אופסייד סטורי: פרק בניהול הכדורגל בישראל

1. 85 שנה אחרי שהוקמה בית"ר ירושלים, מי שכונתה פעם "הקבוצה של המדינה" נמצאת היום בסכנה קיומית, לא פחות. העזיבה של הבעלים משה חוגג בשבוע שעבר היא לאו דווקא הסימן לכך, אבל בוודאי סימפטום לכך שבית"ר, אייקון חשוב בכדורגל הישראלי, ובכלל בתרבות הפופולרית (ע"ע "אופסייד סטורי" של הגשש החיוור), נמצאת בדרך ללא מוצא.

ביום שני ניצחה בית"ר את הפועל ירושלים בדרבי הראשון אחרי 21 שנה ודווקא שיחקה מצוין. אבל נצטרך לראות אם מדובר ב״צו 8״ שהוציא ממנה את המקסימום, או בכזה שמעיד דווקא על הצרות שבפתח.

למרות הניצחון, הפערים בין המועדונים - שהיו עד לא מזמן כל כך תהומיים, שהמושג יריבות כלל לא היה קיים - הצטמצמו, משתי סיבות. האחת - עבודה אדירה של הפועל, ארגונית ומקצועית; והשנייה - אינספור טעויות של בית"ר, שמעולם לא הצטיינה בניהול משובח. לחוגג הצעיר, בקושי בן 40, היו כוונות טובות, לפחות ברמה ההצהרתית, אבל במעבר בין תיאוריה לתכלס הוא התרסק. הוא הביא (בדגש על התערבות מקצועית) שחקנים יקרים (ירדן שועה), שבדיעבד לא התאימו לצרכים; הביא לניהול המקצועי את יוסי בניון, מינוי נהדר, אבל לא באמת נתן לו לעבוד וגרם לו לעזוב; והכי עצוב - הפך את אלי אוחנה, אייקון מקומי, לחסר משמעות.

מתברר שכוחו של אוחנה בחולשתו. השבוע דיברנו עם לא מעט ירושלמים שמכירים את בית"ר מקרוב, ושמענו מהם בעיקר תחושה של ייאוש. עיתונאי ירושלמי ותיק, שכל משפחתו מזוהה עם בית"ר, סיפר כי בנסיעותיו התכופות ברחבי העיר ברכבת הקלה, הוא רואה המוני ילדים בתלבושת האדומה של הפועל ירושלים, בדרכם לאימון. "לפני כמה שנים תופעה כזו לא היתה כמעט אפשרית, כי בית"ר היתה חזקה בעיר במחלקות הצעירות", אמר. "היום זה כבר לא ככה. בגילים הצעירים הפועל כבר סגרה את הפער באיכות ובמספרי הילדים, ונוער זה העתיד. ביום שני באו הרבה אוהדי בית"ר לטדי, כי זה מה שנשאר להם - לראות שבית"ר לפחות שולטת עוד בעיר".

העיתונאי הוסיף בכאב: "הילד שלי, אוהד שרוף של בית"ר, אמר לי לפני כמה ימים שהוא חושב שעדיף לו לבדוק אפשרות לשחק בהפועל. ואני מדבר איתך על בית שאסור להזכיר בו את המילה הפועל".

שאלתי אותו מה ענה לבנו, והוא אמר: "בסוף, אני מסתכל על טובתו של הילד. הפועל מסתמנת כמשהו מרענן וחדשני לעומת השקיעה של בית"ר. הכל יכול להיות, אני לא פוסל את זה כבר".

2. מי זוכר מצב שבו, אחרי שני מחזורי ליגה, הפועל ת"א מובילה את הטבלה עם שש נקודות? בפעם האחרונה שזה קרה, לפני תשע עונות, אימן אותה ניצן שירזי ז"ל. ומי זוכר מצב שבו מכבי ת"א משתרכת בתחתית הטבלה עם נקודה אחת, אחרי הפסד קשה בסכנין ותיקו ביתי מאכזב מול מכבי פ"ת?

מי שהיתה לפני עונה אחת ליגה אחרת בכדורגל הישראלי, עשויה להבין בקרוב שכללי המשחק השתנו, והיא כבר לא הקבוצה מספר אחת בישראל. זו לא רק האליפות של מכבי חיפה, שהעבירה את השליטה צפונה - אני מדבר על אירועים דרמטיים שמתרחשים בחודשים האחרונים ורק מחזקים את ההערכה שחיפה בדרך לאליפות שנייה, והחזרת האליפות לתל אביב תיחשב הפתעה גדולה.

קו פרשת המים היה בפרשת אצילי־מיכה והקטינות. ברגע שהבעלים מיטש גולדהאר הכריע והעמיד ללא ויכוח את הפן המוסרי מעל כל שיקול מקצועי שהיה יכול לשרת את המועדון שלו, נפל דבר. יעקב שחר התייעץ עם מי שהתייעץ, כולל עם הפרשן המשפטי של חדשות 12, אוהד הקבוצה והדובר שלה בעבר, גיא פלג - וקיבל החלטה להביא את אצילי.

שחר הוא בעלים אדיר, והפרסונה הכי משפיעה בכדורגל כאן ב־30 השנים האחרונות. הוא לא תומך רק במועדון שלו, אלא גם בספורטאים אולימפיים, ובכסף גדול, לאורך שנים ארוכות. אבל גם בגיל 81, לשחר עדיין יש יצרים, ומבחינתו, עשור בלי אליפות הוא נצח, שבגללו צריך לעשות מהלך שובר שוויון, גם אם יהיה כאלו שיעקמו את האף.

אם נעשה סקרים בין אוהדי הקבוצות - בערך 90 אחוז מהתל־אביבים הצטערו על הליכתו של אצילי, ו־90 אחוז מהחיפאים שמחו. יש להניח ששיעור התמיכה באצילי עלה מאז, בשתי הקבוצות.

ההצלחות של מכבי ת"א בשנים האחרונות גורמות למאמנים שלה נדודי שינה בכל קיץ. הכוכבים עוזבים, צריך לבנות סגל חדש, ואתה אף פעם לא יודע אם תצליח לפגוע בבחירת הזרים - ובעיקר, איך תתמודד עם אובדנם של הכוכבים הישראלים.

סמל הסטטוס של מכבי ת"א בעשור האחרון הוא בעיקר הישראלים שלה. ערן זהבי היה היהלום שבכתר, אבל היו גם אצילי ומיכה, ובעונות האחרונות נתנו את הטון דור פרץ ויונתן כהן. גם הם עזבו.

פטריק ואן לוון, שנכנס לתפקיד כברירת מחדל אחרי פיטוריו של היווני דוניס, הצליח לסגור בשנה שעברה את הפיגור של תחילת העונה, אבל אובדן נקודות קריטי במשחקי הפלייאוף לקח את הכתר לחיפה. מעל ההולנדי כבר ריחף סימן שאלה, שרק החריף בהכנות המקרטעות לפתיחת העונה, ברכש שהתעכב, ובתחושה הכללית שמי שנותן את הטון הוא המפקד שיושב בטורונטו.

מכבי ת"א עוד יכולה לתת קרב גדול לחיפה. יש לה זרים מצוינים - ג'ראלדש, הרננדז, סאבוריט, וגם החדשים - סטיפה פריצה וברנדלי קוואס, הם שחקנים עם מספרים טובים. יחד עם גבי קניקובסקי, שהגיע מנתניה, זה יכול להתחבר נהדר. אבל בסוף יש את רוחו של המועדון, וכשאני מסתכל על עוצמת הרוח, אני רואה את גולדהאר, ולא את שמעון מזרחי.

מזרחי לא נוהג לקחת שבויים; אין לי ספק שאם זה היה תלוי בו, אצילי ומיכה היו משחקים במכבי ת"א עד היום הזה. כי כמו שאנחנו יודעים כבר דור אחד או שניים, לשימון יש מוניטין של אחד שחילץ שחקנים שלו מתקלות גדולות יותר.

Aviadp65@gmail.com