הממשלה מקדמת "דירות עממיות"
המשבר הכלכלי הכבד שפקד את ישראל ב־1951 גרם לקפיצה משמעותית במחירי הדירות, שכן הציבור איבד את אמונו בלירה, וכל מי שיכלו להרשות זאת לעצמם השקיעו בנדל"ן.
ב־25 ביוני 1951 הניחה הממשלה בפני הכנסת הצעת חוק לעידוד הבנייה העממית, בדרך שתאפשר לאוצר המדינה להעניק ערבויות למשכנתאות הן לרשות הבונים והן לרשות הקונים, שבאמצעותן יוכלו לקבל בערבות המדינה הלוואות נוחות ממוסדות פיננסיים שונים שיאושרו על ידי שר האוצר.
הצעת החוק קבעה שההלוואות יינתנו לצורך בנייה או רכישת דירות של עד 90 מ"ר בלבד, בעוד מחיר המגרשים שעליהם ייבנו הבתים לא יעלה על שליש מהוצאות הבנייה. סילוק החוב יתבצע, על פי הצעת החוק, בתשלומים למשך עד 25 שנה, בריבית שלא תעלה על 5.5 אחוזים.
"אישור החוק המוצע יבטיח קפיצה נחשונית בבנייה העממית, ועד סוף השנה הבאה (1952) ייבנו כאן 48 אלף דירות", הצהיר שר האוצר, אליעזר קפלן. בדיון שהתפתח לגלג ח"כ יוחנן בדר מתנועת חרות האופוזיציונית ואמר כי "חוק זה הוא תמרון של מפא"י, המבקשת לרכוש לעצמה קולות נוספים לקראת הבחירות הקרובות". ח"כ עדה מימון ממפא"י השיבה ואמרה: "אתם באופוזיציה יודעים לראות רק שחורות".
חוק ערבות למשכנתאות אושר לבסוף על ידי הכנסת בקריאה שלישית בפברואר 1952, ובמהלך השנה שחלפה מאישורו נבנו בארץ 53,500 דירות עממיות.
בית היולדות הגדול בארץ נחנך בקריה בת"א
ב־22 ביוני 1951 נערך בתל אביב טקס חנוכת בית היולדות העירוני החדש, שנודע לימים בשם בית חולים הקריה. המוסד השתכן בתוך מבנה בית הספר הטמפלרי של המושבה שרונה, שעמד נטוש מאז עזיבת הבריטים את הארץ ב־1948.
"ב־1951 היתה בתל אביב מצוקה גדולה של מיטות אשפוז ליולדות", מסביר ד"ר מיכאל שנהב, מנהל מחלקת יולדות בבית החולים ליס (איכילוב), שחקר את ההיסטוריה של המיילדוּת בתל אביב. "נשים ממשפחות בעלות אמצעים ילדו בבתי חולים פרטיים קטנים בעיר, דוגמת דנצינגר, עין גדי, פרויד ואסותא. אחרות ילדו בבית החולים העירוני הדסה, ששכן ברחוב בלפור, ונשים רבות ילדו בביתן".
את טקס חנוכת בית היולדות החדש פתח ד"ר יהודה אריה אברמוביץ, גינקולוג בעל שם שאמר ש"עם כניסת היולדות לכאן אנו מטהרים בית טמא זה, ששימש בית ספר לילדי הנאצים". מנהל בית החולים החדש, ד"ר יוסף אשרמן, דיווח כי "בבית חולים זה תוכל היולדת לשהות שמונה ימים אחרי הלידה, לעומת ארבעה בלבד שיכולנו לאפשר עד כה".
אורחי הטקס סיירו במקום, שהיה "בעל 150 מיטות אשפוז ושלוש קומות המצוידות במיטב השכלולים", כדיווח כתב העיתון "דבר". על פי הדיווח, ביקורי היולדות במקום התקיימו בימים שני, חמישי ושבת לחצי שעה בלבד (14:30-14:00), והכניסה לילדים נאסרה.
ב־25 ביוני 1951, שלושה ימים אחר טקס הפתיחה, נולד בבית החולים התינוק הראשון, ומברק בעניין נשלח לראש העיר, ישראל רוקח, ששהה באותו הזמן בחופשה בירושלים.
ב־46 שנות פעילותו נולדו בבית חולים ליולדות הקריה מאות אלפי תינוקות, ובמקום צמח דור של רופאים בעלי שם עולמי. ב־1997 נהרס המוסד, ועל שטחו הוקם ברבות הימים מגדל המטכ"ל של משרד הביטחון.
התנפלות על סייל החליפות
ב־21 ביוני 1951 נעמדו גברים רבים בתור בחזיתות חנויות רשת האופנה א.ב.ג. היה היום הראשון לסייל מיוחד, שאותו דאגה הרשת לפרסם בעיתונות ובמודעות כבר מתחילת החודש: "ב־21 ביוני תחל בסניפינו ברחבי הארץ מכירת אריגים משובחים מאמריקה, המתאימים באיכותם לתפירת מכנסיים וחליפות אווריריות לימי הקיץ החמים".
באמצע יוני דיווח עיתון "הארץ" כך על הסייל הססגוני: "האריגים הנוצצים בתריסר צבעים שונים כבר מוצגים בחלונות הראווה של רשת א.ב.ג בכל רחבי הארץ, ואלפי גברים מגיעים לצפות בפלא האמריקני, חלקם בגפם ואחרים עם בנות זוגם. אלה שביקשו לבצע רכישה מייד, נדחו על ידי הזבנים, שהפנו אותם לשלט בחלון הראווה שהודיע שהמכירה תחל רק ב־21 ביוני".
עם פתיחת הדלתות למכירה הסתערו המוני לקוחות, שהוכנסו לחנויות שישה בכל פעם. לא פחות מ־100 חייטים ברחבי הארץ עסקו בתפירת המכנסיים והחליפות לפי מידות שנלקחו מהלקוחות בחנויות, ומי שבוששו להגיע בתוך יומיים מתחילת המכירה, נתקלו בשלט: "המלאי אזל".
"אני המום", אמר משה גולדמן, מנכ"ל א.ב.ג, לעיתון "מעריב" והוסיף ש"על כל זוג מכנסיים שמכרנו היו לנו עוד שישה לקוחות שלהם לא יכולנו לספק".
ימים ספורים אחרי סיום המכירה, פרסמה הרשת מודעה: "ללקוחותינו הנאמנים שלא הצליחו לרכוש - אל תיפול רוחכם! מלאי חדש של אריגים אמריקניים כבר נמצא בדרך".
מקררים ליושבי המעברות
יצרני המקררים הלא חשמליים (שנקראו "ארגז קרח") קיבלו באמצע יוני 1951 הזמנה ממשלתית לספק 6,000 מקררים, לחלוקה בין יושבי המעברות. כעבור עשרה ימים התברר שההזמנה נתקלת בקשיים, שכן בארץ היה מחסור בעץ שממנו נבנו המקררים. אי לכך סופקו בשלב הראשון 1,000 מקררים בלבד, שנשלחו מייד למעברות באזורים החמים, דוגמת בית שאן ועמק הירדן. בדיון בכנסת תקף ח"כ תופיק טובי ממפלגת מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית), ואמר: "כרגיל, יד ימין בממשלה לא יודעת מה יד שמאל עושה, והשאלה מה יגיע קודם: עץ לייצור המקררים - או החורף הקר".
חוף הכרמל נפתח בחיפה
ב־20 ביוני 1951 נפתחה בחיפה עונת הרחצה, אחרי שקבוצת משקיעים רכשה רצועת חוף באורך קילומטר שהיתה בבעלות משפחת ערבית נוצרית בשם כיאט, שהחוף נקרא על שמה שנים רבות. שם המקום שונה ל"חוף הכרמל", ונערכו בו שיפורים רבים לטובת הקייטנים. לימים נחשב המקום כחוף הטוב בישראל, עד שנרכש על ידי קבוצת אנשי עסקים שהקימה על שטחו בית מלון.
ניסה להתאבד "להרגשה"
ב־22 ביוני 1951 חזר אדם בשם דוד מורנו להכרתו, אחרי שהובהל שלושה ימים קודם לכן לבית החולים העירוני בתל אביב, כשעורקי ידיו וצווארו חתוכים. מורנו, עולה חדש בן 32, נמצא מוטל בשלולית דם ליד בית המשביר המרכזי ברחוב סלמה, כשבידו תער. תחילה סברו החוקרים שמדובר בניסיון רצח, אולם כשהכרתו שבה אליו הסביר מורנו לשוטרים: "אף אחד לא ניסה לרצוח אותי, פשוט הייתי שיכור ורציתי להרגיש איך זה להתאבד".
הנעלמים / דברים שהיו פעם
פרסום בתאורת ניאון
באמצע שנות ה־50 הגיע לארץ אמצעי פרסום חדש ומלהיב, בצורת שלטי ניאון גדולים שהוצבו על גגות בתים במפגשי רחובות מרכזיים בערים רבות בישראל. היתה זו אטרקציה גדולה שמשכה את עיני העוברים ושבים. בתחילה תאורת הניאון היתה בעלת צבע אחד, בהיר, ולאחר מכן שולבו שכלולים כמו צבעי ניאון עשירים, כיבוי השלט והדלקתו באופן הדרגתי וחוזר חלילה, ועוד.
הצרכנייה / קינוחים ודברי מתיקה
ג'לי בזק
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
גם בימינו אפשר להשיג ג'לי מהיר להכנה, אבל בזמנים ההם זה היה קינוח פופולרי מאוד, שהוכן בעיקר בימי הקיץ, כשרכשו במכולת קופסה ובה כמה שקיות של אבקת ג'לי בטעמים שונים. תכולת השקיות נשפכה לקערה שאליה הוסיפו מים רותחים, ולאחר ערבוב נמזגה התקרובת אל תוך קעריות קטנות שנשמרו במקרר. הילדים התלהבו תמיד מהמקפא הרוטט, ואופים רבים נהגו להוסיף מפעם לפעם ג'לי לציפוי עוגות ועוד.
מזהים את החיילים הצעירים?
צילום: עמותת מורשת גולני
כשמתבוננים בתמונות חיילים משנותיה הראשונות של המדינה, קשה שלא להבחין בעובדה שישראל הוקמה בזכות צעירים ובני נוער שהתגייסו - ומייד נשלחו למשימות מבצעיות. היו בהם לוחמים שנראו "ילדים" ממש, דוגמת חלק מהמצולמים בתמונה הזו מ־1951 - לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני. מזהים מישהו מהחיילים, שאמורים להיות כיום בשנות ה־80 לחייהם? כתבו אלינו ל־Shishabat@israelhayom.co.il, ונשמח לפרסם את המידע.
מדעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו