הרצח האחרון של מנגלה? תעלומת מותה של ציידת הנאצים הישראלית בארגנטינה

ב־23 במארס 1961 התפרסמה בעיתונות הישראלית ידיעה שנראה כאילו נלקחה מתוך סרט הוליוודי מוגזם ועתיר דמיון. "עקבה אחרי מנגלה בארגנטינה - ונרצחה", זעקו הכותרות. "הפקידה המסתורית של המשלחת הישראלית בקלן 'הוצאה להורג' כנראה על ידי סוכנים נאצים, לאחר שגילו כי היא נמנית עם אנשי הקומנדו הישראלים העורכים מצוד אחר פושעי מלחמה נאצים שמצאו מקלט בארגנטינה", מוסיפות הידיעות ומפרטות.

שמה של הישראלית המסתורית הוא נורית אלדד ז"ל, אך היא נודעה גם בשמות אלדוד, אלדוט ואלדוק - והידיעות שפורסמו היו הרמז הראשון לסיפור הבלתי רגיל של חייה ומותה.

אלא שכבר למחרת פרסום הידיעות הסנסציוניות הגיעו הכחשות נמרצות לכך שנורית נהרגה בעת מילוי משימת ריגול אחרי בכירים נאצים. "נורית אלדוד - קורבן תאונה בהרי ארגנטינה - לא נרצחה בידי נאצים", נכתב בעיתון "דבר", שקבע כי היא "נספתה בשעת טיול בהרי ארגנטינה הדרומית - דבר שהתברר מעל כל צל של ספק כבר לפני שנה".

ההכחשות הנמרצות היו אפקטיביות. סיפור מותה של נורית והידיעה שומטת הלסתות שלפיה נרצחה על ידי רופא הסלקציות של אושוויץ, קוטלגו כאגדה אורבנית. אלא שבחינה מדוקדקת של ידיעות ההכחשה מעלה תמיהות. בידיעה מעיתון "דבר", שאינה חתומה בידי אף כתב אלא בידי "סופר דבר", נכתב כי "לפי התיאורים, שהגיעו כבר לפני כשנה לארץ, נורית התחלקה, נפלה לתהום עמוקה ואי אפשר היה להושיט עזרה ולהוציא את הגופה".

אולם מעדויות של כמה אנשים שהיו עם נורית בטיול שבו מתה, ונחשפות כאן לראשונה, עולה כי איש לא ראה אותה מחליקה אל מותה. זאת ועוד, גופתה נמצאה רק אחרי ארבעה ימי חיפושים שערכה משלחת חילוץ, ומעדות אנשי החילוץ שהגיעו ראשונים לגופתה, עולה כי היא נמצאה כשתיקה וחפציה מונחים באופן מסודר לידה - רחוק מאוד ממה שנכתב בידיעת ההכחשה.

דבר זה לא הפריע לראש המוסד לשעבר, איסר הראל ז"ל, לפרסם ביוני 1985 בעיתון "מעריב" ידיעה שהכחישה בכל פה את פרטי המקרה. "הסיפור הזה, בגרסאות שונות, מתגלגל במשך שנים בתקשורת העולמית", תיאר הראל והוסיף: "אבל כל אימת שנשאלתי על כך, כולל בזמן האחרון, הכחשתי את הדבר מכל וכל. לא היתה ולא נבראה 'סוכנת ישראלית' שהוחדרה, כביכול, על ידי המוסד אל קרבתו של מנגלה ושנרצחה, כביכול, על ידו".

בשנים שחלפו, אף לא היסטוריון אחד המתמחה בחקר פעולות המוסד הכיר את פרטי הסיפור המסעיר על אודות מותה של נורית. בשנת 2007 הוציאה לאור מחלקת ההיסטוריה של המוסד ספר עב כרס, שמפרט את מאמציהם האדירים של אנשי הארגון לשים את ידיהם על מנגלה. שמה של נורית וסיפור מותה לא מוזכרים ולו במילה, והיא נותרה בגדר תעלומה אפופת מסתורין.

