"היום, כשבן כספית או ינון מגל מראיינים, יש להם אג'נדה ברורה וזה פוגע באמינות": דני רופ חם מזג

מזג האוויר הסגרירי של שוק הטלוויזיה בתקופה הנוכחית גרם לדני רופ לקבל החלטה דרמטית.
אחרי שעבר בין כל הערוצים - הערוץ הראשון, ערוץ 2, ערוץ 10 וערוץ 13, החודש חתם החזאי המיתולוגי לשלוש שנים בערוץ 14 וכעת הוא מלא השתאות - מהחוזה שקיבל, מהחזון שהוצג בפניו, מהאנשים שפגש במקום העבודה החדש, וגם מהתוכניות קדימה.

הפנטזיה שמשכה את רופ ל־14 כרוכה בהקמת ערוץ כלכלי חדש, בהשראת "בלומברג" האמריקני. כשזה יושק, רופ אמור להגיש שם רצועה יומית של שלוש שעות בצהריים, אולם עד אז יגיש בערוץ 14 (החל מהחודש הבא) תוכנית כלכלית מדי ערב ב־23:00.

אבל איך בכלל התגלגל רופ לביצת הטרלול של הטלוויזיה? עד לתחילת המלחמה עבד כחזאי ב־ynet, הגיש ברשת 13 פעם בשבוע את תוכנית הבוקר והנחה בלילות את התוכנית הכלכלית "מאחורי הכסף", שהיתה לדבריו "בנויה על חצי תוכן רגיל וחצי תוכן ממומן. היא הכניסה כסף לרשת והביאה רייטינג יפה, אז רציתי למנף אותה, להתרחב לעוד כמה ימים, כי לא בא לי לעשות תוכנית פעם בשבוע. זה לא קרה, והרגשתי שאני לא מממש את עצמי. בשנה האחרונה ערוץ 14 חיזר והיו גם מגעים עם קשת, אבל כל הזמן אמרתי 'אני רוצה להישאר ברשת'.

"ואז פרצה המלחמה וישבתי בבית. קיבלתי משכורת ולא עבדתי. שבוע, שבועיים, לא נעים. החברים שלי קורעים את התחת. אחרי כמה שבועות הבנתי שאני חייב לתת כתף. התקשרתי לסמנכ"ל התוכניות, שהעביר אותי למנכ"ל החדשות, שהעביר אותי לסמנכ"ל החדשות, שהעביר אותי למנהל התוכניות, וכלום. בסוף קיבלתי רצועה של שלוש שעות בשבת בבוקר, אבל היא ירדה מהר כי קשת הפסיקו לשדר בשבת בבוקר, ולכן גם רשת הורידו את הרצועה שלהם. בקיצור, השתלבתי קצת אבל לא מספיק. הרגשתי מיותר.

"זו היתה הפעם הראשונה בחיי שלא עבדתי חודשיים רצוף. כלום. החיים נעצרו. אין שכר ואין עם מי לדבר. בינתיים המנכ"ל התפטר, סמנכ"ל התוכניות התפטר. אני לא שייך לחברת החדשות, אז עם מי אדבר? כמה אני יכול לחכות? אני צריך להתפרנס.

"בינתיים דברים הלכו והתבשלו, וברגע ש־14 אמרו שהם מקימים ערוץ כלכלי זה היה האייס־ברייקר. ואם כבר אני שם, אז מדי פעם אתן תחזית בחדשות כשיהיה מזג אוויר רלוונטי.

"דבר אחד הבהרתי ל־14 מהיום הראשון: אני לא פוליטי. תמיד שמרתי על ניטרליות. אמרתי להם: אני בא לערוץ שמזוהה עם הימין, אבל אני לא מתעסק בזה. אני לא אעשה חדשות, לא תוכניות בוקר, בטח שלא 'הפטריוטים'. גם לא אעשה תחזית ב'פטריוטים', זה לא יקרה".

"יש לי חופש ביטוי"

הידיעה על המעבר של רופ לערוץ 14 לא עברה בשקט, והמגיש זכה לשלל תגובות, מפרגנות יותר ופחות.

מה אומרים לך ברחוב?

"תלוי באיזה רחוב. אני מקבל המון חום ואהבה, אבל מי שמזוהה עם השמאל אומר לי 'תגיד, אתה מפגר? מה אתה הולך לבית המשוגעים הזה?' יש תגובות לא נעימות.

"שואלים אותי 'עברת בגלל כסף?' או אומרים 'בטח יגידו לך מה להגיד בשידור'. ואני עונה: יש לי חופש ביטוי, אבל היה דבר אחד שנאלצתי להסכים לו כי שילמו עוד 20 אחוז בשכר, ולא יכולתי לסרב. שרה ביקשה שבסופי שבוע גשומים אני אגיד שתהיה שמש. אז במזג האוויר היא מתערבת, אבל זה סעיף מיוחד".

אנשים קונים את זה?

"כן, לגמרי. עד כדי כך חושבים שלשרה יש השפעה, שמאמינים שהיא יכולה להגיד לי מה להגיד במזג האוויר".

"אני בטלוויזיה משנת 1989. אז הייתי ילד ולא הבנתי מה באמת קורה בערוץ הראשון, אבל אני זוכר את השיחות במסדרון: 'יעקב אחימאיר ימני, ששש'. היום כולם יודעים מה הדעות של רביב דרוקר, בן כספית, עמית סגל ושרון גל. הכל בחוץ"

וברצינות, איך אפשר לעשות תוכנית ניטרלית בערוץ 14?

"ברצועה שלנו, שתיקרא 'כלכלי בלילה', עורך התוכנית (ערן בר־טל, גילוי נאות: בעבר העורך הכלכלי של "ישראל היום") הבטיח לי שלא יהיה שום דבר מטעם. אני לא אסכים. אם אצטרך להכניס תוכן שיווקי - אין לי ברירה. אבל תוכן פוליטי כמו 'היום לא נתעסק בהורדת דירוג האשראי כי זה לא מתאים' - זה לא יקרה אצלי. וברגע שזה יקרה, אני לא אהיה שם. לא מוכן לזה בשום אופן.

"תראה, רק הזמן יגיד, אבל בכל ההתנהלות שלי מול הערוץ מעולם לא שאלו מה דעתי הפוליטית. לא אסכים שמישהו יגיד לי 'תשמע, נכון שהתקציב לא יעבור כי ביבי מונע אותו, אבל אנחנו לא יכולים להגיד את זה'. אם זה יקרה, אוי ואבוי".

תצליח להשתלב בערוץ שרוחו של ביבי מרחפת מעליו בכל רגע נתון?

"אני לא חושב שאתעסק בזה".

נאיבי לחשוב שזה לא ישפיע עליך.

"יכול להיות שאתה צודק ואני אצטרך להתמודד. כשזה יקרה - נראה מה יהיה. כמה אני אהיה חזק מולם? אני מקווה שכן. חוץ מזה, בראייתי, איך שלא מסתכלים על זה, אין עוד הרבה שנים לביבי. בוא, זה לא משנה".

כבר 15 שנה אני שומע את המשפט הזה.

"תשמע, אני חושב שגם ביבי יודע את זה. כמה כבר נשאר לו? עוד שנה, נגיד שנתיים? אני חושב שערוץ 14 הכי פרח דווקא כשביבי לא היה בשלטון, הפריצה של 14 היתה בתקופת בנט ולפיד. כשביבי לא יהיה בשלטון, וזה יקרה - זה יכול להיות מישהו אחר מהליכוד וזה יכול להיות גנץ - מה יקרה לערוץ?

"ביבי ייסע לתת הרצאות בארה"ב, ינהל את המשפט שלו או אני לא יודע מה הוא יעשה, וינון מגל ימשיך לשבת בכיסא ולומר 'רק ביבי'? אבל ביבי לא ראש ממשלה, מה תגיד עכשיו?

"כשאתה הולך למקום שמזוהה עם ה'עמך' - אתה צריך כל הזמן להתגונן. למה אני צריך להתגונן? הגיע הזמן לקבל את האחר, לקבל את 14 ולקבל את עיתון 'הארץ'. לקבל דעות שלא מסכימים עליהן. מה רע בלתת לצד השני להביע דעה?

"ערוץ 14 הכי פרח דווקא כשביבי לא היה בשלטון, הפריצה שלו היתה בתקופת בנט ולפיד. כשביבי לא יהיה בשלטון, וזה יקרה - מה יקרה לערוץ? ינון מגל ימשיך לשבת בכיסא ולומר 'רק ביבי'? אבל ביבי לא ראש ממשלה, מה תגיד עכשיו?"

"שמתי אצלי באינסטגרם את המערכון ש'זהו זה!' עשו עלי בשבוע שעבר. אני בעד הומור עצמי. 'זהו זה' צחקו על הכסף, צחקו על הערוץ, אבל התגובות לפוסט היו איומות. 'זקנים טרחנים. מגעילים. שימותו'. מה הקטע? הרי יורדים גם על הצד השני.

"התקשרתי לקושניר (שגילם אותו במערכון) והעלינו זיכרונות. הזכרתי לו שכבר לפני 30 שנה הוא חיקה אותי ב'זהו זה!' המיתולוגית, כשהם עשו תוכנית שלמה שהתעסקה במי החזאי של המדינה - אני או אורי בץ. הוא לא זכר את זה בכלל. גם אם היו עושים לי חיקוי ב'ארץ נהדרת' והוא לא היה מוצלח - לא הייתי כועס. זה הומור, זו סאטירה".

"שלום דני, זה ביבי"

ואם כבר סאטירה, פוליטיקה, מזג אוויר סגרירי והקרב על החזאי של המדינה, אז לדני רופ יש סיפור לספר על בנימין נתניהו.

"יום אחד, לפני 16 שנה בערך, אני מקבל טלפון. 'שלום, מדברת מלי מהלשכה של ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו. תשמע, בעוד חמישה ימים יש בר־מצווה לאבנר וזה יקרה במסעדת 'דקס' בטבריה. יש לנו מידע שעומד להיות גשום, מגיעים מכל העולם ואנחנו לא יודעים מה לעשות'.

"הייתי בחופשה בצפון. אמרתי 'אני אבדוק'. ובאמת, נכנסתי למחשב וראיתי במפות פוטנציאל למזג אוויר חם יחד עם סופות רעמים. עבר יום, ושוב טלפון ממלי. 'מצטערת שאני מפריעה לך בחופשה, אבל ביררנו גם עם חיל האוויר'. אמרתי לה: 'תראי, זה לא נראה טוב, אבל זה בעוד ארבעה ימים - אי אפשר לדעת בוודאות, הסיכוי קיים'. 'אבל מה נעשה? זה במקום פתוח, עובדים על זה כבר חודשים, ושרה נורא אוהבת את הכנרת', היא אמרה.

"למחרת הטלפון מצלצל, מספר חסוי. 'שלום דני, זה ביבי. אני חייב לדעת מה לעשות עם הבר־מצווה של אבנר'. שתבין, הקשר בינינו עד לאותו הרגע היה רק דרך אבנר - כמה חודשים קודם הוא טס לאנגליה באותה טיסה איתי ועם הבן שלי שחר, ושניהם בערך באותו גיל, אז הם התחברו ונשארו קצת בקשר.

"נתניהו אמר לי בשיחה 'אם תגיד שהולך להיות גשם, נעביר את כל הבר־מצווה למקום אחר, לא ניקח סיכון. אבל זה הכל עליך'. מה עלי? זה עוד יומיים, זה כרוך בשינוי פסיכי. אמרתי לו, 'כרגע יש סיכוי לסופות רעמים, אני אתייעץ ואעדכן'.

"אחרי זה התקשרה עוד פעם המלי הזאת, ואישרתי לה שכנראה יהיה גשום אבל אני לא לוקח אחריות. והם באמת העבירו את הבר־מצווה לסיטי טאוור ברמת גן. זה דלף לתקשורת והייתי בסטרס שהכל בגללי. הוזמנתי לאירוע. גם בגלל השירות המטאורולוגי שנתתי, וגם בשל הקשר בין שחר לאבנר. כל האולם היה וידאו־וול של הכנרת, וכל האורחים אחד־אחד באו להגיד לי תודה שבזכותי הם לא היו צריכים לנסוע לטבריה.

"ואיפה הם הושיבו אותי, החכמים? באותו שולחן עם בעלת הבית של ה'דקס', שחיכתה שנה לבר־מצווה הזאת. הקללות שאני קיבלתי ממנה - הייתי צריך לעבור שולחן. בסוף נכנס לשם מנחם הורוביץ שהציל אותי ואמר: 'וואו, איזה גשם יורד עכשיו בטבריה'. ואני אמרתי לעצמי, 'אלוהים, תודה'. תראה איך מזג אוויר משפיע על החלטות, אפילו של מנהיגים".

"בושה שיש ימני בערוץ"

בגיל 59 דני רופ הוא עדיין סוג של אניגמה. הוא אוהד בית"ר ירושלים, אבל "לא רוצה להיות מזוהה עם הגזענות ובעד שיהיו שם שחקנים ערבים", ומסרב לחשוף דעה פוליטית, אף שבעברו היה מהראשונים שהתבטאו על הצורך של התקשורת הממוסדת לחתוך ימינה. בקיצור, יש לו דעות מאוד מנומקות על כל נושא שתרצו, אבל גם רצון להתחבב על כולם ולא לעצבן. והקונפליקט הזה לא מתחבר עם כל מה שמשודר כיום בטלוויזיה.

"אני בטלוויזיה משנת 1989. אז הייתי ילד ולא הבנתי מה באמת קורה בערוץ הראשון, שהיה היחיד במדינה באותן שנים, אבל אני זוכר את השיחות במסדרון: 'יעקב אחימאיר ימני, ששש, אל תספרו לאף אחד'. זאת היתה בושה שיש מישהו ימני בערוץ. היום כולם יודעים מה הדעות הפוליטיות של רביב דרוקר, בן כספית, עמית סגל ושרון גל. הכל בחוץ.

"אתה יודע למה אני אוהב את יעקב אילון? כי אני מכיר אותו 25 שנה ולא יודע מה הוא בוחר. כשהוא יראיין ימני הוא יהיה שמאלני, ולהפך. היום, כשבן כספית או ינון מגל מראיינים, יש להם אג'נדה מאוד ברורה וזה פוגע באמינות. אלה הדעות שלהם וזה בסדר, אבל אני נגד זה. מצד שני, עובדה שהרייטינג ב־14 כל הזמן עולה.

"בכל הערוצים שבהם עבדתי במהלך השנים תמיד הכתבים, המגישים, העורכים והמנהלים היו עם נטייה מאוד ברורה שמאלה. הדעות האישיות של המגישים והעורכים השפיעו על התוכן. בשנים האחרונות קרה משהו. הבינו שהעם חצי־חצי ושצריך לתת מקום לדעה אחרת גם בטלוויזיות השמאלניות והצפוניות. אז הביאו את אבישי בן חיים, עמית סגל, ועוד ועוד. ערוץ 14 הוקם בגלל זה - 'אתם לא נותנים לנו מקום? אנחנו נפתח ערוץ שיבעט ימינה'".

ועכשיו 14 מייצר אותה הבעיה, רק הפוכה. תמונת מראה לקיצון השני.

"הוא מנסה לאזן. אני נגד הקיצוניות הזאת ונגד הקיצוניות הזאת. אני מכבד את מה שינון ושרון עושים, זה בסדר גמור. זאת אומרת, זה לגיטימי. אני לא חייב להיות כמוהם.

"14 לא מטומטמים. לא סתם לקחו אותי. אני לא מזוהה, אני פחות רוצה להגיד במי אני בוחר. והאמת היא שלאורך השנים בחרתי כל מיני, אבל אני לא רוצה להכניס פוליטיקה לשיח. אני בא כא־פוליטי.

"לפעמים אני נורא מקנא באייל ברקוביץ'. ביכולת להגיד מה שבא לך. אבל זה הטיקט שלו ושל אופירה. אני צריך יותר להיזהר, ולכן אשתדל לא להכניס את הדעות האישיות שלי יותר מדי פנימה.
"בדברים שמפריעים לי כן אומר וכן אגיד. אם זה משהו שקשור לחברה, לאלימות, לבריאות - כן. אבל 'ארץ ישראל השלמה כן או לא?' - למה להיכנס לזה? אני לא צריך להיכנס לפינות שאחר כך יסבכו אותי".

הנרטיב השולט כרגע בשידורי 14 הוא לא לעסקת חטופים בכל מחיר. אתה מסכים?

"בגלל שאני פועל בעיקר מהרגש ופחות מהשכל, אני חושב שלמדינת ישראל יש אחריות ראשונה במעלה להחזיר אזרחים שנחטפו מביתם אחרי שהמדינה, ההנהגה והצבא הזניחו ופשעו. הכי חשוב להחזיר את החטופים הביתה בכל מחיר ולפני הכל. אלה הערכים שעליהם גדלנו - חיי אדם מעל הכל. פישלנו וצריך לתקן.

