שיעור מאסטוניה: הצצה למערכת חינוך שאפשר ללמוד ממנה

החופש הגדול מאחורינו ושנת הלימודים לפנינו. רגע אחרי הרחמים העצמיים על הצורך להיות עם הילדים שלנו בקיץ הישראלי, ושנייה לפני ההתקרבנות על חופשת החגים, מתפנה דעת הקהל להתבאס על מערכת החינוך. למה שובתים, איך זה שהילדים הולכים לבית הספר ולא יודעים להתנהג, מה קרה לערכים, ובטח באירופה יודעים לטפל בזה נכון. באסטוניה, למשל. הצטרפתי למשלחת של ראשי מכללות לחינוך שנדדה עד הבירה טאלין כדי להביא לכם את השורה התחתונה:
נכון. יש לנו מה ללמוד.

היעד: דיגיטאלין

מוצאי שבת אחת קיבלתי ווטסאפ מפרופסור חשוב שביקש לשוחח איתי. היה לי ברור שהוא רוצה לפרסם מאמר באתר "ישראל היום" ודחיתי אותו לבוקר. למחרת בשעה הנקובה התקשרתי אליו, והוא דווקא הזמין אותי להצטרף למשלחת רמ"א - פורום נשיאי ונשיאות מכללות לחינוך בישראל. פרופ' חיים שקד סיפר על פורום לומד של דוקטורים ופרופסורים איכותיים שמתבוננים בדגמי חינוך בארץ ובעולם, ושהחליטו לבדוק את סוד הצלחתה של אסטוניה.

אסטוניה, חשבתי לעצמי בעודי מאזינה להסברו המלומד, היא לא המדינה הבלטית ששולחת שירים בינוניים לאירוויזיון? אבל הפרופסור הסביר שמדובר במי שנחשבת כיום לבירת החינוך העולמי, ושמשלחת רמ"א עמוסת ראשי המכללות לחינוך עומדת לטוס לשם כדי לבדוק, בין השאר, מה מתרחש במוסדות שהביאו את אסטוניה להוביל במבחני פיז"ה.

לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב. גוגל קצר הבהיר לי שאסטוניה אכן ממותגת בשנים האחרונות כמי שמחזיקה את המפתח הנכון לחינוך המתקדם בעולם. סגרתי ביומן את התאריכים האמורים והתחלתי לתהות על קנקנה של המדינה המאוד צעירה הזאת. ביני לביני כיניתי את המסע הזה דיגיטאלין - רוב האזכורים שלה במאמרים ובכתבות שנעשו בארץ בשנים האחרונות היללו את הדיגיטציה והקדמה שמביאות את אסטוניה להובלה החינוכית הזאת.

כשמדברים על טאלין מהללים את חופש הבחירה שיש בה לתלמידים, אשר כבר בגיל 14 יכולים לבחור מסלול מקצועי מעשי וללמוד מקצוע כגון עיצוב שיער, מלונאות או עיצוב גרפי, ועם תום ההכשרה לפתוח עסק בלחיצת כפתור סלולרית פשוטה. ככל שהתכוננתי למסע ונחשפתי לאפס ביורוקרטיה, כך דמיינתי מרחב ציבורי עם וויי־פיי חופשי, השכלה שוויונית מבוססת למידה מרחוק, כיתות עם מצגות משוכללות בתלת־ממד שיורד מהתקרה כשהמורה שורקת, וכל מה שמישראל נראה כמו הסרט שצריך להוסיף לטרילוגיית "בחזרה לעתיד".

דמיון ומציאות התחככו זה בזה ביום הראשון למסע באוניברסיטת טאלין. רדיאטורים ישנים ורחבים, שמחוברים לקירות ומקשטים את המסדרונות בסגנון סובייטי, מבהירים שמדובר בבניין ישן. בכיתה עצמה חוקרת כבת 40 החלה להרצות על החינוך בטאלין, וכשחיפשתי שקע למחשב הנייד - חיבור פשוט לחשמל שבכל מכללה בארץ קל למצוא - גיליתי שבאוניברסיטה המתקדמת של אסטוניה לא מדובר במוצר צריכה בסיסי.

