שישי שלי: אילנה אביטל חוזרת לשורשים

ספרי לי על ימי שישי שלך.

"אני מתעוררת ב־04:00 לפנות בוקר ומתחילה לעבוד. זה הזמן שלי לארגן את הסדנאות שלי, את המארזים שאני שולחת, את הספר שלי 'אלוהים, זה בינך לביני' ואת ענייני ההופעות וההקלטות. אחר כך אני ובן זוגי - אנחנו יחד שנתיים, והוא מעדיף לא להיחשף - נהנים מארוחת בוקר ביתית שבה אני מבשלת שקשוקה ואפילו ספגטי בולונז וחריימה. כן, גם בבוקר. בצהריים אני נוסעת לנתניה, לדירה של הוריי. אבא שלי, דוד, נפטר לפני כמה שבועות בגיל 88. למרות זאת, מבחינתי זה עדיין הבית של ההורים שלי. אני מנקה ומבשלת שם עד הקידוש".

מי עורך את הקידוש לאחר שאביך נפטר?

"אחי הקטן אֶריק, שגר יחד עם אמא שלי ויויאן (78). שלושתנו אוכלים ביחד, עם חוג מצומצם של חברים ומשפחה. מסורת הקידוש בבית הוריי חשובה לי, ואני לא מוותרת עליה ויהי מה. כשמסתיימת הארוחה אנחנו שותים מהתה המיוחד שפיתחתי שנקרא 'תה הביקתל'".

מה על השולחן?

"אמא שלי מכינה בכל שישי מרמומה, שזו בעצם מטבוחה תוניסאית. אנחנו אוכלים גם קוסקוס עם מרק בשרי ומגוון סלטים. אגב, הסלטים של אמא שלי לימדו אותי שיעור לחיים: כשהיא אומרת על סלט אחד שהוא 'מאוד טעים אבל סתם לא נראה טוב', ברור שאף אחד כבר לא יאכל ממנו. אני מעבירה את המסר הזה לתלמידי משחק ופיתוח קול שלי, כשהמסקנה היא שגם אם הם עולים לבמה קצת צרודים או חלשים, לא להגיד כלום כי מאותו רגע אף אחד לא יקשיב באמת לשירה שלהם".

את מגדירה את עצמך מאמינה?

"כבר 11 שנה אני לא מופיעה בשבת. צריך לתת לנפש מנוחה, וגם אם יש לזה מחיר בתעשייה - הוא לא מעניין אותי, רק המשפחה".

נולדת בצרפת, יש לך זיכרון מיוחד משבתות או מחגים?

"כשהייתי בת 7, לפני שהוריי חזרו בתשובה, הלכנו בראש השנה לבית כנסת רפורמי. בזמן התפילה אבא לחש לי, 'יש לך פה קהל שבוי. לכי על זה, תעלי על הכיסא ופשוט תשירי". שרתי את 'ירושלים של זהב' לקול תשואות הקהל והרגשתי גדולה מהחיים".

יש לך טיפ לסוף שבוע מהנה במיוחד?

"יש לי כורסת עיסוי שאני יושבת עליה בלי הסחות דעת מהטלפון. אני ממליצה להתנתק מהעולם ולזרום עם ה'אגרופים' בגב".