אלה האחים שלי: לעמוד לצד האנשים הטובים של השטחים

יש קמפיין שמאל נגד מתיישבי יהודה ושומרון, כאילו הם מתנכלים על בסיס קבוע ואכזרי לשכניהם הערבים. על פי הקמפיין, השטח תוסס מנערי גבעות מרושעים, שרק מחפשים להזיק לרכוש פלשתיני; מסיק הזיתים מופרע פעם אחר פעם; גיסות מתנחלים פושטים ועושים תג מחיר ליושבי הארץ האמיתיים, בני ערב.

בין שתי נקודות שקרו השבוע עובר קו אחד. קו של עלילה מתמשכת נגד אחד מפלחי האוכלוסייה המובחרים של עם ישראל. תחילה פורסמה תמונה של ערבי, שבקפיצת ברוס לי מפוארת מנפץ שמשה קדמית של מכונית. מה שמעניין בתמונה הוא שהמכונית שייכת לערבי הקופצני עצמו, והוא מטיל מום ברכושו שלו. כלי התקשורת, הששים ללכלך על מתנחלים, פרסמו ללא בדיקה מעשייה על מתנחלים שפשטו על רכוש ערבי ועשו בו שפטים.

אחרי הסיפור הזה התפרסמו הנתונים על כמה מקרי תג מחיר אירעו בשנה החולפת: שבעה. הייתי אומר רק שבעה, אבל בעיניי כל מקרה של פגיעה מתוכננת כנקמה הוא מיותר ומזיק. ובכל זאת, שבע הוא גם מספר ההתנכלויות של ערבים ליהודים בשטחים. מדי יום. זה כולל יידויי אבנים, הצתות, תאונות מכוונות ושאר מופעי אלימות. שבעה ביום, בממוצע.

בטח שיש בשטחים גם יהודים קיצוניים, אלימים, אנשים שלא סביר לתת להם להסתובב עם לפיד ליד חבית חומר נפץ. אבל כמה כאלה יש? בין עשרות למאות בודדות. כל השאר אזרחים טובים ובני אדם מעולים, המאפילים על החברה הכללית בגדול עם מחויבותם לנתינה. יצהר, שֵם המעביר צמרמורת של גועל בגווֹ של כל שמאלני מצוי, היא שיאנית המדינה בתרומת כליה מן החי, וכבר הזדרזו בעיתון העקורים בארצם לטעון שהם תורמים כדי להשיג עליונות מוסרית, כאלה רשעים הם.

בני עמי לא בחרו בטרור. יש שוליים קטנים שעושים מעשים שלא ייעשו, אבל אם שמים אותם מול עוצמת הפגיעות שמנגד, אפשר לומר בביטחון שהתגובות הן מעטות ממה שהיה ניתן לצפות. אבל חלק מבני עמי בחרו בשקר כדרך חיים; שורה של ארגוני שמאל, שמצליחים למכור לתקשורת פעם אחר פעם סיפורי כזב על אחינו היושבים ביהודה ובשומרון ושומרים על נחלתנו מפלישה המונית של ערבים מכל רוחות השמיים. והתקשורת קונה ומפיצה, מרעילה את הלבבות ואינה נדרשת לשלם מחיר.

שמעתם סיפור על התנכלות יהודית? קודם כל אל תאמינו. ראיתם סרטון? דרשו לראות אותו מדקה אחת קודם, כשהפרובוקטורים יצרו את המצב כדי לצלמו. אנשים טובים חיים בשטחים, ואלה האחים שלי. אלה האחים.

קצא"א

עם כל חוסר הנוחות שיש לי עם ישיבתה של מרצ בממשלה, וזה מגיע לשיאים חדשים כל יום, אני מאוד מרוצה מהמהלך של השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, שסגרה לחברת קצא"א את השיבר של תוכניתה המטורפת להוביל נפט מהאמירויות בצינור שלה מאילת לאשקלון.

קצא"א היא חברה חוצפנית ביותר, ששמה על כולנו את הצינור הארוך שלה. באסון עברונה, לפני שבע שנים, נשפכו אל הטבע 5 מיליון ליטר נפט בגלל רשלנות יהירה. האחראי להזרמת הנפט עזב את משמרתו והלך לעשות משהו אחר, ובינתיים 5 מיליון נזלו. יום רע בעבודה. בטח לא שמעתם שהחברה נקנסה ב־54 מיליון שקלים לטובת הציבור, נוסף על 32 מיליון שקלים שהוציאה לטובת שיקום השמורה וגמול של 11 מיליון שקלים לתובעים.

החברה טוענת שרק פעם ב־1,100 שנה תיתכן דליפה מהצינור, שתסכן את הים באילת או באשקלון. מה שמעניין בטענה הזאת הוא שכמה ימים אחרי שנטענה, כבר דלף הצינור ליד אשקלון וזיהם שלושה דונם של קרקע. 800 טונות אדמה פונו מהמקום, ואיזה באסה להיות מי תהום. נראה לי שפעם ב־1,100 שנה אפשר לבטוח בחברה הזאת שתגן על הסביבה. בכל מקרה, ההשלכות של דליפה אפשרית בצינור הנפט - באילת, או בדרך, או באשקלון - עלולות להיות הרות גורל.

אם זה יקרה באילת, והיו דליפות בזמנו כשהצינור העביר נפט פרסי בשנות ה־70, הלך על האלמוגים. ביי לבתי גידול של מאות דגים, למצפה התת־ימי, להתראות לתיירים, לצוללים, שלום לבתי המלון, למתקן ההתפלה. כל העיר אילת עלולה להיסגר כתוצאה מדליפה גדולה. ומה יקרה אם ידלוף באשקלון? גרוע באותה מידה: נפט יחדור למתקן ההתפלה שממנו כולנו שותים, וישבית אותו. ייתכן שכתם הנפט ינדוד גם למתקני אשדוד, שורק ופלמחים. המתקן יודע להפריד מלח מהמים, נפט עדיין לא. בתור מדינה שחיה על מים מותפלים, האם סביר לסכן את מתקני ההתפלה שלנו בשביל נפט שרק יעבור דרכנו בדרכו לאירופה? ולשם מה?

השבוע נחשף שהרווח הצפוי למדינה הוא 23 מיליון דולר לשנה. זהו. סיכון של משאבי המים והטבע תמורת פרוטות. גם בשביל 23 מיליארד לא הייתי עושה את זה, אבל בשביל סכום שקונים בו חבר כנסת היום? מעליב.

הצינור הזה חייב להיסגר. הוא בן 50. במקום נפט נעביר דרכו אנרגיות מתחדשות. רוח ממפרץ אילת לשבשבת באשקלון. וכיתתו צינורם לשבשבות.

מחוננים

זאת עת אבחוני המחוננים בבתי הספר. מבחנים ומיונים וסינונים כדי לראות מי הם המחוננים, אלה שהמסגרת קטנה עליהם באופן כואב ממש, שסקרנותם ויכולותיהם חייבות פתח רחב יותר כדי לצמוח. משהו כמו שלושה אחוזים מהילדים מאובחנים ומקבלים חותמת מחוננים, והם מקבלים סל העשרה, שילדים אחרים אינם מקבלים. הם מקבלים יום בשבוע שבו אינם נמצאים בבית הספר אלא במרכז מחוננים, לומדים דברים כמו מדעי החיים, אמנויות, הומניסטיקה, מדעים מדויקים, ועוד.

אם היו מציעים לי את כל האופציות האלה כשסבלתי מכל שנייה בבית הספר, הייתי עף על הלימודים ולא מהלימודים. ואיני מחונן כלל. כלומר, המחוננים מקבלים משהו שגם אחרים יכולים ליהנות ממנו, כי הם יותר חכמים. ויש פה לכאורה גזענות מסוג חדש: אי־צדק חלוקתי על בסיס מנת משכל. כי על פי ההיגיון, דווקא התלמידים הכי מתקשים היו מפיקים אלף תועלת ותועלת מיום מחוץ לבית הספר, ללמוד מאנשי חינוך מעולים משהו שמעניין אותם באמת בקבוצות קטנות.

שלושה אחוזים מקבלים העשרה, כל השאר מתייבשים. צריך לפרק את מערכת החינוך. היא לא עובדת. צריך להפריט את בתי הספר ולהקים משהו חדש, שבו כל התלמידים יועשרו. המודל כבר מוכר, שיטת הקופונים. עבור כל ילד מקבלת כל משפחה קופוני חינוך, שהיא יכולה להעביר לכל בית ספר פרטי שתבחר. יהיו כל מיני בתי ספר, יהיו רשתות של בתי ספר, הן יתחרו זו בזו, יציעו את יתרונותיהן, ולשם כך יגייסו מורות ומורים טובים. כל ילד ומשפחה יבחרו מה מתאים להם.

כל בית ספר יציע דגשים אחרים בחומר, ירחיב במקצועות אחרים וינסח חוקים משלו של מותר ואסור. כשמישהו בוחר בית ספר, הוא מתחייב לעמוד בכלליו. לא עמדת? עפת מייד. לדוגמה: אין טלפונים בשטח בית הספר. אין צילום של תלמיד אחר ללא הסכמתו. אין העלאה של סרטונים על תלמיד כדי לבזותו, אלא אם כן אתה תלמיד ברשת טיקטוק, נניח.

ככה יקומו בכל מקום בתי ספר לכל מיני פלחי נוער, וגם למחוננים. בית ספר שיציע פיזיקה ברמה של 10 יחידות לא ימשוך את מי שלא נמשך טבעית לדבר הזה. סלקציה טבעית, ללא פגיעה וללא מרמור. כל אחד ילמד איפה שהוא רוצה ויכול, והתשלום יהיה זהה אצל כולם. ככה עושים שוויון בחינוך. בקרוב הספר.

avrigilad@gmail.com