תשובה מוחצת: להשיב ליהדות המסורתית את כבודה

לכולנו ברור למה הכוונה במילים "הוא חזר בתשובה".אבל המשמעות המקורית של המושג היא אחרת. כשאומרים אצלנו "חזרה בתשובה", מתכוונים למישהו שעבר שינוי דרמטי. הוא היה חילוני והפך להיות דתי. פעם היא לבשה שורטס. הוא היה גלוי ראש. הם נסעו לים בשבת, וגם אם לא אכלו שפן - מי באמת אוכל שפנים? - לא היתה להם שום התנגדות לצ'יזבורגר.

שנים היה כך, והנה יום אחד הכל השתנה. עברו לירושלים. התנתקו מהחברים. מאז התשובות המפורסמות של המאה הקודמת נכתבו כמה שירים שמדברים על התופעה, תמיד בעצב. אוצר מילים התפתח: היא מתקרבת. הוא התחזק. ההפרשות חלה שלה, זה רוקנ'רול.

תופעת החזרה בתשובה הכאיבה לרבים, כי היא העיפה סטירה מצלצלת לאמונה שהעולם הולך במסלול חד־סטרי לעבר עתיד חילוני. היה כאן, כמובן, פרדוקס משעשע למדי, כי האמונה החילונית הזאת התנהלה לנגד עינינו בדיוק על פי הדפוס המשיחי של "אין נסיגות בגאולה".

אבל מעניין יותר, בעיניי לפחות, הוא מה שקרה כאשר אל החוזרים בתשובה הצטרפו גם אנשים שמלכתחילה הגיעו מבתים שומרי מסורת. גם הם החליפו מלתחה וחברים. חלקם גם החליטו לא לאכול אצל ההורים שלהם, שומרי הכשרות. כי הרי חלק מהדרמה של החזרה בתשובה הוא פיתוח סוג מסוים של בוז והתנערות מחייך הקודמים.

והמסורתיים, נו, אין עוד ציבור בארץ שספג כל כך הרבה זלזול. מכל הכיוונים. מהדתיים. מהחילוניים. מילדיהם שתפסו צד. אף פעם לא הצלחתי להבין אם זלזלו במסורתיים כי הם נחשדו כמזרחיים, או במזרחיים כי הם נחשדו כמסורתיים.

מפעם לפעם קם מישהו והעיר בנימוס שלמעשה העניין ההוא, שנקרא תשובה, הוא לא בדיוק הסנסציה של "להפוך לדוס", אלא דרך חיים עמוקה ויומיומית שדורשת מהאדם לחפש את גרעין האמת המקורי שלו עצמו, ולשאוף לחזור לשם. אבל כולם פחות או יותר משכו בכתפיים, כמו שנהוג להגיב לנודניקים ולמתַקני שפה, והמשיכו לראות ב"תשובה" תיאור של מהלך שבו צצים לפתע אביזרים כמו כיסוי ראש, זקן, וסלנג אופייני בסגנון "ישועת ה'" "בת של מלך" או "רבנו הקדוש".

חודש אלול הוא לא רק התחלת הנשימה לרווחה מהטיגון העמוק של הקיץ. הוא גם עונת התשובה שלנו, ויצא כך שפתחתי את החודש עם הספר החדש של הרב שי פירון, "ישראל השלישית". פירון, שר החינוך לשעבר, הוא "חוזר בתשובה" ידוע. הוא גדל במשפחה ששילבה חילוניות ומסורת, ועוד בנעוריו בחר לשנות מסלול וללמוד בישיבות הדגל של הציונות הדתית.

בשנים האחרונות הוא משלב כמעט בכל הרצאה שלו סיפורים מאותם ימים. בסיפוריו הוא מביט מחדש, בחיוך מר ולעיתים בלב נשבר, בהתנהלות המתנשאת שלו מול המשפחה: אבא ואמא, ובעיקר סבא ניצול שואה. יש משהו מקסים ובלתי נסבל ביכולת של נער צעיר ומוכשר להתנשא על כל מי שהביא אותו לעולם, ואת העולם אליו. פירון הצעיר, כמו רוב הרואים את האור, חשב שהוא צודק יותר, חכם יותר ובעיקר יהודי יותר.

ב"ישראל השלישית" פירון חוזר אל שומרי המסורת שגידלו אותו,אבל הוא לא מסתפק בגעגוע, וטוען שכבר שנים מטעים אותנו. המסורתיות אינה תגובה לתהליכים כמו החילון או המודרניזציה. המסורתיות היא היהדות המקורית. המסורתיים אינם אנשים חלשים שפשוט מתקשים להקפיד יותר. המסורתיים הם היהודים האותנטיים. דווקא האורתודוקסיה היא תגובה די מודרנית לתהליכים היסטוריים.

לא שזה פסול מאיזושהי בחינה. אבל אם אכן הנאמנות למורשת העתיקה היא תו האיכות של האותנטיות הדתית והלאומית שלנו, אז זה הזמן להשיב ליהדות המסורתית את הכבוד שלה. מה גם שפירון מאמין שלא רק העבר - גם העתיד שלנו כעם שייך לגרסה המסורתית של הסיפור.

כבר קראתי, וגם כתבתי, דברים בשבח המסורתיות. שורות רבות ומלאות צער נכתבו על ההתנשאות והזלזול שבהם הבטנו אנחנו - בנים למשפחות מזרחיות שהגיעו לישיבה - בדודים ובסבתות וביחס שלהם לחוקי השבת, למשל. אבל זאת לי הפעם הראשונה שאני קורא דברים כאלה שנכתבים על ידי רב אורתודוקסי. ברור לי שהספר יחטוף מתקפות וארס, אבל בעיניי, התזה שמוצגת בו היא גרסה בוגרת, יפה ואצילית של חזרה בתשובה, מצידו של מי שכבר חזר פעם אחת בנעוריו.

האמת? הזדהיתי עם הסיפור והמחשבות של פירון,בין היתר מתוך אחווה פשוטה. שנינו גדלנו בבת ים, עיר שהיתה שכונה אחת גדולה, עם אותם חדרי מדרגות ואותם תריסים, ובעיקר המון ילדים מכל הצבעים והצלילים שפיתחו משחקים שהיו להם חוקים בת־ימיים, ואוצר מילים בת־ימי.

הכל אני זוכר, ולא את הכל אני זוכר באהבה. כל ההורים היו בעבודה או במילואים, ובממלכת הילדים ששלטה בחצרות היו לצד החן והיופי גם אלימות וכיעור. את הסוכה שאבא בנה כשהייתי בן שנה, מישהו החריב ערב החג. סתם כך. אבא לא סלח ולא בנה עוד סוכות עד שעזבנו, ולא חשבתי שאי פעם אתגעגע לשכונה ההיא, שנקראה על שם יושב ראש הכנסת. אז איך זה שכבר שנים אני שמח לפגוש כל אדם שגדל שם? וזוכר בעיקר בחיבה, ובעיקר את מה שטוב? נדמה לי שגם זאת תשובה.

shishabat@israelhayom.co.il