השבוע נפל דבר בכבישי ארצנו. הבת הקטנה שלנו (17 וחצי), שחרשה כמה וכמה חודשי לימודי נהיגה, עברה טסט, והיא רשאית, על פי חוקי המדינה, לצאת לדרכים עם נהג מלווה. אחרי אודישנים מפרכים לתפקיד המלווה, שכללו אינספור מועמד, נבחרתי אני לתפקיד.
באופן כללי, הקריטריונים למשרת נהג מלווה לא ממש קיימים. נראה שדרישות התפקיד כוללות סעיף אחד - רישיון נהיגה בתוקף. אם יש לך אותו, לא משנה גם אם אתה בוגר של עשרה קורסי נהיגה מונעת וישיבה בכלא על נהיגה בשכרות, עדיין תוכל לשמש מודל חינוכי לנהג צעיר בצעדיו הראשונים על הכביש.
אף נהג חדש לא ממש מעוניין בליווי, ובה בעת, מאוד מעוניין בה. הילדה, שעדיין מכונה על ידי בנות הבית ואנוכי "התינוקת", היתה שמחה לנהוג לבד ושנעזוב אותה בשקט. מצד שני, היא גם קצת מפחדת מעצמה ומהאחריות שמוטלת עליה, ושמחה שיש מישהו שמלווה אותה בתחילת דרכה.
להורים המלווים, הליווי הוא קוץ בישבן, כי בכל פעם שמתחשק לה, אתה מוקפץ ללוות את הגברת בנסיעות בלתי הכרחיות, שנוטות ליפול בדיוק על הרגעים שבהם אתה יושב לאכול או רואה חדשות. מצד שני, אני רגוע יותר כשאני באוטו עם התינוקת, שלא מזמן עוד קיבלה שיעורי נהיגה על בימבה ואופניים.
הליווי של הילדה הוא אולי השריד האחרון של אחיזתך בתינוקת. אחרי שבמשך שנים שימשת נהג בוסית, ובזכות זה היא היתה תלויה בך בהסעות לחוגים, חברים, קניות ובית ספר - בִן־לילה וטסט אתה מושלך כמו עובד קבלן לפח האשפה של ההיסטוריה ההורית ומוצא את עצמך מחוסר עבודה. במהלך לימודי הנהיגה שלה, כשכבר התחלתי להריח את הסוף, שקלתי לנסות לשחד את המורה שימשיך לתת לה שיעורים וידחה את הקץ, אבל הרעיון עמד בניגוד אינטרסים לתפקידִי כקמצן, שלא רוצה לבזבז עוד כסף על שיעורים ומעדיף לחסוך לקראת תיקוני הפחחות, שעוד יגיעו.
• • •
הליווי עצמו מפחיד למדי. מעבר להגדרה שלך כ"מלווה", אין לך שום אמצעי שבאמת יכול לסייע ברגעי סכנה. היכולות שלך מוגבלות לצרחות "תיזהרי!", "ימינה!" או "אין כניסה!", שלא באמת מסייעות ברגע האמת, אולי להפך. בהיעדר מערכת ברקסים אלטרנטיבית, כמו שיש למורי נהיגה, אתה מדמה לחיצה על דוושת הבלם בעוצמה שכמעט יוצרת חור ברצפת הרכב. במהלך רוב הנסיעה אתה אוחז חזק־חזק בידית הדלת, גופך דרוך כקפיץ, ואתה מתפלל לבורא עולם ולחגורת הבטיחות שהכל יעבור בשלום.
הדילמה ממשיכה גם בכל הקשור להעברת ביקורת. מצד אחד, אתה לא רוצה להיות האבא הנודניק שמעיר הערות מעצבנות. הילדה הרי כבר למדה נהיגה עם מורה מוסמך שאינו טמבל כמוך, וגם עברה טסט לפני שבוע, ובניגוד אליך - לא בסוסיתא מפיברגלס. מצד שני, בשביל מה אתה כאן אם לא כדי להיות אבא נודניק שחושב שהוא יודע יותר טוב וגם מפחד למות.
לכן אתה לא סותם לשנייה. מסביר לה איך לאותת ואיך לכוון את המראה ומספר צ׳יזבטים על מקרים שקרו לך בדרך כאילו אתה נהג סמיטריילר ולא מישהו שעל כל רשרוש מהמנוע מזמין "שגריר". איך שפשף אותך קטנוע בירושלים, איך נתקעת בלי דלק בכביש הערבה, ואיך תפס אותך שוטר בלי חגורה בעמק החולה, כאילו שהיא יודעת איפה זה.
בזמן הנסיעה, בין צעקה להתקף לב, אתה מנסה לתסרט מה תעשה במקרה קיצון. האם תשלח ידך אל ההגה, תרים את מעצור היד ותעביר את ההילוכים לניוטרל? לצערך, האופציה המפתה של קפיצה מהמכונית לא באה בחשבון, כי מדובר בילדה שלך, ואתה לא עוזב אותה לבד בשום מצב.
במקום להתמקד בחרדות, הורה מלווה יכול לנצל את זמן הליווי כדי להכין את הילד לנהיגה בכבישי ארצנו, עם חומר שלא מלמדים בשיעורי נהיגה. להסביר לו שאם הוא רואה רכב שמאותת שהוא רוצה לעבור נתיב צריך להאיץ, כי אנחנו לא פראיירים; ללמד אותו איך לעקוף פקק עד הרמזור, ושם לשאול במבט מעורר רחמים - רעננה זה ימינה? ולבקש להשתחל במבט של "ברגעים אלה אשתי יולדת תאומים"; ולהסביר לילד שכאשר מגיעים למוסך אחרי תאונה, חשוב לזרום עם המוסכניק שמרביץ על השילדה עם פטיש כדי להגדיל קצת את הנזק.
מניסיוני בימים האחרונים, הנהג הישראלי לא מתחשב במיוחד בכך שנערה צעירה עם שלט "נהגת חדשה" עלתה על הכביש. יש כמובן את המפרגנים, שנוסעים מאחור בשקט למרות המהירות האיטית - גם להם יש או היה ילד שהוא נהג חדש. לעומתם, יש את המפרגנים לזולת, שמצפצפים כמו מטורפים ומהבהבים לנהגת החדשה שתיסע כבר, כאילו הם נהגים בפורמולה 1. מדובר בדרך כלל באנשים עם איי.קיו גבוה במיוחד, שבוודאי ממהרים לניתוח המוח שהם מבצעים או לקבלת פרס נובל לפיזיקה.
אחרי שליווית את הנהגת הצעירה למחוז חפצה, יש לך שתי אפשרויות. או לחכות לה במכונית כמו כלב עד שהיא תסיים את ענייניה, כמו שעשית כשהיא היתה בחוג הריקוד ובלי רישיון - או לנסוע הביתה ולחזור עוד שעה. אם תחכה בחוץ, מעמדך שונמך: כשחיכית בחוג לריקוד היית הנהג, עכשיו אתה אפילו לא הנהג, רק המלווה. אם תיסע הביתה, תיתקע בפקקים הקשים בדרך הביתה ובחזרה. בכל מקרה, אתה מפסיד.
• • •
כמי שמנסה עדיין להיאחז עד כמה שאפשר בתינוקת שלי, אני תוהה אם יש מקומות ורגעים חשובים נוספים שבהם ההורים צריכים ללוות את הילדים למשך שלושה חודשים. למשל, הגיוס לצה"ל: האם לא עדיף שבשבועות הראשונים החיילים הטריים והשוקיסטים יגיעו לצבא עם הורה מלווה? ההורה יוכל להסביר לרס"ר שהילד לא מורגל בשטיפת כלים, הוא מעולם לא סידר מיטה, ולא אוהב שהקטשופ נוגע בשניצל. ההורה גם יוכל להחליף את הילד בשמירות ובתיזוזים כשהילד עייף - מה זה משנה לצבא, כל עוד המשימה מתבצעת?
הורה שאכפת לו מהילד יוכל לתפקד כהורה מלווה גם בדייטים הראשונים שלו. הוא יבחן את בת הזוג או בן הזוג וינסה להבין אם יש פה התאמה לחתונה. הוא גם ישגר טיפים לילד כדי להוציא אותו טוב בדייט ויעזור לו עם נושאי שיחה מעניינים. מכיוון שגם הצד השני יגיע לדייט עם הורה מלווה משלו, תוכלו לקבל הצצה איך בן/בת הזוג ייראו בעוד 30 שנה. אם שני המלווים גרושים, עשוי להיות כאן שידוך כפול.
אם ההורים עסוקים, אפשר להמיר את המשרה ב"סבא מלווה". הקשישים, שברשותם הרבה זמן פנוי, ישמחו ללוות את הילד בשבועות הראשונים שלו בטיול אחרי צבא במזרח. הם יכולים לסייע לילדים שעישנו יותר מדי עם מרק עוף, להזהיר אותם לא לעלות לאוטובוס עם נהג שיכור על הר תלול בהודו, או לפחות לזכור ללבוש לפני זה סוודר.
אז מה באמת אני שווה? האזינו לפלייליסט שירי הנסיעה להורה המלווה
yairn@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו