בכל שנות קיומו, האירוויזיון הוכיח שוב ושוב כי לצד מופעי הזוהר והביזאר, הוא משמש גם זירה בינלאומית להתנגחויות דיפלומטיות, להדהוד של סכסוכים אתניים, לעקיצת יריבים לאומיים ולערעור פומבי על סמכותן של ממשלות.
"תנו למוזיקה לדבר", זה המוטו שלו, אבל ניטרליות פוליטית היא כנראה התכונה האחרונה שאפשר לייחס לתחרות הזמר הזאת, בוודאי בשנים האחרונות - אחרי שאיגוד השידור האירופי, ה־EBU, הרחיק משורותיו את רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה. ב־2022 הקהל עצמו סידר לאוקראינה ניצחון קל, ולא מפני שהשיר ששלחה היה להיט יוצא דופן, אלא כתמיכה בה עקב המלחמה שנכפתה עליה. ואשתקד, באירוויזיון שנערך בליברפול, הבמה התמלאה בדגלי צהוב־כחול, כמחוות סולידריות עם האוקראינים במאבקם בפלישה הרוסית. והכל נראה לגיטימי למדי.
"עם ישראל חי": עדן גולן רגע אחרי ההכרזה על זכייתה ב"הכוכב הבא" // צילום: משה בן שמחון, באדיבות קשת 12
אז איך מתמודד האירוויזיון עם הדיסוננס המוזר הזה? מצד אחד מוצהר שהתחרות אינה פוליטית, כולל הוראה חד־משמעית למתמודדים "לא לעשות פוליטיזציה", ומצד אחר נראה שהיא הכי פוליטית בעולם. כל כך פוליטית, עד שתוצאותיה כמעט ידועות מראש. מחקרים שניתחו את היסטוריית ההצבעות על פני כמעט שבעה עשורים, מצאו דפוסים חזקים וחוזרים של חילופי נקודות הדדיים בין מדינות שמצביעות זו לזו בתדירות גבוהה. לרוב מדובר במדינות שכנות, עם קשרים לשוניים, אתניים, תרבותיים, היסטוריים וגיאוגרפיים. למשל, יוון וקפריסין, צרפת וגרמניה, בריטניה ואירלנד, שבדיה ופינלנד, ואחרות. למען האמת, עד 2016 אפילו רוסיה ואוקראינה הקפידו להעניק ניקוד גבוה זו לזו.
היום רוסיה נחשבת למפלצת הגדולה, לפחות מבחינת חובבי אירוויזיון ברחבי העולם. המלחמה, היחס ללהט"בים או לתקשורת חופשית - לא חסרות סיבות. ישראל, לצערנו, לא נמצאת במצב הרבה יותר טוב. אפשר להאשים את ההסברה ואת האנטישמיות, אך מכיוון שפוליטיקה היא שורש העניין, בשלושת החודשים הקרובים עד לאירוויזיון צפוי שכולם ינסו לרכוב על ישראל - יפגינו, יחרימו, ישחירו וילכלכו כדי להשיג תשומת לב בינלאומית. עם סמל של מטרה על גבה, הפעם המשימה של נציגת ישראל, עדן גולן, תהיה מורכבת יותר מאשר בכל שנה אחרת.
אגב, לגולן יש קשר היסטורי לרוסיה: היא השתתפה שם ב"דה וויס". ב־2015 ניסתה לייצג את רוסיה באירוויזיון הילדים, ואף השתתפה בתחרות הקדם. יהיה מעניין לראות איך יקבל הקהל האירופי את הקשר האישי שלה לרוסיה, ואם זה ישפיע לרעה על סיכוייה בתחרות.
ניצחונה של לוריין אשתקד שלח את המהדורה ה־68 של תחרות הזמר האירופית (11-7 במאי) לעיר השלישית בגודלה בשבדיה, מאלמו. עיר הנמל שעל גדות הים הבלטי ידועה בריכוז גדול של מהגרים. יותר מ־25 אחוזים מתושביה מוסלמים, ורבים מהם פרו־פלשתינים. בפעם הקודמת שמאלמו אירחה את האירוויזיון, בשנת 2013, ייצגה את ישראל מורן מזור, שהודחה בחצי הגמר. גם אז היה המצב רגיש. התזמון: בקושי חצי שנה אחרי מבצע עמוד ענן.
אלון אמיר, ששימש אז דובר המשלחת הישראלית, נזכר: "המצב היה מאוד מתוח. נסענו למאלמו מלווים בשישה אנשי שב"כ, ועוד 30 שוטרים מקומיים עטפו אותנו בכל מקום. לא יכולנו לצאת לבד מהמלון. השנה לא מופרך להניח שלא ירשו להם לצאת בכלל מהמלון, למעט לחזרות ולאירועים רשמיים. האבטחה תהיה כבדה מאוד - כמו שהיתה לנו ב־2012 בבאקו, אזרבייג'ן. אז זה באמת היה יוצא דופן מבחינת ההגבלות על המשלחת, מה מותר לעשות, לאן לצאת וכדומה. לא היה דבר כזה לפני ולא אחרי. היה פחד ממשי מטרוריסטים איראנים שיבצעו פיגועים במהלך התחרות".
המאבטחים הקפידו להבריח את להקת איזבו דרך יציאות צדדיות, ואסרו על חברי הלהקה ועל המשלחת ללכת ולחזור מאותם מקומות. בדיעבד, התברר כי האיומים היו אמיתיים, והאזרים תפסו קרוב ל־40 מחבלים איראנים והצליחו לסכל סדרת פיגועים מתוכננת.
גם בפעם הקודמת שמאלמו אירחה את האירוויזיון, ב־2013, המצב היה רגיש, כחצי שנה אחרי "עמוד ענן". אלון אמיר, דובר המשלחת: "ליוו אותנו שישה אנשי שב"כ, ועוד 30 שוטרים. לא יכולנו לצאת מהמלון. גם השנה לא ירשו להם לצאת"
לקראת הנסיעה השנה מגבשים בימים אלה אנשי המשלחת הישראלית תוכנית פעולה. השב"כ מצוי בקשר צמוד עם תאגיד השידור כאן בנוגע לכלל סידורי האבטחה, וברור כי הפעם המשימה מסובכת מתמיד. אם בשנה שעברה עמדו מחוץ לאולם בליברפול שלושה מפגינים שנופפו בדגלי פלשתין, ואת הפמליה של נועה קירל אבטחו ארבעה שב"כניקים ושני בריטים חסונים שסיפקה המשטרה המקומית, הפעם צפויים עשרות מאבטחים צמודים. היקף האבטחה ייקבע בהתאם לגודל המשלחת ולמספר האנשים במעטפת של האמן המבצע. מאפרת, מלבישה, מעצב שיער, רקדנים ו/או זמרי ליווי שיצטרפו למשלחת, רק יגדילו את הצורך באנשי שב"כ ובמאבטחים נוספים.
כבר הוחלט כי המשלחת לא תשתתף במסיבות ובאירועים המגוונים שיתקיימו בעיר. נוסף על כך, ישראל גם לא תצעד הפעם על השטיח האדום (שהוא בעצם שטיח טורקיז), אולם לא מטעמי אבטחה אלא מכיוון שאירוע הגאלה החגיגי של פתיחת התחרות מתוכנן להיערך ביום השואה.
אבי זייקנר, עורך אתר האירוויזיון "EuroMix" שמתכוון כמדי שנה לטוס לסקר את התחרות, מספר על "לא מעט ישראלים שרוצים לנסוע השנה למאלמו. בשל החשש הביטחוני, מרביתם לא מתכננים לשהות בעיר, אלא להתאכסן בקופנהגן ולהגיע לעיר נקודתית לאירועים המרכזיים. זה עניין של חצי שעה נסיעה ברכבת. השנה צפויות הרבה הפגנות המוניות נגד ישראל. מלבד סכנות ביטחוניות, החשש הגדול ביותר הוא משריקות בוז לאחר המופע הישראלי או במהלכו. ממש לא יפתיע אותי אם יהיו קריאות בוז כשיזכירו את ישראל או כשעדן גולן תעלה על הבמה. זה יכול להיות רגע מאוד לא נעים. זה קרה בעבר עם רוסיה, וזאת בהחלט אפשרות".
ומה לגבי דגלי פלשתין? לכאורה לא אמורים להיות כאלה. ה־EBU אוסרת הנפת דגלים מסוימים, ודגל פלשתין מצוי באותה רשימה שחורה. ממש כמו דגל דאעש, דגל נגורנו־קרבאך (בגלל סכסוך בין אזרבייג'ן לארמניה) או דגל קוסובו, המסוכסכת עם סרביה. מי שנתפס מניף דגל מעורר מחלוקת - נזרק מייד מהאולם. עם זאת, חוקים הם לא ערובה לכלום. כזכור, במהלך התחרות בתל אביב ב־2019 חברי הלהקה האיסלנדית, אטארי, הציגו למצלמה בשידור חי את דגל פלשתין - ונקנסו על כך.
"האבטחה בכניסה לאולם כן בודקת מה אתה נושא איתך. למשל, אוסרים להכניס תיקים גדולים. מצד שני, מי שבאמת רוצה להחביא דגל יכול למצוא דרך להבריח אותו פנימה", מספר זייקנר. "אם מישהו מרים דגל שכזה באולם, תוך כדי שידור חי, אפשר לשנות זוויות צילום ולמצוא דרכים להסתיר. אבל אם מפגין מחליט לעלות על הבמה, וזה כבר קרה בעבר, אז המצב בעייתי יותר. ועדיין, יש איך לטפל בזה ולהסיט את המצלמה עד שמורידים את הבן אדם מהבמה".
בינתיים, כדי לא להלהיט את האווירה עוד יותר, ביקשו במשרד החוץ לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך, ואף הורו לשגריר ישראל בשבדיה שלא להתראיין כעת בהקשר לתחרות. "העיסוק בזה רק מגביר את ההתלהמות סביב האירוע", טענו.
אבי זייקנר, עורך אתר האירוויזיון "EuroMix": "מלבד סכנות ביטחוניות, ממש לא יפתיע אותי אם ישמעו 'בוז' כשיזכירו את ישראל או כשעדן גולן תעלה על הבמה. זה יכול להיות רגע מאוד לא נעים. זה קרה בעבר עם רוסיה, וזאת בהחלט אפשרות"
העיקר שיהיה ישראלי ופטריוטי
מייד לאחר בחירתה של עדן גולן השבוע, עברה האחריות המלאה לידי תאגיד כאן, גם בהיבטים האמנותיים והפרוצדורליים וגם מבחינה תקשורתית. בתחילת השבוע הבא תתכנס הוועדה המקצועית לבחירת השיר. את עשרות השירים שהוגשו לוועדה כתבו אמנים יוצרים מנוסים, שקיבלו פניות יזומות מהתאגיד ומקשת. בין השאר, נעשו פניות לדורון מדלי, עברי לידר, עידן רייכל, ינון יהל, גיא ויהל, נתן גושן ואחרים. אגב, דורון מדלי, שנקלע לסיטואציה כשכתב את השיר הזוכה של נטע ברזילי, העדיף השנה להתבודד במזרח הרחוק ומצהיר שאין בכוונתו להתראיין.
הוועדה שתבחר את השיר תורכב מנציגים של כאן, מהרדיו ומהטלוויזיה, מדמויות בולטות מטעם קשת ומנציגים מחברת טדי הפקות. השמות חסויים, כדי שלא ישפיעו מבחוץ על חברי הוועדה, אולם מדובר פחות או יותר על אותם אנשים שבחרו את השיר הישראלי בשנים הקודמות. אם תהיה הסכמה פה אחד, ההחלטה תתקבל באותו יום, אחרת יתכנסו פעם נוספת כדי להחליט. השיר שייבחר ייחשף במשדר חגיגי בכאן 11 בחודש מארס.
"ההתלבטות היא אם ישראל צריכה לשלוח איזושהי בלדה שאיכשהו עוסקת במצב, או שהיא צריכה שיר קצבי ומעצים ולא מתבכיין. זו שאלה מהותית וקריטית כי הקהל יגיב בהתאם למה שנבחר", חושב זייקנר. "אם נבחר בלדה עם מסר, שאמורה לרגש, זה כיוון לא נכון לדעתי, כי ננסה לרגש את מי שבחיים לא יתרגש, לא נייצר הזדהות ואף אחד לא יצביע לנו. הגישה הזו טוענת שלא משנה לאיזה מקום נגיע השנה, העיקר שנשיר משהו ישראלי ופטריוטי. אבל אם אנחנו רוצים לעלות לגמר, ולהראות לעולם שלמרות הכל אף אחד לא ישבור אותנו, כדאי לחשוב על שיר קצבי ומעצים. למשל, משהו בסגנון המסר שהיה ב'חי' של עפרה חזה".
אי אפשר לשיר על הכל. יש מסרים מסוימים שאי אפשר להשמיע על במת האירוויזיון. גאורגיה, למשל, נפסלה בעבר אחרי שניסתה לשלוח לאירוויזיון במוסקבה שיר שנקרא "I don't wanna Put-in". מצד שני, האוקראינים הצליחו ב־2016 להחדיר לתחרות שיר שרמז לגירוש של האוכלוסייה הטטרית מחצי האי קרים בידי המשטר הסובייטי, וניצחה.
"יש חוקים שאתה לא יכול לעבור עליהם", מסביר אמיר. "יש מילים שאסור לשיר, אי אפשר לשיר על מותגים מסחריים ואסור לשיר שירים פוליטיים. הרוסים אכן ניסו לפסול את השיר, אבל ה־EBU טען שהשיר האוקראיני מדבר על אירוע מ־1944, ומותר לשיר על אירועי עבר. זה כמו שישראל שלחה לאירוויזיון בגרמניה את עפרה חזה ששרה 'עם ישראל חי' והמלווים לבשו צהוב (רפרנס לטלאי בשואה). זה גם פוליטי, אבל זה בסדר. יש מסרים שמותר ויש מסרים שאסור.
"למשל, אחרי מבצע עופרת יצוקה שלחנו את אחינועם ניני ומירה עווד עם 'There Must be Another Way', שהוא בהחלט שיר פוליטי, אבל במילות השיר לא הוזכר הסכסוך הישראלי־פלשתיני, והן עשו שירות נהדר למדינת ישראל". מצד שני, במבחן התוצאה הן הגיעו רק למקום ה־16. גם טיפקס, ששרו על הפצצה האיראנית, או להקת פינג פונג, ששרו על שלום עם סוריה, לא הצליחו לעניין את העולם בהשקפות הפוליטיות שהתלוו לשיריהן.
בהתאם למסרים של השיר שייבחר, הרבה יוטל על כתפיה של עדן גולן במסיבות העיתונאים, שבוודאי יהיו מבוקשות בקרב התקשורת המסקרת. מה תגיד הזמרת הישראלית? זה ייקבע על פי אסטרטגיה מוקדמת שתגובש במשלחת. "צריך לזכור שאסטרטגיית הפעולה בארץ שונה מהאסטרטגיה שנצטרך להציג בחו"ל. בארץ לכולם ברור שיש חשיבות מיוחדת לעשות הסברה, כי אנחנו המדינה הכי שנואה כרגע בחצי הזה של הכדור. אבל כשנצטרך להתמודד עם התקשורת העולמית, ניאלץ להיות הרבה יותר פוליטיקלי קורקט ומיושרים עם העניין שהאירוויזיון חייב להיות א־פוליטי. הכל שם מהונדס, רגיש ואירופי. מאוד שונה מהמנטליות שלנו", אומר גורם המקורב למשלחת.
זייקנר מוסיף: "יהיו הרבה בקשות לראיונות. גם כאלה שעכשיו מאיימים להחרים אותנו ירצו לבוא למסיבות העיתונאים ולשאול שאלות על המלחמה".
עד כמה היחס לישראל ישפיע על הניקוד? ברק אברגיל, כותב ערכי האירוויזיון בוויקיפדיה: "יש גם הצבעות מארה"ב וקצת מברזיל, מסין וממקסיקו. נועה קירל קיבלה שם 12 נקודות. בינתיים, אני לא רואה מצב שלא נסיים בעשירייה הראשונה"
לוחצים לסלק את ישראל
חלק מגופי השידור הציבוריים שמרכיבים את החברות ב־EBU מתמודדים בשבועות האחרונות עם לחצים עזים להתאחד כדי לגרום לסילוקה של ישראל, או לפרוש מהתחרות בעצמן.
