זוזו הצידה ניקול קידמן וכריס המסוורת'. פנו את הדרך מרגו רובי, יו ג'קמן, קיילי מינוג, ניק קייב, קייט בלאנשט, קואלות וקנגורואים. עם כל הכבוד, אתם כבר לא כוכבי התרבות הגדולים ביותר שיצאו מאוסטרליה. נכון להיום, האוסטרלית הכי מצליחה מחוץ ליבשת המבודדת היא ללא ספק בלואי - כלבת בקר אוסטרלי מצוירת שכבשה, לגמרי בצדק, לבבות של מיליוני ילדים והורים ברחבי העולם.
הכלבה בת ה־7 היא דמות המפתח בסדרת האנימציה לילדים שנושאת את שמה וזמינה לצפייה בישראל בדיסני+. לצידה מככבים בני משפחתה הקרובה - אמה צ'ילי, אביה בנדיט, ובינגו, אחותה הקטנה בת ה־5 - לצד חבריה הרבים. הסדרה, המבוססת על תסריטים אינטליגנטיים ורגישים במיוחד, הצליחה להפוך עם הזמן לתופעת ענק שחצתה זה מכבר את קהל היעד שאליו היא מיועדת מאז שעלתה לאוויר בערוץ ABC האוסטרלי ב־1 באוקטובר 2018. , מבוגרים רבים, כולל כותב שורות אלה, מודים בפה מלא, בלי להתפדח כלל, שהם צופים בה גם כשהם לבד, בלי אף ילד בסביבה.
מרגע עלייתה זכתה "בלואי" לפרגון ענק של המבקרים, ששיבחו אותה על הדרך הלא שגרתית שבה היא עוסקת בנושאים שאינם שכיחים בסדרות ילדים: בעיות פוריות, דיכאון, קבלת האחר, אכזבות, הפלות והורות שוויונית מודרנית. כל ילד בכל מקום בעולם צריך אבא כחול, אימהי וכיפי כמו זה של בלואי.
כשהיא אוחזת בהומור משובח ובכמויות ענק של רגישות, "בלואי" הפכה למוקד משיכה גם עבור מפורסמים רבים שממש התחננו לתת לה את קולם, אפילו בתפקיד הקטן ביותר, ביניהם השחקנים האוסטרלים־הוליוודיים רוז ביירן ("שכנים", "מסיבת רווקות") וג'ואל אדג'רטון ("גטסבי הגדול", "לאבינג"), השחקן־זמר המוערך לין־מנואל מירנדה (יוצר וכוכב "המילטון") ואפילו זוכת האוסקר נטלי פורטמן.
ההצלחה הגדולה ביבשת היכתה, כאמור, גלים במהירות גם מחוצה לה, כשענקית התקשורת וולט דיסני רכשה ביוני 2019 את זכויות ההפצה הבינלאומית של הסדרה, למעט באוסטרליה, בניו זילנד ובסין. כשלושה חודשים אחר כך היא עלתה לשידור בארה"ב בערוץ דיסני ג'וניור ובינואר 2020 היא הופצה בדיסני+ ביותר מ־60 המדינות שבהן היא פועלת. וכך, לאט־לאט, הפכה "בלואי" לאחת הסדרות הנצפות ביותר בעולם, ואף זכתה בפרס האמי הבינלאומי לסדרות ילדים.
על פי מדד נילסן האמריקני, הסדרה צברה בשנה שעברה לא פחות מ־43.9 מיליארד דקות צפייה בארה"ב - מה שמיצב אותה במקום השני בדירוג הסדרות הנצפות ביותר בכל שירותי הסטרימינג הפועלים במדינה, כשרק "Suits" עוקפת אותה, תוך שהיא מותירה אבק לסדרות ותיקות ואהובות אחרות כמו "האנטומיה של גריי", "המפץ הגדול" ואפילו "חברים".
באופן טבעי, נתוני הצפייה הגבוהים הולידו תעשיית מרצ'נדייז משגשגת של מגוון מוצרים - מה שהביא את סוכנות הידיעות הבינלאומית "בלומברג", היושבת בניו יורק, להעריך בחודש שעבר כי השווי הכולל של המותג עומד על לא פחות משני מיליארד דולרים. שוב: במקרה של "בלואי" מדובר בהיסטריה מוצדקת לחלוטין. אין ספק שאם בלואי היתה מתמודדת לתפקיד ראש ממשלת אוסטרליה, היא היתה מנצחת בבחירות כל מועמד אחר, ובפער גדול.
מכובדת ומכבדת
הסדרה החלה את דרכה בשנת 2016, כשהאנימטור ג'ו בראם, שקודם לכן יצר כמה סדרות אנימציה מצליחות בבריטניה, ובראשן "פפה פיג", ביקש להדגים לשתי בנותיו עד כמה זה חשוב לאפשר לילדים להשתתף בפעילויות עתירות דמיון. בכוונתו היה ליצור את המקבילה האוסטרלית לדמותה של החזרזירה האהובה, כך שגם הורים יוכלו ליהנות ממנה. "יש מעט מאוד סדרות שגם ההורים וגם הילדים צופים בהן, ושכולם באמת נהנים מהן", הוא סיפר בשנה שעברה למגזין הבידור האמריקני "הוליווד ריפורטר".
"חשבתי לעצמי שיש מקום לסדרה כזאת מכיוון שבסופו של דבר הורים נוהגים לצפות בהמון סדרות כאלה - והם שונאים את רובן. הסיבה לכך היא שהסדרות האלה עובדות לפי אותה נוסחה, כולן דומות זו לזו, ובגלל שאני עובד בתעשייה הזאת הבנתי למה זה קרה. כשהגיע הזמן שלי לעבוד על 'בלואי', זה היה די קל להימנע מכל המהמורות האלו".
בראם הפיק פיילוט באורך של דקה באמצעות אולפן האנימציה הקטן שאותו הקים ב־2009, שכלל צוות מקומי שלחלקו זו היתה הפעם הראשונה שבה עבד בתחום. כשהפיילוט היה מוכן, הוא פנה איתו אל האולפן האוסטרלי "לודו" ויחד הם הרחיבו את הפיילוט לחמש דקות. התוצאה הוצגה בכנס אנימציה ב־2016 ולכדה את תשומת לבם של אנשי ABC ושל ה-BBC הבריטי.
שנה לאחר מכן, ואחרי שבראם נעזר ב־20 אלף הדולרים שקיבל מ־ABC כדי ליצור פיילוט מלא בן שבע דקות, שני הערוצים החליטו לשתף פעולה והזמינו ביחד עונה שלמה של 52 פרקים. שלוש עונות שלמות ו־154 פרקים אחר כך, בלואי היא בום בינלאומי ענק.
"ההצלחה המסחררת של הסדרה מגיעה מכך שהיא לוקחת שאלות מאוד בסיסיות שההורים לא ממש יודעים איך לענות עליהן, או שהם מתעסקים בכל מיני נושאים שקצת מפחיד לדבר עליהם ונותנים להם הסברים מאוד יפים ומותאמים לגיל צעיר", אומרת ד"ר טל בן דוד-סלע, פסיכולוגית בהתמחות קלינית במכבי שירותי בריאות, וצופה אדוקה בסדרה בעצמה, "לפעמים אלה נושאים מורכבים שילדים מרגישים שאסור לדבר איתם עליהם או שהמבוגרים הולכים לידם על ביצים, אבל הסדרה הזאת מפרקת ומנגישה אותם בצורה מאוד פשוטה - וזה בדיוק מה שהילדים רוצים. הכל נעשה בגובה העיניים".
בשונה מסדרות ילדים פופולריות רבות אחרות, "בלואי" לא מציגה אלימות, אלא רק התעסקות ברגשות, גם אם אלה שליליים. ילדים בכלל יכולים להכיל דברים כאלה?
"אנחנו המבוגרים חושבים שהילדים לא מסוגלים להתמודד עם הדברים האלה, אבל ילדים הם רגישים. הרגש, בין אם הוא חיובי או שלילי, נחווה אצלם ברמת הגופנית, והם רוצים לראות שגם אחרים חווים את אותם הדברים כמוהם. 'בלואי' עוסקת במשפחה, וזה משהו שמאוד מושך ילדים, כי זה כמעט הדבר היחיד שמעניין אותם - מה שמשתנה בערך בגיל 10.
"בעולם האמיתי, המבוגרים מדברים על חיי היומיום ועל עניינים שבשגרה, לפעמים אפילו על מוות, ואלה נושאים שמעניינים ילדים בני 5-4. העובדה שלנו קשה לדבר איתם על הדברים האלה לא אומרת שהם לא חווים אותם ושאין להם שאלות מסוימות. ילדים הם תצפיתנים מעולים והסדרה מאוד עוזרת לספר ולהסביר את הדברים כמו שהם - וזה מעולה".
פרקים של סדרות מונפשות לילדים לרוב קצרים מאלה של סדרות למבוגרים, נוכח הקושי בהשגת הקשב של ילדים. הבעיה היא שקשה מאוד לדחוס סיפור שלם - בעיקר אם הוא מהסוג המורכב רגשית, כמו הסיפורים ב"בלואי" - לפרק בן שבע דקות. ואולם בראם, שכתב את הרוב המוחלט של כל פרקי הסדרה בעצמו, כבר די רגיל לאדפטציה הכמעט בלתי אפשרית הזאת.
"העברתי את רוב הקריירה המוקדמת שלי ביצירת סרטים קצרים שאורכם 3-2 דקות, אז 7 דקות הן עבורי כמו סרט באורך מלא", סיפר, "אני אוהב שיש את המגבלה הזאת מכיוון שהיא מכריחה אותך להיפטר מחומרים מיותרים, מה שגורם לך להיות ממושמע למדי בכל הנוגע להעברת הסיפור. אני פשוט אוהב לספר סיפורים".
ד"ר בן דוד־סלע מסכימה עם בראם וסבורה שאורך הפרקים מתאים לילדים ולמבוגרים כאחד. "לא מדובר בצפייה בסרט שלם מול הטלוויזיה", היא אומרת. "גם אם צופים בשניים-שלושה פרקים ברציפות זה לא ארוך ולא מעמיס על הילדים, שמסיימים את הצפייה כשהם אינם מוצפים. היא מאוד מכבדת את הצופים. יש ב'בלואי' משהו מדוד. מבחינת האורך שלה, הסדרה הזו היא כמו נשנוש: היא משאירה טעם של עוד, ובעיניי זה אחד הדברים הכי מוצלחים שבה".
החיים כמשחק
בלואי היא אולי כוכבת הסדרה, אבל היא ממש לא הדמות המופלאה היחידה שבה. הדמות האהובה ביותר על ההורים, לצורך העניין, היא זו של בנדיט - אב המשפחה שמציג נוכחות מלאה בחיי משפחת הילר בכלל ובחייהן של בנותיו בפרט. הוא מאוד אוהב לשחק איתן ולעבוד עליהן, אבל הוא גם מרבה לדבר איתן על רגשותיו, גם אם מדובר ברגשות שליליים. בנדיט הפך עם הזמן, בזכות ולא בחסד, למודל לחיקוי עבור אבות רבים שהבינו בזכותו מה זה בדיוק אומר להיות אבא נוכח וטוב.
"אני חושב שכל אחד יכול להתחבר לבנדיט ולצ'ילי בכך שלמרות כל העליות והמורדות, הם מאוד אוהבים את הבנות שלהם", סיפר בראם באחד הראיונות. "הם פשוט רוצים את הטוב ביותר עבורן ואני חושב שזה מה שגורם לכל כך הרבה הורים ברחבי העולם להגיב כך לסדרה - ובעצם זו גם הסיבה לכך שהיא זכתה להצלחה כה גדולה. היא מצחיקה את הילדים ומזכירה להם את עצמם, בזמן שהיא גורמת להורים להתרגש, מכיוון שלהיות הורה זה דבר מאוד אמוציונלי. הם הרי המראות שלנו. ההורים לא בוכים בגלל האהבה של בנדיט לילדות שלו, אלא בגלל האהבה הגדולה שיש להם לילדים שלהם. הוא פשוט מזכיר להם את זה".
