ספר על יום שישי שלך.
"אני מתעורר בסביבות שש בבוקר ולוקח את הדוברמן שלי סוֹדֶה, שזה שרוול ביפנית, על שם תרגיל בג'ודו, לריצה על חוף הים בנתניה. כל השכונה מכירה את סודה והילדים מלטפים אותו. בתשע אני נכנס לאימון בווינגייט ובצהריים מגיע לאמא שלי, אורית (59), שמשווקת מאכלים תימניים, ואוכל אצלה ג'חנון וקובנה. לאחר מכן אני מגיע לפיזיותרפיה ולעיסויים, שהם ממש לא פינוק, ואחרי הטיפול חוזר הביתה גמור מעייפות. במידה שאני מספיק, אני הולך עם אבא שלי, רמי (62), ובני משפחה נוספים לבית הכנסת. אני מתחבר לתפילה וכבר מגיל קטן מגיע בשישי ומכבד את המסורת".
ומה עם ארוחת שישי?
"אחרי בית הכנסת אנחנו מתכנסים אצל סבא שלי, שלמה, שכבר חגג 80, ביחד עם כל הדודים והדודות. אנחנו משפחה מלוכדת של כ־20 איש וזה זמן האיכות שלנו. כל אחד מכין משהו ומביא, ואמא שלי אופה את החלות הכי טעימות שנחטפות ונגמרות מהר. המנה האהובה עלי היא כרעיים של עוף, עם קצת מהחלה של אמא. אחרי ארוחת שישי אנחנו משחזרים חוויות ילדות ועושים טורניר טֶקֶן (משחק וידאו של לחימה - א"ז) וזה הכי כיף בעולם. סעיד מולאי, חברי הג'ודוקא שהוא ממוצא איראני, אמור להגיע לארץ בקרוב ואין ספק שיגיע לארוחת שישי אצלנו. דרך הסיפור שלי ושלו אנחנו יכולים ללמד את העולם שאפשר לבוא מרקע שונה ועדיין לקבל אחד את השני".
איך אתה מעביר את יום שבת?
"יום שבת הוא יום החופש שלי ואני מעדיף אותו ברגוע. בסביבות תשע בבוקר אנחנו שוב אצל סבא שלי עם כולם, לארוחת בוקר, ולאחר מכן אני פוגש חברים בחוף הים, או בבית של אחד מהם, שם אנחנו משחקים 'קָטַאן' במשך שעות".
יש לך זיכרון ילדות משבתות?
"כשהייתי בן 12 החלטתי שאני מתחיל לצום ביום כיפור. הייתי ילד קטן ורזה, אבל התמדתי באתגר ושרדתי עד צהרי יום כיפור, אז הופיעו מולי אחי ובן דודי עם ברד בטעם קולה וסנדוויץ'. הם שברו אותי ואכלתי, אבל שנה לאחר מכן צמתי ומאז בכל שנה בכיפור אני צם והולך לבית הכנסת עם המשפחה".
לסיום, את מי היית רוצה לארח בשולחן השבת שלכם?
"הייתי בוחר להזמין דווקא דמות תנ"כית, את משה רבנו. ארוחת שישי היא כולה סביב האמונה והדת, כך שהייתי שמח לשמוע את כל הסיפורים שאנחנו מכירים - מהפה שלו".