בשבדיה פורסם מכתב פתוח בחתימת יותר מאלף מוזיקאים, שמוען למארגנים, ובו נכתב כי אם איגוד השידור האירופי יאפשר לישראל להשתתף, הוא "יפגין מוסר כפול יוצא דופן שיערער את אמינותו של הארגון". בפינלנד יותר מ־1,500 אמנים מקומיים הפצירו בשידור הציבורי של המדינה, Yle, ללחוץ על ה־EBU לסלק את ישראל מהתחרות. "מדינה שממשיכה בכיבוש צבאי ומבצעת פשעי מלחמה, לא צריכה לקבל במה ציבורית ללטש את תדמיתה בשם המוזיקה", כתבו.
גם בנורבגיה המחאות תופסות את הכותרות. עצומות ומחאות צברו עשרות אלפי חתימות, ומפגינים פלשתינים התפשטו מחוץ לאולם שבו נערך הקדם־אירוויזיון, כרעו עירומים למחצה בשלג ודרשו מגוף השידור הנוברגי, NRK, לתמוך בהדחתה של ישראל מהתחרות.
"אנחנו שומעים את NRK מסבירים שהם לא יכולים לתמוך בחרם על ישראל, כי זה לא תפקידם לנהל מדיניות חוץ. זה לא עצר בעדם ב־2022, כש־NRK היה אחד מגופי השידור שפעלו להרחקת רוסיה מאיגוד השידור האירופי בעקבות הפלישה לאוקראינה. חייהם של פלשתינים שווים בדיוק כמו חייהם של אוקראינים", הסבירה דוברת הארגון הפלשתיני שיזם את ההפגנה, מרגרט גולדאל איינרסון.
גם בספרד ובאירלנד נשמעו התנגדויות. הנציגה האירית מזוהה כפרו־פלשתינית והצהירה כי על ישראל לפרוש מהתחרות, לפני שחזרה בה והסבירה כי תקבל כל החלטה של ה־EBU. וגם בספרד: מפלגת השמאל, פודמוס, קראה לממשלה לנקוט עמדה. "יש למנוע מישראל כל פעילות בינלאומית, וזאת כמנוף לחץ טקטי כדי לעצור את רצח העם בעזה. כל המדינות צריכות לקרוא להרחקתה מהאירוויזיון", הצהירה השרה הפרו־פלשתינית איונה בלארה. הצעתה אמורה לעלות לדיון ולהצבעה בפרלמנט.
גורם המקורב למשלחת: "כרגע אנחנו המדינה הכי שנואה בחצי הזה של הכדור. מול התקשורת העולמית נהיה הרבה יותר פוליטיקלי קורקט עם העניין שהאירוויזיון חייב להיות א־פוליטי. הכל שם מהונדס, רגיש ואירופי. מאוד שונה מהמנטליות שלנו"
פסילת רוסיה כמשל
איסלנד היא כנראה הקיצונית מכולן במאבקה נגד ישראל. רשת השידור RÚV קבעה כי האמן שייבחר בעוד חודש יהיה זה שיקבל את ההחלטה אם להשתתף בתחרות או לפרוש ממנה. נכון לכתיבת שורות אלה, האיסלנדים מדורגים ראשונים בטבלאות ההימורים רק כי המועמד המוביל שלהם הוא בשאר מוראד, זמר פלשתיני ממזרח ירושלים שאפילו אינו דובר איסלנדית. הכל פוליטי, כבר אמרנו?
"לקרוא לחרם על ישראל זה לתמוך בחמאס ולהעניק פרס לטרור", אמר בחודש שעבר שגריר ישראל בשבדיה, זיו נבו קולמן, "צריך לשמור את הפוליטיקה מחוץ לאירוויזיון".
כרגע, לפחות, ה־EBU עדיין מעניק לישראל גיבוי מוחלט. המנכ"ל נואל קוראן הסביר: "כארגון המובל על ידי חבריו, הגופים שמנהלים אותו והדירקטוריון, איגוד השידור האירופי בחן את רשימת המדינות המשתתפות והסכים שתאגיד השידור הציבורי כאן עומד בכל כללי התחרות לשנת 2024.
"בכך ה־EBU מיישר קו עם ארגונים בינלאומיים אחרים, כולל איגודי ספורט, פדרציות וגופים בינלאומיים אחרים, ששומרים באופן דומה על עמדתם בנוגע לנציגים מישראל בשלב זה. הרחקתה של רוסיה מהתחרות נעשתה בגלל הפרות מרובות של כללי הארגון ושל ערכי השידור הציבורי בערוץ הרוסי. במקרה הישראלי יש מערכת יחסים שונה באופן מהותי בין תאגיד השידור לבין הממשלה. השוואות בין מלחמות וסכסוכים הן מורכבות וקשות, וכגוף תקשורת א־פוליטי זה לא תפקידנו לעשות זאת. האירוויזיון הוא תחרות מוזיקה א־פוליטית, לא תחרות בין ממשלות".
עד כמה המצב רגיש? אלון אמיר מסביר: "ברגע שפסלו את רוסיה לפני שנתיים, אמרתי שזה יהיה מדרון חלקלק ואנחנו הבאים בתור. בסופו של דבר, הכל עניין של כסף. הרי יום לפני שרוסיה הודחה איגוד השידור האירופי אמר 'רוסיה לא תודח', ואז באו שבע או שמונה תחנות שידור במדינות שונות, ובהן אוקראינה, איסלנד, פינלנד ונורבגיה, ואמרו: אם רוסיה תשתתף, אנחנו פורשים. אז זה עניין של כסף. יום אחרי שהוציאו הצהרה שרוסיה לא תודח - היא הודחה.
"כרגע יש לנו את איסלנד, שאומרת 'כשייבחר הזמר הוא יחליט אם אנחנו משתתפים או לא'. איסלנד קטנה מישראל, ישראל משלמת יותר כסף ל־EBU. אבל אם לאיסלנד יצטרפו אירלנד ונורבגיה, או פינלנד וספרד, שיגידו 'אם ישראל משתתפת אנחנו לא נשתתף', זה יהיה בעייתי מאוד. הכל עניין של כסף. ואז נצטרך שגרמניה תצא להגנתנו ותגיד 'אם ישראל תודח אנחנו לא משתתפים', כי גרמניה היא המדינה הגדולה ביותר באיגוד, ולכן גם משלמת הכי הרבה כסף. יש דברים שאפשר יהיה לעשות אם העסק יסתבך".
עד כמה תשפיע השנאה לישראל על הניקוד שנקבל השנה באירוויזיון? ברק אברגיל, שכותב מדי שנה את הערכים של האירוויזיון בוויקיפדיה, מנתח: "צריך לזכור שיש קהלים שהם מאוד בעדנו. אם נסתכל מבחינה היסטורית, הקהל של אזרבייג'ן וגם השופטים שם מאוד אוהבים את ההופעות הישראליות.
"גם הקהל של צרפת נותן לנו ניקוד גבוה בדרך כלל, כי יש שם קהילה יהודית גדולה מאוד. השופטים הצרפתים נתנו לנו דוז פואה ב־2018 וב־2023. השופטים בגרמניה נוהגים לתת לנו הרבה נקודות, וגם גאורגיה, ארמניה ובריטניה סבבה איתנו. זאת אומרת שיש את המדינות שמצביעות לנו, אבל לצידן יש מדינות שאם בעבר הצביעו לנו קצת, השנה לא יצביעו לנו כלל. אלה בעיקר המדינות הנורדיות: איסלנד, שבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד.
"יש גם הצבעה של Rest Of The World, שאלה לרוב הצבעות מארה"ב וקצת מברזיל, מסין וממקסיקו. מכיוון שיש באמריקה קהילות יהודיות עצומות, יש לנו סיכוי לקבל גם מהן ניקוד גבוה. בשנה שעברה נועה קירל השיגה שם 12 נקודות. עדיין לא ראיתי שיר מנצח משום מדינה עד עכשיו, אז בינתיים אני אופטימי. אני לא רואה מצב שלא נסיים בעשירייה הראשונה".
אמיר: "כמו בכל שנה תהיה קריאה לא להצביע לישראל, זה לא חדש. אני לא יודע עד כמה הקהל שמצביע לאירוויזיון מעורה פוליטית ועד כמה המלחמה מעניינת אותו. אנחנו לא באותו מצב כמו אוקראינה. אנחנו על התפר שבין אוקראינה לרוסיה, בגלל חוסר הסברה לאורך שנים. מצד שני, כשיש שירים טובים אנחנו מגיעים למקומות טובים. נטע זכתה, נועה קירל הצליחה להגיע למקום השלישי. מדינה שיש לה הופעה טובה, שיר טוב, סיפור טוב וגימיק טוב - תסיים במקום גבוה".
