תקלות ברישום לבחירות השניות
במקביל לחוק פיזור הכנסת הראשונה, מאפריל 1951, נחקק גם חוק הבחירות השניות לכנסת, שנקבעו ל־30 ביולי 1951. מחלקת הסטטיסטיקה במשרד הפנים פרסמה בתחילת מאי ש"ב־30 החודשים שחלפו מהבחירות לכנסת הראשונה קפץ מספר בעלי זכות הבחירה לכנסת כמעט פי שניים, ו־924,885 בעלי זכות יקבלו החודש לביתם הודעה לבוחר".
מקבלי ההודעות לבוחר נדרשו להודיע למשרד הפנים בדואר, ולא יאוחר מ־29 ביוני 1951 אם פרטיהם המודפסים בהודעה אינם תואמים את הפרטים בתעודת הזהות. בישיבת ממשלת המעבר שהתקיימה ב־2 ביולי 1951 הדהים שר הפנים, חיים משה שפירא, את שרי הממשלה כשהודיע ש"לא פחות מ־120 אלף בוחרים, כ־13 אחוזים מכלל בעלי זכות ההצבעה, דיווחו על אי הלימה בין פרטיהם בהודעה ובתעודת הזהות".
לשרי מפלגת השלטון, מפא"י, היה ברור שרוב הבוחרים שפרטיהם שגויים הם עולים חדשים בארץ, שהמידע על אודותיהם לא נקלט עדיין כסדרו במערכות משרד הפנים. מפא"י ריכזה את רוב מאמציה בחודשים האחרונים בתעמולת בחירות לעולים, בציפייה להגדיל את כוחה מעבר ל־46 המנדטים שהיו בידיה.
למחרת זעקו עיתוני האופוזיציה ש"מפא"י מנסה לזייף את הבחירות", ובתגובה גייסה ועדת הבחירות 300 עובדים שהתרכזו בקריה בתל אביב ופעלו כמבצע צבאי סביב השעון לתיקון ההודעות לבוחר. טנדרים של הדואר אספו שקי הודעות חדשות לבוחר, ופיזרו אותן מחדש בכתובות הדרושות. כך, עד יממה בלבד לפני הבחירות, הגיעו רוב ההודעות המתוקנות לבתי הבוחרים.
חדשות עם ניקוד: הושק עיתון חדש לעולים
ב־1ביולי 1951 יצא לאור הגיליון הראשון של "אֹֹֹֹמר", עיתון יומי מנוקד בעברית קלה, שיועד לאוכלוסיית העולים החדשים, והותאם במיוחד להבנתם.
היה זה כשנתיים מאז החל ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, לדרוש ממערכות העיתונים בעברית להצטרף למאמץ הלאומי לקליטת העולים החדשים על ידי הפקת עיתון מנוקד שיותאם לעולים.
סירוב מערכות העיתונים להיכנס להרפתקה נבעה מהקשיים הטכניים של הפקת עיתון מנוקד, שכן ניקוד הטקסט הצריך עבודה כפולה: ראשית להכין לדפוס את הטקסט באותיות עופרת שהושתלו בסרגל שנקרא "מטריצה", אות אחר אות; ואחר כך לחזור על אותה הפעולה - הפעם למען שורת הניקוד.
בינואר 1951 המציא אחד מעובדי דפוס "דבר" שיטה מהפכנית שאפשרה לסדר את האותיות ואת הניקוד בפעולה מהירה אחת, ומייד אחר כך הודיע העיתון על הקמת צוות תכנון להקמת עיתון העולים החדש - "אמר". ביום ההשקה כתב העיתונאי והפובליציסט דוד זכאי: "תחת דברים הרבה, הצהרות והחלטות בא המעשה - עיתון יומי לעולה הלועז".
העיתון המנוקד הגיע בשיא תפוצתו ל־12 אלף גיליונות ביום, והמערכת שלו התמקדה ב"ידיעות טובות", כיאה לעיתון שבעליו ("דבר") היה קשור למפלגה השלטת, מפא"י.
"אמר" יצא לאור 35 שנים ברצף עד שנסגר ב־1986. עשר שנים אחר כך נסגר גם העיתון "דבר" עצמו.
מומחה משפץ עטים נובעים
ב־1 ביולי 1951 פורסמה בעיתון "דבר" מודעה שהזמינה בעלי עטים נובעים הזקוקים לתיקון לסור לבית עסק בשם "מלך העטים" בתל אביב, כדי ליהנות משירותיו של מומחה מחו"ל שהגיע ארצה עם "מכשירים חדישים ביותר", כמצוין במודעה.
"באותם זמנים השימוש בעט נובע היה נפוץ ונחשב לסמל סטטוס", מסביר שמעון דנה מתל אביב, אחד משני מתקני העטים הנובעים שעדיין פעילים בישראל. "העט דרש טיפול שוטף של כיוון הציפורן, טיפול תקופתי במשאבה ועוד, אך לטיפול בבעיות גדולות יותר נאלץ בעל העט לשלוח את העט בדואר למפעל בחו"ל, ולהמתין שבועות עד חזרתו. זאת כנראה הסיבה שמתקן העטים הגיע ב־1951 מחו"ל".
דנה מספר שכיום יש שוק ער של אספני עטים נובעים ("יש לנו כ־2,500 לקוחות"), חלקם אספנים וחלקם משקיעים. לדבריו, עט נובע מתוצרת "מון בלאן" שנמכר לפני חמש שנים ב־1,200 דולרים שווה היום לפחות 4,000".
גם מתקן העטים הוותיק מחיפה, אבי נחמני, מעיד ש"היום חוזרים לאחור למוצרי וינטג', וזה מגיע גם לכתיבה בעט נובע. עט כזה מייצר למשתמש חוויה שלא קיימת בעטי הפלסטיק הרגילים מתוצרת סין".
שביתת הרכבת מתרחבת
אל 400 פועלי הרכבת השובתים כבר חמישה ימים הצטרפו בתחילת יולי 1951, 120 פועלי המסילה וגרמו לירידה נוספת בתדירות נסיעות הרכבת ברחבי הארץ. הפועלים השובתים דרשו העלאה של שכרם ב־12 לירות בחודש ואספקת בגדי עבודה ונעליים מתאימות. שרת העבודה, גולדה מאיר, שחששה מהתפשטות השביתה לסקטורים אחרים, דרשה ממועצת פועלי חיפה "לקיים פעולה נדרשת לסיום השביתה", שאכן הסתיימה כעבור יומיים, עקב הבנות שהושגו בין המעבידים והפועלים.
ריב על זכויות באקו"ם
בתחילת יולי 1951 התקבלה במשרדי אגודת הקומפוזיטורים ומחברי המוזיקה בישראל (אקו"ם) המחאה על סך 11 אלף לירות, לצורך תשלום לבעלי הזכויות על השירים שנוגנו בתחנת קול ישראל לאורך תקופה ארוכה. בחלוקת הכסף פרץ סכסוך בין חברי אקו"ם, כאשר הקומפוזיטורים דרשו שני שלישים מהסכום, וטענו ש"לכותבי המילים מגיע רק שליש, שכן עבודת ההלחנה קשה ומורכבת הרבה יותר משרבוט של כמה מילים על דף נייר". העניין הועבר לאספה מיוחדת של חברי אקו"ם, והיא החליטה על חלוקה שווה. "בלי מילים אין קומפוזיציה - ולהפך", פסק יו"ר האספה.
ביקור הפַסל המפורסם
הפסל היהודי־אמריקני המפורסם ג'ו דוידסון הגיע בתחילת יולי 1951 לביקור בישראל. דוידסון, שנודע באנדרטאות המונומנטליות מברונזה ומשיש שפיסל בדמותם של אישים מפורסמים, נשאל כאן אם הוא מתכוון לפסל את אחד ממנהיגי ישראל בהווה או בעבר. הוא השיב בחיוב, אך למרבה הצער לא זכה להגשים את שאיפתו שכן חצי שנה בלבד אחרי ביקורו הוא נפטר - בגיל 69.
הנעלמים / מתקנים שהיו בעיר
משקל רחוב
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
בצמתים הומי אדם היו מוצבים בזמנים ההם משקלי אדם גדולים, שהיו פולטים - בתמורה למטבע ששולשל ללוע המתקן - כרטיס קרטון ועליו הוטבע המשקל בקילוגרמים. בחזית המתקן שובצה גם מראה, שבאמצעותה בדקו הנשקלים אם השמינו לאחרונה - אם כי ייאמר למען ההגינות שמשקלי הרחוב לא היו מדויקים במיוחד. כשהחל היבוא הנרחב של משקלים ביתיים תוצרת סין - הלכו משקלי הרחוב ונעלמו.
הצרכנייה / מוצרי מזון מאז
לבנייה
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
מוצר חלב אהוב שהומצא ב־1942 על ידי ד"ר ארווין בניאס, שעלה לארץ מהונגריה ב־1942 והתקבל לעבודה ב"תנובה". בהונגריה ניהל בניאס בתי חרושת לגבינה - ובארץ פיתח את הלבנייה, בעלת מרקם עדין וחלק עם אחוזי שומן פחותים מהשמנת. המוצר הפך עד מהרה ללהיט קולינרי בקרב הצרכנים, ולא פחות מ־150 אלף צנצנות (כמו זו שבתמונה) נמכרו בארץ מדי יום, בתקופה שבה היישוב כולו מנה פחות מחצי מיליון נפש.
מעכשיו אפשר לשוט בירקון בסירות מנוע
בתחילת יולי 1951, אחרי תקופה ארוכה שבה השיט והרחצה נאסרו עקב סכנת בילהרציה במי הירקון, התבשרו תושבי תל אביב על "שירות חדש של סירות מנוע השטות על הנהר" (כפי שכוּנה במודעה). העמקת תוואי הנחל וקיצוץ צמחיית הקנה והגומא שחסמה את השיט מזרחה אפשרו לסירות המנוע להגיע כעת משפך הירקון עד לשבע טחנות הקמח (כיום מזרח פארק הירקון). הרחצה עצמה בנחל עדיין נאסרה בשל החשש מהזיהום.
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו