"הילדים שניתחנו הופכים לשגרירים של ישראל"

ד"ר אמיר קרשנוביץ' וצוותו בביה"ח שניידר מבצעים בהתנדבות הליכים מצילי חיים בצעירים מכל העולם

ד"ר קרשנוביץ'. "כשהתחלתי לנהל את היחידה הנוירוכירורגית בשניידר, היה ברור לי שצריך להכניס גם משהו עם משמעות ונתינה", צילום: אריק סולטן

"זה מדע בדיוני", מתרגש ד"ר אמיר קרשנוביץ', מנהל יחידת הנוירוכירורגיה בבית החולים שניידר, כשהוא רוכן מעל המנותחת שלו, ברנרדה בת ה־17, שהגיעה לישראל מאקוודור הרחוקה. "תוך כדי שברנרדה מדברת איתנו, אנחנו חותכים לה חלקים מהמוח. עשיתי בעבר ניתוחים כאלה, אבל בכל פעם אני נדהם מהם מחדש", הוא מתאר.

זאת הפעם הראשונה שבה התקיים בשניידר ניתוח מוח כשהמנותח נמצא במצב של ערות. את ההליך הדרמטי, שהתקיים בתחילת החודש ונמשך ארבע שעות, ביצע ד"ר קרשנוביץ' יחד עם כל הצוות המלווה בשניידר - בהתנדבות מלאה. את מהלך הניתוח אפשר לראות באתר האינטרנט של "ישראל היום", בכתבת וידאו שמלווה מדור זה.

כתבת: יפעת ארליך // צילום: משה בן שמחון

ברנרדה הגיעה לישראל במסגרת פרויקט KIBS (Kids International Brain and Spinal Cord Surgery), ששם לו למטרה להביא לישראל ילדים ובני נוער ממדינות עניות שזקוקים לניתוח מוח. את הפרויקט מובילים אמיר ואשתו הילה: הוא אחראי לצד הרפואי, היא, אשת מחשבים במקצועה, מובילה את הארגון הלוגיסטי - מגיוס התרומות ועד להוצאת אשרת שהייה לחולים ולמלוויהם.

"ברנרדה נולדה עם מום של כלי דם במוח, ונותחה בקולומביה לפני הרבה שנים, ניתוח שהותיר במוחה צלקות שהפכו למוקדי אפילפסיה", מסביר קרשנוביץ'. "כילדה היא היתה מאוד מסכנה. לא היו לה חיים חברתיים, כי בכל פעם היא התחילה לפרכס ליד הילדים האחרים והבהילה אותם מאוד.

"ערכנו לה כמה בדיקות, והחלטנו על ניתוח בערות, אחרי שהבנו שמקור הפרכוסים קרוב מאוד לאזור במוח שאחראי לשִׁיּוּם - היכולת למצוא את השמות הנכונים לדברים".

איך מנסרים גולגולת לילד בזמן שהוא ער?

"למוח עצמו אין תחושה, לכן את החיתוך בו אפשר לעשות גם בערנות של המנותח. את פתיחת הגולגולת והקרקפת אנחנו מבצעים בהרדמה מלאה, אבל קלה. את ברנרדה הערנו כשהכל היה פתוח ומוכן. יום קודם עשינו איתה סימולציה, כך שהיא ידעה בדיוק איפה היא נמצאת כשהתעוררה. היא היתה לבבית ומדהימה, שיתפה פעולה באופן מלא. היתה פשוט אחלה".

לפני חיתוך המוח של ברנרדה התבצע מיפוי שלו, שבו אבחנו קרשנוביץ' וצוותו את מוקדי האפילפסיה, ובמקביל, באמצעות זרם חשמלי, סימנו את המקומות שבהם אסור לגעת, משום שהם האחראים ליכולת הדיבור שלה. מול עיניה של ברנרדה מציג הצוות תמונות של חפצים, ולמרבה השמחה, היא שולפת בקלות את שמותיהם.

קרשנוביץ' מניע, בידיים יציבות להפליא, את מחולל הזרם החשמלי, וברנרדה מתחילה לפתע לגמגם, ואז נאלמת דום, לרגע אחד מבהיל במיוחד. קרשנוביץ' לא מתרגש: זהו רק זרם חשמלי חלש שהנזק שלו רגעי, עכשיו המנתח יודע בדיוק היכן אסור לסכין לגעת. "היה לנו מזל גדול שהאזור של השיום היה ממש כמה מילימטרים מאחורי מוקדי האפילפסיה, כך שיכולנו לחתוך את כל המוקדים בלי לפגוע בדיבור של ברנרדה".

ברנרדה שבה לביתה כבר לפני שבוע, הפעם כנערה בריאה שהאפילפסיה ככל הנראה מאחוריה. היא ממשיכה לשמור על קשר עם משפחת קרשנוביץ', לשלוח סרטונים והודעות. ולמרות שדיבורה לא נפגע, היא מתקשה למצוא את המילים להודות על מה שעשו למענה.

• • •

אמיר (47) נולד וגדל במקסיקו. כבן דור שלישי למשפחת רופאים, הוא לא התלבט הרבה בבחירת המקצוע. בגיל 26, אחרי שסיים לימודי רפואה במקסיקו, החליט לעלות ארצה, לדבריו מתוך ציונות עמוקה.

"זה המקום שעליו חלמו כל הדורות אלפי שנים בכל פעם שאמרו 'אם אשכחך ירושלים'. אז להישאר במקסיקו ולא לעלות?", הוא שואל בחיוך. הוריו ושני אחיו נשארו לחיות שם. "ההורים שלי סופר גאים שיש להם נציג בישראל, אבל זה לא בא בלי דמעות של געגוע לבן שחי בצד השני של האוקיינוס".

את התמחותו עשה בבתי החולים בילינסון ושניידר. את הילה (40), ישראלית דוברת ספרדית עם שורשים לטיניים, פגש בארץ. היום הם גרים באבן יהודה ומגדלים שלושה ילדים: עדן (בת 13), ליעם (בן 11) וגולן (7). בין לבין חיו עשר שנים בארה"ב, לצורכי הלימודים וההשתלמות של אמיר.

"היינו כל הזמן עם המבט לארץ, ורק רצינו לחזור. לפני ארבע שנים וחצי אכן חזרנו, והתחלתי לנהל בשניידר את היחידה הנוירוכירורגית. כשנכנסתי לתפקיד, היה לי ברור שצריך להכניס ליחידה גם משהו עם משמעות ונתינה. גם להילה היה חשוב מאוד לעשות משהו טוב לעולם. את הרצון הזה פגשנו גם אצל חברינו בארה"ב, שרבים מהם הקימו עמותות ועשו המון טוב".

כך, בצל הקורונה, התחילו את פרויקט KIBS, שנמצא עדיין בצעדיו הראשונים. לבד מברנרדה כבר ניתחו שני ילדים נוספים.

הראשון הוא טיאגו, תינוק מכפר קטנטן בגואטמלה, שנולד כשחלק ממוחו בולט מחוץ למצחו. המראה המפלצתי מנע מהוריו לצאת מביתם, ובכפרם לא היה רופא ילדים, בטח שלא נוירוכירורג. "ההורים מעולם לא עלו בחייהם על מטוס, וחברים שלנו מארה"ב ליוו אותם בשדה התעופה, כי לא היה להם מושג מה עושים שם. אמו של טיאגו נחתה בארץ בשמלה אינדיאנית ייחודית וצבעונית.

"ניתחנו את הילד בגיל שנה, בניתוח רב־מערכתי, כשכל הצוות הרפואי עשה בהתנדבות. זה מדהים, כי על תיירות מרפא, שמתנהלת בשעות לא שגרתיות, רופאים מרווחים אקסטרה, ופה כולם התנדבו בשמחה. זה היה מאוד מרגש".

הניתוח השני, שערכו לפני שנתיים, הציל את חייו של אנג'לו, נער בן 15 מבוליביה, שחי בכפר ליד האמזונס. אנג'לו כמעט מת מדימום במוחו, שנוצר כתוצאה ממום בכלי דם. הניתוח, שבו הוצא כלי הדם הפגוע, הפך אותו לנער בריא. "שמעתי עכשיו שאנג'לו סיים את התיכון והתחיל את האוניברסיטה. זה מרגש מאוד.

"והיה לנו עם משפחתו רגע מאוד מיוחד. לבוליביה אין מוצא אל הים, כך שהם למעשה מעולם לא ראו ים. לקחנו אותם לחוף פולג, ליד נתניה, שם הם נגעו לראשונה במים ובחול. זה היה מדהים".

• • •

הזוג קרשנוביץ' לא דואג רק למעטפת הרפואית והטכנית לילד החולה ולמשפחתו. הוא גם מזמין אותם לביקור אישי בביתם ולסיורים ברחבי הארץ. "חשוב לנו שגם הילדים שלנו יהיו מעורבים ויכירו את הילד המנותח ואת משפחתו. ואנחנו משתדלים להראות לאורחים את ישראל. זה ממש תענוג לראות איך הם מסתכלים בארץ בעיניים של מאוהבים. כשהם חוזרים לארצותיהם, הם הופכים לשגרירים הכי טובים של המדינה. ישראל הביאה אותם לעשות משהו שהם לא יכלו לחלום עליו".

ועל מה אתה חולם?

"שהפרויקט שלנו יגדל. כך נצליח להציל חיים של עוד הרבה ילדים".

yifater1@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכירi