משחק מכור: קניות - או לא להיות?

האם אני מכורה לקניות? לא בטוח שאני קולעת להגדרה המקצועית של התמכרות, אבל אני בוודאות קונה הרבה יותר ממה שאני צריכה או מתכננת. כמות הנעליים, התיקים, הספרים והגאדג'טים שברשותי גורמת לי לעומס רגשי ופיזי. מצד שני, חוויית הקנייה מספקת לי ריגוש והנאה.

היחס החברתי להתמכרות קלה לשופינג, שלא מגיעה להרס כלכלי, היא סלחנית יותר מהיחס להתמכרויות אחרות. החברה הקפיטליסטית מעודדת אותנו לקנות עוד ועוד כדרך (מוטעית) לחוות אושר, סיפוק ואהבה עצמית.

הסטטיסטיקה מראה כי מחצית מהאוכלוסייה חוטאת בקניות אימפולסיביות מעל המידה, אבל הדאגה החברתית היא לא המניע היחיד לכתיבת הטור הזה. החשיפה האישית מעל דפי העיתון מסייעת לי להתמודד עם הבושה ועם האשמה.

כך התחלתי, למשל, גם את השיח התקשורתי על דימוי גוף. כשהחלטתי לשתף בקושי שגרמו לי ההערות שספגתי על מידות גופי, הגדולות יותר בהשוואה לאלו של מנחות טלוויזיה אחרות. כשהעזתי לשתף שזה כואב לי, זרמו אלי מאות הודעות מנשים ומנערות, שסיפרו על ההערות שהן מקבלות. אפילו המצאתי לחשיפה הזו שם: חשיפותרפיה.

לאוורר את הארון

זה לא שהסתרתי עד כה את הרגלי הקניות שלי, אני מודה בראיונות ובתוכנית וברשתות שאני מרבה לקנות, אבל תמיד עם נגיעה של הומור שמקלילה, מאפשרת קצת לברוח.

אז עכשיו, בלי צחוק, אני כותבת לא מתוך הפרסונה הבטוחה שאתם מכירים ממסך הטלוויזיה, שגם היא חלק ממני, אלא מחלק פחות בטוח בעצמו שקיים בי, שבו אני אישה בת 46, שרוצה ללמוד לווסת את הדחף לקנות. החלטתי לאוורר את הכביסה המלוכלכת שלי, או במקרה הזה, את הארון ואת המגירות העולים על גדותיהם.

משעשע לחשוב שלאחר שנים שבהן אני מלווה נשים ועומדת על במות מול קהל ומול מצלמות טלוויזיה, דווקא עכשיו כשאני כותבת את המילים האלו הלב שלי דופק בחשש, כי התמכרות לקניות מרגישה לי לא מכובדת, אפילו טיפשית.

ייתכן שחלקכם יחשבו שחשיפה של החולשה הזו פוסלת את כשירותי מלהיות השראה או ללמד. זכותכם. אני מרגישה ראויה עדיין, כי לאורך כל הקריירה אני מקפידה לשתף בקשיים ובמורכבויות, אם בזוגיות, אם בתפיסה העצמית.

אני סולדת מ"מנטורים" ומ"כוהנים" שרק מחייכים ומספרים על חייהם ה"מושלמים", על איך הכל בא להם בקלות. הם פשוט מסתירים את הקשיים מאחרים, ולפעמים גם מעצמם. הטור הזה נכתב גם כדי ליישם את מה שאני מעבירה לאחרים, שזה בסדר לא להיות בסדר.

מפלטו של המצדיק

לכל מכור יש הצדקות. אני, למשל, מנחמת את עצמי בכך שאני יודעת למצוא את המבצעים הכי שווים, שמעולם לא קניתי מותגים, שאני לא אישה של בוטיקים יוקרתייים, אני מהסוג של סוף עונה במנגו ובתמנון, של שטויות בעלי־אקספרס, של חנויות ספרים משומשים, והתוספת של השנים האחרונות: רכישת מינוי לאפליקציות בנייד.

בסופו של דבר, כמות החפצים שמצטברים בביתי היתה גורמת למארי קונדו עוגמת נפש, וכדי להימנע מההצטברות אני מוסרת המון מהחפצים שקניתי, מה שגוזל זמן יקר של מיון וסידור.
הצדקה עצמית נוספת היא שאני לא פוגעת במאזן הכלכלי שלי, לא נגררת לחובות בעקבות הקניות. ועדיין, סך הקניות המיותרות מדי חודש יכול להגיע אפילו ל־1,000 או ל־2,000 שקלים, סכום לא מבוטל.

אני לא מומחית להתמכרויות, אבל לאחרונה קראתי מחקרים וספרים בנושא, בדגש על שיטת 12 הצעדים לריפוי התמכרויות. יחד עם ניסיוני בטיפול באכילת יתר ובוויסות דחפים, יצרתי לעצמי תוכנית אישית וכדי לעגן את המחויבות, החלטתי לתעד את ההתקדמות באינסטגרם שלי, כי אולי התהליך שלי יסייע גם לאחרים. החל מיום ראשון אני מקווה לשתף בכל יום במשימה היומית - והטור הזה הוא עוד לבנה שמבססת את ההתחייבות.

ללמוד להבדיל

שיהיה ברור, ואני מתנצלת בפני המינימליסטים והאקולוגיים, לא אפסיק ליהנות משופינג, אלא להפחית, לתכנן ולבחור את הקניות - במקום שהן ייעשו באימפולסיביות רגעית.

אני קונה גם כדי לפצות את פאולה הצעירה, שלא יכלה להרשות לעצמה. עבדתי מגיל 14, ומהכסף הראשון שחסכתי קניתי ווקמן. לעולם לא אשכח את ההתרגשות ביציאה מהחנות. הרכבתי את האוזניות והרגשתי הכי מאושרת בעולם.

את רמת הריגוש הזו לא ניתן לשחזר. הפרעת קשב היא סיבה מדעית לקניות לא מתוכננות, אבל גם לה צריך לקבל אחריות. הקלות הבלתי נסבלת של הקניות באונליין, בלחיצת כפתור, החריפה את הבעיה, אבל כל הנסיבות החיצוניות הללו הן אתגרים שאפשר להתגבר עליהם.

קניות יכולות לשמח, אבל גם לגרום למתח, לאשמה ולחרדה. מסרים שמפתים אותנו לקנות מתקיפים מתוך שלטי חוצות ופרסומות, מנסים לשכנע שאם נקנה עוד חפץ, נהיה מאושרים יותר.
יודעים מה, ניסיתי את ההבטחה הזו, יש קניות שמשמחות אותי, אבל רבות מהן מיותרות - ואני אפילו יודעת את זה ברגע הקנייה ממש, כשאני מושיטה את הנייד אל המכשיר, עוד לפני שנשמע צליל האישור. אני רוצה ללמוד להבדיל בין אלה לאלה.

תודה שהקשבתם, ואם מישהו אחד מהקוראים או מהקוראות החליט להצטרף אלי כדי לשנות את ההרגל הזה, זכיתי.

בחן/י את עצמך - האם את/ה מכור/ה לקניות?

סימנים שיעזרו לך לבחון אם דחף הקניות הוא כפייתי או מעבר למידה. יש לסמן בעיגול את המשפטים שמתאימים לתחושתך:

1. הרגשת דחף עז לערוך קניות, גם אם אינך זקוק למשהו ספציפי.

2. יציאה למסע קניות כדי להתמודד עם מתח, חרדה, דיכאון או רגשות שליליים אחרים.

3. בעיות כלכליות כתוצאה מהרגלי הקניות. צורך בכסף כדי "לכבות" חובות שנוצרו בשל קניות.

4. בושה לשתף בהרגלי הקניות, הסתרה של הרכישות.

5. חוסר שליטה בדחף לקנות, למרות הרצון להפסיק.

6. הזנחת תחומי חיים אחרים בגלל העיסוק בקניות.

7. קניית פריטים מיותרים, שעדיין סגורים בקופסה.

8. כמות הקניות שנדרשת להרגשת סיפוק גדלה יותר ויותר.

9. תסמיני גמילה של עצבנות או אי־נוחות במהלך הניסיון לצמצם את הקניות.

10. הרגלי קניות הגורמים לקונפליקטים במערכות היחסים.

• אם הקפת בעיגול 1 עד 3 מהמשפטים, כנראה יש לך נטייה קלה לקניות עודפות.

• אם הקפת בעיגול 4 עד 6 מהמשפטים, יש לך נטייה בינונית להתנהגות כפייתית בנושא קניות.

• אם הקפת בעיגול 7 עד 10 מהמשפטים, קיימת סבירות גבוהה להתנהגות כפייתית בנושא קניות.

* סקר זה הוא אומדן כללי בלבד, ואינו מחליף שום סוג של אבחון. במקרה הצורך, חשוב לפנות לעזרה מקצועית