לדבריה של ד"ר בן דוד־סלע, "בנדיט מהווה דוגמה מושלמת למה שנקרא הורות משחקית - תכונה חשובה מאוד בקרב הורים, שמקדמת חוסן נפשי אצל ילדים. הורה שיכול ברמה הנפשית לשחק עם ילדיו, שיש בו יצירתיות, סקרנות, דמיון ופתיחות, יעניק להם דבר מאוד בריא".
פנטזיה הורית
בתקופה של מגיפת הקורונה וההגבלות השונות שהוטלו בעקבותיה, פורסמו מחקרים שהראו כי משחקיות היא אכן דבר חשוב מאוד באופן כללי - וכי משחקיות אבהית חשובה אפילו יותר. "אני חושבת שבנדיט הוא דוגמה לאיך אפשר להיות אבא כזה", אומרת ד"ר בן דוד־סלע. "כשילדים רואים את ההורים שלהם במצב שבו הם משחקים ועושים שטויות, הם מבינים שהחיים גמישים, שהם בעצם מעין משחק שאפשר להשתטות בו ושהכל בסדר.
"זו בעצם פנטזיה של איך הורות נראית כשהיא שוויונית וכששני ההורים נוכחים בבית - ומדובר בדבר בריא וגמיש. בנדיט מבטא את זה בצורה יפהפייה ומעוררת הערכה שמדברת אל הילדים בצורה מכבדת מאוד, שנותנת להם מקום. ההורים שם מציירים תמונה מורכבת, אמיתית ואנושית, אפילו שהם כלבים".
העונה השלישית של הסדרה הגיעה לסיומה בשבוע שעבר, יותר משנתיים וחצי לאחר שהחלה. המעריצים הרבים נאלצו להמתין זמן רב בין ארבעת חלקיה, כששלושת הפרקים האחרונים שוחררו במקבץ משותף, שבוע אחר שבוע. השיא הגיע בפרק הלפני האחרון של העונה, "השלט" שמו, שהיה הארוך ביותר בתולדות הסדרה – 28 דקות, באורך של ארבעה פרקים.
הבאזז עשה את שלו, והפרק המדובר, בו הוריהן של בלואי ובינגו מתכננים למכור את ביתם ולעבור לעיר אחרת על מנת להעניק לבנות עתיד וחיים טובים יותר, הפך לנצפה ביותר בתולדות הסדרה, עם 10.4 מיליון צפיות ברחבי העולם בדיסני+, שהן כ־291 מיליון דקות.
הפרק הבא אחריו (שגם חתם את העונה השלישית), עלה בדיסני+ ללא כל התראה מוקדמת והצליח להצדיק את שמו - "הפתעה". הצופים הנדהמים זכו ל־7 דקות נוספות מהסדרה וגם הפעם, כמו בפרקים קודמים רבים, הצליחה "בלואי" לעורר אינסוף דיונים ברשתות החברתיות, שהתרכזו בעיקר בקפיצה הקצרה אל העתיד שמוצגת בסופו ושעשויות להיות לה השלכות על הסדרה כולה - ואלו לאו דווקא יהיו חיוביות.
המרווח הגדול בין מקבצי הפרקים בעונה הנוכחית עשה את שלו וגרם לקהל לתהות אם אותה הפתעה היתה בעצם פרידה סופית מבני משפחת הילר. ואולם, כשברקע צצים דיווחים על כך שדיסני מעוניינת לרכוש את המותג ולפתח אותו לפארקי שעשועים, לעונות נוספות ואולי אף לסרט באורך מלא, נראה שהחזרה שלה היא רק עניין של זמן.
"אהבתי ללכת בגדול ב'השלט' ואשמח ללכת אפילו על משהו גדול יותר", אמר בראם לפני שידור הפרק בראיון שהעניק לאתר "דדליין". "אנחנו מקבלים בקשות רבות לבגר את הדמויות, כפי שקורה עם ילדים במציאות.
"זה ישנה לחלוטין את התוכנית, אבל יכול להיות משהו מתוק מאוד בדמויות צעירות חדשות, שבלואי ובינגו מטפלות בהן ועושות להן בייביסיטינג. זה בהחלט משהו שעשוי לגרום אושר גדול בקרב מעריצים רבים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו