שישי שלה: מרים פרץ מלכת השבת

איך מתחיל יום שישי שלך?

"כמו בכל יום, אני מגיעה בשש בבוקר לבריכה בגבעת זאב, שם אני גרה, ושוחה במשך שעה בסגנון גב וחתירה. מייד אחרי, אני יוצאת לקניות אחרונות של חלות, פירות טריים ועיתונים. את הבישולים אני מסיימת כבר בחמישי בלילה, וכל יום שישי מוקדש להכנות הבית לקראת הגעת המשפחה. בעבר הייתי מגיעה באופן קבוע בשעה 12:00 להר הרצל לקברו של בני אוריאל ז"ל (סגן אוריאל פרץ ז"ל) להגיד לו 'שבת שלום', אבל מהיום שבו נפל בני אלירז ז"ל (רס"ן אלירז פרץ ז"ל) אני מתקשה בכך. זה מעמיד אותי בפני דילמה למי ללכת.

"בשישי מגיעים אליי לפחות שלושה מילדיי, עם הנכדים. כולנו שומרי שבת, אז הם נשארים לישון אצלי. אנחנו פותחים מזרנים בכל הבית, ואני מארגנת לנכדים את החצר והמשחקים. יש לי בימבות מכל הסוגים".

מה כוללים הבישולים לשבת?

"אני מכינה אוכל מרוקאי: דגים ובשרים. לקציצות הבשר אני מכניסה מרכיב סודי - שיבולת שועל במקום פירורי לחם, זה יותר בריא, וגם הפחתנו בכמות השמן בסלטים. במוצ"ש כולם יוצאים ממני עם שק אוכל, כי הבישולים שאני עושה מספיקים לכל משפחה לפחות עד יום רביעי. הם גם 'עושים קניות' אצלי במזווה וזה הכי כיף בעיניי, כי הם עובדים קשה ואני רוצה שיבואו אלי לבית המלון של סבתא. אני רוצה לראות את ילדיי שמחים בעודי בחיים. תפיסת העולם המשפחתית תמיד היתה אצלנו. זה קודש. שבת זה בית משפחתי. האסונות שפקדו אותנו העצימו את המסורת הזו".

ספרי על קבלת השבת שלכם.

"אחרי שהילדים חוזרים מבית הכנסת אנחנו מתאספים להתחיל את הקידוש. אנחנו רוקדים עם הילדים ליד השולחן ובסלון ושרים את 'שלום עליכם' ואת 'אשת חיל'. הנכדים מחכים לזה בכיליון עיניים. אחר כך, הואיל ואין טלפונים, טלוויזיה או רדיו, זה הזמן שלנו לדבר על הכל, למשל על הריצה שלי לנשיאות שעליה כל אחד הביע את דעתו. ידעתי מהיום הראשון שלא אזכה. חברי הכנסת אמרו לי בצורה הגונה שהם כבר הבטיחו להרצוג. אני ראיתי את התפקיד אל מול אזרחי ישראל. להביא את בית הנשיא לשוק, לפריפריה ולתחבורה הציבורית. לחפש את הגשרים בין כולנו.

"אני מקפידה בכל שבת להקריא לנכדות ולנכדים סיפורים מהתנ"ך, והם מקשיבים בכמיהה. בשבת אנחנו גם מוציאים את אלבומי התמונות מפעם, וזו חוויה מיוחדת. אגב, אין קפה בעולם כמו הקפה של שבת בבוקר. יש משהו ברוגע שבאוויר. זה גן עדן עבורי".

יש לך זיכרון ילדות משבת?

"בתקופתי כעולה חדשה, כשגרנו במעברת באר שבע־חצרים, בכל יום ראשון היתה מגיעה אחות עם שתי מסרגות, ומול כל הכיתה היתה בודקת את השיער של הילדות ומחפשת כינים. בתור עולה חדשה זו היתה השפלה נוראית, וכדי להימנע ממנה היתה הדודה פיבי, שחיה עד היום בבאר שבע והיא בת 86, בודקת בשבת את הראש שלי ושל אחותי. עוד זוכרת גם את תנור הפרנה של אמא שלי הצדיקה, שמהשעה ארבע לפנות בוקר היתה אופה את לחם הפרנה של כל נשות המעברה. היא עשתה זאת בחינם, ורוח הנתינה שלה שורה עלי גם היום".

לא ניפרד בלי הטיפ שלך לסוף שבוע מושלם.

"תזכרו תמיד שלכל שבת יש מוצאי שבת. סוד החיים הוא איזון בין העבודה והטרחה לבין מציאת הזמן לנשמה, לערכים ולמשפחה. העולם לא יכול להתקיים בלי מציאת המקום למרגוע של השבת. אצלי בבית במוצאי שבת כולם פותחים שוב את הטלפונים, כי בחיים צריך גם מזה וגם מזה".