מי היא נורית אלדוט?

נורית נולדה בפרנקפורט ב־12 בדצמבר 1912 בשם נורה, בת בכורה למשפחה אמידה של יצרני ריהוט. עם עליית הנאצים לשלטון היגרו אביה, אמה ושבעת ילדיהם לכפר ריברה שבארגנטינה, ונורה בת ה־23 החליטה לעלות ארצה ולשנות את שמה לנורית.

ב־2 בספטמבר 1934, אחרי תקופת הכשרה בצרפת, היא נקלטת בקיבוץ נען ונישאת לחבר משק, אך נישואיה עולים על שרטון והיא מתגרשת, עוזבת את הקיבוץ ועוברת לתל אביב, שם היא רוכשת דירה ברחוב סוקולוב 85 ומתחילה לעבוד כגננת בגן ילדים. לאחר מכן היא נישאת ומתגרשת בשנית, מבלי שהביאה לעולם ילדים.

אסנת אביגדורי, שאמה ונורית היו בנות דודות, זוכרת את המפגשים עם קרובת המשפחה "בהירת השיער".

"נורית קיבלה את אמא שלי בארץ אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה והקשר ביניהן היה הדוק", היא מספרת. "לשתיהן לא היתה משפחה אחרת בארץ ואני זוכרת שנורית היתה מגיעה אלינו והן היו משוחחות בגרמנית. היא היתה יקית יפהפייה, תמיד מסודרת מאוד".

ידעת במה היא עבדה? היו שמועות על המוסד, ריגול אחרי נאצים.

"אמא שלי הלכה לעולמה באמונה שלמה שנורית נרצחה בעקבות זה שהיא ריגלה אחרי בכירים נאצים. על הקבר שלה נכתב שהיא מתה מות קדושים, למה?"

בשנת 1958 מתחילה נורית לעבוד במחלקה המסחרית של משרד החוץ הישראלי. כעבור כמה חודשים היא נשלחת לקלן שבגרמניה, שם היא עובדת כמתרגמת מסמכים עבור המשלחת שעוסקת בנושא השילומים, בראשותו של פליקס שנער ז"ל.

שנער גילם תפקיד מרכזי בלכידת אייכמן - הוא האיש שהעביר את "ידיעת הזהב" מפריץ באואר אל איסר הראל בדבר מקום הימצאו של הצורר בארגנטינה.

ממסמכים שהגיעו אלינו עולה כי בשנת 1960 עסק שנער גם בריגול אחרי מקום הימצאו של מנגלה. במברק ששיגר לירושלים נכתב כי "ד"ר מנגלה נמצא בארגנטינה ופועל כרופא. ממשלת גרמניה מבקשת את הסגרתו זה שנים, אולם שלטונות ארגנטינה מסרבים להסגירו. קיימת אפשרות להחדיר הידיעה לעיתונות גרמנית ואנגלית". במברק תשובה סודי כותב משרד החוץ לקלן כי "פרשת מנגלה ידועה לנו".

מעט קודם לכן, בסוף 1959, נוסעת נורית לארגנטינה לביקור משפחתי. אחותה מספרת בראיון שנערך איתה כי עם הגעתה למדינה סיפרה נורית למשפחה שהחלה לעבוד בבואנוס איירס עבור עורך דין יהודי בשם חוסה מוסקוביץ' ז"ל.

מוסקוביץ', דמות מוכרת בקהילה היהודית בארגנטינה, התמחה בהשבת כספים אבודים של קורבנות שואה, וגם לו היה תפקיד מרכזי במבצע הנועז ללכידת אייכמן - עורך הדין המקושר סיפק דירות מסתור בארגנטינה לסוכני המוסד.

טיול המוות

בראשית אפריל 1960, חודש בלבד לפני לכידת אייכמן, מצטרפת נורית למסע הכשרה של תנועת נוער של "הקיבוץ המאוחד" בטרם עלייתם ארצה, המסע שממנו לא שבה. ל־18 חברי הקבוצה מצטרף גם דב צין, גבר שתקן ומסתורי שצעיר מנורית באופן ניכר. מי שמבקש מקבוצת הנערים לצרף אותם למסע הוא שליח ישראלי של התנועה הקיבוצית שאחראי על הכשרת הנוער. השליח מסביר לבני הנוער כי הזוג מעוניין לטייל ולראות את ארגנטינה.

מלך זיו (84 כיום), אחד מבני הנוער שהשתתפו במסע ההכשרה, זוכר בבהירות את דמותם של המצטרפים. "לא התייחסנו ברצינות רבה לדב צין, הוא היה מופנם ולא מאוד אינטליגנטי והחבר'ה אף לעגו לו", הוא נזכר, "אבל נורית היתה בת 48 ונאה מאוד. היא היתה חייכנית, נמרצת וחיובית. למרות שתיארו לנו אותם כבני זוג, הם לא התנהלו כזוג. לא ראיתי שום קרבה ביניהם".

"בהתחלה לא הבנתי מה הקשר ביניהם, אם הם קרובי משפחה או ידידים", משחזרת מרים צובינסקי (83), שלקחה גם היא חלק במסע ההכשרה והיתה בין האחרונות שראו את נורית בחיים. "בטוח שהם לא היו בני זוג", היא קובעת, "נורית היתה מבוגרת ממנו בשנים רבות ולא היתה ביניהם שום דינמיקה של זוגיות".

כחלק מהטיול מגיעה הקבוצה לעיירה הציורית ברילוצ'ה, החביבה על תרמילאים ישראלים עד היום ונודעת גם כעיירת מגוריהם של גרמנים רבים וכמקום מסתור של פושעים נאצים.

"ברילוצ'ה היתה מדהימה ביופיה, אבל בכל מקום שאליו הגענו ראינו סימנים של גרמנים. חווה ענקית מוקפת בשדות ירוקים ועל השער אתה רואה את הנשר הגרמני", נזכרת צובינסקי.

"במהלך הטיול דיברתי עם נורית הרבה. היא היתה מקסימה ביותר. חביבה, חברותית ויפהפייה. דיברנו בעברית ושאלתי אותה על חברותה בקיבוץ נען, שכן מאוד סקרן אותי לשמוע איך החיים שלי בקיבוץ הולכים להיראות. היינו הולכים ביחד במסלולים, אבל נורית ודב התנהלו בנפרד מאיתנו בכל דבר. הם ישנו בנפרד וסדר היום שלהם היה שונה".

מלך זיו, חבר בקבוצת ההכשרה: "למרות שלא ראיתי זכר לפציעה, לא היתה לי שום סיבה לפקפק בגרסת המשטרה שלפיה נורית נפלה אל מותה. הפנים היו במאה אחוז בריאים ושלמים. הפה היה חצי פתוח וראו את השיניים היטב. הן היו שלמות לחלוטין"

דב ונורית נמצאים עם הקבוצה בברילוצ'ה כשלושה שבועות. "זה היה טיול יפהפה", נזכר זיו, "התמקמנו במקום שנקרא 'קמפינג ארחנטינה' והמסע האחרון היה ל'סרו לופז'. יומיים וחצי לפני החזרה לבואנוס איירס תכננו לעלות לפסגה, לישון שם באכסניה ולחזור למחרת.

"כשהגענו לפסגה הכל היה רגיל ונינוח, ולמחרת בבוקר התארגנו לצאת חזרה. היו שלושה חבר'ה שביקשו לרדת קודם, כדי לפתח תמונות לפני היציאה לבואנוס איירס. נורית אמרה באיחור שגם היא רוצה לרדת איתם. היא התחילה לרדת אחריהם לבדה, וכשהגענו למטה התברר שהיא איננה. אף אחד לא ראה אותה, לא החבר'ה שירדו מוקדם וגם לא אנחנו, שהיינו בקבוצה שירדה אחריהם. דאגנו מאוד ועלינו את כל הדרך חזרה בריצה, אבל לא ראינו זכר לנורית".

מוצאים גופה

כשמאמצי הקבוצה לאתר את נורית מעלים חרס, הם מחליטים שדב צין ומלך זיו יישארו בברילוצ'ה כדי לפקח על החיפושים. "הודענו למשטרה שהיא נעדרת ומשלחות של מחלצים מקומיים החלו לחפש אותה", מספר זיו. "דב כל הזמן היה איתי, אבל לא התייחסתי אליו. הוא לא היה פונקציה בכלל כי הוא לא שלט בספרדית ולא הביא שום תועלת.

"המשטרה אמרה שהיא תדאג לחיפושים, והם שיכנו אותנו בבית המלון הכי מפואר בברילוצ'ה, על חשבונם. אמרתי להם שאני רוצה לחפש איתם ולעזור להם למצוא את נורית, אבל הם אמרו שזה לא בשבילי. שזה מסוכן ושאהיה יותר בעיה מאשר עזרה. הייתי במלון ביחד עם דב במשך ארבעה ימים ומדי פעם עדכנו אותי שעדיין מחפשים אותה. לא עשיתי כלום מלבד לחכות שהמשטרה תעדכן אותי במשהו.

"ביום הרביעי אמרו שמצאו אותה מתה. שהיא נמצאה ברגליים כפופות כאילו רצתה לעשות צרכים. הם הוסיפו שהכבד שלה התפוצץ מהנפילה, וכשהכבד מתפוצץ יש רצון לעשות צרכים וכך מצאו אותה ללא רוח חיים".

מה עשיתם אחרי מציאת הגופה?

"התחילה מסכת שלמה, פרוצדורה אדירה. התבקשתי על ידי המשטרה לזהות את הגופה שלה ואני זוכר לחלוטין את התהליך, את הכניסה לחדר המתים. היו הרבה גופות מכוסות והם פתחו את הסדינים. לא אשכח את המראה המחריד.

"הם רצו לראות את התגובה שלי, אם אני מזהה אותה. בסוף הגענו אליה וראיתי שהיא נשמרה היטב. לא ראיתי שום פגיעה. אפילו היה לה חיוך וראו את השיניים. מייד אמרתי שזאת היא.
"למרות שלא ראיתי זכר לפציעה, לא היתה לי שום סיבה לפקפק בגרסה שלהם. הפנים היו במאה אחוז בריאים ושלמים. הפה היה חצי פתוח וראו את השיניים היטב. הן היו שלמות לחלוטין.

"לאחר מכן היה לי ברור שצריך להביא אותה לקבר ישראל, אבל איפה זה קבר ישראל? מבחינתי זה היה בבואנוס איירס, בבית הקברות היהודי. היה לי ברור שלשם צריך להביא אותה. לא היה לי מושג שיש לה אמא ואחיות בארגנטינה".

זיו מספר כי בשלב מסוים, אחרי שדבר מותה של נורית נודע, דב צין נעלם. "הוא פשוט התפייד. מבחינתי זה לא שינה הרבה, כי גם ככה הוא היה שולי. לקחתי על עצמי את התפקיד ללוות את הגופה לקבר ישראל בבואנוס איירס. זו היתה משימה לא פשוטה וחברי הקהילה היהודית בברילוצ'ה תרמו לי את הכסף עבור הסדרי הקבורה.

"עליתי עם הארון לרכבת מיוחדת לבואנוס איירס, אבל באמצע הדרך עצרה אותנו המשטרה והמפקד אמר לי להשאיר את הגופה איתו. הוא אמר שהם יעבירו אותה למשפחה. לקחו את הגופה מחזקתי ולא ידעתי מה עשו איתה. בהמשך גיליתי שהיא נקברה בכפר של משפחתה".

אכן, נורית נקברה בריברה ועל קברה נכתב: "מתה מות קדושים בברילואטשע".

מרים צובינסקי, חברה בקבוצת ההכשרה: "אני זוכרת שהתחילו פרסומים שנורית ודב היו חוליה של המוסד. ראינו את הגרמנים בברילוצ'ה, אז עשינו אחד ועוד אחד, ובדיעבד הבנו מה הם רצו. באותה תקופה תפסו גם את אייכמן, כך שהכל התחבר"

הברחה באישון לילה

זיו חזר לבואנוס איירס, שם הוא שימש מנהל חינוכי בתנועה שנה נוספת. במארס 1961 התפרסמה בעיתון "La Razon" ידיעה שלפיה רשויות החקירה בארגנטינה חוקרות את מותה של אשה שנמצאה ללא רוח חיים בהרי ברילוצ'ה שנה לפני כן. לפי הדיווח, האשה היתה סוכנת ישראלית שניסתה למצוא את עקבותיו של ד"ר יוזף מנגלה.

בעיתון נכתב כי "נורה אלדוק" היא הישראלית שהופיעה יום אחד באתר נופש בהרי ברילוצ'ה וקיבלה את הצעתו של גבר לצאת למסע בהר. הגבר, כך על פי הפרסום, שב לבדו מהמסע וטען כי שותפתו נעדרת. "האורח, ששמו לא מצוין, נעלם", מפרטת הכתבה.

בהמשך מתואר כי האשה עבדה כמזכירה בשגרירות במערב גרמניה וכי במסמכיה נמצא מסמך מאת נשיא ארגנטינה, המאשר לה לסייר בכל מקום בארגנטינה. "מדוברות הנשיא נמסרה הכחשה להימצאותו של אישור כזה", מצוין בידיעה, ובעיתון סבורים כי האשה נרצחה בידי קבוצת נאצים שמגוננת על פושעי מלחמה שמסתתרים בארגנטינה. "בשגרירות מערב גרמניה ובשגרירות ישראל סירבו להגיב לדברים", נחתמת הידיעה.

מקור הידיעה של "La Razon" הוא דו"ח של המודיעין הארגנטינאי שהודלף לעיתון, ובו תיאור מפורט של המקרה. לפי הדוח, נורית היתה חלק מחוליית קומנדו ישראלית שניסתה לעלות על עקבותיו של יוזף מנגלה. הדו"ח מתאר כי נורית נמצאה ללא רוח חיים למרגלות מצוק, כאשר תיקה והנעליים שלה מונחים באופן מסודר לצידה. לפי הדוח, היא סבלה מדימום פנימי בכבד כתוצאה מחבלה. נוסף על כך, הדוח מציין את שמות וכתובות כל החברים שהיו עם נורית במסע, מה שמעיד גם על חיפושי המשטרה אחריהם.

ימים ספורים לפני הפרסום הגיעו לזיו אנשי השגרירות הישראלית והפצירו בו לבוא איתם בדחיפות לשגרירות. "הייתי בשגרירות כמה ימים טובים בזמן שכל העולם מחפש אותי", הוא נזכר. "אנשי התנועה הקיבוצית בשגרירות החביאו אותי, וכשפורסם שנורית נרצחה בידי בכירים נאצים הבנתי את הקשר.

"אחרי כמה ימים הבריחו אותי באישון לילה במטוס שנחת באיגואסו, עיירת הגבול בין ארגנטינה, פרגוואי וברזיל, שידועה בזכות המפלים היפהפיים שסמוכים אליה. הייתי שם כמה ימים ואז העבירו אותי לפרגוואי, משם לברזיל ומשם לארץ. מאז הקפדתי לא לבקר בארגנטינה כל חיי ולמעשה לא חזרתי למולדתי, עד לפני כמה שנים. עד היום אף אחד לא סיפר לי למה נאלצו להבריח אותי".

לצובינסקי אין ספק שהנסיבות האמיתיות שבגינן צורפו דב ונורית למסע הוסתרו מחברי הקבוצה.
"אני זוכרת שהתחילו פרסומים ושמועות שנורית ודב היו חוליה של המוסד. ראינו את הגרמנים בברילוצ'ה, אז עשינו אחד ועוד אחד ובדיעבד הבנו מה הם רצו. באותה תקופה תפסו גם את אייכמן, כך שהכל התחבר.

"במהלך הטיול נורית ודב הלכו איתנו, אבל חוץ מהמסלולים הם לא אכלו איתנו, לא ישנו איתנו ולא היו איתנו. הם היו בנפרד כמעט בכל מקום. לפני שעליתי לארץ ראיתי את דב ברחוב בבואנוס איירס, אבל לא ניגשתי אליו ולא דיברתי איתו. זה היה כמה שבועות אחרי הטיול".

אחרי הפרסומים הגיעה המשטרה לבית הוריה של צובינסקי, שכבר עזבה את ארגנטינה לטובת ישראל. "כשהוריי סיפרו לנו שהמשטרה חיפשה אותנו, הבנתי שהכל היה כיסוי, שהם היו שייכים למוסד וחיפשו גרמנים. לי אישית זה ברור כשמש שהם היו בתפקיד".

ברילוצ'ה, החביבה על תרמילאים ישראלים עד היום, נודעה גם כמקום מסתור של פושעים נאצים. "בכל מקום שאליו הגענו ראינו סימנים של גרמנים. חווה ענקית מוקפת בשדות ירוקים ועל השער אתה רואה את הנשר הגרמני", נזכרת צובינסקי

תפקיד משותף או לא, אחד מסימני השאלה הגדולים באשר לפעילותה של נורית בארגנטינה הוא הקשר שלה לדב צין. חיפוש במאגר רשות האוכלוסין מגלה כי יש בישראל אדם העונה לשם - בן 85 מקיבוץ עין גב - שבאופן חריג לא מצוינים שם אמו או תעודת הזהות שלה. על פי הרישומים הוא נולד ב־1 בינואר 1928 בפולין ועלה ארצה כילד, ביולי 1935. מבירור שערכנו עם ארכיון קיבוץ עין גב עולה כי מעולם לא התגורר בקיבוץ איש העונה לשם זה.

אבנר אברהם, איש מוסד לשעבר ומומחה למבצע "פינאלה" ללכידת אייכמן, מתאר כי המוסד נעזר לא מעט ביהודים ארגנטינאים במבצעיו, ואף דאג להבריח אותם לאחר שמעשיהם נחשפו.

"בסיום אחת ההרצאות שלי על אייכמן בארה"ב, ניגשה אלי גברת אחת וסיפרה לי שלה ולמשפחתה היתה חנות צילום שאייכמן היה קונה בה. היא סיפרה שבאחד הימים הגיע גבר זר לפתח אצלם תמונות ובדיעבד התברר שזה היה צבי אהרוני ז"ל, שנשלח ככוח חלוץ לצלם את אייכמן ופיתח את התמונות בחנות של משפחתה".

אברהם מתאר כי כשהחלו לזלוג פרטים ממבצע פינאלה, נציג של השגרירות הישראלית בארגנטינה נשלח לבעלת חנות הצילום, ולאחר זמן קצר הבריחה השגרירות את האשה ואת משפחתה ארצה.
"יש הרבה מאוד עדויות לכך שאיסר הראל הסתייע גם באזרחים שאינם חלק ממערך הביטחון הרשמי במרדף אחרי בכירים נאצים", אומר אברהם, ורומז על פעילותם של נורית ודב בארגנטינה כשהוא מוסיף כי "הראל לא היסס, למשל, להפעיל שני עובדי שגרירות במטרה לצלם את מנגלה, ניסיון שכשל".

גם ה־CIA בתמונה

לא רק המודיעין הארגנטינאי מתעניין בסיפור מותה של נורית. גם ה־CIA וה־BND (שירות המודיעין הפדרלי המערב־גרמני) מפרסמים ידיעות על אודותיה.

פרופסור הולגר מדינג, מרצה להיסטוריה של אמריקה הלטינית באוניברסיטת קולון בארגנטינה, שכתב ספר על הגירה גרמנית למדינה אחרי מלחמת העולם השנייה, קיבל גישה לארכיוני המודיעין החשאי הגרמני.

הוא לא הכיר את סיפורה של נורית, אך לבקשתנו חיפש פרטים על אודותיה בארכיון. בתיקייה של מנגלה מצא מסמך שחובר בשנת 1961 ונחשף לבקשתו לראשונה. מדבר בידיעה שלפיה מנגלה נמצא בברילוצ'ה, ומצוין בו כי אלדוט נהרגה באזור בנסיבות לא ברורות.

"אחרי חטיפת אייכמן, השירות החשאי של גרמניה חיפש נאצים באמריקה הלטינית", מסביר מדינג, "הם ניסו להבין איפה נמצא מנגלה".

לדברי מדינג, שמה של נורית מוזכר גם בספר שחיבר אלפרד יארשל, סופר שהרבה לכתוב על בכירים נאצים שנמלטו אחרי המלחמה. "הוא ביקר באמריקה הלטינית והיו לו הרבה מקורות", מספר מדינג. "זה ספר מאוד מעניין, אבל קשה להבחין בו בין אמת לבדיה. יארשל ידע הרבה, אבל גם הוסיף הרבה פרטים פרי דמיונו.

"במקרה הזה הוא מציין את שם האיש שאחראי לרצח של נורית וקורא לו אלברט, ללא שם משפחה. הוא אומר שאלברט היה פלמי שהיה בקשר עם נורית ובספר כתוב שהיתה מערכת יחסים בין נורית לבין בכיר נאצי. מסופר שהם נכנסו יחד ליער אבל רק אלברט חזר".

אסנת אביגדורי, שאמה ונורית היו בנות דודות: "לשתיהן לא היתה משפחה אחרת בארץ. אמא שלי הלכה לעולמה באמונה שלמה שנורית נרצחה בעקבות ריגול אחרי בכירים נאצים. על הקבר שלה נכתב שהיא מתה מות קדושים, למה?"

בידיעה נוספת, שאותה פרסם ה־CIA, נכתב כי מנגלה מבוקש בגין הרצח של "Muriel Eldad". אלדד, כך כתוב בדו"ח, היתה אישה פולנייה, אזרחית ישראל, שמשפחתה גרה בארגנטינה. היא רכשה את אמונו של מנגלה במטרה להרוג אותו, אולם הוא הרג אותה. המקור המצוטט בדו"ח הסיק כי אלדד עבדה "עבור סוכנים ישראלים".

העיתונאי הישראלי־ארגנטינאי ליאון שכמן, שחקר גם הוא את סיפורה של נורית, ביקר במקום שבו נמצאה גופתה וראיין חבר ממשלחת החילוץ שמצאה אותה. המחלץ מספר כי נורית נמצאה כשמכנסיה מופשלים, רגליה יחפות, נעליה מסודרות לידה ותיקה מונח בצורה מסודרת לצידה. לדבריו, מדרגת הסלע שבתחתיתה נמצאה נורית היתה בגובה של מטרים ספורים בלבד.

עדות מרתקת נוספת על אודות נורית היא זו של עורך הדין המקומי חוסה מוסקוביץ', שאצלו כזכור החלה לעבוד עם הגעתה לארגנטינה.

מוסקוביץ', שנולד במארס 1926 בהונגריה, היה דמות מוכרת בקרב הקהילה היהודית בארגנטינה. מדובר בשורד שואה שכל בני משפחתו נספו במלחמה, אולם הוא הצליח להימלט ביחד עם פרטיזנים הונגרים. לאחר מכן עלה לארץ, לחם בפלמ"ח, ובשנת 1955 היגר לארגנטינה והפך לפעיל בולט בקהילה היהודית בבואנוס איירס. הוא כיהן כנשיא ארגון "שארית הפליטה" וייצג מאות ניצולי שואה בתביעות להשבת כספיהם שנשדדו. כאמור, בשנת 1960 גילם תפקיד מרכזי במבצע ללכידת אייכמן כשהעמיד לרשות החוליה דירות מסתור בעיר. הוא נפטר בשיבה טובה בשנת 2014.

אווה איזנשטט ומלכה שמדיטברג, עובדות ותיקות במשרד של מוסקוביץ', ששימשו יד ימינו שנים ארוכות, מאשרות בהתכתבות כי שוחחו איתו על נורית. השתיים מציינות כי מוסקוביץ' אמר להן נחרצות שנורית נרצחה, ולא מתה בתאונה. לדבריהן, עורך הדין היהודי ידע שנורית הגיעה לארגנטינה בשליחות שמטרתה לרגל אחרי בכירים נאצים.

חבר ממשלחת החילוץ שמצאה את נורית סיפר לעיתונאי ליאון שכמן כי היא נמצאה כשמכנסיה מופשלים, רגליה יחפות ונעליה ותיקה מסודרים לצידה. לדבריו, מדרגת הסלע שבתחתיתה נמצאה היתה בגובה של מטרים ספורים בלבד

נוסף על כך, באפריל 2011 פירסם אתר החדשות "elmercurio" ידיעה לציון 50 שנה ללכידת אייכמן. בידיעה מרואיין מוסקוביץ', אז בן 85, שאומר כי "נורית אלדוט נהרגה לפני לכידת אייכמן, על ידי סוכנים של מנגלה בברילוצ'ה".

גם בראיונות לאתר "desertnews" בשנת 1992 ולעיתון "סיאטל טיימס" מספר מוסקוביץ' כי נורית הגיעה לארגנטינה כדי לעקוב אחר מנגלה. כשנשאל אם היתה סוכנת ישראלית השיב: "אל תשאלו".

באשר למנגלה, בינואר 1945 הוא ברח לצ'כוסלובקיה, נתפס על ידי צבא ארה"ב והוחזק כשבוי מלחמה, אך שוחרר לאחר שלא הצליחו לעמוד על זהותו האמיתית. ב־1949 הצליח לצאת דרך איטליה לארגנטינה והחל מאמצע 1960 חי הפושע הנאצי המבוקש ביותר בחווה של זוג גרמנים סמוך לסאו פאולו שבברזיל. הוא מת בטביעה ב־1979, לאחר שלקה בשבץ בזמן רחצה בחוף ברטיוגה שבסביבות סאו פאולו, ונקבר תחת השם "וולפגנג גרהרד".

גם אחרי מותו, המוסד המשיך במרדף אחרי גופתו ובשנת 1985 הוקם צוות אמריקני־גרמני־ישראלי לאיתורו. בעקבות מידע שנחשף הגיעו חוקרי משטרת סאו פאולו אל בני הזוג שהסתירו את עצמותיו של רופא הסלקציות מאושוויץ. תחילה הכחישו השניים את הקשר למנגלה, אך בהמשך הודו בכל. השלד הוצא מקברו ובשנת 1992 הוכיחו בדיקות דנ"א כי אכן מדובר בגופתו של ד"ר מוות, וכך הגיעה תעלומת היעלמותו לסופה.

איתי עמיקם הוא כתב "זמן אמת" בכאן 11