"הציעו לי לרכוש קבוצה בפרמייר ליג, אבל מה הקשר שלי לזה? כישראלי וכיהודי, ראיתי בקניית קבוצת ספורט אקט ציוני": מתן אדלסון מדבר לראשונה

קשה להתייחס לספורט בשנה האחרונה רק כספורט. כל משחק, כל אצטדיון או אולם, כל שידור טלוויזיוני בספורט הישראלי הפכו לאנדרטת זיכרון עבור אלו שרק לפני רגע עוד ישבו איתנו ביציע והלכו לבלי שוב. אף חגיגה אינה מושלמת, הכל מתעקש להישאר בגדר הספורט - אבל לא באמת נשאר שם.

בשבוע שעבר זכתה הפועל ירושלים בגביע המדינה בכדורסל. השחקנים הזמינו את הנער אופיר אנגל, שחזר משבי חמאס, כדי שיניף איתם את הגביע. המשחק כולו הוקדש לחטוף הירש גולדברג־פולין, ואלפי האוהדים האדומים ביציעים לבשו חולצות הנושאות את דיוקנו.

"במושגים של החיים עצמם, מאז 7 באוקטובר הספורט הוא כלום, אין לו שום משמעות. אבל רק כשאתה פוגש את האוהדים, את המשפחות ואת האנשים ברחבי המדינה, אתה מבין פתאום את הכוח של הספורט, למה זה חשוב. ולכן צריך להמשיך אותו".

הדובר הוא מתן אדלסון, הבעלים הצעיר ביותר של קבוצת ספורט בישראל, רק בן 25 ומי ששואף לשנות סדרי עולם בכדורסל הישראלי - ולטענתו גם זה האירופי. עכשיו מדבר אדלסון לראשונה מאז הרגע ההוא, לפני שנה, שבו הודיע לעולם שהוא רוכש את מועדון הכדורסל מעיר הבירה והופך אותו לאימפריה.

בשנה האחרונה אדלסון כמעט ולא נחשף, ולנוכח גילו הצעיר גם בקושי ניתן היה למצוא אזכורי ארכיון שיספרו את סיפור חייו של בן הזקונים של משפחת אדלסון. מדי פעם שידר אסרטיביות ונוכחות במרחב הספורט, דוגמת קרבות טוויטר מול יריבים ספורטיביים.

עתה הוא מדבר בפתיחות על שנה של רכבת הרים מאז שרכש את המועדון, לא מסתיר את הכישלונות, ומספר שהצליח להשיל ממשקלו כ־30 קילוגרמים בשנתיים האחרונות. כבוגר אוניברסיטת סטנפורד, הוא מתייחס בדאגה רבה לגל האנטישמיות בקמפוסים, וכן – מדבר גם על הוריו, שלדון ז"ל וד"ר מרים אדלסון (גילוי נאות: ד"ר אדלסון היא מו"ל "ישראל היום") - ועל הרצון שלו להוכיח לכולם שהפועל ירושלים היא לא צעצוע או תחנה בדרך, אלא הדבר האמיתי עבורו.

"אני מסכים שלא כל שחקן מתאים להפועל ירושלים, וגם אם לברון ג'יימס ישחק אצלנו, לא בטוח שזה יעבוד. אבל הכוונה שלנו בשנה הבאה, ובכלל, היא להנחית כאן שמות גדולים. זה יעלה לנו יותר כסף, אבל האולם שלנו יהיה מלא באוהדים"

"דיברתי עברית בצופים"

הוא נולד ב־1999 בלוס אנג'לס, ואת רוב שנות נערותו העביר בלאס וגאס, צעיר בשנתיים מאחיו אדם (נהג מרוצים מצליח בארה"ב) ובשני עשורים מאחיותיו הגדולות - סיון ויסמין. מגיל ינקות צמח לתוך הסביבה העסקית והפילנתרופית של המשפחה, ואת הקהילה היהודית של החוף המערבי הוא מגדיר כ"בועה, פשוט בועה: כולם מסביבי היו יהודים. ידענו כמובן שיש עוד אנשים בעולם, אבל המעטפת כולה היתה של יהודים, ולאמא היה חשוב תמיד שנתחנך על ערכים ישראליים. אז הלכתי לצופים, והיא דיברה איתי עברית - וכמובן היינו מבקרים המון בישראל".

