איה כורם מוסיפה לנו עוד כמה מכות כואבות לפסח

שלום לכולם. שוב איתכם הרבנית כורם, נדרשת למצווה הקדושה להסביר לכם דברים מוזרים בחגים. והפעם - מהדורת פסח. בכל ליל סדר אנחנו תקועים עם הטקסט הזה, שאנחנו מבינים שליש ממנו במקרה הטוב. לכן החלטתי, במסגרת תפקידי כ־א. מסורת אצלנו בבית, לצאת, ללמוד ולשפוך מעט אור על ההגדה של פסח, ששפכו עליה בינתיים רק יין ורוטב צלי. טור זה מוקדש לבחור שיצאתי איתו פעם ואמר לי שאצלו בבית רק הגברים קוראים בהגדה במהלך ליל הסדר. כששאלתי אותו בתימהון מה הנשים עושות בזמן הזה, הוא ענה לי בלי היסוס שהנשים מגישות להם אוכל. אחר כך, עם ובלי קשר, כבר העפתי אותו קיבינימט. כמו שנאמר - אַתְּ פְּתַח לוֹ.

רבים חכמים לימדו אותי שמה שחשוב בליל הסדר הוא לספר ביציאת מצרים. הסיפור באמת יפה, אבל איכשהו קרה שנתקענו עם גרסה מאוד מוקדמת של התסריט לפני עריכה. כהכנה לחג אני ממליצה על צפייה קולקטיבית ב"נסיך מצרים", הסרט שבו התאהבתי לראשונה בגבר - כלומר, בגרסה המצוירת של משה רבנו. אני לא יודעת איך כל הסטודנטים האמריקנים האלה יכולים לטעון שאנחנו צריכים לחזור לפולין, כשמשה המצויר הוא חום כמו לחמנייה. אולי הם לא צפו.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

ובכן, אחרי הברכות, אחרי הדקלומים בארמית ואחרי ציון המובן מאליו (מה נשתנה הלילה הזה? באמת? לא שמתם לב שאנחנו אוכלים קרקרים על שולחן מתקפל במרפסת?), אנחנו מגיעים לחלק הראשון ובהחלט לא האחרון שבו אנחנו צריכים לשבת ולהקשיב לפרלמנט של שאולי מתווכחים על שטויות. האם לקרוא בהגדה כל הלילה? או רק חלק מהלילה, ואם חלק - אז איזה חלק? ובכן, ברור שכל הלילה, כי אז אתם לא צריכים לעזור לפנות מהשולחן. פתרתי לכם, הלאה.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

בשבתי כמדריכת טכניקות ירי בבית הספר לשריון, פגשתי הרבה מאוד תלמידים חכמים. שרשרת ארוכה של בני"שים שכשאת מסבירה להם שצריך לכוון למרכז המסה, הם מקשים ושואלים איך יודעים אם שני פנסים בלילה הם טנק אויב או שני אופנועים. תודה על המדרש מאיר העיניים הזה, חזקי. אני באופן אישי מעדיפה את זה שאינו יודע לשאול. נשמה שלנו. הוא לא מפריע למהלך התקין של השיעור, הוא לא שואל שאלות מטומטמות ולרוב הוא נרדם בכיתה עם פה פתוח. אם תהיתם מי האנשים שעונים "לא יודע" בסקרים.

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

זה החלק שבו ההגדה טוענת שלבן הארמי היה יותר גרוע מפרעה. שזה כמו לטעון שקריס ג'נר יותר גרועה מבשאר אסד. ובכן, חברים, היא לא. אם היו מתייעצים איתי, הייתי מורידה את הקטע הזה. אבל לא מתייעצים איתי, עובדה שאין בהגדה בכלל־בכלל תמונות של חתולים.

מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת… אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

חיפשתי וחיפשתי הסבר שמניח את דעתי למספרים המנופחים האלה. עברתי על כל התוצאות בשני העמודים הראשונים בגוגל, שזה הכי הרבה שמישהו התאמץ באינטרנט בעשור האחרון. מאיפה הבאתם חמישים? מאיפה הבאתם מאתיים? מה זאת המתמטיקה המונפצת הזאת? מה עם לימודי ליבה? הרי רק לפני שני עמודים אמרתם לנו עשר מכות וגם ציינתם מה הן היו. כדי להוסיף אמינות לטקסט, ישבתי וחשבתי על עוד מכות, כדי לעבות את הרשימה, לא הגעתי למאתיים וחמישים, אבל רק כי היה לי דדליין:

מכת וויי־פיי גרוע: אין מה לומר - שחין זה לא נעים, אבל ניסיתם פעם להעביר יום שלם בתקשורת עם בני אדם אחרים?

מכת גלידה נופלת: כל גלידה שאתם קונים לילד, מייד נופלת לו, ועוד לפני הלק הראשון.

מכת נאומים: כל טקס יהיה מורכב מעכשיו מנאומים בלבד. אין יותר שירים, אין קטעי ריקוד, אין סרטונים "מצחיקים" שהמנכ"ל בזבז עליהם יותר מדי כסף, נגמרה הקייטנה. בסוף יש חלוקת תעודות.

מכת נזילות: כשכל חודשיים יש נזילה בקיר אחר בבית, וכל שנה מתחילים מחדש את הסבב. אה, לא, רגע. זו הדירה שלי פשוט.

מכת סייעות: הסייעת חולה. גם המחליפה שלה חולה. אין גן. לנצח. עכשיו בוא נראה אתכם לא שולחים את עמי.