אקי אבני: "אין לי בעיה להצטלם בעירום, אבל צריך לשכנע אותי שהסצנה לא יכולה לחיות בלי זה"

מתי בפעם האחרונה עשו איתך סלפי?

"לפני דקה. כל הזמן. אני חושב שזה הדבר הכי יפה שיכול לקרות. כשאני עם חברים אמנים ומבקשים מהם סלפי, יש את אלה ששמחים יותר ואת אלה ששמחים פחות, ואני רוצה לראות את אותו אחד ברגע שיפסיקו לבקש ממנו סלפי. מה קרה, למה לא מבקשים ממני? אני אוהב שמבקשים, אוהב שהקהל מגיב, שהוא ער לעבודות שלי. אני חושב שבסלפי יש משהו הרבה יותר קרוב, מהמם, נושם, חי ותופס את הרגע מכל דבר אחר. פעם ביקשו חתימות ותמונות, וזה מדהים כי החתימות באמת שייכות לעולם הישן, כשעוד כתבנו. חבר'ה, אנחנו כבר כמעט לא כותבים".

מתי בפעם האחרונה לא הבינו אותך?

"לפני הרבה שנים היה לי סוכן, ויום אחד שאלתי אותו אם המשרד שלו מאמין שאני יהלום. לא הבינו אותי, שאלו מה זאת אומרת? שאלתי, האם אתם מאמינים שאני יהלום מיוחד במינו, יחיד סגולה? אם כן, סבבה, אם לא, אל תבזבזו לי את הזמן. אתם לא יכולים למכור אותי אם אתם לא מאמינים שאני משהו מאוד־מאוד מיוחד. אם אתם לא מאמינים שאני באמת נוצץ, אתם מנמיכים את הפוטנציאל שלי. אין לי בעיה למכור את עצמי, כי אני אומר, א': למה לחכות? וב': זה המפעל שלי. זה מה שיש לי למכור. אין אף אחד בעולם שימכור אותי יותר טוב ממני".

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?

"כל הזמן. אני ממש אסיר תודה על כל מה שקורה. אני חי בהכרת תודה ובהכרת הטוב ותמיד נפעם מזה. הכל תמיד נראה לי נס. הילדים שלי הם נס, העבודה שלי היא נס. זה שיש פרויקט והוא מצליח, זה נס. כשאתה הולך ברחוב ואנשים אוהבים את מה שאתה עושה, או לא אוהבים אבל ערים למה שאתה עושה, זה נס.

"האבהות מרגשת אותי. זה יצור קטן שבא עם האופי שלו והדנ"א שלו, אבל יש בו מקום גדול שהוא חומר גולמי ממה שאתה וממה שאתה יכול לתת, להעניק, להתוות דרך. האתגר שלנו כהורים הוא שאנחנו יכולים לראות כל הזמן, בכל רגע נתון, מי אנחנו, מאיזה חומר אנחנו עשויים. אתה יכול לראות בהם את עצמך. לגדל ילדים זו הדרך של הטבע לאתגר אותנו. זה נורא יפה, כי הטבע שם לנו גבולות. זו הדרך, חביבי, ואם אתה מחוץ לדרך אתה יודע שאתה מחוץ לדרך. רציתי עוד ילד אחד, אבל זה כבר לא יקרה, אני עייף, אין לי כוח לרוץ אחריהם. זה בא גם מאשתי וגם ממני".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"כל יום, אני מכור. יום או יומיים בלי אימון, והגוף מדגדג לי. היום התאמנתי בשעה 12, שזה מאוחר, בדרך כלל אני מתאמן בבוקר. אני רץ קצת על שפת הים ועושה או פילאטיס או משקולות. אני מאוד אוהב לשמור על המפעל שלי, וזה המפעל, זה מה יש. אני מכור גם לתזונת ספורט. אני אוכל בריא, מחשב איפה יש 200 גרם חלבון, איפה יש פחמימות. לאחרונה עליתי איזה שמונה קילו ועכשיו אני צריך להוריד אותם. אני גם מכור לצפייה בספורט, אבל לצערי אין לי הרבה זמן לצפות. כדורגל אני תמיד רואה. ראיתי את היורו ואני רואה את תקצירי המשחקים של ערן זהבי. הוא הביא את המצוינות לרמות הכי גבוהות שיש".

מתי לאחרונה עשית אודישן?

"אני לא טוב באודישנים, ממש לא. אני חושב שאודישן זה קצת 'טו פייק איט', כי בוא, קראת אתמול או שלשום, למדת בעל פה את השורות, ניתחת את הדמות, מטרה, מכשול, רצון, רצון נגדי, פעולות, אבל בשתי דקות אתה לא באמת יכול להטמיע את הדמות. ואז יש לך מפגש עם במאי, כשיש איזושהי מוסכמה שהדמות היא לא בסיטואציה, ואני לא טוב בזה. יכול להיות שבגלל ההתנגדות הפנימית שלי, שנובעת מזה שאודישנים הם לא הדבר האמיתי, אני לא הכי אוהב אותם.

"מצד שני, מובן שאין ברירה ואני מכבד במאים שרוצים לראות ולפגוש אותך. יש משהו פייר ולא פייר בדבר הזה ואני לגמרי רואה את זה הדדי. אני גם לא רוצה לעבוד עם כל במאי, ואני לא שחקן שיכול לעבוד עם כל במאי. אני מאוד מאתגר את עצמי, מעבר למקסימום, וככה אני רוצה גם לאתגר את הבמאי שאיתי.

"לפעמים במאי רואה עבודה שלך מלפני חמש או שש שנים ולפעמים אתה כבר נראה אחרת, בעיקר בגיל שלי כשהקפיצות בגיל הן כבר גדולות. אתה נראה אחרת, אתה משדר אחרת. אנשים פתאום קצת משמינים, קצת מקריחים, ולכן יש מפגש הדדי וזה בסדר. זו החלפת אנרגיה, אני מסכים עם זה. אני לא מתבאס כשאני לא עובר אודישן, הרוח לא מעיפה לי את האוהל כל כך מהר. אין אכזבות".

מתי בפעם האחרונה היית בחופשה?

"אשתי ואני היינו החודש במלון בירושלים וזו היתה התנתקות מהממת. אנחנו כל הזמן עסוקים במנהלה, באיך מנהלים את הילדים ואת הבית, ופתאום היינו בסך הכל 24 שעות ביחד וממש הרגשנו איך הזוגיות עושה קפיצת דרך. יש לנו שיחה ודיאלוג ואני חושב שניקול ואני, באומץ ובפתיחות, עובדים על הדבר הזה. אהבה זה דבר באמת מאוד חשוב, אבל אני אישית חושב שרק אם יש חברות אמיתית זה מחזיק. יש תקופות שהיא לא סובלת אותי, אני בטוח, ויש תקופות שנעים לה איתי. יש תקופות שאני מטורף ואין לי זמן ואני נעים ולא נעים. יש בנו הכל מהכל, אבל אם יש חברות אמיתית, אפשר לנצח הכל. אפשר לדבר על הכל וצריך לדבר על הכל.

"ניקול ואני עשר שנים ביחד, נשואים שמונה שנים, וזה לא מובן מאליו מה שקרה לנו. הייתי בן 42 כשנפגשנו והיא בת 32. היו לה חיים, היא עברה מדינות, עשתה עלייה לבד, גרה בארץ לבד ויש לה קריירה, היה לה עסק בינלאומי מטורף באופנה, מותג משקפי שמש, וכיום היא בשוק ההון. כשנפגשנו גם אני כבר הייתי מעוצב. גרוש, אבא לילד, עם קריירה. כשאנשים נפגשים באמצע החיים הם באים עם חבילה, אתה כבר לא כל כך גמיש. העצמות כבר כבדות. למרות הכל, אנחנו מצליחים. כל יום אנחנו מצליחים ולוקחים את זה יום ביומו. שום דבר לא מובן מאליו".

מתי בפעם האחרונה שרת?

"זו נקודה קצת כואבת. לא עשיתי חימום קול הרבה מאוד זמן. בדרך כלל אני מגיע לסטים ועושה, ועכשיו הרבה זמן לא נגעתי בקול שלי ואני מרגיש שינוי מאוד גדול בקול, בעיקר כשאני עולה באוקטבות. בנובמבר, אחרי שאגמור את הסרט הבא שלי, דרמה קומית שהיא פיצ'ר הראשון שאני מביים, יש לי משימה לחזור לשיעורי פיתוח קול אצל המורה שלי. אני חייב, זה חשוב לי מאוד כי אני מאוד אוהב לשיר. אני שר תמיד, בכל המסגרות, אבל יש לי עניין עם זה כי זמר זה נתיב שאני כבר לא אצעד בו, שחררתי".

מתי בפעם האחרונה היית על סט?

"לשמחתי אני על סטים כל הזמן. לא מזמן סיימנו לצלם את הסדרה החדשה 'שישו ושמחו' לכאן 11, וזו היתה חוויה שונה ואחרת. חוויה אחרת היתה לי גם על הסט של הסרט 'פול ספיד', שרץ עכשיו בבתי הקולנוע. זה היה סט הכי פאן שיכול להיות, מלא חבר'ה צעירים, טסטוסטרון גברי ונשי, סופר פאשן, סרט שמדבר על ערכים של נוער אבל באופן הכי קל ומגניב.

"החוויה של לצלם בפצאל ובבקעת הירדן היתה מדהימה. היה שם חם, זה תנור. התחלנו לצלם בפברואר־מארס, כשמזג האוויר היה פנטסטי, אבל כשהתחילה הקורונה במארס סגרו לנו את הסט ועשינו הפסקה של חודש בערך. חזרנו לצלם באמצע אפריל, ואז כבר היה שם חם, גיהינום. הדמות שלי, ארנון הולנדר, הוא מנהל האקדמיה המוטורית ובחור קשוח כזה, וחשבנו שיהיה מגניב שהוא ילבש איזה ז'קט עור כזה. המלבישות, שהלבישו את הסרט יפה מאוד עם כל חליפות האופנוענים, מצאו עבורי ז'קט מהמם עם פרווה מדהימה, שעושה גם לוק, אבל אחרי שעה בצילומים ראיתי שהוא לא נושם, הוא נוזל. זה היה מטורף. בגלל שצריך המשכיות בצילומים, הייתי חייב להישאר איתו עד הסוף".

מתי בפעם האחרונה קיבלת הצעה מפתה?

"עכשיו. הסרט שלי 'בגידה' ירד אחרי חודשיים של סולד אאוט בבתי קולנוע, שזה מדהים לסרט ישראלי, והוא מתעסק בכל מה שנקרא אנשים שחיים בקווים מקבילים בזוגיות, או באנשים שבאמת חיים את הזוגיות עד הסוף. הרבה מאוד זוגות ואנשים שאני לא מכיר כתבו לי באופן מאוד אישי בפייסבוק ובאינסטגרם אם הסרט עשה ליחסים שלהם טוב או לא טוב, או איך הם גילו שהם חיים בקווים מקבילים. ממש נחשפו. הפתיחות הגדולה הזו חיממה לי את הלב והיתה משוב נהדר לסרט, ובחלק מהמשובים האלה היו כאלו שהציעו לי הצעות מאוד מפתות, ברור. אנשים חשבו שהם מצאו צלע שלישית, דרך משהו ששייך לעולם שלהם. כמו שאנשים רואים אותך בטלוויזיה ובטוחים שהם חברים שלך או מכירים אותך כי אתה בסלון שלהם.

"בכלל, ברשתות החברתיות יש הרבה הצעות מפתות, מכולם. גברים ונשים בכל הגילים.
"יש ברשתות החברתיות משהו שהופך כל אחד לנגיש כזה. פעם יכולתי לעקוב אחרי החיים של רוברט דה־נירו? או לכתוב לו ויכול להיות שהוא יענה לי? זה קורה, אז לפעמים אני כותב ומוצא את עצמי מתכתב עם כל מיני אנשים מאוד מפורסמים, כי אתה מגיע בקלות לאנשים שבעבר לא יכולת להגיע אליהם. מצד שני, בגלל שהאפשרות הזאת קיימת, אנשים מרשים לעצמם ואומרים שזה בסדר. שולחים לך תמונות אינטימיות ואתה אומר חבר'ה, מה נראה לכם?"

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"כל יום, כל היום. זה הבילוי שלי. אם אני לא איתם פיזית, אני מבלה איתם בראש. אני חולה על הילדים שלי ברמות מטורפות ואנחנו עוברים מבילוי לבילוי, בעיקר עכשיו בקיץ.

"אשתי נותנת לי את הכי ספייס שבעולם לעבוד. היא מאוד דורשת את הנוכחות שלי עם הילדים, אבל היא זו שמנהלת את הבית. היא הבית והיא לגמרי הגב שלי, ועדיין אני חושב שאני טוטאלי באבהות שלי, אני רוצה לקוות שאני אבא מקשיב, שמסתכל בעיניים, ורוצה לקוות שאני שומע מה שהילד רוצה, ולא את מה שאני רוצה שהוא ירצה. מצד שני, גם אני בנאדם ויש לי ימים כאלה וימים כאלה. הילדים תמיד מאתגרים אותך.

"יש לי גם בן גדול מהנישואים הראשונים (עם סנדי בר - ש"ז), ליאם, שהוא הילד הכי מדהים בעולם. הוא לא אוהב שאני מדבר עליו והוא לא מצטלם איתי אף פעם. אני מת מזה. באינסטגרם שלי אין כמעט תמונות שלו, הוא לא מסכים. הוא מדריך גלישה בגזיבו בהרצליה, והבעלים, שהוא חבר שלי ויש לו מלא עובדים, אמר לי 'אקי, לא ידעתי שליאם עובד אצלנו, למה לא אמרת?' עניתי שליאם לא רצה. הוא לא יבוא ויגיד 'אני הבן של אקי'. פשוט לא.

"הוא מדהים אותי כל פעם מחדש, הלב והראש שלו במקום הנכון ויש לנו שיחות מהממות. הוא כבר ילד גדול, עוד מעט בן 17, ואין לו הרבה זמן בשבילנו. הוא עסוק, עובד, יש לו חברה, חיים משלו. אני אסיר תודה על כל דקה איתו.

"אנחנו בית מאוד פתוח וליברלי, והיחסים שלנו מאוד חבריים. לליאם מאוד חשוב הקשר של כולנו והיחסים שלי עם סנדי מדהימים וזה כיף. כשמתגרשים, צריך לדעת לעשות את זה פשוט. אתה נפרד מהאגו, מה'אכלו לי שתו לי', ומסתכל על התוכן של הדבר. והתוכן של הדבר הוא ילד שצריך שיהיה שמח ושפוי.

"ליאם היה בן חמש כשהתגרשנו והוא זוכר אותנו כזוג, כי היינו המון ביחד. עד שפגשתי את ניקול, כשהוא היה בן עשר, הביחד הזה היה מאוד חשוב לנו. נסענו לחוץ לארץ וטיילנו בארץ, עשינו חגים. זה די מטורף, אבל זה לא שהיתה לנו זוגיות או אינטימיות בדבר הזה. נסענו כמו הורים של ילד והיה לנו מאוד כיף ביחד איתו. זה היה כיף, לא עשינו איזה פייק. זה היה טבעי וזרם. מאז עבר זמן, היום סנדי גם בזוגיות טובה כבר הרבה זמן ואנחנו גרים בשכנות".

מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?

"כל יום, אבל אלה הצעות שלא אקח בדרך כלל. הן מאוד מפתות, טובות מבחינה כלכלית, אבל הן לא התוכן שאני משדר ולא התוכן שהייתי רוצה שייצג אותי. זה לא בדיוק הקהל שלי, למרות שאני תמיד מחפש קהלים חדשים, אבל זו לא הדרך שלי להגיע לקהל חדש. אני לא רוצה להגיע משם, ואני גם לא רוצה להגיש ריאליטי היום.

"כשחזרתי לארץ בשנת 2010, הסוכן שייצג אותי בזמנו שאל אותי כמה מהר אני צריך להתחיל לעבוד ומה אני רוצה לעשות. אמרתי לו תראה, חשוב לחזור מהתוכן, מהמקום האמיתי, משהו שהוא באמת המקצוע, ולא המסביב. הוא אמר לי, 'יש לי בשבילך שעשועון, פריים טיים'. אמרתי שזה נהדר, אבל שאני רוצה לחזור מהבית, מהתיאטרון, מהלב של התעשייה. רציתי לחזור מהתיאטרון ולהתחיל לעשות דברים אחרים. לחזור למשחק, לשפה, לארץ, לקהל, למקום שהחוזקה והתשוקה שלי נמצאות בו. לימים זה השתלם, כי לקח לי המון זמן לחזור למקום שאני אומר אוקיי, אלה האנשים שרציתי לעבוד איתם, זו הליגה שלי וזו החשיפה שאני רוצה לעבוד איתה. זה לקח המון זמן, אבל זה בא ממקום נכון.

"אני חושב שאמן חייב להתוות לעצמו את הדרך. הסוכנות ומי שמנהל אותך אלה אנשים שעובדים איתך ביחד, אבל אתה המנוע. אתה והתשוקה שלך הם הלב של הדבר. אף אחד לא יכול לכוון אותך אם הלב שלך לא יהיה בסנטר, ואתה צריך להגדיר את הסנטר הזה. רק אתה יודע מה היהלום שלך.

"יש עמותה בשם 'ניצוצות', שלוקחת אנשים מובילים, כל אחד בתחומו, ושולחת אותם להרצאות בבתי ספר. אני אוהב ללכת ל'ניצוצות', והנקודה שאני עומד עליה במפגש עם נוער היא שיידעו שמה שהם עושים הוא הדבר הנכון, כי יש המון רעשי רקע, תמיד. יש רעשי רקע מחברים בכיתה או מההורים, ויש המון הסחות דעת. צריך לדעת להקשיב לקול הפנימי, לדעת מי אני, מה אני. ברעשי הרקע תמיד יהיו אנשים שיורידו אותך, אבל גם כאלה שיעלו אותך. יהיו אנשים שיגידו לך שאתה לא ראוי, לא מספיק טוב, לא מספיק גבוה, לא מספיק יפה, לא מספיק חכם, לא מספיק מוכשר, ואני אומר 'מי שם עליהם?' אני מגדיר את עצמי. אם הגדרתי את עצמי כמשולש, אף אחד לא יגיד לי שאני עגול. ואם היום אני משולש קטן, אני אהיה משולש גדול, כי זה מה שאני צריך להיות".

מתי בפעם האחרונה כעסת?

"במלחמה האחרונה. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, כי אני לא באמת חושב שהדעה הפוליטית שלי חשובה. אין לי בשורה גדולה או משהו חדש להציע, הלוואי והיה לי. אם היה, הייתי הולך לפוליטיקה. חשוב שיהיו שם גם אנשים עם מנהיגות וחזון, ויש כמה כאלה שנכנסו בשנים האחרונות, בלי שמות. הבעיה היא שהם לא מצליחים להביא את עצמם, כי הפנקסנות בולעת אותם. ה'שמור לי ואשמור לך', הכתישה.

"במלחמה כעסתי על הא־סימטריה של האנטישמיות. כעסתי על העיוורון שלנו שהביא לתוצאה עגומה ברמה הפנים־ארצית, שעדיין כאן לגמרי. אף אחד לא טיפל בה, וזה שאנחנו לא שומעים עליה זה לא כי היא לא נמצאת, אלא כי בתקשורת לא מדווחים עליה. כעסתי מאוד שכל איש תקשורת הפך לפרשן פוליטי ונהייתה פה אנדרלמוסיה של דעות, שאני כאזרח הקטן לאו דווקא רוצה לשמוע אותן".

מתי בפעם האחרונה נתקלת בהטרדות מיניות?

"בעבודה שלי יש לי פרטנריות, ואם יש לנו רגעים אינטימיים, או אפילו פחות אינטימיים, זו תמיד נקודה שחשוב להבהיר. מה נוח לך, מה נוח לי, עד איפה אפשר להגיע. זה סוג של טאבו אצלי, כי בכל זאת אנחנו אנשים זרים לגמרי, נפגשנו אתמול, ומה לעשות שאנחנו צריכים עכשיו לשדר את האינטימיות הכי עמוקה שיכולה להיות. באמת, אנחנו צריכים להיות שם עד כמה שאנחנו יכולים, וגם לשכנע. בסוף יושב הקהל, יש לנו סצנה אינטימית והיא באה עם אחריות להעביר את הקהל חוויה. אתה לא יכול לתת למישהו לעבור חוויה אם אתה לא עובר בעצמך חוויה, אז איך תעבור חוויה עם מישהי שאתה לא מכיר? נפגשנו כרגע, עכשיו בואי ניכנס למיטה? צריך לדבר על זה ולהבין איך עושים הכל הכי נוח ונכון.

"אני חושב שכל המהפך של מי טו הוא נכון והגיע בזמן ובמקום. ההיסטוריה נושאת אפליה גדולה, לאו דווקא רק של המגזר הנשי, אלא גם של המגזר העדתי, האידיאולוגי, הדתי, המגדרי. היום זה קורה במגזר הלהט"בי.

"גם אני חוויתי הטרדות מיניות, ברור שהיו, וידעתי לשים להן גבולות גם במילים וגם במעשים. זה נושא מבלבל, במיוחד כשאתה צעיר. אז זה מאוד מבלבל ואולי אפילו קצת מחמיא. אגב, ההטרדות מגיעות בכל גיל. להטרדות אין גיל".

מתי בפעם האחרונה התנתקת מהנייד?

"וואו. אין לי מושג, כי אני עובד איתו כל הזמן. אני מקבל הרבה טלפונים, מיילים, הודעות ברשתות חברתיות. באינסטגרם שלי אני רואה מעין חלון ראווה לחיים שלי. ההתמכרות לניידים היא בעיה. הנייד מפריע בעיקר בתקשורת שלי עם הילדים שלי. שנייה, רגע, אני לא יכול עכשיו. אני לא זוכר שפניתי לאמא או לאבא שלי והייתי צריך לחכות עד שהם יגמרו להתעסק במכשיר המטופש הזה. זה שאני לא נגיש לבנות שלי, שהן יכולות לבוא ואני אומר 'רגע', זה נורא בעיניי. הרי באינסטינקט ההורי, אם הילד צריך משהו - אני פה בשביל לחבק אותו ואת הצורך שלו. אז אני מנסה לעבוד על עצמי בנושא הזה".

מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?

"אני הכי לא חומרי, הכי צנוע שיש. אני יכול לחיות באוהל על חוף הים. למזלי, לא הפסקתי לעבוד בקורונה ועברתי מפרויקט לפרויקט. דווקא הטלוויזיה והקולנוע עבדו בקורונה, אבל הופעות המוזיקה, המחול, האופרה והתיאטרון הפסיקו. בטלוויזיה ובקולנוע היו ההפסקות האלה של השלושה שבועות והחודש שהיה סגר ואיסור יציאה ליותר ממאה מטר מהבית, אבל ביתר הזמן עבדנו ועבדנו טוב, כי היתה גם דרישה מהזכייניות להביא חומרים.

"הרבה חברים שלי קיבלו בקורונה מכה מטורפת וזה נורא עצוב. עצוב לי שאנחנו בתחתית שרשרת המזון. בדיוק אתמול כתבתי מונולוג לשחקן בסרט שאני מביים, שאומר 'כולם מצפים מאיתנו להיות הכי שיין, נוצצים וזוהרים, ומשלמים לנו לירה ורבע'. כאילו, איך אני צריך לגייס את עצמי להיות סופר שיין מתוך זה? אבל אני לא מעריך ולא אוהב התקרבנות ובכי. מי שמתקרבן לא נמצא באלמנט שלו. העולם פתוח, כל האפשרויות פתוחות, הכל. אתה יכול ממש לשנות את גורלך.

"נכון, לכל אחד יש גורל, נולדת להורים האלה בסביבת המגורים הזאת, אבל יש איזשהו גיל או שלב בחיים שאתה צריך לפתוח את התיק באומץ ולהגיד 'אלה הדברים שמשרתים ומגדילים אותי' ו'אלה לא', ומהם להיפרד, כי הם לא יקדמו אותי בחיים".

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"אני מתפלל כל יום, לפעמים שלוש פעמים ביום. היום התפללתי לפני הראיון. אני מתפלל כי אני חי את הרוחניות של הדבר הזה, את הפילוסופיה היהודית. החיבור שלי הוא לפילוסופיה היהודית. אני משתדל להוציא את הדתיות מהדת, כי אני פחות אוהב את הדתיות. אני מכבד את ההלכות ואת מי שמתקן הלכות, אבל יש את עשרת הדיברות, שהם הדרך. כן גידלת פאות, לא שמת כובע שחור, לפעמים אלה צידוקים מאוד משמעותיים עם המון תוכן ושכל, אבל אלו עדיין הלכות. הן לא עשרת הדיברות, תורה שקיבלנו מהר סיני.

"מי שרוצה - מאמין, ומי שלא רוצה - זה גם בסדר גמור. אני רוצה להתחבר לאנרגיה הזאת, לפילוסופיה היהודית, ורוצה להזמין לעולם שלי כל בוקר אנשים טובים, אנרגיה טובה, אנרגיה של שיא ושל התקדמות, וזה עובד ברוך השם. אשתי באה מבית מסורתי, אנחנו עושים קידוש בשישי, מדליקים נרות ומנהלים בית כשר. אנחנו צמים ביום כיפור וממש בחודש שעבר לקחתי את הבנות לבית הכנסת בשבת. היתה שם בר מצווה והן ממש נהנו".

מתי בפעם האחרונה אמרו עליך משהו לא נכון?

"כל הזמן, מלא דברים, אבל זה בסדר. אמרו למשל שאני עומד להצטרף ל'האח הגדול' - וזה לא קרה. הציעו לי, כי תמיד מציעים, וזה המקצוע, אבל אם אתה לא מבין למה אתה נכנס, אל תיכנס. אני תמיד אומר לשחקנים צעירים שהמשחק הוא רק חלק מהעניין ויש עוד הרבה חלקים בדבר הזה. משחק זה המקצוע הכי יפה בעולם, אבל אם הפאשן שלך לא נמצא שם במאה אחוז, אח שלי, לך עכשיו, הכל בסדר. בכל מקרה אתה לא תשרוד.

"לי יש כבר עור של פיל. אני מבדיל בין עיקר לטפל. הטפל נורא כואב לפעמים, אבל הוא לא העיקר, ובטווח הארוך יזכרו את העיקר. הוא מה שמחזיק. לאורך שנים כל הזמן שלפו לי את עניין הגופה שכביכול שיחקתי כשהייתי בלוס אנג'לס. אף פעם לא שיחקתי גופה, אבל מה אני אעשה. אין לי מה לעשות עם זה, באמת. זה כבר מצחיק אותי".

מתי בפעם האחרונה חשבת על הגיל?

"אני חושב עליו. אני עוקב אחרי מדונה באינסטגרם, שואל את עצמי את השאלה הזאת ברפרנס של מה שאני רואה ממנה, ואז מפנה את השאלות לעצמי. אצל שחקנים מתבגרים יכול להיות משהו קצת פאתטי, וזה גיל שאתה מבין שאם לא תיצור לעצמך, אולי תהיה בבעיה.

"אני משחק בסדרה כמו 'מקיף מילאנו', שכולם שם, חוץ ממשה אשכנזי וממני, הם ילדים, בני 18 עד 20, ואני יודע שביום שאתה, כאמן, הופך להיות לא רלוונטי, נגמר הסוס שלך. אם הם הכי רלוונטיים היום, אני רוצה להיות איתם, להידבק באנרגיה שלהם, לעבוד איתם, כי אני מבין שיש פה שואו ביזנס, ואם יש מישהי כמו קים אור אזולאי שיש לה חצי מיליון עוקבים באינסטגרם, אז אוקיי, זה מה שקורה עכשיו.

"למזלי החבר'ה האלה הם גם אחלה שחקנים ואחלה אנשים, אבל יצא לי גם לשחק עם צעירים אחרים, שאתה אומר אוי. אתה יושב בסצנה ואומר, אוקיי, זה מה יש, אבל אני פרופסור במקצוע, עובד בו 30 שנה, אז אני אעזור לו, אוציא ממנו את הכי טוב שיכול להיות.

"נקודה אחרת למחשבה על הגיל היא שאני חושב שהגיע הזמן להפוך. בואו נצא מהקופסה. אני שואל, למה לא ירצו רומיאו בן 50? בואו נעשה את רומיאו ויוליה בני 50. זה וואו. אנשים מתאהבים בגיל 50, פאק! יש בזה טסטוסטרון אחר, וגם עוצמה מטורפת.

"אומרים שהעולם שייך לצעירים, אבל אני מאמין שיש שני ימים חשובים ביותר בחייו של אדם: היום הראשון, שבו הוא נולד, והיום שבו אתה מבין למה נולדת. ביום שתבין את היום השני, תהיה בלתי ניתן לעצירה. אני יודע את הייעוד שלי ואני מחפש לי מנטורים, אנשים שיכולים לבוא איתי יד ביד ויאתגרו אותי כמו שאני מאתגר אותם. ככה נוכל לכבוש כל חלום".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?

"אני תמיד מחכה לזה. אני עושה אודישנים, לא הרבה כי אני באמת חי ברמת הגשמה גבוהה, אבל אני מחכה. ניסיתי לפני כמה שנים, אבל חזרתי לארץ בזמנו. אי אפשר 'להאשים' רק את האנגלית, למשל, כי זה מכלול גדול של דברים. אני חושב שבגדול לא הייתי מוכן למשהו אחר ממה שקרה. הבעיה לא היתה במבטא שלי, אלא במשהו בהוויה, בשפה. לשפה יש אנרגיה, יש לה תזמון, ובאנגלית אין לי את העולם הזה. זה נורא חד־ממדי. אבל עוד פעם, זו רק סיבה אחת מתוך המון סיבות שקרה מה שקרה.

"אגב, ארה"ב זו המתנה הכי גדולה שקרתה לי בקריירה, ואני אגיד לך למה. יש לי חור בלב של עשר שנים שלא מימשתי שם את הפוטנציאל שלי למקסימום, כמו שעשיתי עם שאר חלקי החיים שלי. זה כמו ילד שלא קיבל אהבה. הוא סאקר של אהבה, אז הוא ישאב לך את הצורה. אני מרגיש שיש לי חור של הדבר הזה. כל הרעב, ההנעה, הפאשן והדרייב שלי, זה משם.

"אני אסיר תודה על התקופה ההיא, כי אני רואה מה היא הביאה לי היום. אני רואה חברים שלי, בגיל שלי, שעובדים והם עייפים. אין להם תשוקה, אין להם מנוע. אנשים בתחום שלי עושים עוד תפקיד, ועוד אחד, והם מנותקים, מרוחקים. אני ממש מרגיש שאלוהים שמר עלי. יש לי תודה גדולה לאלוהים שזה המסלול שהוא מעביר אותי".

מתי בפעם האחרונה קינאת?

"אני לא בנאדם קנאי. באמת שלא. לכל אחד יש את מסלול החיים שלו, אז אני לא מקנא באמת. אנשים נוסעים להוליווד, רוצים להיות בראד פיט.

"בכלל, למה אתה רוצה להיות בראד פיט? כבר יש לנו בראד פיט אחד והוא הכי מוכשר, הכי יפה, הכי חתיך, הכי כוכב. אתה לא תהיה בראד פיט, אבל אתה תוכל להיות הפורמט הכי מדהים של משה לוי. תמצא מה יש למשה לוי שאין לבראד פיט, כי מה שיש לבראד פיט הוא כבר לקח. אף אחד לא יהיה כמוהו. למה אני צריך להיות בראד פיט? תעבוד למקסם את המשה לוי שלך ואתה תראה, לאט־לאט וככל שתהיה ממוקד ובאמת בזון של הדבר הזה, אתה תראה למה המשה לוי שלך יהפוך, למפלצת".

מתי בפעם האחרונה הצטלמת בעירום?

"עכשיו. אני אומר חבר'ה, די, אני כבר אחרי גיל 50, תפסיקו לבקש. אז כן, לפני חודש וחצי הרב שגילמתי ב'שישו ושמחו' הצטלם גם בעירום. היו ארבע סצנות כאלה ואין לי בעיה עם זה. אני לא מאמין באיברים אינטימיים על המסך, אלא אם כן תשכנעו אותי שיש איזו הצדקה שהסצנה לא יכולה לחיות בלי זה, ואני יודע להתווכח טוב.

"סצנה טובה לא צריכה פורנוגרפיה בשביל לעבוד. אני אישית כבמאי חושב שהרבה יותר מעניין לראות שאנשים מקרבים פה לפה ולהרגיש את המתח של הדבר הזה, מאשר לפרוט אותו לנשיקה. הרגע הזה הוא הרבה יותר מעניין, כי יש בו דרך".

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה גילית את עולם המשחק?

"סבא שלי זכרו לברכה, יעקב בן ארויה, היה הרוח במפרשים של האמנות שלי והוא הפגיש אותי בפעם הראשונה עם המשחק. אותו לא קיבלו להבימה, הוא הלך לאודישנים ואמרו לו 'יש לך מבטא' כי היה לו מבטא טורקי. סבא היה שחקן מדהים. קומיקאי, מוזיקאי מחונן. הוא היה גם אינטלקטואל, ידע שייקספיר, ברכט, צ'כוב.

"בגיל 12 הוא לקח אותי לחזרות לפסטיבל כישרונות צעירים. היינו נוסעים מרחובות לתל אביב בשלושה אוטובוסים לכל כיוון, והוא היה יושב שם כל חזרה, לא עוזב כמו ההורים האחרים. כל הדרך חזרה באוטובוס הוא היה מדבר איתי על משחק ואומר תעשה ככה או ככה. הוא כבר לא היה צעיר והיתה לו סוכרת, אבל הוא היה אוכל את כל העוגות שהיו בקונדיטוריה, מעשן ושותה, ואומר
לי 'אל תספר לסבתא'. הוא היה החוויה של החיים שלי"

אקי אבני \ בן 54, שחקן ויוצר, נשוי לניקול מילר, תושב הרצליה. אב לבן מנישואיו הראשונים לשחקנית־דוגמנית סנדי בר ולשתי בנות מנישואיו הנוכחיים. שיחק בעשרות סרטים, סדרות והצגות והגיש תוכניות בטלוויזיה. משתתף בסרט "פול ספיד" שעלה לאקרנים ומצטלם לעונה חדשה של "מקיף מילאנו" בחינוכית. ב־29 בספטמבר ינחה את "אישה של זריחה", ערב לזכר מירית הררי ז"ל בתיאטרון חיפה.

shirshirziv@gmail.com