אלף מאה ואחד עשר

הדרך היחידה להביא את הבנים הביתה היא להתנהל כמו בשוק ערבי: הסתרה מוחלטת של כל להיטות לעסקה

אומר יחיא סינוואר - יש משא ומתן על השבויים והנעדרים, זיכרו את המספר 1,111. אני מניח שמדובר בכמות האסירים שחמאס מבקש שנשחרר תמורת אנשינו, המתים והחיים, ולא בסיסמא של המייל שלו, קצת חלשה מדי. ואני אומר: בואו ננסה את המספר 31, גימטריה של "לא".

האמת היא פשוטה. האויב משתמש ברגשות הישראליים שלנו כדי להשיג הישגים לא מידתיים. קשה לנו, כעם, לראות בצערן של משפחות יקרות, שמחכות שנים לדעת מה עלה בגורל יקיריהן, שחולמות להביא אותם לקבר ישראל, או לחבק אותם ולטפל בהם אם הם בחיים. לכן אנחנו נסחפים פעם אחר פעם למערבולת סנטימנטלית, שבה אנחנו מאבדים נכסים חשובים, תמורת אנשינו המוחזקים במרתפיהם.

גלעד שליט הוא הדוגמה הכי בולטת, אבל לא נשכח גם את אלחנן טננבאום, וגם עסקת ג'יבריל תיזכר לרע. וכבר קבעה ועדת שמגר שלא ניתן להמשיך כך, והנה שוב, מה שלא הושג במבצע, יושג כנראה במשא ומתן עם מחירים מופקעים, הדואים על כנפי הלחץ הציבורי של המשפחות. אלו, גם אם הן שוללות באצילותן עסקאות שחרור מחבלים, מביאות את המנהיגים ללכת באותה דרך, לאחר שלא הצליחו ביומיים הראשונים של המבצע למנף את התקיפות לשחרור מהיר של אהובינו בעזה.

הדרך היחידה להביא את הבנים הביתה היא להתנהל כמו בשוק ערבי. הסתרה מוחלטת, לטווח ארוך, של כל להיטות לבצע עסקה. לא אכפת לנו. אנחנו הולכים. ביי. כולנו מכירים את ההשפעה הקסומה של נטישת דוכן בשוק של ירושלים או של עכו, וירידת המחיר במכפלות עם כל צעד שאנו עושים להתרחקות. המוכר רק צריך להיות משוכנע שלא חשוב לנו לקנות את סחורתו - והוא מוכר אותה במחיר הנכון. את הפרנסה שלו הוא יעשה מפראייר אחר.

גם כאן. עלינו לשחרר את העיסוק בעניין המוחזקים ברצועה מהשיח לחלוטין. שינינו ראש, מעכשיו הם אצלכם עד ימות המשיח, מבחינתנו. לא תנועת המונים ולא עצומות ולא שליחים מיוחדים. כלום. כשחמאס לא יבחין בשום תנועה של השתוקקות אצלנו, תגיע גם ההצעה הנכונה. גופה תמורת גופה, אסיר תמורת שבוי. זהו.

יחיא סינוואר הוא ההוכחה שעסקאות שבויים הן הרגל מגונה. שחרורו בעסקת שליט הוליד הרס ומוות בקנה מידה מטורף, וזה עוד לפני שספרנו את כל מעשי הרצח של המשוחררים איתו. רגישות היא כוח. רגשנות היא חולשה, ופירותיה מרים יותר משבי ללא תאריך תפוגה. ננשום עמוק ביחד. נתאפק. זה יהיה שווה את זה.

משטרה

פעם היו צועקים בהפגנות ״מדינת משטרה!״, וזה נחשב כינוי גנאי למדינה ולמשטרה. אני מתגעגע לתחושה הזאת של מדינת משטרה, כי עכשיו איפה המדינה ואיפה המשטרה. הגוף המוחלש והמדולדל הזה נאנק תחת כובד המשימות הבלתי אפשריות שמוטלות עליו, עושה הרבה טעויות, לא מצליח לשלוט, ומייצר הרבה סבל לאזרחים ולשוטרים גם יחד.

איור: יהודה נוני, Nuni-art.com

 

לפניכם תוכנית ״מדינת משטרה״ להחזרת שלטון החוק לרחובות. אני מגיש אותה כשי לשר הבא לביטחון הפנים.

1. בניית כלא גדול חדש, שיוכל להכיל אלפי אסירים חדשים. עד שייבנה - הכשרת מתקן חולות לשימוש מיידי לאזרחי ישראל. אין טעם במשטרה חזקה, בלי שיהיה מקום לאסור את העבריינים.

2. איפוס מערכת המשפט. כרגע הבעיה הגדולה של המשטרה היא העונשים המגוחכים שמטיל בית המשפט על עבריינים. רק בזמן האחרון שוחררו פורעים שתקפו יהודים בשלל תירוצים, כשהמוביל בעיניי היה ערבי שתקף יהודי חרדי ושוחרר בנימוק שהתקיפה היתה ״בעצימות נמוכה״. שופטים חלשים ופחדנים יועברו מתפקידם.

3. הכפלת מספר השוטרים מ־30 אלף ל־60 אלף בתוך חמש שנים.

4. קניית ניידות חדשות, ביניהן ניידות מהירות ויוקרתיות, כנהוג במדינות רבות - ניידות שעושות רושם על אנשים שמכוניות עושות עליהם רושם. פורשה, פרארי, כאלה. ניידות שלא מהססות להיכנס למרדף מול נהגים מטורפים ברכבי יוקרה משופרים.

5. כנ״ל לגבי אופנועים אימתניים, לטיפול ברוכבי האופנוע העבריינים.

6. יצירת מסלול הכשרה חדש לשוטרים, הכולל הרבה אמנויות לחימה וספורט, כדי שכל אזרח שעומד מול שוטר/ת יידע שמולו עומד/ת מכונת מלחמה קטנה.

7. יצירת תורת שיטור חדשה, הבנויה על יחס אדיב לאזרחים, שעשוי להפוך בשניות לטיפול קשה מאוד למי שלא מכבד את החוק ואת משרתיו.

8. השלכת המילה ״הכלה״ אל פח האשפה של ההיסטוריה. מי שיבחר להתעמת עם שוטר ינוטרל במקום, עדיף באמצעי אל־הרג, אבל בלי פחד לחסל עבריינים במקום.

9. יצירת מערכת גיבוי ותמיכה במשטרה, כך ששוטר לא יצטרך לפחד מאזרחים שנלחמים בו באמצעות סרטונים ותמונות. פרסום סרטונים או פרטים של שוטרים יהיה עבירה פלילית חמורה, אלא אם יוכח שהמפרסם פרסם אמת.

10. הוצאת כל השוטרים האלימים, העבריינים, החלשים והנרפים מהמשטרה והעברתם לתפקידים בקק״ל, עיר המקלט הישראלית לאנשים שאין מה לעשות איתם.

במדינת המי־יודע־כמה שבטים יש רק דרך אחת לשמור על תפקוד אזרחי טוב: חוק חזק, שיטור תקיף, שיפוט מהיר ומחמיר. בשבועות האחרונים קיבלנו טעימה למה שיקרה אם לא נשתפר דחוף. זה ייפול לנו על הראש כמו טריבונה בהילולה. תנו לי, לפחות זמנית, מדינת משטרה.
 
דנמרק

בדנמרק נפתחה חקירת משטרה נגד ראשת הממשלה, סנה מרין שמה, כי עלה חשד שהיא ביקשה מהמדינה החזר על ארוחות בוקר בסך 300 יורו בחודש, למרות שאכלה בבית ראש הממשלה. תמיד ידענו שמשהו רקוב בממלכת דנמרק.

החשודה בעבירה מיהרה להתנצל ולהסביר שזאת תוספת נהוגה מקדמת דנא, שהיא לא ביקשה ולא ידעה, ועכשיו, משהיא יודעת, תפסיק את הנוהג לשלם על משהו שלא קרה, עד לבירור ועד בכלל. דנמרק מזועזעת. 300 יורו בחודש! כל חודש!

וזה העניין, שלא משנה כמה, משנה מה. אנשי ציבור חייבים להקפיד על קלה כחמורה, ולא יקראו לחמורה קלה כדי להחליק את זה בגרון. הנה, בגרון הדני לא עברה עבירה קטנה, שהיא בסך הכל ארוחת בוקר, וגם הראשה לא הקלה ראשה בכך, ויש סוף טוב. העיוות התגלה, היתה הודאה, יש תיקון. ממשיכים הלאה.

ולא קמה דנמרק השנייה וטענה שהתיק תפור, ולא קמו מרססי רעל מהאוויר ואמרו שתופרים תיק לראשת הממשלה, ולא התייצבו נאמנים לומר שהמבשלת במעון הרשמי לא יודעת לבשל, ומה זה 300 יורו לעומת תזונה נכונה למנהיגת האומה על הבוקר, הארוחה החשובה ביום. האין זה מחיר שראוי לשלם?! מה גם שהכל שקר והיא בכלל לא אוהבת ארוחות בוקר, לא מכניסה כלום לפה עד הצהריים, אולי מיץ.

ולא נחלק העם הדני לשני מחנות, הנובחים זה על זה מבוקר עד בוקר, ולמרות שהיא ראשת ממשלה אהובה ומצוינת, אף אחד לא חשב לטאטא את ארוחת הבוקר מתחת לשטיח.

הגברת הראשונה קיבלה אחריות. אם הייתי במקומה, הייתי גם מחזיר את כל הכסף ששולם עד כה, לסגור את זה יפה, אבל אני לא במקומה, אני גבר מבוגר שמעיר לאנשים צעירים על טעויותיהם. סקסי.

אם רק ראש הממשלה שלנו היה מקבל אחריות, מביט לאמת בעיניים, מודה ומתנצל, הכל היה נראה אחרת. לא עכשיו, אז. כשזה התחיל. אש קטנה, שלא כובתה בזמן, גדלה עד שאיכלה את הכהונה.
בכל מעון רשמי צריך שיהיה מטף קטן, מטף "אני מודה ומתנצל", מטף המחסל שריפות לפני שהן הופכות לכדור שלג. ואתם יודעים מה? אולי לא מאוחר מכדי לגמור את זה יפה. 

avrigilad@gmail.com

כדאי להכירi