"מצד שני, אני מבין שיש כאלה שפועלים רק עם השכל, ושיש אנשים שחושבים אחרת ממני בערוץ. מותר להם להביע את דעתם, אבל לדעתי אסור לנו להפקיר אנשים בשטח. ישראל צריכה לעשות הכל כדי להחזיר אותם".

"הפכו זבוב לפיל ענק"

ועדיין, למרות הניסיון להיות הטפלון הכי חלק בטלוויזיה, רופ מסתבך מדי פעם. הוא מזכיר איך איחר כי נתקע בפקק וכתוצאה מכך לא שודרה פעם אחת בחדשות תחזית מזג אוויר, אחרים יזכירו לו את הבדיחה מתחת לחגורה בתוכנית הבוקר לצד רותם ישראל לפני שנתיים וחצי ("להראות לך איפה יש לי קעקוע?" שאל, ורמז שיוריד את מכנסיו בשידור).

"30 ומשהו שנה של שידורים ישירים ועשיתי טעות אחת - נגעתי בחגורה", הוא אומר, "עשו ממני מטריד מינית סדרתי. מי שישבה באולפן לצידי הוטרדה פעם, ולכן קעקעה את עצמה. לא ידענו את זה מהתחקיר, אבל פתאום הקלפים הסתדרו והפמיניסטיות אמרו. אני מכיר את התחושה כשמאשימים אותך על משהו שלא עשית. הבדיחה לא היתה מוצלחת, אין ספק. התנצלתי לא סתם, כי באמת היתה בדיחה לא מוצלחת. אבל מזה ועד להטריד מינית?

"זה לא האופי שלי. אף פעם לא האשימו אותי בשום דבר שעל הספקטרום הזה. ההפך, תמיד כיבדתי. פעם מאפרת אמרה לי 'או שאתה ממש לא אוהב אותי או שאתה הומו, כי כולם מתחילים איתי חוץ ממך'. תמיד רציתי להיות בסדר עם כולם. ראיתי מולי מספיק דברים שקרו עוד מימי ערוץ 1. ראיתי גברים עושים דברים נוראים לנשים באופן קבוע, אני יודע מה זה. אבל פה הפכו זבוב לפיל ענק.

"ערוץ 13 ניהלו מצוין את המשברון הזה. חימם לי את הלב שלא עשו עלי עליהום. ניסחנו התנצלות בשיתוף עם ארגוני נשים, הוציאו אותי החוצה ליומיים כדי להראות שלוקחים את זה ברצינות, והחזירו אותי מייד".

עזוב את הטענה להטרדה. לדעתי האירוע בעיקר צבע אותך כדינוזאור, בומר שלא הבין שכבר לא משתמשים בבדיחה הזאת.

"זה קורה. הרבה פעמים אני עושה 'בדיחות אבא' לא רלוונטיות. אני גם צוחק על עצמי. מה לעשות, אני כבר לא בן 20. אני שטותניק שצריך לשלוט בעצמו. ברגע שאתה חשוף - צריך להיזהר, לחשוב פעמיים על מה שאתה אומר ולהבין שאתה איש ציבור.

"למרות כל השנים שלי בתקשורת, כשאני יוצא לרחוב אין לי מניירות. אני בן אדם רגיל לחלוטין, הכי נורמלי בעולם. אז לפעמים אני שוכח וכותב שטויות בקבוצות ווטסאפ, ואחרים נוזפים בי ואומרים 'אתה לא יכול לכתוב את השטויות האלה, אתה דני רופ, אתה האיש מהטלוויזיה'".

"בעיה שורשית של שנים"

כמי שעבד הרבה שנים ברשת 13, רופ מציע תשובה מעמיקה לשאלה למה כמעט כל מה שהערוץ מנסה לעשות נכשל.

"לדעתי, זו בעיה של ירושה. כמו סולמות ונחשים, בכל פעם שהם מתחילים לטפס, הם נופלים שוב", הוא מסביר. "באה הנהלה חדשה, מנסה לעשות שינוי, לא מצליחה ומתחלפים. המנכ"ל הזה, כמה הוא החזיק - שנה? שנה וחצי? בכל פעם אתה תולה תקווה שדברים ישתנו, ולצערי הם לא משתנים. והירושה עוברת מהנהלה להנהלה ולא מצליחה להתרומם.

"רשת לא ניסו להשאיר אף אחד. גם אם היו רוצים להשאיר אותי - מי ישאיר? אין עם מי לדבר. תמר איש שלום עזבה, ניב גלבוע, אמנון לוי, אברי גלעד, צביקה הדר. גיא לרר פנומן טלוויזיה ואני מקווה שישכילו לשמור אותו, הוא אחד הנכסים האחרונים שם"

"זאת בעיה שורשית של שנים. לכן אני גם לא לוקח אישית את העזיבה. הם לא ניסו להשאיר אף אחד. גם אם היו רוצים להשאיר אותי - מי ישאיר? אין עם מי לדבר. וזה לא שיש מבחר תוכניות, כמעט הכל חדשות, כל הזמן.

"תמר איש שלום עזבה, ניב גלבוע, אמנון לוי, אברי גלעד, צביקה הדר. רותם ישראל עוד מעט מסיימת חוזה. לא יודע מה יהיה אחרי זה. גיא לרר פנומן טלוויזיה - אני מקווה שישכילו לשמור אותו ושהוא לא יברח, כי הוא אחד הנכסים האחרונים שנשארו שם.

"היה לי קשה מאוד לעשות צעד של... אני לא רוצה להגיד לעזוב ספינה טובעת, כי אני מקווה שהיא לא תטבע. זה חשוב גם לאנשים שעובדים שם וגם לתעשייה עצמה, שרשת תשרוד. נורא רציתי להישאר, אבל לא ראיתי איך".

אני מניח שבזכות המעבר המפתיע לערוץ 14 סוף־סוף הפסיקו לדבר איתך על סצנת השלישייה הפרובוקטיבית שעשית בסדרה 'קורדרוי'.

"איזה ניגוד זה, אה? בהתחלה דחיתי ודחיתי, ראיתי עירום, אמרתי לבמאית הדס בן ארויה 'זה לא יקרה'. אבל יש לה כוח שכנוע מטורף, והיא אמרה לי 'צא מאזור הנוחות שלך, אני לא רוצה להחפיץ אותך אלא שתצא הכי טוב בעולם'. היא רצתה לתפקיד אותי או את קושמרו או את ליאור רז.

"זה אומר לשחק את עצמך, למרות שזה לא אתה. הייתי עדיין נשוי. ופתאום שלישייה, תל אביב, סמים - זה לא אני, זה לא דני רופ. בסוף אמרתי לה שאני מוכן לשקול, ואז מיתנתי כל מיני דברים, הורדתי את הסמים וגם סצנה קשה בשירותים. ניסיתי להוריד את העירום, אבל הדס הסבירה שזה לא יקרה.

"חצי שנה הם חיכו שאגיד כן וזה נורא החמיא לי. הסכמתי כי חשבתי שאשתי לא תסכים, אבל הדס המנוולת שכנעה גם אותה. כמו עם ערוץ 14, התלבטות נוראית אבל ברגע שאמרתי כן אין יותר הסתכלות אחורה.

"הגעתי לקריאה ראשונה, יושבות לידי דר זוזובסקי וניבר מדר, ואנחנו עושים חזרות ונגיעות, וזה מאוד־מאוד מורכב וקשה. לא כיף כמו מה שגבר טיפוסי חושב".

אז איך היתה החוויה?

"מביך ברמות קשות. היתה על הסט מתאמת אינטימיות, שהתפקיד שלה לכוון איך לגעת ומה אסור ומה מותר. הביאו לי כיסוי בצבע עור ושמו משהו על האיברים שלה, אבל זה עדיין עירום מלא ופתאום בן אדם זר יושב עליך. הרגשתי כאילו עוד רגע יגאל שילון יוצא וצוחק עלי.

"גם מבחינה טלוויזיונית זו היתה חוויה אחרת. אני חי בעולם של חדשות ותקציבים נמוכים, ופתאום סאונדמן הוא סאונדמן, הצלם הוא אלוהים, וגם נערת המים היא אלוהים, ונערת התסריט אלוהים. לכל אחד יש נוכחות, הטייקים מושקעים, התאורה חשובה מאוד וגם המימיקות והמשחק. אין לי מושג איך זכרתי את כל הטקסטים בעל פה. לא נרגעתי איזה שנה מהחוויה הזאת.

"הרגיש לי שלא אני הייתי שם. הייתי חוזר מיום צילום של 18 שעות ישר לשגרה. תחשוב, צילמנו בלילה את הסצנה ששלושתנו נוסעים במכונית של אריק ברמן, עם כל הטררם והנצנצים, סיימנו בשעה 5:30 ומשם נסעתי ישר להגיש תוכנית בוקר. ב־6:15 כבר הייתי בשידור.

"הסצנה ב'קורדרוי' היתה מביכה ברמות קשות. היתה על הסט מתאמת אינטימיות, הביאו לי כיסוי בצבע עור ושמו משהו על האיברים שלה, אבל זה עדיין עירום מלא ופתאום בן אדם זר יושב עליך. הרגשתי כאילו עוד רגע יגאל שילון יוצא וצוחק עלי"

"ופתאום הסדרה נסעה לפסטיבל קאן ונבחרה לאחת מעשר הסדרות הטובות בעולם. אתה מכיר את המשפט 'נקלע לסיטואציה'? אז הסתובבתי בקאן ואמרתי לעצמי 'מה אתה שייך לפאקינג שיט הזה?'. המפיק הצרפתי שהושיב אותי על כיסא באולם לומייר ואמר לי 'בראד פיט יישב על הכיסא שלך בעוד חודש'. ושטיחים אדומים. מרוב התלהבות קניתי בגדים בסכום שאני מתחרט עליו, 10,000 שקל לחליפה בשביל לילה אחד.

"אחרי שנים שאתה עושה טלוויזיה שהולכת ונהיית רדודה יותר ויותר - אין משמעות לצלם, אין משמעות לטייק, המאפרת עושה לך שתי נגיעות ויאללה - פתאום פסטיבל קאן? מי זוכה להיות בפסטיבל קאן? מה לי ולזה? איך הגעתי לשם בכלל?"

ומה היו התגובות של הישראלי הממוצע?

"המון מחמאות. איך עשית את זה, זה נראה אמין, שיחקת טוב. אתה יודע, זה קצת עצוב, כי גם ניבר לא שחקנית, וגם אריק, ואני רואה איך הבת הגדולה שלי (מאי רופ), שהיא שחקנית שלמדה ביורם לוינשטיין, לפעמים לא מקבלת תפקידים בזמן שלוקחים אנשים שבחיים לא שיחקו. היה לה קשה עם התפקיד שלי ב'קורדרוי'. היה בינינו כסאח. אמנם היא שחקנית, ועשתה אודישן לתפקיד של דר, והבמאית הזאת חולה עליה, אבל עדיין קשה לראות את אבא ככה. אני מאמין שזה הביך אותה והבאתי את זה בחשבון, ידעתי שזה קצת אבא עושה בושות.

"לא מזמן טסתי באל על ויש את הסדרה הזו לבחירה במסכים האישיים במטוס. אני יושב בטיסה ומבחין ששתי שורות לפניי רואים את הפרק עם כל הקטעים האינטימיים. התחבאתי בכיסא. איזה פדיחות".

במקביל לקריירה הטלוויזיונית, לפני שלוש שנים נכנס רופ גם לעסקי הפאדל - ספורט זוגות שמשלב אלמנטים של טניס וסקווש. "יש משהו ממכר במשחק הזה", הוא מחייך. "אני משחק הרבה, עשיתי קורס מאמנים בחו"ל ואני גם יוזם, בונה ומנהל מתחמי פאדל ברחבי הארץ".

"לא ישנתי בלילות"

בלי שום קשר לתפקיד הגרוש ב"קורדרוי", ואולי קצת כמו נבואה שהגשימה את עצמה, בספטמבר האחרון פורסם כי רופ נמצא בהליכי גירושים מאשתו השנייה, רותם. זמן קצר לאחר מכן פורסם כי הוא כבר בזוגיות חדשה, עם הזמרת והיוצרת רותם לביב, הצעירה ממנו בכמעט 30 שנה.

"אני בתוך משהו חדש וכיפי, אבל קודם כל צריך לסגור את פרק א'", הוא אומר. "גירושים זה אף פעם לא דבר נעים. מעורבים כאן גם הילדים, וצריך לסגור את הכל בצורה מכובדת.

"היה לי מאוד קשה עם הגירושים כי אני בן אדם מאוד זוגי. אתה מרגיש סוג של כישלון כשזה קורה לך פעם שנייה. היתה לנו זוגיות מצוינת שהתרסקה. 18 שנה היינו ביחד. ניסינו להציל אותה כמעט בכל דרך, אבל זה לא צלח.

"זה קשה, אבל בסוף אתה אומר 'אני רוצה לבחור בטוב שלי'. די, ניסינו שבע-שמונה שנים ולא הצלחנו. הלכנו לטיפול זוגי, ניסינו כל מה שאפשר. אתה מסתכל קדימה על החיים שלך ואומר 'ככה אתה רוצה להמשיך לחיות? טוב לך?' - וקשה להגיע למסקנה שלא, כי אתה רגיל לאותם הרגלים, לאותן שטויות, להתעצבן על אותם דברים.

"הייתי במשבר גדול. זה הרגלים של 18 שנה. לא ישנתי בלילות, היה כואב, עצוב ומדכא. פסיכולוגים אומרים שאחרי מוות - גירושים זה המשבר הכי קשה כי זה אובדן. בין שזה בטוב, בין שזה ברע, זה אובדן. ויש ילד באמצע, איתי בן ה־14 המקסים, שנמצא איתי לפחות 50 אחוז מהזמן. הילדים הגדולים שלי כבר גדולים - בני 31, 28.

"התחתנתי בגיל 26. אני לא זוכר איך הצעתי נישואים וכבר לא זוכר למה התחברתי עם אשתי הראשונה, שכנראה אהבתי אז אבל אני לא יודע מה הקשר בינינו, מזרח ומערב. ואיך נולדו הילדים? החלטנו שהם יבואו? דיברנו על זה? אני לא זוכר. בגיל 27 כבר הייתי אבא לילדה.

"כשנולד לי הילד לפני 14 שנה מאשתי השנייה, זו היתה אבהות אחרת. הוא גדל בסביבה אחרת. אני גם רואה איך הוא מקבל את הגירושים. היום לחצי מהכיתה שלו יש הורים גרושים. זה נהיה מיינסטרים".

"היה לי קשה עם הגירושים כי אני בן אדם מאוד זוגי. היתה לנו זוגיות מצוינת שהתרסקה. 18 שנה היינו ביחד. ניסינו להציל אותה כמעט בכל דרך, אבל זה לא צלח. אתה מסתכל קדימה על החיים שלך ואומר 'ככה אתה רוצה להמשיך? טוב לך?'"

איתי הוא גם הסיבה היחידה שבגללה רופ עוצר פעם אחת את הראיון. זה קורה כשהבן מתקשר ורוצה לדעת אם ללכת לאימון טניס או שהגשם יבטל לו את התוכניות.

"תסתכל במכ"ם", משיב האב, ואולי התשובה שלו אומרת משהו על מעמדו המעורער של החזאי של המדינה לנוכח התחרות מול אפליקציות מזג אוויר שזמינות לכל אחד בטלפון.

"הטלוויזיה של היום עברה המון שינויים. הכל בווטסאפ, בטלגרם או באתרי האינטרנט", הוא אומר. "איזה ערך מוסף אתה כבר מקבל במהדורת הערב? כלום. גם התחזית איבדה את כוחה, אבל מצד שני זה בלוף שהכל נמצא בטלפון. האפליקציה בטלפון מבוססת על שרת ענק שנמצא בוויסקונסין ונותן תחזית ל־300 אלף ערים בעולם על סמך מודל אמריקני עם טווח טעות. הוא לא יודע מה ההבדל בין ראשון לציון לתל אביב.

"אני מוציא כל כך הרבה אנרגיה כדי להסביר לאנשים סביבי שזה בולשיט. בעוד שעה יש 70 אחוז סיכוי לגשם. מה זה אומר? ללכת עם 70 אחוז מטרייה? מוכרים לך פייק ניוז. החזאי בטלוויזיה הוא עדיין הכי אמין. רק השירות המטאורולוגי המקומי יודע להגיד מה באמת יהיה, וגם אז - זה לא מדע מדויק".

nirw@israelhayom.co.il