עדן בן־זקן הוציאה מחטבים שהתחרו באלה של ליהיא גרינר. אביבית בר זוהר פתחה חברת קוסמטיקה, בר זומר ליין איפור, נטלי דדון - בושם לשיער, אן זיוי - מוצרי שיזוף. טהוניה רובל ותקוה גדעון הספיקו להסתכסך על ליין מוצרי איפור לכהות עור שאף אחד מהם עדיין לא ראה אור יום, וירדן אדרי, פיינליסטית "האח הגדול", הוציאה מוצרים לשיער שכבר הספיקו לרדת מהמדפים.
כמו הרבה דברים טובים אחרים, הרעיון להוציא ליין מוצרים על שמך הגיע מארה"ב, ובמקרה הזה בעיקר מקיילי ג'נר ומקים קרדשיאן, "האימהות הרוחניות" של התופעה, שהביאו אותה לרמה שאין מספיק אפסים בחשבון הבנק עבורה.
הרעיון, ברוב המקרים, די ברור: חוברים למותג מוכר, או למוכר פחות, ומחפשים את ההכרה שיכולה לספק אותה ידוענית. התוצאה: היא קיבלה מוצר על שמה, והמותג קיבל פרסום, חשיפה, ובמקרה הטוב גם לא מעט מכירות. כדי להבין את התופעה שהולכת ומתפשטת, צריך לחזור לניינטיז. אז מספיק היה ללהק דוגמנים ודוגמניות פוטוגניים, כשחברות בעלות תקציב נדיב היו מגייסות כוכבים.
בהמשך השתלטו על השלטים באיילון כוכבי הריאליטי, שקיבלו מעט כסף בתמורה להרבה רעש, ואחרי שכבר ראינו הכל - אין לחברות הרבה ברירות אלא להמציא שיתופי פעולה.
בשנים האחרונות המפרסמים עלו קומה בשיתופי הפעולה הללו. כך, למשל, הפרזנטורית של מותג מסוים "עיצבה" קולקציה מיוחדת למותג, ובמקרה אחר הפכה בן־לילה ל"אשת עסקים" כי נכנסה כשותפה ולמעשה מעתה היא גם "הבעלים".
כך קיבלנו ז'אנר חדש של פרזנטורים, שקיבלו הגדרת "שגריר" (כי פרזנטור הפך לנחות), וקמפיינים חדשים שבהם לוקחים "מקבילה" ישראלית לפרזנטורית העולמית, לא לפני שעברה אישור של בית האופנה המקורי. וכך, בדיוק לפני יומיים, הפכה נטע ברזני לקנדל ג'נר, בצילומי יח"צ לבושם חדש.
צריך להגיד, המפרסמים עושים את עבודתם וימשיכו לעשותה, כדי לגרום לנו להגיע לקופה. גם אני באופן אישי הקדשתי בביקורי האחרון בחו"ל חצי שעה לחיפושים אחרי מוצרי המותג סקימס של קים קיי וחזרתי ארצה מאוכזב כשלא מצאתי.
המטרה שלהם הגיונית, האמצעים והשימושים מגוונים והמצאת הטייטלים החדשים היא לגיטימית, אבל פה אתם נכנסים לתמונה. לא כל פרזנטור הוא שגריר, ולא כל דוגמנית היא מעצבת. אגלה לכם סוד, גם אם תשתמשו בכל המוצרים של הכוכבת האהובה עליכם, בטוח שלעולם לא תיראו כמוה.
תופעת ה"אני מפורסמת ורוצה לעשות כמה שיותר כסף" הולכת ומאבדת פרופורציות. שיתופי הפעולה המאולצים, שבהם אין חיבור בין המפורסם למוצר, הם המביכים ביותר ובמקרים מסוימים גם מוזילים מערכו. זה המקום לומר גם שחלק מהמוצרים ראויים ואיכותיים, אבל לפעמים פחות, וזה בכלל גרוע. אז בפעם הבאה שאתם כמעט משתכנעים מהסטורי באינסטגרם או מהפרצוף המרוח בדוכן, תזכרו את הטור הזה.
Erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו