מאז שרציתי להיות אמא, ייחלתי שיהיה לי בן. לא בשבילי, בשבילו. שלא יצטרך להתמודד עם רגעים ששמרתי בבטן לאורך חיי כאישה. כאלה שמתפוצצים היום בראשי בגלל מחאת MeToo#, שתציין מחר ארבע שנים מאז שההאשטאג שלה פרץ לחיינו. מחאה שחיברה מחדש את פיסות המקרים שנגרסו קודם כל בליבנו, הנשים, ששתקנו והבלגנו במשך שנים.
עד שטבעת הנישואין החלה לשמש עבורי גורם מרתיע לגברים אחרים (בעל כמוטיב לשוטר, כמה נוח), הטרדות מיניות היו חלק בלתי נפרד מחיי מאז שהייתי נערה. לרוב לגלגתי בתוכי על המנותקים, ובעיקר על המנותקות, שטענו בפניי או מאחורי גבי שזכיתי ביופי שמביא איתו רק בונוסים. אין מתנות חינם, ולצד היתרונות הטמונים בו - ויש, זה נכון - את היופי החיצוני מלווה מחיר כבד של פולשים למרחב הפרטי. המחיר הזה כולל צורך תמידי לשמור על גבולות, עניין ששום גבר לא יבין לעולם. הערות לא במקום, הודעות זימה אחרי פגישות עבודה, וכמובן הקלאסיקה - נשיקה רטובה כפויה או חיבוק כוחני המלווה בחיכוכים.
זה קרה, לרוב, באור יום. בסביבות עבודה יוקרתיות ועל ידי בעלי השפעה, שמלחמה בהם בזמנו לא באה בחשבון. כל אלה אינם נורמה ישנה של דור מבוגר, אלא רעה חולה גם של דורנו, לפחות עבורי.
זו הפעם הראשונה שבה אני מודה, גם מול עצמי, שכאישה צעירה היו פעמים שבהן ממש ניסיתי לכער את עצמי כלפי חוץ, לצורך התגוננות. זה קרה כשנאלצתי להיפגש עם אותם אנשים במסגרת מקצועית. לרוב, המטרידנים היו עקביים. תמיד שאלתי (וגם קצת האשמתי) את עצמי, עד כמה ההטרדות האלה הן רק בגלל המראה שלי. האם בגללו החליט המטרידן לדחוף לי לשון לתוך הגרון, או לשלוח ברוב טמטום הודעה מינית מפורטת שלא עושה לו כבוד. היום אני מבינה היטב - זו לא אני, זה הוא. וזו התנהלות שעל החברה שלנו מוטלת החובה להשמידה.
כשמטרידים אותך מינית בגיל 15, את לא קולטת את עומק האירוע. כשזה קורה בגיל 25, את משותקת ואחר כך פגועה. עשור אחרי, בגיל 35, משהו במבט שלי כבר מספר סיפור אחר. מי שיעז להטריד אותי, אנשוך לו את הצוואר. עליתי להתקפה, ואני גאה בה. אני גאה בכך שעם השנים והניסיון המר, למדתי להעמיד אנשים כאלה במקומם, בארבע עיניים. איני מאמינה במשפטי שדה, ובמקרים כאלה משפחתם לא ראויה לשיימינג, רק הם. בנושא הזה, אני והמחאה חלוקות.
לא האמנתי במחאה בתחילת דרכה, אני מודה. ראיתי אותה כתנועה שונאת גברים לכאורה, שהלכה רחוק מדי. לא כל גבר הוא מטריד בפוטנציה, הרוב המוחץ שאני מכירה וסובב אותי כיום מכבד ורגיש להפליא, אבל כשאני נתקלת במי מאותם מטרידים, אני מרגישה תחושת ניצחון לראותם משפילים מבט. היום, אני יודעת, הקרדיט להרתעה אינו רק שלי. הוא שייך בעיקר לגב הענק שקיבלתי מ־MeToo#, שגרמה להם, ולגברים נוספים עם "נורמה" מסוגם, לחשוב פעמיים.
danieller@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו