בדיון הבלתי נגמר על אמנים ש"מדברים" לבין אלה ששומרים על פרופיל נמוך, עידן עמדי נמצא בצד המדבר, אפילו המדבר מאוד. הוא התבטא בשלל נושאים, למשל כשבחר דווקא לתמוך ברב אלימלך פירר בסערה שהתעוררה באוקטובר 2019 סביב הדרת הנשים במופע ההתרמה לאגודת "עזר מציון", סערה שאותה כינה "הטעיית הציבור".
בחודש מארס השנה הוכיח שוב את האומץ שלו, כשבניגוד לרבים שסירבו הגיע לנאום בהפגנה בירושלים וקרא לאחדות בעם, על רקע המאבקים סביב הרפורמה המשפטית.
הנאום בהפגנה היה יומיים בלבד אחרי הפיגוע ברחוב דיזנגוף, שבו נרצח אור אשכר ז"ל וחברו של עמדי, רותם מנסנו, נפצע קשה.
"את רותם הכרתי בבית הספר, הוא למד בכיתה המקבילה והיה הדי־ג'יי של השכונה", הוא מספר. "כשהפיגוע התרחש הייתי בבית והתחילו להגיע טלפונים ודיווחים. השעות הראשונות היו הקשות ביותר, כי לא ידענו באיזה מצב רותם. היום הוא מתאושש, ואני מקווה שהוא יהיה בסדר".
ובכל זאת, יומיים אחרי הפיגוע הזה החלטת לנאום בהפגנה.
"יועז הנדל פנה אלי כמה שבועות קודם לכן, ובהתחלה אמרתי לו שאני מרגיש שאין כרגע קשב ושנחכה לזמן טוב יותר. במקביל, הוצאתי את השיר 'אחים' ביחד עם שלמה ארצי, ואחרי שהשיר יצא ממש הרגשתי וראיתי מהצד איך שלמה חוטף הרבה מאוד ביקורת. בנקודה הזו החלטתי לבוא ולדבר בהפגנה, וגם ידעתי בדיוק מה אני הולך להגיד".
"מבין את הכאב"
באותה הפגנה קרא עמדי להידברות ולפשרה, אבל לא חסך גם במילים נוקבות. "אני כאן כדי להגיד לכם ולחבריי שחולקים איתי את הבמה - אשרינו שזכינו בתקופה חשוכה כזו במדינה שלנו להגיד את מה שהיה מובן מאליו עד לא מזמן: לא למלחמת אחים, כן לפשרה, כן להידברות", אמר.
"אין מילים יותר טובות מאלו, אין מילים יותר נכונות מאלו. אני מבקש מנבחרי הציבור שלנו, מראש הממשלה, מחברי הכנסת, כל מי שמחשיב את עצמו חלק מהעם הזה, מעם ישראל, תשאלו את עצמכם מה התפקיד שלכם - מי יודע אם דווקא לעת כזו הגעתם למוקדי השפעה. וגם אנחנו כשאנחנו מדברים, כשאתם מדברים וכותבים משהו ברשת, תזכרו שהרבה שנים למילים לא היתה כאן משמעות, אבל כעת יש להן משמעות. כל גפרור שנזרק למדורה מבעיר פה שנאה שייקח לנו שנים לכבות. בואו נדבר, אין חולשה בפשרה בין אחים".
"את רותם מנסנו שנפצע בפיגוע בדיזנגוף הכרתי בבית הספר, הוא למד בכיתה המקבילה והיה הדי.ג'יי של השכונה. אחרי הפיגוע, השעות הראשונות היו הכי קשות, כי לא ידענו באיזה מצב הוא"
תכניס אותי לשיקולים ולהתלבטות שלך לגבי הנאום. אני יכול לנחש שהמנהלים שלך היו נגד ההשתתפות בהפגנה.
"כולם היו נגד. אמרו לי 'למה אתה צריך להכניס את עצמך לדבר כזה?'. עניתי, בלי להישמע קלישאתי, שאני אוהב את העם הזה, נלחמתי בשביל הארץ הזאת, אלה האנשים שלי וחשוב להשמיע את הקול שלנו לצעירים שיקשיבו לנו. כביכול מאירוע כזה יש לי רק מה להפסיד, אבל יש לי גם יכולת השפעה והרגשתי שאני חייב להגיד את מה שבוער בי".
אתה מתגעגע לתקופות אחרות?
"אני מתגעגע למנהיגים שמהווים השראה עבור העם שלהם. כאלה שאנחנו כאזרחים נגיד 'יש לנו כברת דרך לעבור כדי להיות הם'. בתורה כתוב 'חכמי לב'. הם לא צריכים להיות ניוטון או איינשטיין, אבל שיידעו לקבל את האחר ולאחד את העם. זה חסר לנו. אני מתגעגע ללא לחשוב על פוליטיקה, ללפתוח חדשות ושלא ידברו על פוליטיקה. עכשיו זה נראה כמו חלום רחוק".
המצב הזה השפיע על מצב הרוח שלך?
"בטח, ואני מרגיש שהוא משפיע על עוד הרבה. בא אלי בן אדם ואומר לי: 'אני בן 35, עושה מילואים בלי סוף, ומה אני מקבל מהמדינה?'. אני יכול להבין את הכאב הזה. בשולחן השבת שלנו אני הרבה פעמים הצד השמאלי לכאורה, אבל אני מבין את הכאב של אבא שלי שהתחנך על הברכיים של בגין. חסרים לנו מנהיגים שיש להם לב, שמרגישים. מנהיגים שיבואו ויגידו שכואב להם. זה לא יהפוך אותם לחלשים. לכולם יש את פוזת המאצ'ו, אבל אותי לימדו שמי שמשחק אותה אבו־עלי הוא בסוף הכי חלש".
למי הצבעת?
"בשלוש מערכות הבחירות האחרונות לא הצבעתי. אני עוסק הרבה בשבויים ובנעדרים, הדר גולדין, אורן שאול ואברה מנגיסטו, ואחרי שפגשתי הרבה פוליטיקאים סביב הנושא הזה, הרגשתי שאין לי במי לבחור".
בבחירות הבאות תצביע?
"לא יודע עדיין, אבל אני כן יודע שצריך לעשות משהו מעבר, לא רק ללכת לקלפי. אנחנו צריכים לשנות משהו בבסיס. אני מדבר עם הרבה צעירים לפני גיוס והם לא מאמינים לאף אחד. הדור הצעיר איבד אמון במקבלי ההחלטות, אבל לנו האזרחים כן יש את הכוח לשנות, כי אנחנו לא עושים את זה כדי להשיג רווח".
אז אולי תרוץ אתה לפוליטיקה?
"חד־משמעית לא".
"נחוצה ממשלת אחדות"
בהפגנה שבה נאם עמדי המשפט שקיבל את הכותרת היה "אין חולשה בפשרה". כשאנחנו מדברים עכשיו, הוא הרבה יותר נחרץ ויורד לפרטים.
חששת לעשות את זה בהפגנה?
"לא רציתי לרדת לפרטים בנאום כזה, ואסביר לך למה: רוב האנשים לא ירדו לעומק הרפורמה ולא מבינים אותה. הרוב תפסו דעה של מישהו שהם מעריכים והם הולכים איתה. אני מאלה שקראו את כל המסמך, אבל עכשיו, כשאני עולה לנאום, אדבר על שיטת הסניוריטי? רוב אזרחי ישראל לא היו רוצים סניוריטי, אבל אתה לא יכול להעביר דקויות של מיקרו בלי שהמאקרו רגוע. יש פה פוליטיקאים שהעבירו מהלכים מורכבים, למשל איילת שקד שהצליחה להעביר מינוי של שני שופטים שמרנים בלי להשתלט על הוועדה למינוי שופטים. לדבר על פרטים בנאום כזה זה לא אפקטיבי".
"אחרי הנאום בהפגנה מישהו כתב לי שלא יבוא להופעה שלי, למרות שכבר קנה כרטיסים. הוא כתב: 'בגלל שאתה נגד ביבי לא אבוא'". מה ענית לו? "לא נורא, אחי. אוהב אותך ותזכור שעם ישראל חי"
אז בוא נפרק את זה כאן. פסקת ההתגברות?
"לא הייתי רוצה שהיא תהיה ברוב של 61 ח"כים, כי זה מעט מדי, אבל גם לא ברוב של 70 כי זה מוגזם. רוב של 66 זה בסדר".
אבל בסוף לפסקה כזו יש השלכות על מיעוטים.
"לכן לא הייתי רוצה אותה ברוב של 61, אבל השאלה האקוטית היא אם צריך לעשות רפורמה במערכת המשפט בישראל - ואני חושב שכן. אתן לך דוגמה - אם אתה משכיר בית למישהו והוא לא מוכן להתפנות, הטיפול של בית המשפט בנושא כזה לוקח כמה שנים. כמה אנשים יכולים להחזיק מעמד פרק זמן כזה?"
"חסרים לנו מנהיגים שיש להם לב, שמרגישים. מנהיגים שיבואו ויגידו שכואב להם. זה לא יהפוך אותם לחלשים. לכולם יש את פוזת המאצ'ו, אבל אותי לימדו שמי שמשחק אותה אבו־עלי הוא בסוף הכי חלש"
אלה דברים חשובים, אבל לא אותם רוצה הממשלה לשנות.
"יש גם דברים יותר חשובים, למשל הסיפור של הבדואי בדרום שאנס ילדה וקיבל פסק דין מופחת כי הוא מיעוט. זה נראה לך הגיוני? להוציא את הזבל הזה בהנחה זה להגיד לאזרחים 'נא בעין', וזה כן קשור לרפורמה, כי שופט שמרן היה נותן גזר דין אחר".
קצת תמים בעיניי שאתה חושב שהבדואי המתועב הזה - זו הסיבה שמנסים להעביר את הרפורמה הזאת.
"אני חושב שיש לאזן את הוועדה למינוי שופטים טוב יותר, ולהעביר פסקת התגברות לא ברוב של 61. בעולם אוטופי, אם הליכוד, המחנה הממלכתי ויש עתיד הולכים יחד, ברגע שיש להם 65 מנדטים הם יכולים להעביר כמעט כל דבר".
"עולם אוטופי", זו הפנטזיה שלך?
"ממשלת אחדות היא הפנטזיה שלי, כי אני חושב שזה נחוץ לנו כאזרחים".
"אומר את עצמי"
כצפוי, התגובות לנאום בהפגנה לא איחרו להגיע, והיו כמיטב המסורת של הטוקבקיסט הישראלי המצוי.
"חטפתי משני הכיוונים", מבהיר עמדי, "משמאל טענו שהביביסטים לא מסוגלים להגיד שום דבר נגד הרפורמה, ומימין אמרו איך איבדנו אותך, פעם היית משלנו והיום אתה שמאלני.
"מצד שני, אני חייב להודות שלמרות שלא ציפיתי לכך היו גם הרבה תגובות טובות ושיתופים, ואמרתי לעצמי וואלה, יש גם צד טוב לסיפור הזה, לא רק מה שחששנו ממנו".
מה התגובה הכי קיצונית שקיבלת?
"אני נמנע מלקרוא טוקבקים, אבל המנהלים שלי עקבו אחרי התגובות וקצת נלחצו. היו לי כבר התבטאויות בעבר ולמדתי שדברים כאלה עוברים, אולי אני גם יותר חסין, אבל זה עדיין לא נעים. אין לי בעיה עם ביקורת, אבל קשה לי למשל שההורים שלי נפגעים ממנה. אמא שלי לא מסוגלת להכיל את זה והיא מייד מתחילה להגן עלי ונפגעת בשבילי. הרבה פעמים לפני שאני עושה דברים היא נמצאת במערך השיקולים שלי".
איך ההרגשה להיות אמן שכן מדבר, שמגיב לדברים?
"לאמנים יש רצון שכל הזמן יאהבו אותם, אבל ההתמכרות לזה היא גרועה. לפני כמה שנים קיבלתי החלטה שאני אומר את עצמי, ואני מקווה שיאהבו אותי בזכות מי שאני. מי שלא טוב לו - גם בסדר".
יכול להיות שאתה גם קצת נהנה מזה?
"אכניס אותך לוויכוח פנימי שיש לנו. אני כל הזמן בדעה שהקהל שונא 'טפלונים', כי מגיע שלב שהוא לא מאמין להם. זמר או אמן שלא אומר כלום ורוצה רק שימחאו לו כפיים - יגיע השלב שבו לא יאמינו לו. זה גם יכול לקרות בשלב מאוחר בקריירה, אבל זה יקרה. ככל שעובר הזמן ולא אמרת את דעתך, המגבלות הופכות להיות יותר קשות ומתגרים בך הרבה יותר".
"צריך לשנות משהו בבסיס. אני מדבר עם הרבה צעירים לפני גיוס והם לא מאמינים לאף אחד. הדור הצעיר איבד אמון במקבלי ההחלטות, אבל לנו האזרחים יש את הכוח לשנות, כי אנחנו לא עושים את זה כדי להשיג רווח"
ומה עם המחיר של לאבד קהל?
"הייתי שמח שכולם יאהבו אותי, אבל אי אפשר להיות אהוב על כולם. גם הפעם, רוב האנשים שתקפו אותי היו מימין, אז מה אמרתי? שאני לא חושב שמדובר בכלל בימין ושמאל, אלא שהכל קורה בגלל שהאווירה רותחת וכל מילה מקפיצה. שמעתי על אנשים שלא הסכימו לשבת בארוחת חג עם בני משפחה שחושבים אחרת מהם, זה נורא".
"יש לנו אחריות"
לפני כחודשיים שחררו עמדי ושלמה ארצי דואט חדש, "אחים". בהודעה משותפת כתבו כי "השיר נכתב מתוך כאב, דאגה וחשש מהקרע שהולך ונפער בינינו". שבועיים לאחר מכן הודיע ארצי כי הוא מוותר על פרס ישראל.
"אני חושב שזו החלטה שלו ואף אחד לא יכול לשפוט אותו עליה", אומר עמדי.
"מבאס אותי רק לחשוב שבגלל הלך רוח רגעי במדינה או ציפיות שיש מאמנים לנקוט עמדות, אמן כמו שלמה ארצי, אולי היוצר שהכי השפיע על הפסקול הישראלי, נאלץ להפעיל שיקול דעת אם לקבל פרס שאין ראוי ממנו לקבל אחרי קריירה ארוכת שנים כזו.
"מה שעוד הפריע לי בסיפור הזה הוא שהעבירו את הפרס לאמן חשוב כמו דקלון כאופציה 'שנייה'. מבחינתי, דקלון הוא נכס צאן ברזל שראוי לפרס בלי קשר לשלמה ארצי או למישהו אחר. אני למדתי לשיר ממנו".
הרבה פעמים יש תחושה שכאשר שמאלני מתבטא - הוא מייד הופך ל"בוגד". ראיתי פעם הודעות שאורנה בנאי קיבלה אחרי שהתבטאה ונחרדתי.
"היא בן אדם שהלב שלו בחוץ, וכשהיא התבטאה היא חטפה. פגשתי אותה פעם במקרה בפאב בתל אביב ואנשים שפגשו אותה ברמה האישית יבינו כמה קשה לתקוף אותה, כי כשאתה מדבר איתה אתה מרגיש שהיא עוד רגע פורצת בבכי. יש לה כאב אמיתי, ואתה מבין כמה היא אוהבת את הארץ. אני יכול לא להסכים עם כמה מהקולגות שלי, אבל אני לא יכול להתנער מזה שכואב להם".
אתה יכול להבין אמנים שלא בנויים להתמודדות הזאת?
"ברור שאני יכול להבין אותם, והרבה מהם גם מתייעצים איתי. יום אחרי שגלנט פוטר, אני לא יודע איך אבל הפכתי להיות טלמסר של אמנים. התקשרו אלי גם כמה מהגדולים והתייעצו איתי מה לעשות".
ומה יעצת להם?
"לאמנים שעוד לא התבטאו בנושא אמרתי 'אל תדברו עכשיו, כי איחרתם את המועד וכל התבטאות תיתפס כפוזיציה'. אני מבין את הפחד, אבל יש לנו אחריות לשני דברים: להביע את דעתנו, ואיך לומר אותה. הכי קל לי לתקוף, אבל מה זה ייתן לי להוציא מישהו אפס?
"בקראטה אומרים 'שהיד החזקה תהיה פתוחה, שתמיד תבוא לטוב ולשלום'. יש לך את הכוח, אבל אל תשתמש בו שלא לצורך. בתקופות שהכל קצת יותר רגוע אין בעיה לחדד, להציף דברים ולבקר, אבל כשהכל רגיש עדיף שלא".
אתה חושב שיש אנשים שבגלל דברים שאמרת לא יבואו להופעה שלך?
"אחרי הנאום בהפגנה, מישהו כתב לי שלא יבוא להופעה בקיסריה, למרות שכבר קנה כרטיסים. הוא כתב: 'רציתי לבוא להופעה שלך, אבל בגלל שאתה נגד ביבי לא אבוא'".
מה ענית לו?
"לא נורא, אחי. אוהב אותך בכל זאת, ותזכור שעם ישראל חי".
הוא הגיב?
"הוא כתב לי: 'מה אני אגיד לך, בעזרת השם כן אגיע, אבל למה אני מרגיש שהזמרים מהימין מפחדים. זה כל כך מעציב אותי'. אלה אנשים שבאמת כואב להם, אז התגובה הראשונה היא קללות או איומים, אבל בסוף הם נרגעים".
"לא 'גבר חתיך'"
הקריירה של עמדי מורכבת כמובן לא רק מהתבטאויות בנושאים שנויים במחלוקת. בגיל 35, כבר 13 שנים שהוא אחד הזמרים והשחקנים הבולטים בישראל.
הוא פרץ לתודעה ב־2010, בעונה השמינית של "כוכב נולד", שבה הגיע לגמר. רבים נעלמו, אבל הוא נשאר והפך לקול חשוב במוזיקה ובשנים האחרונות גם על המסך, למשל ב"פאודה".
לאורך השנים הוציא חמישה אלבומים, כולם אלבומי זהב, הופיע מאות פעמים ברחבי הארץ והפך למושמע בפלייליסטים של כל תחנות הרדיו, כולל תואר "שיר ה־70" על "כאב של לוחמים".
ממש בשבוע האחרון הודיע כי מחר (26.04), בבוקר יום העצמאות, יוציא גרסה חדשה, אקוסטית, לאלבומו האחרון "זוכר כמעט הכל".
עבור רבים הוא גם "הגבר הישראלי המושלם", שילוב נדיר של הרבה ניגודים - לוחם לשעבר עם נפש עדינה, מראה של בן השכן אבל המסתערב החתיך מ'פאודה', וכמובן יוצר רגיש וחודר. למרות זאת, ועל אף ההצלחה, את חייו הפרטיים הוא מקפיד להשאיר מחוץ לתחום.
"לא יודעים עלי הרבה דברים, וזה גם די בכוונה", הוא אומר. "אני מדבר על הרבה דברים שהם אישיו - ולא על החיים שלי".
למה בעצם?
"קשה לי לדבר על עצמי, והרבה פעמים כשאני מדבר על סוגיות אחרות וחברתיות זה עוזר לי לא לדבר על עצמי. את החיים שלי אני מדבר דרך המוזיקה. השירים שאני כותב משקפים אותם לגמרי".
ביקשתי מהעוקבים שלי באינסטגרם להציע שאלות לראיון איתך, והרבה ביקשו לדעת מי זאת תמר שאתה שר עליה.
"בדרך כלל אני נמנע מלספר או להסביר את השירים שלי, כי כשאנשים שומעים את השיר הם לוקחים את זה למקומות שלהם, ולפעמים כשמגלים את האמת זה יכול לנפץ את השיר.
"אבל הפעם אחרוג ממנהגי. תמר היא אחיינית שלי, והשיר נכתב כשהיא היתה בת 3 והיתה מחייכת כל הזמן. כתבתי שם את המשפט 'אני רואה את תמר כל הזמן מחייכת, ואיך אנחנו כבר לא'. מאז באמת הרבה שואלים אותי מי זאת".
"אני קצת עב"מ ולא תמיד אני מזהה, אבל החבר'ה שאיתי אומרים לי 'אתה לא רואה שהיא מתחילה איתך?'. לאחרונה הופעתי בחדשות ומישהי כתבה לי הודעה ממש ישירה ולא משתמעת לשני פנים. מייד אמרתי לה 'אני נשוי ויש לי ילדה'"
רוב העוקבים התייחסו אליך כגבר החלומות. אתה מכיר את זה?
"אני מודע לזה, אבל לא הולך בתחושה של 'גבר חתיך'. יש עמוד פופולרי בפייסבוק שנקרא 'מאמאצחיק', אני עולה שם מדי פעם בהקשר הזה ושולחים לי וזה בעיקר משעשע".
משעשע ומחמיא.
"ברור, אני מודה שקשה לא ליהנות מזה, אבל כשאני בחו"ל נשים לא מתחילות איתי, ואני מבין שזה כנראה חלק מהפרסום בארץ, למשל מה שקרה עם פאודה. אני נהנה מזה בגבולות, מתוך ידיעה שזה יום אחד ייעלם. אני מרגיש שזה קצת משהו שבנו סביבי".
נשים מתחילות איתך?
"כן, ואני קצת עב"מ ולא תמיד אני מזהה את זה, אבל החבר'ה שאיתי אומרים לי 'אתה לא רואה שהיא מתחילה איתך?'. לאחרונה הופעתי בחדשות ומישהי כתבה לי הודעה ממש ישירה ולא משתמעת לשני פנים. מייד אמרתי לה 'אני נשוי ויש לי ילדה', אבל זה באמת מתחבר לכך שלא יודעים עלי כל כך הרבה".
איך אשתך עם זה?
"בטוחה במקום שלה. היא מחמיאה ומרימה לי".
אשתו, מרים (33), היא מנהלת ארגון לאנשים עם מוגבלויות, ויחד הם הורים ליעל בת ה־3. לאחרונה עזבו את הרצליה ועברו להתגורר בעיר הולדתו, ירושלים.
"עכשיו אנחנו יותר קרובים להורים", הוא אומר. "הרגשתי גם שבאזור שבו גרנו היתה תחרות חומרית. אני לא אומר את זה במובן השלילי, אבל רציתי שיעל תגדל בירושלים".
היא יודעת שאבא שלה מפורסם?
"לפעמים הילדים בגן אומרים לה 'את הבת של עידן עמדי', אז עכשיו היא מתחילה לחשוד שמשהו פה קצת אחר. היא אוהבת למשל ללכת לשוק, אז בימי שישי אנחנו מטיילים שם כי אני רוצה לתת לה זמן של כיף ושגרה. כשאני איתה - אני רק איתה, אז אם אנשים ניגשים ומבקשים להצטלם אני מסביר שזה הזמן שלנו ביחד ומכבדים את זה מאוד".
"לא הכסף מכריע"
בקרוב עמדי יגיע לראשונה גם למסך הקולנוע, עם הופעה בסרט "סרגל" לצד טלי שרון, בבימויה של מאיה דרייפוס.
"הפעם אני לא לוחם ולא מסתערב", הוא צוחק. "אני משחק את מתן, גנן שעובד במשתלה. העלילה מתרחשת בעפולה. אחרי שחוקרת משטרה מוצאת טלפון של מלכת היופי של העיר, מגלים שהיא לא בחיים ומנסים להבין אם זה רצח ומי רצח אותה. מדובר בסרט מתח, אז לא אגלה עוד. מאיה היא במאית טובה וידעתי שאני בידיים טובות, ומובן שהתפקיד עניין אותי ויש לי חלק משמעותי בו".
אתה מקבל הרבה הצעות לתפקידי משחק?
"המון. מהעונה השלישית של פאודה אני מקבל יותר ויותר, אבל לצערי אני נאלץ לסרב לרוב התפקידים. הפרויקטים האלה כוללים הרבה מאוד ימי צילום, ולא כולם יודעים אבל החיים של השחקנים הם קשים. הם מתעוררים בארבע בבוקר ועובדים עד תשע בערב, בדרך כלל יום אחרי יום, כשבמהלך היום אין לך זמן לעסוק בדברים אחרים. כשאתה לוקח פרויקט אתה צריך להתנתק מהעשייה היומיומית שלך. בעונה הרביעית של פאודה הופעתי במקביל - וזו היתה טעות".
על איזו הצעה ויתרת לאחרונה?
"הציעו לי תפקיד בסרט אמריקני שדווקא עניין אותי, אבל נאלצתי לסרב כי בחודש מאי אני חוזר להופיע בקיסריה ואני לא יכול להגיד לנגנים, שלושה חודשים אחרי שחזרנו להופיע, שעוצרים כי עכשיו אני יוצא לצלם סרט. יש לי אחריות לפרנסה שלהם".
יש תפקיד ספציפי שהיה מעניין אותך לעשות?
"יש כמה, אבל יהודה לוי גונב הכל", הוא צוחק. "ברצינות, לא ידעתי שאצליח לאהוב את המשחק ככה. קשה לבחור את הפרויקט שאני יכול להתחבר ולהתחייב אליו לתקופה ארוכה. שחקנים עובדים קשה מאוד, בטח שחקני תיאטרון, שזה מטורף. לפעמים כשמציעים באמת בא לי לאתגר את עצמי ולחוות את זה, אבל זה לא הגיוני".
היית עושה למשל את "קזבלן"?
"פנו אלי מ'קזבלן' ולא הלכתי, גם בגלל התנאים וגם כי זה ליהוק טבעי מדי וכרגע קולנוע יותר מעניין אותי".
עד כמה השיקול הכלכלי משפיע על קבלת החלטות כאלה?
"אני מבין את הערך הכלכלי, בטח בעידן שלנו, אבל משתדל לא להפוך את זה לסמן. זה לא מה שיכריע. יש מקומות שאופיע בהם כי חשוב לי להופיע בהם, והתקציב שם לא בהכרח גבוה".
מן הסתם, הכסף גם היה השיקול לעשות פרסומת לחברת בנייה?
"כשהם פנו אלי סירבתי כבר בשלב שיחת הטלפון, אבל הם התעקשו על פגישה ונפגשנו. פגשתי את הבעלים, ואתה מבין שזה החיים שלהם, הם שם כמעט עשרים שנה והתחברתי לכל מה שהם מייצגים ולכל הערכים שלהם. באותה תקופה הציעו לי קמפיין אחר, לאחד הבנקים הגדולים, עם כסף גבוה יותר, וגם מיתוגית היו כאלה בסביבה שלי שחשבו שזה יותר נכון לי. אבל יותר התחברתי לחברת הבנייה והרגשתי שזה מקום שיותר טוב לי להיות בו - בתנאי שלא ישנו לי את השירים".
אם חברה מסחרית מבקשת ממך את השיר שלך לפרסומת, אתה נותן?
"רק בתנאי שלא מחליפים את הטקסט. יש הרבה שירים שמשנים להם את המילים כדי שיתאימו למפרסם, ואני לא מאשר את זה".
קמפיין אופנה היה מעניין אותך?
"לא מזמן הציעו לי קמפיין אופנה ואחרי כמה דקות סירבנו. אני חושב שיש גברים הרבה יותר חתיכים ממני, שיותר מתאימים לדבר כזה".
אבל אותך רוצים בגלל כל הסיפור שלך.
"אני לא שולל, אולי בעתיד, אבל כרגע נראה לי לא קשור לדגמן. עם השנים אני משתפר מול מצלמה ומצליח ליהנות מזה, אבל דוגמנות לא מרגישה לי נכון כרגע".
"אני של כולם"
רגע לפני הקיץ, שיא תקופת ההופעות, קשה שלא להיזכר איך בספטמבר שעבר אכזב עמדי את המעריצים כשעצר במפתיע את סיבוב ההופעות שלו. "קצת זמן לכתיבה ולעצמי", הודיע הזמר ועורר שוב גל תגובות. עכשיו הוא מתפנה להסביר מה קרה שם.
"לילה אחד הרדמתי את הבת שלי והיא שאלה 'אחרי שאירדם אתה הולך לעבודה?'. אמרתי לה: 'מה פתאום, אבא פה ולא הולך לשום מקום', ובאמת נשארתי בבית. זה היה רגע שחלחל אצלי, החלטתי לעצור".
זו החלטה שלא קל לקבל.
"אני חושב שמי שאוהב אותי יחכה לי. חוץ מזה, יש עניין של עין הרע, וכשאתה מתחיל להיות במקום גבוה זה מסוכן. לא היתה לי שאיפה לשלוט בסצנה ולהיות במקום ראשון, והרגשתי שאנחנו דוברים מהר מדי וגבוה מדי. הרגשתי שזה זמן לעצור, לנשום אוויר.
"למזלי לא אמרתי למנהלים שלי, אלא פשוט הודעתי ברשתות החברתיות. לא חשבתי שתהיה טרגדיה יוונית, אבל עכשיו הכל בסדר".
בקיץ הזה אתה חוזר לקיסריה. אתה מרגיש לחוץ בנוגע למכירת הכרטיסים או שאתה כבר מרגיש בטוח?
"אני לא רוצה להישמע לא צנוע, אבל זה כבר לא מלחיץ אותי".
בחופות אתה מופיע?
"כן".
תופיע במצעד הגאווה?
"אם יזמינו אותי - ברור. בתחילת הדרך הופעתי הרבה במסיבות של הקהילה. אני של כולם".
איפור: ורד גני, סטיילינג: יולי סגרדה, בגדים: חולצה - בוטיק inn 7, ג'ינס - H&M, בגדים בשער: חולצת פשתן - inn7, ג'ינס - COS
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו