל צבע ונטייה, מכל אמונה וגיל, הם זוחלים כמו חשופיות אחרי הגשם. איכס, אנשים, מה אתם עושים לכל הרוחות? מה אתם לא יודעים? איפה שכחתם שלאדם שמולכם יש נשמה, בדיוק כמו הנשמה שלכם? או שאין לכם נשמה כלל? מישהו במהלך חייכם נטל את הקשר שלכם מנשמתכם, עד שלא תדעו להבחין בין טוב ורע? עד שבמקום לחמול על הזולת ולרצות להועיל לו בחייו, אתם רוצחים אותו נפש?

האם תמיד היו בקרבנו כל כך הרבה סוטים מסוכנים ולא דיברו על זה, או שמא עכשיו נוצרו תנאים חברתיים לפריחתם? עדויות על מבוגרים פוגעניים היו גם פעם, אבל מעולם לא היה קנה מידה כזה של התנהגויות מיניות פוגעניות אצל בני נוער. תמיד היו קצת, גם בבית הספר היסודי שבו למדתי היה מקרה. אבל לא ככה. לא כל יום פרשה יותר נוראה. ונשאלה השאלה למה, וניתנת התשובה: פורנו.

ילדים נחשפים היום לפורנו מגיל 8. על פי דיווחים מבתי ספר, בגיל החטיבה בנים יושבים בהפסקה וצופים בפורנו בקבוצות. יש ילדים שצופים בזה מול המורה בשיעור. וברגע שהמוח נחשף לרמת גירוי כזאת, כמויות ענק של דופמין, הורמון ההתמכרות, מציפות את המוח. הילד, חכם ככל שיהיה, מאבד את זה. הוא מכור. הוא רוצה רק את זה. ויותר מזה כל יום. וכשהוא חי בעולם של יחסי מין מבוימים ומצולמים, ואין לו כלים להעריך את האמינות של מה שהוא רואה, אז כמו ילד שלובש גלימת סופרמן ומנסה לעוף, הילד הזה ינסה לעשות את מה שמראים במסך.

ומה שמראים במסך זה רע. כמעט בכל סרטוני יחסי המין האישה היא רק כלי לתאווה, הנאותיה לא מובאות בחשבון כי הן מצטלמות פחות טוב. היא נהנית כשאנשים שהיא לא מכירה עושים לה דברים שאף אישה בעולם לא רוצה. הגברים הצעירים חושבים שאם הם יעשו לחברה מהשכבה את מה שראו, היא באמת תיהנה, והם יהיו גיבורי העל העירומים שהם מכירים מחלון הגלישה בסתר. ואז הם מסתבכים בצרה גדולה, ומשטרה, ותקשורת, וגיהינום, והם לא מבינים מה קרה, הם רק עשו מה שראו בסרטון ההדרכה.

דרושה אמנת הורים לסינון תכנים מיניים לילדים. מי שלא יצטרף עשוי למצוא את עצמו יום אחד מחפש עורך דין טוב, יעלה כמה שיעלה, הכל בשביל הילד.

קופאיות

ברשת שיווק מובילה התחיל ניסוי בעגלות סופר חכמות. שלום לקופאיות, מעכשיו כל מוצר שנכנס לעגלה היא מזהה, ומחייבת במקום. אהבתי. אני כבר משתמש זמן רב בקופות בשירות עצמי בכל מקום שיש, אני חושב שאני מספיק מוכשר כדי להעביר ברקוד מול קרן אור אדומה. כשאני עושה חשבון לעצמי אני מנסה לסגל לי תנועה של קופאי מנוסה, מלקיחת המוצר ועד הנחתו מתקיימת תנועה הרמונית של התקרבות לקורא, נפנוף והרחקה ללא עצירה וללא זוויות חדות. זה נותן לי תחושה טובה לגבי יכולותיי.

אמנם, כאשר אני נדרש להעביר לחוד כל גביע ברביעיית גביעים של מעדן כלשהו, אני קצת מטיל ספק באיכות הנדסת האנוש שהדריכה את המתכנתים. אבל מבין שזה עוד יתפתח וישתכלל, ובעתיד הקרוב רק אחשוב על מוצר וכבר אחויב.

אני מחבב טכנולוגיה. מאמץ אותה בשמחה אם היא מתאימה לי. בנק דיגיטלי? אפליקציה במקום פקיד? חניונים ללא שומר שגובה כסף ביציאה, אלא מצלמה שמכירה אותי ויישומון חניה שמשלם עבורי? אוהב.

עולם חדש נקימה. כמובן, בתנאי שממשיכים לדאוג למי שלא מסוגל לעבור את המכשול הטכנולוגי.

רק שאני לא בטוח שאני יודע לאן הלכו כל האנשים שהפעילו את כל השירותים הללו. שומרי החניונים, פקידי הבנק, הקופאיות. מדובר בעשרות אלפי אנשים, בקרוב מאות אלפים. לאן הם נעלמים? במה הם עובדים?

התקדמות טכנולוגית פירושה פגיעה בחלשים, כי החלשים הם אלה שמשרותיהם מוחלפות. מה אנחנו עושים כדי לעזור לאנשים האלה?

צריך לשים לב לשוליים של הדרך שעליה נוסעת הקידמה, כי אם מחיר הקידמה הוא קורבנות בצד הדרך, אני לא רוצה להמשיך את המסע עד שאדע שכולם בסדר, מצאו עבודה, למדו מלאכה, חזרו לחיים. למה שכל חברה שמחליפה את עובדיה במכשירים לא תשלם לקרן הלאומית לשדרוג ולהתאמת מקום העבודה שאקים בקרוב, כדי להכשיר עובדים למשרות שעוד לא הומצאו?

טור זה נכתב על ידי מחולל הטורים החדש מבית מיקרוסופט.

avrigilad@gmail.com