בגיל צעיר מאוד, לדבריו, התאהב בכדורסל. "כשהייתי קטן חברים של המשפחה הדביקו אותי באהבה ללוס אנג'לס לייקרס, ויום אחד באתי לאבא שלי ואמרתי לו שכשאהיה גדול אני ארצה להיות בעלים של הלייקרס. הוא הסביר לי שהלייקרס הם כבר מותג חזק, ואיתי או בלעדיי הם יהיו תמיד בפסגה. לכן, עדיף לי לקחת מותג שנמצא למטה, ולהצמיח אותו למעלה - ככה גם אני אלמד משהו מהתהליך".

היום אתה מנהל ביזנס גדול בעצמך. אילו טיפים קיבלת מהוריך שמשמשים אותך בניהול הקבוצה?
"אבא שלי, שלדון ז"ל, תמיד אמר שעסק טוב תלוי באנשים שאתה מביא ומקיף את עצמך בהם. כמה חשוב לבחור אנשים שהם יותר חכמים ממך, כדי שיהיה לך עם מי להתייעץ. אבל אחרי שבחרת את האנשים הטובים הללו - אתה צריך לעשות מה שצריך בשביל לשמור אותם לצידך, שזה לא פחות חשוב. אבא שלי תמיד אמר שאם הם נאמנים לך - אתה מחויב להיות נאמן להם".

הוא בוחר סיפור מתקופת הקורונה כדי להמחיש את כוונותיו. "התיירות בעולם קרסה, והרבה אנשים בלאס וגאס פיטרו את העובדים שלהם. אבל אבא שלי לא נגע באף עובד ולא קיצץ לאיש במשכורתו. זה היה אחד השיעורים הגדולים שלמדתי ממנו. הוא היה אומר שיש למשפחה שלנו משאבים שלאנשים אחרים אין, ולכן אנחנו צריכים לדאוג להם, בטח אם הם עובדים כל כך קשה".

"אבא שלי, שלדון ז"ל, תמיד אמר שעסק טוב תלוי באנשים שאתה מביא ומקיף את עצמך בהם. כמה חשוב לבחור אנשים שהם יותר חכמים ממך, כדי שיהיה לך עם מי להתייעץ. אבא שלי אמר שאם האנשים הללו נאמנים לך - אתה מחויב להיות נאמן להם"

כשחבש את ספסל הפקולטה לכלכלה בסטנפורד, נפגש לראשונה, לדבריו, עם אנטישמיות של ממש. "זה לא שלא ידעתי שאין אנשים אנטישמים בעולם, זה היה ברור לי, אבל שם נתקלתי בזה בפנים. זה בא והולך בגלים. בשנה הראשונה שלי שם היתה המון אנטישמיות, ויכולת לראות את ההשפעה האדירה של ה־BDS ואת העבודה שהם עשו שם על הדור הצעיר והבור של הצעירים האמריקנים".

בשנה השנייה, הוא מספר, העוינות נחלשה, "אבל היתה לי חברה טובה מאוד בקולג', שאחת החברות שלה היתה פלשתינית. ראיתי איך היא מציפה אותה באינפורמציה שהיתה פשוט שקרית. לכן, אם אתה שואל אותי על מה שקורה עכשיו בקמפוסים בארה"ב - אני ממש לא מופתע, ראינו את זה מגיע.

"המוחים בקמפוסים כמובן מנסים לתרץ שהם לא אנטישמים אלא אנטי־ציונים. נו באמת, כל מי שיש לו טיפת בינה בראשו יודע שאין שום הבדל, זה רק הם בבורותם חושבים ככה".

עם סיום הלימודים הצטרף אדלסון לחברות השקעות, אבל הוא מבהיר: "אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי הולך ללמוד מדעי המחשב. סיימתי את התואר ושאלתי את עצמי מה המקצוע שלי, ומה האוניברסיטה נתנה לי להמשך חיי. אני באמת לא יכול לענות על זה. אני לא מרגיש שסטנפורד נתנה לי כלים לצאת איתם לחיים המקצועיים".

"מה שקורה עכשיו בקמפוסים בארה"ב ממש לא מפתיע אותי. המוחים כמובן מנסים לתרץ שהם לא אנטישמים אלא אנטי־ציונים. נו באמת, כל מי שיש לו טיפת בינה בראשו יודע שאין שום הבדל, זה רק הם בבורותם חושבים ככה"

"היורוליג? עוד מטרה בדרך"

אנחנו נפגשים במשרדים של הפועל ירושלים בגבעת רם. החלומות של אדלסון בשמיים, וארון הגביעים והתארים של הקבוצה מתחיל להיות צפוף. את אדלסון מלווה צוות צילום דוקומנטרי, במה שאולי יהפוך לעוד דוקו ספורט מהז'אנר שמפציץ עכשיו את רשתות הסטרימינג.

כאמור, זה הראיון הגדול הראשון שלו, וניכר שיש שם חשש ועם זאת הבנה, כמי שבא ממשפחה שאור הזרקורים ממש לא זר לה, שזה חלק מהמשחק.

איך אתה מסכם את השנה הראשונה שלך בהפועל ירושלים?

"עליות ומורדות, רגעים טובים ורגעים טובים פחות. אני עוד לומד פה את הספורט ומגלה כמה דברים יש פה לתקן. בשבוע הבא מתחיל החלק האחרון של העונה, עם משחקי הפלייאוף, ואנחנו אפילו לא יודעים באיזה יום נשחק, שלא לדבר בכלל על השעה. זה משהו שאני לא מבין, איך יכולה להיות פה תרבות ספורט או ליגת כדורסל תחרותית, כשאפילו אין סדר במשחקים?"

זה הספורט הישראלי והכדורסל הישראלי בפרט. בוודאי למדת כבר את המילה "שכונה".

"אוקיי, אז זה משהו שצריך לשנות. יש בליגת העל אולמות כדורסל לא ראויים, ורואים שהשיווק של הליגה לא רציני. אין הרבה בעלים פרטיים לקבוצות בליגה, ויותר מדי ראשי ערים שולטים בקבוצות. ברגע שמתחלף ראש העיר, פתאום הקבוצה נסגרת. זו לא שיטת עבודה אם רוצים להצליח ולהגיע רחוק.

"אני בטוח שגם עלי מעבירים ביקורת, וברור שגם אני עושה מלא טעויות, אבל מה שחשוב זה לתקן אותן כדי שכל הכדורסל הישראלי ירוויח מזה".

יש דברים שאי אפשר לתקן, מכבי תל אביב שולטת בכדורסל ביד רמה כבר עשורים רבים, זה לא משהו שבאמת השתנה.

"אני מכיר את כל הסיפורים, ואני גם יודע שהבעלים של מכבי תל אביב הם הבעלים של ערוץ הספורט המרכזי של ישראל, שזה מאוד מוזר בעיניי (משפחת רקנאטי, שמחזיקה במניות מכבי ת"א, מחזיקה גם במניות ערוץ הספורט; ע"ר וי"מ). עופר ינאי (הבעלים של הפועל תל אביב בכדורסל; ע"ר, י"מ) אומר שמכבי ת"א השיגה את היתרון שלה בדרכים לא כשרות; אני לא יודע אם זה נכון, אבל ברור שבמכבי לא אוהבים תחרות ומרגישים שגם אני וגם עופר באנו לחולל שינוי ולשפר את הליגה".

הנהלת מכבי חוסמת כבר שנים את הפועל ירושלים מכניסה ליורוליג, ליגת הכדורסל הבכירה של אירופה.

"אני ישבתי עם משפחת פדרמן ועם משפחת רקנאטי, ששולטות במכבי, אבל לא עם שמעון מזרחי. הסברתי להם שיש חשיבות לכך שיהיו שתי קבוצות ישראליות ביורוליג. גם למדינת ישראל, כמובן, לא רק לספורט. אפילו לאינטרסים של מכבי זה יעזור. הם לא הסכימו, התנגדו למה שאמרתי ופעלו גם נגד הרצונות שלנו. אני כמובן לא שואל את מכבי ולא מבקש מהם רשות, בסוף אני אעשה מה שמתאים לי ומה שמתאים להפועל ירושלים. ההתנגדות שלהם רק מדרבנת אותי יותר.

"מבחינתי, היורוליג הוא עוד מטרה בדרך. אם הליגה הזאת לא תרצה אותנו, הם יפסידו את הכוח של הפועל ירושלים - ומישהו אחר ירוויח מזה שהפועל ירושלים תהיה בליגה שלו. מבחינה מקצועית טעינו כשנשארנו בשנה שעברה בליגת הכדורסל של פיב"א (המתחרה של היורוליג; ע"ר, י"מ) אבל כלכלית חסכנו בכך הרבה מאוד כסף, בגלל שלא יכולנו לארח בישראל והיו לנו פחות משחקים. אבל כבר אמרתי שעשיתי ועוד אעשה טעויות".

אחד הדברים שאפיינו תמיד את מכבי ת"א בכדורסל היה היכולת שלהם לרכוש את כל השחקנים הטובים מהקבוצות היריבות שלהם. והנה, לפי השמועות אתם מדברים על המאמן שלהם, עודד קטש, כמועמד לשנה הבאה.

"עודד קטש? הוא רק אחת מהאופציות שלנו. עוד לא ישבתי איתו. יש לנו הרבה שמות גדולים בקנה, גם לתפקיד המאמן וגם לתפקיד השחקנים. לקחת את השחקנים או את המאמן של מכבי ת"א? זה קודם כל מחזק אותנו ואז מחליש את היריבה, ככה שאפשר להרוויח מכך משני הצדדים.

"מכבי לא רגילה שמתחרים איתה על שחקנים ומאמנים, אבל יש מציאות חדשה בכדורסל הישראלי - והוא משתנה. הפועל ירושלים והפועל ת"א משקיעות וישקיעו בקיץ הקרוב הרבה מאוד כסף. לפי מה שאני מבין, הבעלים של מכבי כבר הרבה זמן לא באמת פתחו את הכיס והזרימו כסף למועדון, ואני יכול להגיד להם שהם בצרות לקראת העונה הקרובה".

"נשפיע על הכדורסל האירופי"

לא מעט גבות הורמו כאשר מתן אדלסון בחר לקנות קבוצת כדורסל ישראלית - שמשחקת בשוק קטן יחסית. אגף אחר של המשפחה בחר לרכוש אימפריית אן.בי.אי בדמותה של דאלאס מאבריקס, שמשחקת בימים אלו בגמר המערב ומחזיקה בשאיפות אליפות, כבר בעונה הראשונה תחת הבעלים החדשים.

מכל האפשרויות שיש לך, דווקא קבוצת כדורסל ישראלית? אתה זוכר את הרגע שהחלטת שזה הדבר שאתה רוצה לעשות?

"לא היה רגע כזה, זה היה תהליך. תשמעו, פנו אלינו מכל ליגת כדורסל בעולם כדי לעניין אותנו בקבוצות. היתה לנו אפילו הצעה ממועדון כדורגל גדול מאוד בפרמייר ליג. ואז אמרתי לעצמי - מה הקשר שלי ללונדון? מה הקשר שלי בכלל לכדורגל? איזו זיקה יש לי למדינה הזו?

"לא הייתי קונה קבוצת אן.בי.אי; אין לי לזה שום רגש לאומי. כישראלי וכיהודי, אני שמח שהמשפחה קנתה קבוצה בליגה (אחותו סיון וגיסו פטריק דומונט; ע"ר, י"מ), אבל אני ראיתי בקניית קבוצת ספורט אקט ציוני".

אתה מתייעץ עם המשפחה בדאלאס? בכל זאת יש הבדל בין ה"ארנה" בירושלים לבין הסטנדרטים של הליגה הטובה בעולם.

"אין בינינו שום שיתוף פעולה, וגם לא יהיה. אולי בעתיד נקיים משחק ראווה בין הפועל ירושלים לדאלאס, אבל כרגע הקשר מסתכם בכך שנסענו לראות כמה משחקים שלהם, וכמובן אם יש לנו שאלה, או שאנחנו מחפשים רעיונות, טוב לדעת שיש במשפחה מישהו שאפשר להתייעץ איתו - כי מדובר באחד המועדונים הטובים, המנוסים והגדולים בעולם.

"אבל אני לא רוצה שהאוהדים של הפועל ירושלים יפתחו אשליות: אנחנו מתרכזים בלהפוך לקבוצה הטובה בישראל, ואחר כך להשפיע על הכדורסל האירופי. ואם נוכל לשחק מדי פעם נגד קבוצות אמריקניות, למה לא".

ובכל זאת, מאז שנכנסת לתפקיד, הדמיון של כל אוהדי הכדורסל בישראל הוצת, וכולם חיכו לראות אילו כוכבים ינחתו כאן.

"כשהגענו, הבעלים הקודם, אייל חומסקי, אמר שיש לנו מאמן חזק (אלכסנדר דז'יקיץ', שעזב את ישראל בעיצומה של המלחמה; ע"ר, י"מ) ובסוף הכל צריך להתאים אליו. גם אם הייתי מנחית כאן את סטף קרי, הוא לא היה נותן לו לשחק אם הוא לא יתאים לשיטה שלו. אני מסכים שלא כל שחקן מתאים להפועל ירושלים, ואם לברון ג'יימס ישחק אצלנו - לא בטוח שהדבר הזה יעבוד.

"אבל הכוונה שלנו בשנה הבאה, ובכלל, היא להנחית כאן שמות גדולים. אנחנו יודעים שזה יעלה לנו יותר כסף. מצד שני, זה יגרום לכך שהאולם שלנו יהיה מלא באוהדים".

אדלסון אומר שהוא מחובר הרבה יותר לאמוציונליות ולטירוף של קהל הכדורסל האירופי, מאשר לקהל השואו והפי.סי. באמריקה. "החברה שלי ואני הולכים לפעמים למשחקי אן.בי.איי, והיא אומרת לי שזה משעמם ושאי אפשר להשוות את הקהל של הפועל ירושלים והקהל בכלל באירופה לזה של הקונצרטים בארה"ב. אז עכשיו תחשוב שבירושלים תהיה 'ארנה' מלאה באוהדים שלא מפסיקים לשיר ולעודד. בסוף, הרי האוהדים הם אלה שגורמים לך לרצות להישאר. בארה"ב אין אוהדים כאלה".

איך הירושלמיות עוברת לשחקנים?

"אני חושב שכל שחקן שיגיע הנה צריך להבין שהוא עומד להתגורר בירושלים, ולהבין את המשמעות של לייצג קבוצה שמשחקת בעיר הזאת, על כל המשתמע מכך".

כשאדלסון מסתובב בשוק מחנה יהודה, שאליו הגיע גם כדי להצטלם לכתבה זו, ניכר שהשוק - הבית"רי כל כך - כבר מכיר אותו היטב. גם משה לאון, ראש העיר, מפנה זמן כדי לפגוש את הבעלים אחרי הזכייה בגביע. אדלסון מודה שאחד האתגרים הכי גדולים שלו קשור גם באתגרים של ירושלים.

"זה לא סוד שצעירים ירושלמים רבים שאוהדים את הקבוצה עוזבים בשלב מסוים את העיר, ואז גם הקשר שלהם לקבוצה משתנה", הוא אומר. "הם לא מגיעים לכל משחקי הבית שלנו, והשאלה שאנחנו שואלים את עצמנו היא איך לגרום להם להישאר אוהדים, לקנות מנוי ולהמשיך לתמוך בנו גם כשהם לא גרים יותר בעיר. מבחינה שיווקית, זה נושא שלא טיפלו בו בעבר.

"ואני אגיד לכם עוד משהו - כיום יש לנו אוהדים שרופים שלא מפסיקים לעודד גם כשאנחנו מפסידים. אני יודע שכשיש ניצחונות מגיע יותר קהל, אבל אני רוצה שזה לא יהיה קהל קונצרטים כמו שיש לחלק מהקבוצות, שמצטרף רק בניצחונות, אלא קהל שלא יפסיק לעודד - כמו אותו גרעין גדול שקופץ באופן קבוע מאחורי הסל".

אתה בוודאי מכיר את היסטוריית הבעלות של הפועל ירושלים. ארקדי גאידמק, גומא אגייאר, אורי אלון. הם כולם ניסו, ומתישהו עזבו.

"אני לא יכול להגיד כמה שנים אשאר בירושלים - כי זה לא מעניין. המטרות שלי כרגע הן שאני לא אצטרך לעבוד 25 שעות ביום סביב הקבוצה. אין לי זמן לעשות שום דבר אחר, ואני כבר רוצה לדעת שגם אם אני נמצא בארה"ב, העניינים פה עובדים כמו שצריך. אנחנו עוד לא שם. אם מישהו חושב שהשאלה אם ירושלים תיכנס ליורוליג או לא תשפיע על ההחלטה שלי להישאר פה - הוא טועה בגדול.

"יש לי הרבה מאוד מטרות בהפועל ירושלים, במיוחד לגבי ההשפעה החברתית של המועדון. היורוליג היא רק מטרה אחת מהן. אני רגוע, כי ברור לי שאם היורוליג בונה על הכסף של דובאי והמפרציות, הליגה לא תחזיק מעמד הרבה זמן".

אתה מקווה להצלחה של מכבי ת"א ביורוליג?

"אחרי השנה הקשה האחרונה, כשכל הקבוצות הישראליות שיחקו מחוץ לישראל וסבלנו מכזאת שנאה, ההצלחה של הקבוצות הישראליות בחוץ לארץ חשובה. כשמכבי ת"א משחקת באירופה אני בעדה, כשהפועל ת"א משחקת באירופה אני בעדה. הן מייצגות את ישראל, ובמצב שאנחנו חיים בו כיום, זה מאוד חשוב. אנחנו קודם כל יהודים וציונים".

"הצבא נותן לצעירים הישראלים משהו שאין בשום מקום אחר בעולם. הוא מעניק ערכים, הוא הופך צעירים לבוגרים יותר. אם בארה"ב היה שירות צבאי חובה, אפילו של שנה, היינו רואים שינוי דרמטי באופי של הנוער האמריקני"

"מקבלים ערכים חשובים"

להיות בעלים של קבוצת ספורט בישראל בשנת מלחמה קשה כל כך - זה לא עסק פשוט. אדלסון אמנם לא פעיל פוליטית פומבית, ולא תראו אותו בשדה הזה, אבל הוא מבהיר כי המלחמה חידדה אצלו תובנות רבות. "את הדעות הפוליטיות של ההורים שלי רבים מכירים", הוא אומר. "אני לא רוצה להפוך את זה לראיון פוליטי, אבל בהחלט ההשקפות שלי דומות לאלה של הוריי. אם יש משהו שהתחדד אצלי בשנה החולפת, זו ההבנה עד כמה השירות הצבאי הוא חשוב מאוד.

"אספר לכם סיפור: כשהבן של אחותי (יסמין לוקץ', המנכ"לית והמייסדת של ICON והמייסדת של CODE FOR ISRAEL; ע"ר, י"מ) עמד להתגייס לצבא, לקח לי קצת זמן להבין עד כמה הבחירה הזו היא הנכונה עבורו. כי צה"ל לא רק מגן על המדינה או מספק כישורים לעתיד אם אתה בתחום מסוים, כמו 8200.

"הצבא נותן לצעירים הישראלים משהו שאין בשום מקום אחר בעולם. הוא מעניק ערכים, הוא הופך צעירים לבוגרים יותר. אם בארה"ב היה שירות צבאי חובה, אפילו של שנה, היינו רואים שינוי דרמטי באופי של הנוער האמריקני. הם היו מקבלים ערכים חשובים והופכים לבני אדם שונים ממה שאנחנו רואים היום באוניברסיטאות בארה"ב.

"במובן זה, השנה שבה אני חי בישראל שינתה אצלי לגמרי פרספקטיבה. האופן שבו אני מסתכל על הצבא ועל המשמעות של השירות הצבאי הוא לא האופן שבו הסתכלתי עליו כשהייתי רק נער יהודי־אמריקני".

אם כבר פתחת את זה, מה אתה מרגיש שאתה יותר, ישראלי או אמריקני?

"אגיד את האמת: אני מבין עברית מצוין, אבל מעדיף לדבר באנגלית. שיחשבו שאני לא מבין מילה בעברית, זה טוב לביזנס", הוא צוחק. "אני גר ברוטשילד בתל אביב, יש לי קבוצה בירושלים, וכמובן - יש לי בת זוג ישראלית. אבל כשאני מסתכל על העתיד שלי אני יודע שבשלב מסוים אגור בארה"ב. שם נולדתי, שם גדלתי, וזה הרקע שלי. ברור לי שישראל תהיה חלק מהותי מאוד בחיים שלי, וזה לא שאוכל להעביר שנה שלמה בחיי בלי להיות בישראל.

"אתה רואה איך המדינה כולה מתגייסת למען החטופים ונרתמת אחד למען השני; אלה דברים שאין במקומות אחרים בעולם. תרמתי השנה את חלקי הקטן וקיוויתי להשפיע, אבל המון אנשים סביבי עשו דברים מדהימים שכל מי שמביט מבחוץ עמד מולם נפעם".

אז מה ישראל בכל זאת עשתה לך באופן אישי?

"אם יש משהו אחד שהשתפרתי בו מאז שאני כאן - אני בהחלט מרגיש יותר חוצפן ממה שהייתי כשהגעתי לישראל. זה משהו שלמדתי מהישראלים, וזה דווקא נחמד, אם כי גם בזה יש לי עוד במה להשתפר".