גם קליטת האינטרנט היתה גבולית. למעשה, הסממן המתקדם היחיד שבלט במהלך השיחה שלה היה האפשרות של המרצה לשלוט במי שייכנס לכיתה בזמן שהיא מדברת. כשהמרצה מחליט שהשיעור מתחיל - הדלת נסגרת, ומי שמאחר שיהיה לו בהצלחה. כשיצאתי לשירותים אחרי חצי שעה לא יכולתי להיכנס שוב לכיתה, וכך עמדתי במסדרון עד שמרצה אחר פתח לי בכרטיס הסודי שלו, שמכיל צ'יפ למיוחסים בלבד.

האלמנט הזה מבטא את היסוד הסמלי, שברטרוספקטיבה הוא אחד הסודות, ואולי אפילו הבסיס, להצלחת החינוך האסטוני - משמעת, סמכות וכבוד למורה. אם תהיה טיילת בשיעור - כן, גם באקדמיה - לא יהיו הישגים.

התיישבתי בכיתה וחשבתי: מורה יכול להכין שיעור נפלא, ואנחנו, כתלמידים צעירים או כסטודנטים בוגרים, עלולים לחרב את ההרצאה סתם כי יצאנו לדבר בחוץ בטלפון ופגענו בריכוז של עמיתינו, או כי הלכנו להביא טישו מהשירותים וחצי כיתה זרמה החוצה בעקבותינו כחלק מאווירת החופש. כאשר עצם נוכחות התלמיד או הסטודנט בכיתה הופך לעניין רציני, כשאי אפשר להתפלח ולחזור כאילו כלום כי יש משמעת ו"כרטיס חכם" אוכף אותה - היחס הופך רציני יותר ונאלצים לכבד את המסגרת וללמוד.

90% מהילדים בטאלין נהנים מחוגים מסובסדים של בית הספר. אמנות, מוזיקה וטכנולוגיה מוטמעות בלו"ז מדי יום. בביה"ס האזורי יש בריכה. מורה עם סנפירים ומגבת מסביר לנו: "אני מלמד מתמטיקה, אבל היום יש לנו יום מיוחד של תלבושות לקיץ"

המשלחת, מורכבת ממרצים ומחוקרים בכירים בתחום החינוך שמשתייכים לאזורים גיאוגרפיים וחברתיים מגוונים בחברה הישראלית, שדואגים גם למורים, גם לתלמידים וגם לאקדמיה, הפציצה בשאלות. אך לפני הכל ביקשה לברר את הבסיס: כמה משתכר מורה?

מותר להשוות: השכר הממוצע באסטוניה הוא כ־1,300 יורו בחודש, מורה משתכר כ־1,800 יורו בחודש. בישראל השכר הממוצע הוא 11,700 שקלים ומורה מקבל בממוצע כ־14,000 שקלים. במילים אחרות: אצלם שכר המורה גבוה מהממוצע ב־40%, אצלנו רק ב־20%. האם זה עושה את ההבדל?

פרופ' חיים שקד, נשיא המכללה האקדמית "חמדת" ומי שעומד בראש רמ"א: "יש ביקוש ויוקרה למקצוע, גם בזכות המעמד ולא רק בזכות השכר. חינוך זה תחום שמבוסס על הון אנושי. שמענו פה על תוכנית להוראת היסטוריה בתיכון, היו רק 30 מקומות ו־2,000 הגישו מועמדות!

"אצלנו, לעומת זאת, לא מוצאים מורים כי יש ירידה בערך הלמידה והדעת בחברה הישראלית, וכי ירדה קרנו של מקצוע ההוראה. פעם יהודים מסרו את נפשם כדי שהילדים ילמדו בתנאים הכי קשים, והיום ההורים הישראלים אומרים שאם הילד לא הולך לבית ספר, לא קרה כלום. כאן מעמד המורה מאפשר השקעה ויישום של שיטות הוראה חדשניות".

כגון?

"מספר תלמידים מצומצם בכיתה, התמקדות במספר קטן של תחומי דעת. אנחנו נמצאים ב־17-15 מקצועות חובה לבגרות, והם רק בשלוש בחינות".

מעט בגרויות זה לא מודל מצמצם השכלה?

"פעם היה מודל שתלמיד צריך קצת גיאוגרפיה, קצת היסטוריה, ובחינוך הדתי קצת פרשת השבוע, הלכה ונביא. אך זה צמח לרשימה של אינסוף דברים שהתלמיד צריך ללמוד, ואז גם שעתיים מלאכה, מתוך אשליה שבתוך הראש הילד ייקח את כל פיסות הלמידה ויהפוך אותן לידע קוהרנטי לחיים.

"היום יודעים שצריך הרבה שעות שפה והרבה מתמטיקה, ולא לקחת קצת, קצת וקצת. באסטוניה הבינו שככל שתלמד יותר, ולא ככל שתיבחן יותר, כך תהיה משכיל ואינטליגנטי. וזו הדרך הנכונה להתפתח".

אז למה לא לאמץ זאת אצלנו?

"ישראל עדיין בגישה שמה שלא מודדים - לא נלמד. שאם לא תהיה בחינת בגרות בהיסטוריה לא ילמדו היסטוריה, וכן הלאה. אצלנו גם מקצועות עם ציון פנימי לא נלקחים ברצינות - ולא רק מצד התלמידים".

שפת הישרדות

אגב שפה ולאומיות - מוטיב חוזר שעליו התעכבו רוב אנשי החינוך שפגשנו היה חוק חדש שמקדמת ממשלת אסטוניה כדי לחזק את השפה האסטונית. לימודים ברוסית ייאסרו, ובעקבות זאת יפוטרו כ־2,000 מורים.

באסטוניה רואים בכך, על פי רוב, הישרדות.

"כבר עכשיו יש תקנה שבתי ספר שבהם יש שיעורים ברוסית לא מקבלים תקצוב מהמדינה, אבל מחקרים שערכה הממשלה הראו שזה לא מספיק", אומרת ד"ר קטלין ונרי, מומחית לחינוך ומרצה באוניברסיטת טאלין. "החוק שקובע כי מי שלא מדבר אסטונית לא מקבל אזרחות אינו מרתיע דיו".
יש אצלכם פליטים מאוקראינה, ויש מהגרים ותיקים שזאת שפתם. למה להילחם בתרבות הרוסית

באמצעות מערכת החינוך?

"רק ב־1991, ממש בימים אלו לפני 32 שנים, הצלחנו להתפרק מברית המועצות ולקבל עצמאות. סבלנו מהכיבוש הסובייטי שנים. בעולם רגילים לקשר אותנו, המדינות הבלטיות, לברית המועצות, אבל אנחנו דומים יותר לפינלנד. גם הצליל של השפה שלנו דומה יותר לאיך שנשמעת השפה הפינית. העובדה שעדיין רבע ממי שחיים פה מדברים רק רוסית פוגעת בצמיחה הלאומית שלנו".
אבל תלמיד מבית רוסי ירגיש בכיתה סוג ב'.

"בזמן החופשי שלו הוא יוכל לדבר רוסית. המיקוד במהלך לא יהיה על היותו רוסי אלא על האדרת אסטוניה".

משרד החינוך לא חושש שדוברי הרוסית יקימו רשת חינוך עצמאית דוברת רוסית?

"לא, זה כבר לא חוקי. הם לא יוכלו לעשות גם את זה. אסטונית היא השפה הלאומית. ילדים רוסים ומשפחותיהם חיים כאן, והם חייבים לדעת את השפה. החוק עבר בממשלה פה אחד. אין לו מתנגדים".

יהודים באסטוניה, איזו שפה מדברים?

"היהודים באסטוניה מדברים רוסית, זה ידוע".

ויש רוסים שמפגינים ברחובות נגד ההחלטה הלא פלורליסטית הזאת, מקימים תנועת מחאה?

ד"ר ונרי לא מבינה את השאלה. מה פתאום לערער על החלטות השלטון?

ברקע ההחלטה הממשלתית עומדים מלחמת רוסיה באוקראינה ופחד משטיפת מוח בכלי התקשורת דוברי הרוסית, שעליהם השתלט פוטין. הפוסט־טראומה האסטונית מהאפשרות להיכבש שוב נותנת את הטון גם במערכת החינוך.

חברת המשלחת פרופ' יולי תמיר, נשיאת מכללת בית ברל ושרת החינוך לשעבר, מציעה מבט רחב יותר: "אסטוניה הצליחה להרים את עצמה ולהיות אחת המפותחות באירופה בתקופה קצרה יחסית, לבנות מערכת חינוך חינמית, איכותית ומתפקדת בזכות המחויבות העמוקה לזהות שלה. ההתגייסות להצליח וההובלה במבחני פיז"ה הן ביטוי משמעותי לכך ונועדו להוכיח שהאוטונומיה משתלמת. הם מתמקדים בשימור שפה וזהות, וגם בישראל עושים את זה".

דווקא עכשיו?

"זה לא התחיל עכשיו. במסגרת הכיבוש הסובייטי העבירו לכאן אזרחים בכוח, כדי להפוך אותם לרוסים. הפצע בוער שנים. אנשים שחיים כאן חשים שבית ספר שמלמד ברוסית הוא הצלחה של הצבא הרוסי משנות ה־40".

ההיאחזות בעבר לא מסתדרת לי עם הקדמה, עם ההצטיינות ועם זה שכולם מדברים גם אנגלית.
"הם חושבים שהאמביציה של רוסיה ומה שקורה באוקראינה משקפים שאיפה לחזור לחלק הזה של העולם. לכן בעיניהם כל אחיזה תרבותית רוסית היא מסוכנת. זה לא ויכוח על גבולות וזה לא ויכוח שנגמר. תארי לך שחבלי ארץ שרוצים לדבר רוסית הם החבלים שקרובים לרוסיה, ובעוד עשר שנים יגידו הרוסים 'זה בכלל חלק מרוסיה' וירצו לספח אותם? אני מניחה שאם היינו פוסט סכסוך סובייטי היינו אומרים להם 'מה אכפת לכם?', אבל את רואה שהדגל האוקראיני פה בכל מקום, הפחד מכיבוש קיים".

את רואה מצב שבו ישראל היתה כופה שפה על תלמידים ערבים?

"הפלשתינים בישראל הם ילידים, הם היו בשטח לפנינו. ובהתאמה, הרוסים שהיו באסטוניה הם 'המתנחלים'. הערבים אצלנו הם ילידי המקום, וזכותם לא פחותה משלנו, לכן זה לא דומה. זה כמו שאנחנו אומרים 'תהליך ייהוד השומרון'. הרוסים הובאו לכאן. זה הפוך, וזה הבדל משמעותי".

איך אין הד ציבורי למה שקורה פה עם השפה הרוסית? התקנה תפגע גם במי שבורח מפוטין.

"הפליטים מקבלים מקום מחסה - בהנחה שהם לא יישארו לטווח ארוך, וזאת ההנחה הרווחת. מיעוט דוברי הרוסית באירופה לא נמצא רק פה, אלא גם בליטא ובלטביה ובמדינות הסטאניות. המיעוט הוא אומלל, כי הוא מזוהה עם היריב הגדול של אירופה, מפחדים שהם יהיו גיס חמישי".

זאת לא סתימת פיות?

"כן, זאת סתימת פיות. אני חושבת שהאסטונים טועים, כי בסוף דווקא מיעוטים כאלה זהירים בהתנהלות שלהם. זה בעיקר מעיד כמה רוסיה עדיין שחקן מפחיד באזור, זה חי אצלם כמו שאנחנו חיים את הטרור.

"אני עושה כעת מחקר על חרדות של מדינות שהולכות ומצטמצמות, לא מתוך כיבוש וגירוש אלא מפני שהן נפתחו החוצה ויש פיתויים לעזוב, ומה שנראה זה שייתכן שסכנת ההכחדה גדלה בגלל הסגירות ולא בגלל הפתיחות. אם היו פותחים גבולות למהגרים, זה היה מחסל את המדינה, אבל הנה: גם הסגירה המוחלטת עלולה להכחיד אותם לטווח ארוך.

"תראי את אוכלוסיית אסטוניה. דקה לפני שהכריזו עצמאות הם מנו 1,865,000 נפש. היום הם 1,305,700. במספרים האלה, 100 אלף פליטים משפיעים דרמטית. ויש בעולם רק 800 אלף דוברי אסטונית".

לא עדיף לצאת בקמפיין ילודה לאומי במקום לאסור רוסית?

"ניסו את זה פעם, אבל הנשים פשוט אמרו להם לא", פרופ' תמיר צוחקת. "לרוב המשפחות פה יש ילד אחד בלבד".

פרופ' יולי תמיר: "אסטוניה הצליחה להיות אחת המפותחות באירופה בתקופה קצרה יחסית, לבנות מערכת חינוך חינמית, איכותית ומתפקדת בזכות המחויבות העמוקה לזהותה. הם מתמקדים בשימור שפה וזהות, וגם בישראל עושים את זה"

שיעור הנשים המשכילות למדינה, אגב, הוא הגבוה ביותר באסטוניה. הסיבה נעוצה בנסיבות היסטוריות: הכיבוש הסובייטי הביא לכך שנשים נשארו בבית עם הילדים, לפעמים גם שש שנים, עד שהלכו לבית הספר. האסטונית הממוצעת מילאה את זמנה הביתי בין השאר בקריאה, ועם השנים נוצר פער השכלתי בין הנשים לגברים במדינה.

פרופ' פייסל עזאיזה, נשיא המכללה האקדמית סכנין, משתף באי־הנחת שלו מהמהלך השפתי. "במקומם הייתי משקיע מאמץ בקירוב, לשכנע את הרוסים להיות חלק מקהילה שערכה הדמוקרטי והחופש בה הם ערך עליון. יש פה גם סתירה - מצד אחד הם מתגאים במקומות ראשונים בפיז"ה, דירוג שפותח דלתות בינלאומיות, ומצד שני מנסים לאסור ולצמצם.

"מבחינה חינוכית, התמקדות בפתיחת דלתות היא נכונה יותר. אנחנו מבקרים בשניים או שלושה מוסדות חינוך מדי יום, וכבר למדתי לזהות מוצא של ילדים לפי העובדה שהאסטונים מדברים אנגלית טוב יותר מאשר הרוסים. חבל להצמיח בין התלמידים מתחים מיותרים".

פרופ' עזאיזה, שמקפיד לקלוט לסגל המוסד האקדמי שבראשו הוא עומד מרצים יהודים דוברי עברית לצד מרצים ערבים, מספר על חזונו למכללה - תוכנית חדשה שתחזק את מלאי המורים הארצי. "יש עודף מורים באוכלוסייה הערבית, באוכלוסייה היהודית יש חוסר. אסטרטגית, כדאי וחשוב לקלוט מורים ערבים בבתי הספר היהודיים. זה יביא לשיפור ביחסים בין המגזרים וייצור שותפות. בפיילוט השתתפו כ־1,000 מורים ערבים, ומתוך 112 מורים שעברו סמינר נקלטו 50 כבר השנה. בפרויקט של 'מרחבים' שהתחברתי אליו מורים ערבים מלמדים אנגלית, מדעים, ערבית, מתמטיקה".

מה עם חגים?

"עשינו להם קורס העשרה מיוחד לתרבות היהודית ולמועדים".

יש מקצוע שלא עובר?

"אזרחות זה מקצוע שאנו מתרחקים ממנו, כי יש עדיין הבדלי גישה ואנחנו לא נכנסים לפינות האלה עכשיו".

עפרונות מחודדים

אווה איזנשמידט, פרופ' למנהיגות חינוכית, היא סגנית מנהל בבית הספר האזורי לאמנויות. המשלחת מישראל מתפעלת מהתואר ומהאנגלית שבפיה, ואיזנשמידט מספרת שבבית הספר היסודי מורה חייב להיות בעל תואר ראשון במקצוע שאותו הוא מלמד. השיבוץ בכיתה נעשה רק לפי הרמה המקצועית, לא לפי חלון ביומן. בבית הספר הזה גם מזמינים אנשים מן החוץ להרצות לתלמידים על נושאים שונים.

"חלק מהמוטיבציה נובע מאוטונומיה מוחלטת שמשרד החינוך נותן למנהלי בתיה"ס. אין מפקחים שיושבים על הראש של המנהלים", היא אומרת. "האמון במורה מביא מוטיבציה. אם זה לא היה כך, מורים היו עוזבים".

כך, למשל, אם מורה מרגיש ששיטת הוראה מסוימת עובדת פחות עם התלמידים בדרך לרכישת ידע בתחום מסוים, הוא יכול לבחור להעביר את השיעורים בלמידה מחוץ לביה"ס באמצעות עבודת בית או קריאה עצמאית של ספרים בנושא. יום בשבוע התלמידים לא מגיעים לבית הספר ולומדים מהבית באמצעות הזום. גם בזום, היא מדגישה, שומרים על משמעת ועל כללים. בי"ס שממילא לא מכניס יותר מ־24 תלמידים לכיתה בממוצע, ויום בשבוע כל כיתה בו לומדת מהבית - הוא ללא ספק סביבה רגועה ונעימה יותר, גם פיזית.

פרופ' אווה איזנשמידט, סגנית מנהל בבית ספר אזורי לאמנויות: "אצלנו בבי"ס יסודי המורה חייב להיות בעל תואר ראשון במקצוע שהוא מלמד. השיבוץ בכיתה נעשה רק לפי הרמה המקצועית, לא לפי חלון ביומן. ואין מפקחים שיושבים למנהלים על הראש"

90% מהילדים בטאלין משתתפים בחוגים מסובסדים שבית הספר מעניק. אמנות, מוזיקה וטכנולוגיה מוטמעים בלו"ז, בין השעות 3 ל־4:30 בכל יום. זה חלק מהשירותים המוניציפליים, והם נעשים במקצועיות וברצינות.

בקומת המסד של ביה"ס האזורי (כן, לא פרטי) יש בריכה. כשעלינו לקומה השנייה פגשנו במורה עם סנפירים, צידנית ומגבת. "לא חזרתי מהבריכה", הסביר, "אני מלמד מתמטיקה, אבל היום בביה"ס יש יום מיוחד של תלבושות, לכבוד הקיץ".

בחדרי המלאכה בדיוק סיימו שיעור נגרות, והמורה, דור שלישי למלמדי נגרות בביה"ס, מדגים לנו שימוש בשלל מסורים ומסוריות. האופן שבו מסורים גדולים וחדים מוצמדים לקיר במגנוט פשוט מסגיר שהמשמעת כאן מובנת מאליה. זה ללא ספק משלים את מה שקל לראות כשעוברים במסדרונות ובחצר: מאות רבות של תלמידים, אבל מינימום רעש, אפס דחיפות או אלימות אגבית שבדרך כלל תופסים כשנמצאים שעות במתחם בית־ספרי.

שאלתי את המורה אם הוא לא חושש להשאיר ככה 30 מסורים בהישג יד של ילדים ונוער, והוא צחק ושאל: "מה צריך לעשות, לסגור את המסורים בארון ולנעול במפתח?"

חייכתי ולא גיליתי לו שבישראל זה בטוח מה שהיה קורה. מסורים עם שיניים משוננות - בעיניים של אמא נראים כמו מתכון לאסון ולא לאמנות. בארץ ההורים לא היו לוקחים סיכון, וגם לא הצוות. כאן זה אפילו לא עבר למורה בראש. אין ספק, בפרמטר הזה עקפנו את האסטונים.

מגדל פיז"ה

האסטונים, אם כן, כבשו את פסגת מבחני פיז"ה ודחקו מהמקום הראשון את מי שהם חווים כאחותם הגדולה - פינלנד. קפצנו לפינלנד במעבורת מפוארת - שעתיים שיט - כדי להבין איך זה קרה.
ביה"ס הבינלאומי בבירה הלסינקי פועל בשיטה שהגיעה גם לישראל - אל ביה"ס הבינלאומי בגבעת חביבה וביה"ס הבינלאומי בכפר הירוק. הלימודים באנגלית, המקצועות מגוונים, ויש דגש על טיפוח התלמיד והסביבה.

מנהלת ביה"ס, ד"ר קייטלין נאגלי - אמריקנית מהונגריה שהגיעה בשליחות חינוכית לאסטוניה לפני כעשור ומשם עברה לפינלנד - קיבלה אותנו בהתרגשות: "אני יהודייה, סבתא שלי היתה באושוויץ".

את המנוע האסטוני להצלחה היא מגדירה בעזרת אפיזודה משנותיה כאשת חינוך בטאלין: "בטיול משפחות בית־ספרי התלמידים ליקטו אוכמניות. אחד התלמידים שמט בטעות את הסלסילה, והפירות התפזרו. כאמריקנית ניגשתי לעזור לו להרים מהאדמה וניחמתי אותו, אבל ההורים האסטונים הסתכלו ואמרו: 'הוא הפיל - הוא ירים לבד, זו אחריות שלו'. ההורים לא חוששים להציב אתגרים".

פרופ' חיים שקד: "חינוך הוא תחום שמבוסס על הון אנושי. שמענו פה על תוכנית להוראת היסטוריה בתיכון, היו רק 30 מקומות ו־2,000 הגישו מועמדות! בארץ, לעומת זאת, לא מוצאים מורים, כי יש ירידה בערך הלמידה והדעת בחברה שלנו"

נדמה לי שזה היה הרגע שבו הבנתי סופית ששגשוגה החינוכי של אסטוניה לא נובע מקרבה גיאוגרפית לפינלנד, אלא מקרבה משפחתית לסובייטיזציה. מי שזכה לקבל חינוך סובייטי בטח מזהה את הדפוס. האסטונים קיבלו חינוך סובייטי, אבל הם בוחרים לתפוס את עצמם כ"אחותה הקטנה של פינלנד".

ד"ר נאגלי מסכימה וצוחקת: "בפינלנד לא חושבים בכלל על אסטוניה, כאן החלום הוא להיות כמו שבדיה". כל אומה והאלטר־אגו שלה.

ביה"ס בהלסינקי יפה, מואר ועשיר. בקפטריה, שנמצאת במעין פאטיו ענקי במרכז הבניין, חקוק מוטו על הקיר: "כל אחד מאיתנו הוא פתית שלג מיוחד". פתית שלג הוא גם הסמל הגרפי של ביה"ס, סמל שאפשר למצוא כמעט בכל כיתה ומסדרון.

האסטונים ירשו את פינלנד בהצטיינות במבחני פיז"ה?

ד"ר נאגלי: "הפינים כבר כבשו את הפסגה הזאת, הם מחפשים אפיקים חדשים. הכיוון הכללי נע למודלים שדומים יותר לאופן שבו מלמדים בשיטת IB של בתיה"ס הבינלאומיים - פחות לומדים למבחנים, יותר לומדים לרוחב. אנחנו משקיעים בלימוד יסודות החומר ובהבנה המהותית מה זו כימיה, למשל. השאיפה היא לא להכין ילד לבחינה בכימיה, אלא להכשיר אותו להיות כימאי. לא להוציא תלמידים מצטיינים בהיסטוריה, אלא לגדל היסטוריונים. אני משערת שגם אסטוניה תלך בעתיד בכיוון הזה".

סיגריד קאגי, אסטונית בת 35, היתה חלק מצי של יזמים מקומיים שערכו האקתון מיוחד לאנשי החינוך מישראל. סיגריד השיקה ליין של צהרוני איכות המופעלים על ידי אנשי חינוך ומיועדים לכל שכבות האוכלוסייה. באנגלית מושלמת היא מתארת לא רק את המיזם, אלא גם את השלמות ההורית שלה, כמי שמסיימת חופשת קיץ ממושכת עם הילדים.

"צריך קודם להבין את המנטליות. באסטוניה חופשת הקיץ נתפסת כזמן משפחה רגוע של כיף, אך גם כתקופה אידיאלית להעשרת הידע של התלמיד".

אז אצלכם בני נוער לא קמים מהשינה בצהריים.

"זה לא שאין כאלה, אבל הרוב לא מעוניין לבזבז את הזמן.

"בחלק הראשון של החופשה בתיה"ס מפעילים תוכנית לימודים מיוחדת עם צוותים חינוכיים מקצועיים. כמו כן יש מחנות קיץ שמופעלים על ידי מגוון ארגונים. אלה מחנות קונספט: לכל מחנה יש נושא, מי שמדריך במחנות הם אנשי מקצוע מתחום הנושא הנלמד, והדגש הוא על השכלה ועל הקניית מיומנויות שונות לחיים.

"נוסף על כך, כל תלמיד משלים במהלך הקיץ רשימת קריאה שניתנה לו בסוף השנה שעברה. חלק מהרשימה הם ספרי קריאה רגילים וחלק ספרים שמכשירים לקראת החומר הלימודי של שנת הלימודים החדשה".

ואין התנגדויות? ילדים מבצעים את כל הרשימות האלה?

"מקפידים לתת לתלמיד בחירה. הוא לא חייב לקרוא את כל הספרים, הוא יכול לבחור במה להתמקד מתוך כל הרשימה. יש בתי"ס שמגדירים את רשימות הקריאה כרשות, וגם זה תורם לרצון של הילד".
בחירה היא יסוד חשוב בחינוך באסטוניה. ראינו שבתחומים רבים הם נותנים לילד לבחור מה הוא מעדיף. המשותף לכל הבחירות האלה הוא שהילד לא ממציא כלום. מניחים לפניו כמה אפשרויות לימודיות - והוא בוחר רק מתוכן.

חמישה ימים, עשרה מוסדות חינוך לגילים שונים. אז מה למדתי באסטוניה?

שהחינוך מתחיל מהבית. נכון, יש קדמה במדינה הזאת בכל הקשור לביורוקרטיה, אין צורך בקבלת קהל במשרדי ממשלה, אין ממשק עם פקידוּת ואף אחד לא ממתין בתור לשום מקום. הסלולרי הוא כלי ליעילות ולא לבזבוז זמן.

אבל אסטוניה מצטיינת כי היא מקפידה על משמעת, כי הסטנדרטים שם גבוהים, כי הילדים גדלים לתוך חברה שבה יש כבוד לסמכות. אולי בחברה כזאת דור המסכים יכול להגיע להישגים מפוארים.