איבדו את הבלמים: למה אנחנו נבחרת בלי הגנה

הילדים שגדלים כאן צריכים להבין שהמחסור בשחקני הגנה יכול לסדר להם את העתיד • והאחים ניסנוב מהפועל ת"א נכשלו במבחן בוזגלו

שיעור בפיזיולוגיה. דור פרץ בסקוטלנד, צילום: אודי ציטיאט

1. ביום שלישי השבוע איבד מוטל'ה שפיגלר את מקומו לערן זהבי בפסגת מלך השערים של נבחרת ישראל בכל הזמנים. שפיגלר איבד את הבכורה, אבל זהבי ככל הנראה כבר לא יוכל מן הסתם להשיג את מה שמוטל'ה השיג עד היום בבלעדיות - הבקעת שער במונדיאל, ביוני 1970 במקסיקו, מול שבדיה.

השבוע התקשרתי לבלם הנבחרת במשחק ההוא מול שבדיה, יוחנן וולך, כדי לשאול אותו למה אנחנו כל כך גרועים במשחק ההגנה, ומה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב. אותו וולך הוחלף בדקה ה־51 של המשחק במונדיאל 70', במצב של 0:0, אחרי שכף רגלו נשברה בתיקול עם טום תורסון, מי שהבקיע לשבדים את שער היתרון. מוטל'ה השווה כעבור שלוש דקות. "חל שינוי באופי של שחקני ההגנה מאז ועד היום", אמר וולך בכנות, "אני לא הייתי באמת שחקן, אלא בעיקר חוטב עצים, וכמוני היו הרבה. לא ממש השתתפנו במשחק ההתקפי של הנבחרת, לא העזנו בחיים להתמסר. גם המגינים היו חוטבי עצים. מה שכן, היה לנו כושר גופני ודיברנו בינינו כל הזמן. הערנו והזהרנו זה את זה בהגנה. היום כדי להיות בלם אתה צריך לשחק כדורגל, וזה כבר הרבה יותר קשה..."

אם זה היה תלוי בוולך, הוא היה חוזר לעידן של אברהם גרנט בקמפיין 2006. אברם בנה הרכב שמרני והגנתי, שאמנם לא הפסיד בבית קשה עם צרפת, שווייץ ואירלנד, אבל עדיין ספג ביקורת על כך ששיחק כדורגל ללא יוזמה. "הייתי משחק עם שבעה־שמונה שחקנים הגנתיים ושניים־שלושה שחקנים שיודעים לשחק בכדור", אמר.

אמרתי לו שההצעה שלו לא תעבור, כי היא לא מתאימה למזג הישראלי. הקהל והתקשורת ידרשו סגל שחקנים שיודע לשלב אטרקטיביות התקפית עם יכולת התגוננות ועמידה מנטלית בלחץ של נבחרת יריבה. וולך מנסה להיות זהיר בדבריו. "אין לנו כוח פיזי להתמודד עם שחקנים אירופאים", הוא אומר, "הם יותר חזקים מאיתנו, אוכלים אחרת מאיתנו ועובדים מגיל צעיר על פרמטרים שמשלבים פיזיות, קואורדינציה וגמישות שאצלנו נפגשים איתם, אם בכלל, בשלב מאוחר. השתפרנו מאוד ביכולת הטכנית, אבל לא סגרנו פערים בפיזיות. תסתכל על אלי דסה, שעובד מאוד ברצינות בהולנד. הוא שיפר מאוד את הכושר הגופני, אבל את הפיזיות הוא לא יכול לסגור כי אין לו את הנתונים הגנטיים".

וולך, בן 76, משחק עד היום קטרגל פעם בשבוע במגרש של בית הספר הריאלי בשכונת אחוזה בחיפה. "בניית בית גידול לשחקני הגנה כבר מגיל 10 הוא לא דבר מופרך", הוא מוסיף, "וחייבים להפנות אליו את כל המשאבים, אחרת אין סיכוי".

הוא נזכר שב־1990 חזר לישראל מכמה שנים בהונג קונג, הגיע לאימון של קבוצת הנוער במכבי חיפה וראה שם בחור בן 16. מייד הבין שמדובר בבלם שמבין עניין. "אמרתי לשלמה שרף שהוא חייב להעלות אותו לבוגרים. קראו לו אריק בנאדו. גיל 16 זה כבר מאוחר מדי, אנחנו צריכים מאמנים טובים שיזהו את הפוטנציאל של השחקנים האלה. בישראל של היום יש מחסור גדול בהם".

וולך צודק. כולם רוצים להיות רונאלדו, מסי או ערן זהבי, אבל הילדים האלה צריכים להבין שהמחסור בשחקני הגנה כאן יכול להפוך אותם לעשירים כשיגדלו. אולי בלי להיות מוכשרים כל כך, אבל עדיין עם יכולת להקשות על הטאלנטים הגדולים.

 

2. השבוע קיבלנו דוגמה מעולה לאיך הפך הפועל ת"א ממועדון כדורגל חשוב ומוביל בכדורגל הישראלי - למותג מדורדר עם הווה מביך ועתיד מעורפל. תהליך הבוררות בין הקבוצה לשחקן מאור בוזגלו הסתיים בתבוסה צורבת למועדון, שנדרש לשלם לבוזגלו 1.3 מיליון שקלים בגלל סוגים שונים של הפרות חוזה.

בוררויות בין מועדוני כדורגל לשחקנים הן אירוע נפוץ ומקובל; דרך שנועדה לקצר הליכים משפטיים ארוכים ומפרכים, שעלולים לגלוש לשנים של התכתשות. הבעיה בהפועל ת"א היא שהפרות חוזים והסכמים הפכו אצלה לדפוס, שהורס באופן עקבי את המוניטין של המועדון וגורם לכל שחקן שמכבד את עצמו לחשוב פעמיים לפני שהוא מסכם בקבוצה. חוסר הכבוד הבסיסי שרוחש מועדון לשחקן שמועסק אצלו מלמד הרבה על אופיים של מקבלי ההחלטות, האחים איציק ושרון ניסנוב, בניו של ניסן ניסנוב, מי שהיה לפני עשרות שנים סוג של מנהל בקבוצה ולא השאיר אחריו, בלשון המעטה, מורשת ניהול רצינית.

כשמדברים על דפוסים של התנהגות מזלזלת והפרת חוזים, צריך להזכיר תביעות נוספות שעומדות על הפרק מצד שחקנים ששיחקו בהפועל לא מכבר: אוראל דגני, הקפטן לשעבר, תובע 160 אלף שקלים; ניר לקס תובע 300 אלף; עידן כהן 200 אלף; והשוער אריק ינקו, שעזב למכבי פ"ת, תובע את הפרשי השכר בין שני המועדונים. בקיצור, הפועל בנתה לעצמה שם רע כמועדון שמבטיח ולא מקיים.

בחזרה לבוזגלו. השחקן לא מסתפק בניצחונו בבוררות ומעוניין לתבוע את הפועל ת"א בתביעה אזרחית על כך שהמועדון האיץ לכאורה את סיום הקריירה שלו. כאן, לטעמי, בוזגלו הלך רחוק מדי. העובדה ששחקן עם מוניטין שכמותו נאלץ, בשלהי הקריירה, לבחור באלטרנטיבה של הפועל ת"א - מלמדת שבגלל פציעותיו הלא פשוטות ששחקו את גופו, ובעיקר את ברכיו, לא היה לו ביקוש בקבוצות הצמרת והוא נאלץ להתפשר.

העובדה שהפועל ת"א שילמה לבוזגלו שכר גבוה למידותיה (כ־180 אלף דולר לעונה), למרות שידעה על מצבו הפיזי הלא משופר, מלמדת על שיקול דעת בעייתי במישור המקצועי, אבל לא זו הסוגיה הפעם. נישאר בהתנהלות.

מלבד תקופת זמן מוגבלת של ניהול טוב, עם קבוצת סגול־תאומים שאיתה הגיעה הפועל להישגי השיא שלה בתחילת המילניום, בניגוד למכבי ת"א ובוודאי למכבי חיפה, לא הצליחו שם כמעט מעולם לבנות מודל ניהולי ראוי. התוצאות מדברות בעד עצמן - דשדוש ארוך וחסר תוחלת לאורך שנים. הקורבן האחרון במצעד האיוולת היה עומרי אלטמן, מלך השערים של הקבוצה בשנים האחרונות, שגם ממנו נפטרו בדרך אופיינית. אומרים שמעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ובהפועל ת"א נראה שעושים הכל כדי שכל מי ששומר נפשו - ירחק.

Aviadp65@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר