בחירות לכנסת השנייה
ב־30 ביולי 1951, בדיוק היום לפני 70 שנים, התקיימו בישראל הבחירות לכנסת השנייה.
בעוד במהלך הבחירות הראשונות, שנערכו שנתיים וחצי קודם לכן, (ינואר 1949) רעשה הארץ והתרגשה כולה לנוכח "הבחירות הראשונות זה 2,000 שנה", מערכת הבחירות השנייה אופיינה ברגיעה יחסית, ללא דרמות ניכרות בציבור.
הסיבה לאדישות הציבורית היתה ברורה למדי: דעתו של האזרח הממוצע היתה נתונה באותם ימים פחות לענייני פוליטיקה ויריבויות בין־מפלגתיות, ויותר לנושאים אישיים של פרנסה ומקום מגורים, כשרוב מאמציו הושקעו בניסיון להשאיר את הראש מעל המים בתקופת הצנע הקשה.
מפלגת הציונים הכלליים, בעלת האידיאולוגיה הליברלית - בעיקר בתחום הכלכלי - ניצלה את התחושה הרווחת בציבור ותקפה באגרסיביות וללא הפסק (למעשה, עוד לפני שהחלה מערכת הבחירות בפועל) את מפלגת השלטון, מפא"י, ואת העומד בראשה, דוד בן־גוריון - בשל מדיניות הצנע.
הבחירות לרשויות המקומיות, שהתקיימו בנובמבר 1950, הסתיימו בהפתעה אלקטורלית מרעישה, כשמפלגת הציונים הכלליים, שרצה תחת הסיסמה הקליטה "תנו לחיות בארץ הזאת", גרפה רבע מכלל קולות הבוחרים.
המפלגה השכילה לזהות את המיאוס שאחז בציבור ממדיניות הצנע הקשה והנשכנית שהנהיגה מפא"י, ומיקדה את כל מאמציה בקמפיין הבחירות לכנסת השנייה, שסיסמתו היתה קליטה לא פחות: "מספיק ודי - בשלטון מפא"י".
702,522 אזרחים השתתפו בבחירות לכנסת השנייה, שהיוו 76 אחוזים מסך בעלי זכות הבחירה. מדובר בנפילה של 11 אחוזים בהשוואה לבחירות לכנסת הראשונה. הציונים הכלליים שילשו את כוחם בכנסת, כשזכו ב־20 מנדטים (לעומת שבעה בכנסת הראשונה), והם הצטרפו לקואליציה בראשות מפא"י, ששמרה על כוחה עם 45 מנדטים. הנפגעת העיקרית מהעלייה המטאורית של הציונים הכלליים היתה תנועת החרות, בראשות מנחם בגין, שנפלה מ־14 מנדטים לשמונה בלבד, ואילו מפ"ם האופוזיציונית השילה מכוחה ארבעה מנדטים.
בסיכום תוצאות הבחירות לכנסת השנייה השיגו מפלגות השמאל 65 מנדטים, הימין - 38, החרדים - 5, המרכז - 7, ומפלגות הערבים זכו ב־5 מנדטים בסך הכל.
ישראל פינת הוליווד: שבועון חדש - "עולם הקולנוע"
ב־30 ביולי 1951 יצא לאור הגיליון הראשון של שבועון בשם "עולם הקולנוע", שבא להשלים את החלל שנוצר עם סגירתו של שבועון אחר בשם "קולנוע", שפעל בארץ מ־1936 ונסגר בתקופת מלחמת העולם השנייה.
השבועון החדש השתלב בפריחה הגדולה של בתי קולנוע חדשים שצצו בכל פינה בארץ, בכמות שקפצה מ־60 בתי קולנוע במאי 1948 (שנת הכרזת המדינה) ל־200 במהלך שנות ה־50.
"עולם הקולנוע" התבסס בתוכנו על קומוניקטים (הודעות יחצנות) שנשלחו למערכת השבועון על ידי הנציגים המקומיים של האולפנים הגדולים בהוליווד - בנוגע לסרטים שיובאו לארץ. כמו כן שיתף השבועון פעולה עם סטודנטים ישראלים שלמדו בחו"ל קולנוע או אמנות (למשל חיים קינן, לימים מבקר קולנוע ושדרן רדיו וטלוויזיה שלמד בניו יורק), שהעבירו לארץ ידיעות מעניינות מתחום הקולנוע.
נוסף על סרטים, מיצב השבועון את עצמו גם ככלי תקשורת בתחום הבידור הקל והאמנות המקומית, וכתבו בו כמה מבכירי העיתונאים שפעלו בשנות ה־50, דוגמת עיטור גֶלבֶּץ, שחתם בשם "ג. עיטור" ונחשב לעיתונאי הבידור הראשון בארץ; יצחק בן נר, לימים סופר, עיתונאי, מחזאי, מבקר סרטים ושדרן רדיו ישראלי; ובינה ברזל, לימים כתבת פוליטית בכירה.
ב־1969, עם עלייתו המטאורית של שבועון הבידור לצעירים "להיטון", החלה תפוצתו של "עולם הקולנוע" לרדת, עד שבאמצע שנות ה־70 התאחדו השניים לשבועון אחד בשם "להיטון - עולם הקולנוע" - שנסגר בסוף שנות ה־80.
"עגבניות בגודל צימוק" בערבה
במאי 1950 יזם ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, את הקמת שח"ל (שירות חלוצי לישראל), ומתנדביו הראשונים הקימו, בין היתר, נקודות תצפית בערבה שנועדו לניסיונות חקלאיים.
בסוף יולי 1951 נסע עיתונאי מעריב שלום רוזנפלד לערבה, ודיווח לקוראיו: "תהילתה של תחנת הניסיונות החקלאיים בעין חוצוב שבצפון הערבה (לימים חצבה; ד"ס ) היא על המזנון הקטן שבה, הנפתח עבור הבודדים החולפים כאן בדרכם דרומה, ובמזנון - לא ייאמן כי יסופר - מקרר פריג'ידר קטן ובו כדים מצוננים ממי הבאר הסמוכה".
רוזנפלד מספר שהגיע למקום לבחון את העגבניות המובחרות שעליהן דיבר בן־גוריון ללא הפסק, והתברר שאכן נעשים בעין חוצוב ניסיונות חקלאיים שונים, אך זרעי העגבניות שנשתלו לא הניבו תוצאות, לאכזבתם הגדולה של חלוצי המקום.
כ־15 ק"מ דרומה משם, בעין יהב, יש כבר עגבניות, "אך הן עדיין זעירות, בגודל של צימוקים" מספר רוזנפלד. "לעומתן גדלים כאן אווזים ותרנגולי הודו לתפארת, המתרוצצים להנאתם בחצר הנקודה החקלאית".
נוסף על העגבניות גדלים בערוגות הניסיוניות סלק, מלפפונים, קישואים ומלונים. "מה קשה היתה מלאכתם של החלוצים במקום עד שזכו לראות בנבט ירוק ראשון מציץ בערוגות, לא לפני שהשטח המדברי הצחיח ויבש כקליפה נשטף במי הבאר הסמוכה, במשך עשרה ימים ברצף", סיכם רוזנפלד את מסעו וכתב: "עוד נכונו לנו קשיים מרובים, עד שחזון בן־גוריון בנוגע לערבה ייהפך למציאות".
צרות לשר לשעבר בקלפי
שר הדתות לשעבר, יהודה לייב פישמן מימון, נראה המום כשמזכיר ועדת הקלפי במקום מגוריו בירושלים הודיע לו, כשהגיע תורו לשלשל פתק לקלפי בבחירות לכנסת השנייה, שהוא לא רשאי לבחור. "כיצד ייתכן כדבר הזה"? שאל פישמן בזעם והוסיף: "בגלל התפטרותי הממשלה נפלה - וכנקמה בן־גוריון מחק אותי ממרשם התושבים". מימון נשלח לעמוד בתור הכניסה לבית המשפט המחוזי בירושלים, לשם הגיעו כל מי שביקשו לערער על ביטול זכותם להצבעה. לשר לשעבר התברר שכתובת מגוריו רשומה בתל אביב, אך הוא לא יידע את משרד הפנים כשעבר לירושלים. "אנא סע לתל אביב והצבע בקלפי שבמקום מגוריך הקודם", הורה לו ראש ועדת הערעורים.
תינוק במשקל 6 ק"ג
מבית היולדות העירוני בקריה שבתל אביב נמסר ב־30 ביולי 1951 על לידת תינוק במשקל שישה ק"ג. האם, יוכבד אבר, חרדית בת 27 מתל אביב, דיווחה שארבעת ילדיה הקודמים "נולדו כולם במשקל נורמלי". המיילד, ד"ר קוויאט, סיפר לעיתונאים ש"ב־15 שנות פעילותי לא ראיתי תינוק במשקל כזה". השבוע סיפר לנו ד"ר מיכאל שנהב, מנהל מחלקת יולדות בבית החולים "ליס" בתל אביב, שלו לא זכורה לידה כזאת "ב־40 השנים האחרונות".
הרקדן ירה ברקדנית
את המופע שנערך בסוף יולי 1951 במועדון ה"קזינו" שעל שפת הים בשכונת בת גלים בחיפה, לא שכח קהל הצופים עד יומו האחרון. הסיבה: במהלך מופע ריקוד זוגי של צמד רקדנים, שלף לפתע הרקדן אקדח - וירה בבת זוגו הרקדנית. "לרגע חשבתי שזה חלק מהמופע", סיפרה לשוטרים עדת ראייה בשם צונצי שטרול, שצפתה במופע. הרקדנית, לאה סיקולושי, נפצעה באורח קשה והובהלה לבית החולים רמב"ם הסמוך. הרקדן היורה, דוד רוסו בן ה־26 מירושלים, סיפר לחוקרים שעשה את המעשה "בגלל אהבה נכזבת" - ונלקח מייד למעצר.
הנעלמים / נוסטלגיה בקיבוץ
הבראה
בקיבוץ של פעם נשלחו בתקופת הקיץ ילדים חולניים ל"שבוע הבראה", שכלל משחקי חברה ויצירה - ובעיקר תפריט עשיר ומשמין שכלל עוף או שניצל, צ'יפס, גבינה צהובה, לחמניות עם חמאה ועוגות שוקולד, הכל במגמה לגרום למבריא הצעיר לעלות במשקלו. על מנת לוודא את הצלחת ההבראה נשקלו הילדים לפני שנסעו לבית ההבראה וגם כשחזרו, כשהשאלה הרווחת בין האימהות היתה: "כמה הקטן שלך קיבל במשקל?" (ותודה לצביקה אלון).
הצרכנייה / פריטים שהיו בבית
פליטייה
מכשיר ידני נפוץ שהיה נשלף מהבוידעם עם בוא הקיץ, בניסיון לחסל את הזבובים, החרקים והיתושים שתקפו בימי החום. אחרי מילוי המיכל שבחזית המתקן בחומר ריסוס רעיל, היו מכוונים את הפליטייה למקומות המרבץ של המזיקים, ופעולת הלוך ושוב זריזה של הידית היתה גורמת לריסוס נוזל רעיל - לחיסולם.
באיזה אירוע צולמה התמונה?
הקורא והאספן אריה רייכמן מתל אביב רכש בשוק הפשפשים ביפו אלבום מעניין, ובו תמונות מפעילויות של מגן דוד אדום בשנים 1951-1948. רוב התמונות צולמו במצעד או באירוע ציבורי אחר שבו נראות אחיות מד"א צועדות בסך - כנראה ברחוב הרצל בחיפה. בתמונה זו, מתוך האלבום, נראית אחות ממלאת חלב בכוסות, שמוגשות אחר כך (בתמונה אחרת) לילדים באוטובוס. אם ידוע לכם מהו האירוע, כתבו לנו ל: Yor@ShimurIsrael.Org
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו