חופים הם לפעמים מקום מסוכן מאוד

"כשאחותי התקשרה אלי בבכי וצעקה 'יוחאי טבע, יוחאי טבע', לא הבנתי על מה היא מדברת. יוחאי היה שחיין, צוללן וספורטאי בכל רמ"ח איבריו, ולהגיד שהוא טבע נשמע כמו בדיחה לא מוצלחת. אם יש מישהו שהים היה ביתו השני והוא הכיר אותו כמו את כף ידו - זה היה יוחאי, ואם הוא טבע זה יכול לקרוא לכל אחד אחר". כך מספרת אחותו של יוחאי, ליאורה רימוק (51) מאשדוד, בנקאית במקצועה, כשהיא מעלעלת בתמונות הרבות שיוחאי, הקטן מבין ששת אחיה, השאיר אחריו, ולא יודעת את נפשה מרוב צער. "תראי איזה ילד יפה הוא היה עם השיער הארוך, הזקן השופע והעיניים השחורות והטובות שלו", היא אומרת.

ארבע שנים וחצי חלפו מהיום שבו יוחאי אלקיים ז"ל, בן 28, נכנס בריצה אל הים בחוף המצודה באשדוד כדי להציל מתרחצת שנסחפה בזרם, ושילם על כך בחייו. המתרחצת נשאבה פנימה בעוצמה על ידי זרם סוחף. יוחאי, שהיה באותה עת על חוף הים עם חבר ושיחק מטקות, שמע את צעקותיה. יחד עם חברו הם החליטו להיכנס לנסות להציל אותה, אך נסחפו פנימה גם הם.

"סיפרו לי שכשהוא הגיע לחוף הוא כבר חרחר. מד"א ניסו לבצע בו החייאה, אך בבית החולים נקבע מותו, ואנחנו נשארנו עם חור ענקי בלב", מספרת ליאורה בכאב.

דרושים: חופים

מקרה הטביעה של יוחאי, שהתרחש בחוף לא מוכרז, הוא רק אחד מני עשרות המתרחשים בכל שנה בחופים לא מוכרזים, או לאחר ששעות הרחצה הסתיימו והמצילים כבר לא נוכחים. לפי מסמך אסדרת חופי הרחצה ונתוני טביעות למוות בחופי הים בעונות הרחצה 2020 ו־2021 ובחודשים אפריל עד אמצע יוני בשנת 2022, שהופק לבקשתו של ח"כ סימון דוידסון (יש עתיד), טבעו למוות 65 ישראלים, מתוכם 54 בחופים לא מוכרזים או בחופים מוכרזים מחוץ לזמני הרחצה המותרים. לפי נתוני מד"א בעונת הרחצה 2022, מאפריל ועד אוקטובר, נמשו מהמים וטופלו בחופי הרחצה, בבריכות ובמאגרי המים השונים 292 בני אדם, מתוכם 48 בני אדם שטבעו למוות. בעונת הרחצה הקודמת מספר הטובעים עמד על 40 בני אדם.

מחסור בחופים מוכרזים לרחצה ובשעות שבהן ניתנים שירותי הצלה, היעדר תקציב וחוסר הבנת הים מבחינת הסיכונים שהוא טומן בחובו - אלה הן הסיבות העיקריות לאובדן חיי אדם. עונת הרחצה 2023 תיפתח ב־29 במארס, ביום שבו מאות אלפי תלמידים ייצאו לחופשת הפסח - והשאלה שנשאלת היא מדוע מדינת ישראל לא פועלת לצמצום מספר החופים הלא מוכרזים במדינה, ומדוע אין חינוך לתרבות ים מגיל צעיר, מה שבוודאות היה תורם להפחתה במספר הטובעים.

"יוחאי טבע בחוף לא מוכרז, אבל זה חוף שהרבה מאוד אנשים מגיעים אליו, ובעונת הקיץ הוא עמוס ברוחצים", מוסיפה ליאורה רימוק. "אם היו מיישמים את חוק העזר העירוני, המאפשר לפקחים לחלק קנסות בחופים אסורים לרחצה, אני מבטיחה לך שאנשים היו חושבים פעמיים אם להיכנס למים בחוף כזה. בלי חקיקה וחינוך למודעות ולסכנות שיש בים לא נצליח להפחית את מספר הטביעות ואת מספר האנשים שמקפחים את חייהם בים שנה אחר שנה".

לאחר הטביעה של יוחאי הופקו לקחים?

"יום לאחר הטביעה אחותי סיפרה לי שבחופים מוכרזים אחרים החלו לחלק דו"חות, אבל אני לא יודעת עד כמה זה היה עקבי. בחוף המצודה, שבו יוחאי טבע, הוסיפו גלגל הצלה וחיברו את החוף למערכת מיוחדת, שמצלמת את החוף וכורזת שהחוף מסוכן לרחצה בכל פעם שהיא מזהה מתרחצים שנכנסים למים. מעבר לכך, אני פעילה בוועד הארצי למניעת טביעות, 'מים חיים', ומקדישה הרבה מזמני להרצאות בתיכונים על הסכנה שבים ודרכי התמודדות, אבל זה לא מספיק. צריכה להיות תוכנית סדורה שפועלת בכל בית ספר בארץ".

שלושה סוגי חופים

חופי ישראל משתרעים על פני 306 ק"מ, וכוללים את חופי הים התיכון, הכנרת, ים המלח וים סוף. משרד הפנים, שאחראי לאסדרת חופי הרחצה ושירותי ההצלה בחופי הים בישראל, קובע שלושה סוגי חופים: חוף מוכרז, שהוא חוף שבו ניתנים שירותי הצלה; חוף אסור לרחצה, שהוא חוף אשר הוגדר כחוף מסוכן שבו הכניסה למים אסורה; וחוף ללא סטטוס, שהוא חוף אשר אין בו שירותי הצלה, אך גם אינו מוגדר כחוף מסוכן. למעשה, חוף מוכרז שבו שעות ההצלה מסתיימות הופך גם הוא - עד להתחדשות שעות הרחצה - לחוף חסר סטטוס.

בישראל יש 155 חופים מוכרזים, המשתרעים במצטבר על 21 קילומטרים בלבד ומהווים רק 7% מכלל החופים העומדים לרשות כמעט 10 מיליון תושבים. למעשה, שטח הסביבה החופית בישראל, שנותר לרווחת התושב - למטרות נופש, חינוך, מדע ומחקר, לאחר שהופקעו ממנו שטחים לצורכי תשתיות וצורכי ביטחון - הוא מהמצומצמים בעולם: כדי 2 סמ"ר לתושב.

עונת הרחצה נקבעת על ידי משרד הפנים. בים התיכון ובכנרת היא נמשכת כשבעה חודשים - בדרך כלל בין אפריל לאוקטובר. בים המלח ובים האדום עונת הרחצה נמשכת לאורך השנה כולה.

על פי צו הסדרת מקומות רחצה, שעות הרחצה נקבעות על ידי הרשות המקומית, אך לפי דרישת משרד הפנים הן חייבות להיות לפחות 8 שעות ביממה, בין הזריחה לשקיעה. העלויות של הפעלת החופים מושתות על הרשויות המקומיות שהחוף נמצא בתחומן. מבדיקה שערכנו, הן בחופים והן ברשויות המקומיות, היעדר תקציב מסודר מטעם משרד הפנים להפעלת חופים מוכרזים הוא בעיה שנמשכת כבר שנים, והוא הגורם מספר אחת לאובדן חיי אדם בכל עונת רחצה.

טענה עיקרית שחזרה על עצמה כמעט אצל כל אחד מהאנשים שעימם שוחחנו היא שמתרחצים ברשויות מקומיות דלות תקציב מסכנים את חייהם בשיעור של עשרות אחוזים יותר מאשר מתרחצים בחופי רשויות עשירות בתקציב.

המחסור בתקציב משפיע באופן ישיר על מספר החופים המוכרזים, כוח האדם ותקינות ציוד ההצלה. לדוגמה, בעונת הרחצה 2021 מצילי חיפה החליטו למחות על תנאי ההעסקה שלהם. כ־20 מתוכם הודיעו שהם חולים ולא התייצבו ליום העבודה, מה שגרם לסגירת החופים. הטענות שלהם, כפי שפורסמו, היו קשורות למחסור בכוח אדם, לשעות עבודה מרובות ולחוסר תקינות של ציוד. המצילים טענו שנאלצו לעבוד 12 שעות ביממה, ושארבעה מתוך חמשת אופנועי הים שברשותם לא עבדו והקשו מאוד את פעולת החילוץ וההצלה של טובעים.

חוף ארוך בלי משאבים

רון (שם בדוי), מציל באחד החופים בחיפה שאיתו שוחחנו, ביקש להבהיר כי בעונת הרחצה האחרונה, שהסתיימה באוקטובר 2022, הופקו לקחים ומרבית הליקויים תוקנו, אך לדבריו המצב רחוק מלהיות מושלם. "עד שמדינת ישראל לא תטפל בנושא החופים כמו שהיא מטפלת בנושא תאונות הדרכים, ולא תקצה לכך משאבים רבים, אנשים ימשיכו לקפח את חייהם בכל שנה", הוא טוען.

אסיף איזק, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, שמחזיקה ברצועת החוף הארוכה בארץ, מתמודד עם הבעיה הזאת בכל יום. המועצה שלו מונה 35 אלף תושבים, אך בחודשי הקיץ הוא נאלץ לממן שירותי הצלה ליותר ממיליון מתרחצים, שמגיעים מכל הארץ לרחוץ בחופים השייכים לתחום שיפוטו, מבלי שיזכה לשום תמיכה תקציבית מהמדינה.

"רצועת החוף שלי מתחילה בכפר גלים וטירת כרמל בצפון ומגיעה עד לארובות של חדרה בדרום. מתוך 42 ק"מ החופים שברשותי רק כקילומטר וחצי הם חופים מוכרזים, שלא בהכרח נמצאים אחד ליד השני. משרד הפנים מקים את החוף ומעניק לי חצי מיליון שקלים בעונה לנגישות, למים ולסככות שנפלו. שאר עלויות האחזקה נופלות על הרשות עצמה. אין לי שום דרך להתמודד תקציבית עם כמות כזאת של מתרחצים. את יודעת מה האבסורד? גם כשאדם טובע בחוף לא מוכרז - תובעים אותי. חברות ביטוח כבר לא רוצות לבטח אותנו".

מה עלות הפעלת חוף מוכרז?

"כרגע יש במועצה שלי שבעה חופים מוכרזים. אחזקה של סוכת מציל, על כל המשתמע מכך - ציוד, כוח אדם וחובשים - עולה לי 1.2-1 מיליון שקלים בעונה. בתוך רצועת החוף שבתחום המועצה אני יכול להשמיש עוד עשרה חופים, כלומר עוד 10 מיליון שקלים בעונה, שאני צריך להוריד מהתקציב. מאיפה אני אמור לקחת את הכסף - מהחינוך?", הוא שואל בתסכול רב.

פנית למשרד הפנים? הצפת את הבעיה?

"במסגרת חברותי בפורום רשויות החוף, שמאגד את כל רשויות החוף, פניתי ב־2021 לשרת הפנים איילת שקד והסברתי לה את המצוקה. אמרתי לה שבעשר השנים האחרונות לא הוקמו חופים חדשים, ושלרשויות אין סיבה להקים. העלות גבוהה, ומאז 2016, כששר הפנים דאז אריה דרעי החליט שהים הוא משאב לאומי השייך לכולם ואסר גביית תשלום בכניסה לחופים, גם את מעט העזרה הזאת אנחנו כבר לא מקבלים.

"השרה הבינה, וציינה שהיא מוציאה קול קורא לרשויות לטובת הקמת עשרה חופים נוספים, שלפיו עלויות החופים החדשים ימומנו במלואן על ידי משרד הפנים, והרשויות אף יקבלו בחמש השנים הראשונות סיוע תקציבי באחזקת החופים שיוקמו. מעט מאוד רשויות נענו לקול הקורא הזה, כי הוא לא באמת פותר את הבעיה. ראשי הרשויות מבינים שבעוד חמש שנים, כשהמימון יופסק, הם שוב ייאלצו להתמודד לבד עם העלויות".

מה הפתרון, לדעתך?

"צריך להקים איגוד שינהל את חופי הים במדינת ישראל, בדיוק כפי שהקימו את איגוד ערי כנרת. ב־2019 תקציב איגוד ערים כנרת עמד על 36 מיליון שקלים, ואחרי העברות תקציביות הוא עומד על 81 מיליון שקלים, בין השאר כי המדינה מתקצבת אותם ב־40 מיליון שקלים - ותראי איזו מהפכה הם עשו בחופים. יש שם חופים שקטים, חופים ירוקים וחניות מסודרות. הנושא מחייב הסתכלות רחבה של המדינה, אחרת רשויות לא יוכלו לקחת על עצמן פתיחת חופים נוספים. לא בגלל שהן רעות, אלא בגלל שאין להן כסף".

הפתרון: הקמת גוף ארצי

לאה הראל, יו"ר "מים חיים", הוועד הארצי למניעת טביעות, שאיבדה את אחיה ביולי 2021 באחד החופים הלא מוכרזים שברשות מועצת חוף הכרמל, סבורה כי רק הקמת גוף הצלה ימי ארצי תסייע להתמודד עם חוסר האחידות שיש בין הרשויות השונות ותסייע בפיתוח תחום ההצלה.

"לא ייתכן שראשי ערים צריכים בכל שנה מחדש להתחנן למשרד הפנים לעוד חוף ועוד חוף. דרושה תוכנית אסטרטגית מסודרת, שתייצר גוף הצלה ארצי שיתכלל את כלל העבודה ופיתוח תפיסות ההצלה. יש לנו בישראל משטרה ירוקה ששומרת על צבי הים, ומה עם פיקוח ארצי בחופים האסורים לרחצה שישמרו על חיי אדם? למה רק רשויות נבחרות, כמו הרצליה, ראשון לציון וחיפה, מציבות פקחים כדי לאסור כניסה לים באזורים מסוכנים? נוסף על כך, יש להסדיר אחת ולתמיד את סוגי החופים הקיימים. הגדרת חופים ללא סטטוס מאפשרת למשרד הפנים והרשויות להסיר אחריות מעצמם ומהמדינה", טוענת לאה.

ומה זה יעזור אם יגדירו חוף ללא סטטוס כחוף אסור לרחצה? גם כך הציבור פוקד את החופים הללו.

"קודם כל, שתהיה בהירות - זה אחד הכללים המרכזיים בחינוך. חוסר בהירות משאיר את האזרח בחוסר ידיעה. את יודעת כמה אזרחים אינם יודעים שאסור לרחוץ בחוף ללא מציל?

"יש להעלות את המודעות לנושא באמצעות תשדירי פרסומת. אני חציתי כבר את גיל 40, ועד היום אני זוכרת את הסלוגן של זהירות בדרכים שאומר 'אלכסון הוא אסון', או את השיר 'ואלס להגנת הצומח', שליווה את הקמפיין של החברה להגנת הטבע, שהצליח לחנך ציבור שלם להימנע מקטיף של פרחים מוגנים. דבר נוסף שצריך לשנות הוא את הגדרת חוק הסדרת חופים, 1964. זהו חוק מיושן שדורש עדכון בהגדרה של שטחי ההצלה".

החוק שעליו מדברת הראל קובע כי "תחנת הצלה תוצב בכל מקום רחצה מוכרז שאורכו עד 150 מטר. במקרים מיוחדים ראש הרשות יכול להגיש בקשה ולהאריך את שטח הרחצה עד 225 מטר".

הראל: "לא ייתכן שמשנת 1964 שטחי הרחצה בחופים המוכרזים יישארו כפי שהם, בעוד האוכלוסייה גדלה בהרבה. עובדה זו לבדה מסבירה את הצפיפות שיש בחופים המוכרזים, שגורמים לזליגה של מתרחצים לחופים הלא מוכרזים וחסרי הסטטוס. הגיע הזמן שנתעורר ונשים את נושא ההצלה בחופים בראש סדר העדיפויות, בדיוק כמו שעשו ב־2010 לאחר אסון הכרמל שבו נספו 44 בני אדם. באותו רגע שירותי הכבאות עברו מאחריות הרשויות ומשרד הפנים לאחריות המשרד לביטחון הפנים, וכל זאת תוך הקמת רשות ארצית לשירותי כבאות.

"ב־2021 נמחצו 45 בני אדם למוות באסון מירון, וכל המדינה נכנסה לטלטלה ולוועדות חקירה. בעונת הרחצה בחודשי הקיץ בכל שנה מתים 50-40 בני אדם, ושום דבר לא קורה".

הצלה ב"חופים חכמים"

200 אלף איש טובעים בכל שנה ברחבי העולם, והקמת חופים מוכרזים נוספים היא רק חלק אחד בפתרון בעיית הטביעות בישראל, שיצמצם את מספר הטובעים בכל שנה. אך עד שהחופים יוקמו - יש לא מעט פתרונות שמשרד הפנים יכול לאמץ בעלות תקציבית לא גבוהה. אחד מהם הוא הקמת חופים חכמים, המחוברים למערכת התרעה לסוכות המצילים בחופים המוכרזים, או למוקד ייעודי בשעות שבהן שירותי ההצלה הסתיימו.

אדם ביסמוט, מנכ"ל של חברת סטארט־אפ שעוסקת בפיתוח אמצעי הצלה, כבר פיתח מערכת כזאת, שנמצאת בחוף המצודה באשדוד. מתברר שבאמצעות בינה מלאכותית, מצלמה ומערכת כריזה המערכת מסוגלת לזהות כל מה שקורה במים טוב יותר במידה ניכרת ממציל שנמצא בחוף. לדבריו, אם אדם נכנס לפאניקה, או נעלם ליותר מעשר שניות, המערכת תתריע למצילים שנמצאים בסוכת המציל.

"הכל התחיל לפני שנתיים, כשהייתי בים המלח וראיתי אירוע של טביעה. אנשים שהיו בחוף רצו אל המציל, שהיה 150 מטר ממקום האירוע. האירוע הזה גרם לי לחשוב איך ייתכן שעדיין אין לנו טכנולוגיה שאמורה לסייע לשירותי ההצלה. כשהתחלתי לחקור את התחום, הבנתי ש־99% מהעבודה של מציל הם העיניים שצופות אל הים, ואחר כך התרעה קולית שמדווחת על מה שהעיניים ראו. המטרה היא להתריע לפני טביעה, ולא תוך כדי", מסביר ביסמוט.

איך המערכת עובדת בדיוק?

"בינה מלאכותית עובדת כמו עין של מציל מנוסה, שיודע לזהות איפה נמצאים האזורים המסוכנים בים. לימדנו אותה להבחין בין אדם בוגר שעומד על קו המים לבין תינוק. כשתינוק יעמוד על קו המים - המערכת תתריע על כך בסוכת המציל ותכרוז במערכת הכריזה, כך שכל מי שנמצא בחוף ישמע זאת ויחשוב שמציל מדבר איתו. אם הים מסוכן המערכת תכרוז 'המים מסוכנים'; אם מדובר בחוף אסור לרחצה, שרוחצים רוצים להיכנס אליו, היא תכרוז 'חוף לא לרחצה - צאו מהמים'".

ועדיין, נצטרך כוח אדם שיוכל לעזוב את תחנת ההצלה וייצא לטפל בקריאה.

"נכון, יש עוד כמה דברים שצריך לעבוד עליהם, אבל כבר במתכונת הנוכחית המערכת מצליחה להציל חיים, והעלות לא גבוהה. מערכת כזאת, שמכסה 200 מטרים של חוף, עולה עשירית מעלות כוח אדם בחוף מוכרז. התכנון בעתיד הוא להכניס רחפן, שיטוס אל מקום הטביעה ואף ישליך גלגל הצלה לטובע, וזה בהחלט פתרון שיכול להציל חיים".

כאמור, בחוף המצודה באשדוד כבר מופעלת מערכת כזו - "סייטביט". אריה תורג'מן, מנהל אגף חופים בעיריית אשדוד, עובד לילות כימים בניסיון לצמצם את מקרי הטביעה בחופים שברשותו. "רצועת החוף שלנו נפרשת על פני 11.5 ק"מ, שבתוכם נמצאים גם הנמל של אשדוד והמרינה. בפועל, אנחנו נשארים עם 7 ק"מ של חופים, ורק שבעה חופים הם מוכרזים. חוף מוכרז תופס 150 מטרים בלבד, ועם אישורים מיוחדים ניתן להגדיל את החוף ל־225 מטרים. בין החופים המוכרזים יש חופים ללא סטטוס, וגם את חוף המצודה שהוא חוף אסור לרחצה ומהווה את הבטן הרכה שלנו".

מה הופך אותו למסוכן?

"חוף המצודה ממוקם כקילומטר מכל תחנת הצלה, והוא חוף עמוס מאוד במתרחצים שפוקדים אותו, למרות השלטים שאוסרים בו רחצה. בתוך המים יש שלושה בורות מסוכנים קבועים. אנשים שלא יודעים לקרוא את הים יחשבו שהאזור השקט הזה בטוח. הם ייכנסו למים הרדודים וייפלו לתוך הבור הזה, שעומקו עשוי להיות גם שני מטרים ויותר. לעיתים הוא גם מלווה בזרם סוחף, שייקח אותם אל עומק הים, ואז ימצאו את עצמם במצב מסכן חיים.

"אחרי שיוחאי אלקיים טבע, התקנו את המערכת של סייטביט בחוף, והיא כבר הצליחה להתריע ולהציל בני אדם. ביום כיפור האחרון היה ים סוער באופן קיצוני. המצילים נשארו ביום הזה עד השעה 2, והמערכת זיהתה שני בני אדם שרוצים להיכנס, אחד מבוגר ואחד צעיר יותר. בשנייה שהמערכת התריעה, מציל מהחוף הסמוך עלה על אופנוע ים, יצא לכיוון חוף המצודה והציל אותם".

המערכת נותנת לך מענה רק לחוף אחד. איך אתה מתמודד עם שאר החופים?

"עם הרבה יצירתיות. מאחר שבשטח המצילים נותנים מענה גם לחופים הסמוכים, שהם ללא סטטוס, הרמתי את תחנות ההצלה מ־6 מטרים לגובה של 11 מטרים. תחנות הצלה גבוהות מאפשרות שליטה משמעותית יותר על החוף. בחודשים יולי-אוגוסט הרבה מהמתרחצים מגיעים בשעות אחר הצהריים ונשארים עד החושך. תחנות ההצלה מסיימות לעבוד ב־7 בערב. שברתי את הראש איך לתת כיסוי לשעת אור נוספת. לצורך כך שיניתי למצילים מסוימים את שעות העבודה, כך שיתחילו מאוחר יותר ויסיימו מאוחר יותר. קניתי רכבים שמפטרלים על החופים. הרכבים מצוידים בגלשני הצלה, בתיק עזרה ראשונה ובמערכת כריזה. שעת הסיור הנוספת הזאת הספיקה להציל עשרות בני אדם מטביעה ודאית.

"גיסי חי באוסטרליה, ואת המודל שאבתי ממודל ההצלה שקיים שם ושכולו מושתת על מתנדבים, אשר מהווים כוח עזר עצום למצילים. חינוך והסברה הם הדברים החשובים שניתן לעשות כבר כיום, עוד לפני פתיחת עונת הרחצה של 2023. לשמחתי, מינהל החינוך בעיר משתף איתי פעולה, ויחד אנחנו עורכים הדרכות בבתי הספר. כמו כן הפקנו סרטון שמסביר מה צריך לדעת לפני שנכנסים לים".

ח"כ סימון דוידסון - חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט ויו"ר ועדת המשנה לספורט בכנסת - מסכים שחינוך והסברה הם הדברים הראשונים שניתן לעשות, והוא אף פועל לטובת הנושא. כמי שהיה אלוף ישראל בשחייה, יו"ר איגוד השחייה וחבר בוועד האולימפי, לדבריו התוכנית החינוכית צריכה לכלול לימודים של נושא זהירות מהים בחודשי החורף ולימודי שחייה לכלל ילדי ישראל.

"כשמדברים על עולם השחייה והמים, צריך להבין שבמדינת ישראל יש שלושה סוגי אוכלוסיות - החילונית, הערבית והבדואית, והחרדית. באוכלוסייה הבדואית יש פי שמונה מקרי טביעה. נוסף על כך, תקציב לימודי השחייה במערכת החינוך מתחלק בין משרד החינוך, הרשויות המקומיות וההורים. עקב מחסור בבריכות, רק 50% זוכים ללימודי שחייה. לפני ארבעה חודשים התחלתי ליישם תוכנית של לימודי שחייה ביישוב הבדואי חורה שבדרום. מתוך 10,000 תלמידים, 1,000 כבר התחילו ללמוד לשחות, ואני מקווה שנצליח להשלים את ההדרכה של כולם. בעתיד אני מתכנן להתחיל פרויקטים דומים גם בחברה הערבית וגם בחברה החרדית, שם השיעורים של אלו שיודעים לשחות נמוכים".

ובינתיים: משמר הצלה ימי

את הפרויקט האוסטרלי שתורג'מן מדבר עליו לקח פול חכים, מייסד משמר ההצלה הימי, צעד אחד קדימה. זאת כדי שיהפוך לארגון הצלה ימי לאומי, שיכשיר אלפי מתנדבים אשר יפטרלו בין החופים המוכרזים.

משמר הצלה ימי (Israel Life Saving Federation) הוא ארגון מתנדבים קהילתי ללא מטרות רווח, המבוסס על מודל בטיחות במים שמטרתו למנוע את הטביעה הבאה באמצעות חינוך לבטיחות ימית והכשרת מתנדבים שיסייעו בהצלה.

הצבעים המזוהים איתם, שמאפשרים להם לבלוט בשטח, הם אדום וצהוב. למעשה, אלו צבעים אוניברסליים של הארגון העולמי. הם מסתובבים בחופים עם מצוף הצלה צהוב שתלוי להם על החזה ועם גלשן הצלה אוסטרלי, שנחשב למהיר וליעיל יותר מהחסקה הנהוגה עדיין בישראל.

"המודל הזה קיים באוסטרליה כבר 100 שנה. קיים גם ארגון 'לייף סייבינג' בינלאומי, שחברות בו 130 מדינות, ועד לאחרונה ישראל לא היתה חלק מהן. לא הבנתי איך במדינה שהאטרקציה הכי גדולה שיש לה היא חופי הים יש מודעות נמוכה כל כך לסכנות הטמונות בו. אנחנו אומה מתקדמת בנשק, ברפואה ובהייטק, אבל בכל מה שקשור בתרבות ים אנחנו כמו האדם הקדמון", אומר חכים.

חכים הוא יהודי אוסטרלי ציוני בן 60, שעלה לארץ ב־1987. הוא ייסד את מכון הכושר "גרייט שייפ", שעם השנים הפך לרשת מצליחה. הוא הביא את אימון הספינינג לארץ, וכמו כן הוא מורה דרך בחברה להגנת הטבע ומורה לקראטה. ספורט, כפי שהוא אומר, הוא חלק מאורח החיים של כמעט כל אוסטרלי. כל ילד בגיל 6-4 יודע לשחות, ויודע להסביר לך מה זה זרם חוזר וסחף. "לייף סייבינג" היא כמו תנועת נוער שכולם משתייכים אליה. באוסטרליה היא מונה יותר מ־300 אלף מתנדבים. "כמו שבישראל יש מטקות וחומוס, באוסטרליה יש קואלה, קנגורו ולייף סייבינג", הוא אומר בחיוך.

בסוף 2019 החליט חכים להקים את ארגון ההצלה הימי, שמרכז הפעילות שלו נמצא בחוף זבולון בהרצליה, מתוך הבנה שיש לו מה לתרום לתחום הזה. 150 המתנדבים שכבר עברו את ההכשרה שלו פועלים בחופים נוספים באשקלון, בתל אביב ובחוף דור.

"את הארגון הקמתי יחד עם אחי, דני חכים, ועם אוסטרלית נוספת בשם ליסה סגלוב", מספר פול. "בתקופת הקורונה, כשכל התיירות הופסקה, החלטנו לנצל את העובדה שהים נגיש וזמין והתחלנו ללמד ילדים ובני נוער על חוף הים את כל התורה של לייף סייבינג. התחלנו עם 15 ילדים, שאותם לימדנו מה זה סחף ואיך להתמודד איתו, ומה זה גל. הרבה אנשים חושבים שאיפה שיש גלים לבנים שנשברים על החוף זה פחות טוב ונוח, והם מחפשים את המקומות השקטים, אבל דווקא החלקים השקטים, שבהם לא רואים גלים לבנים, הם המסוכנים ומעידים על כך שיש זרם חוזר. כלומר, במקום שהזרם יגיע מהים ויישבר על החוף - הוא הולך הפוך: מהחוף הוא לוקח פנימה, וזאת הסיבה שלא רואים באזור הזה גלים. ככל שעבר הזמן, כך מעגל המתנדבים הלך וגדל. יצרנו שיתוף פעולה גם עם מנהלת החוף בג'סר א־זרקא, חממי ג'רבאן, והדרכנו את הילדים שם בחוף הים. המטרה היא להגיע לכמה שיותר קהלים ולכמה שיותר אנשים".

מי יכול להיות מתנדב בארגון?

"כל אחד שיודע לשחות. יש לנו מתנדבים מגיל 15 ועד גיל 77. המתנדבים עוברים קורס בעזרה ראשונה, לומדים איך לחתור עם הגלשן, איך לחלץ אדם בהכרה מהים, וגם איך לחלץ אדם מחוסר הכרה. צריך לזכור שאנחנו לא מצילים ולא מחליפים אותם - אנחנו התגובה הראשונה לטביעה, עד לרגע שבו מגיעים מציל או כוחות הצלה אחרים. החזון שלי הוא שבכל חוף, בין שהוא מוכרז ובין שלא, תהיה נוכחות של המתנדבים שלנו".

צריך לזה תקציב, לא?

"כן, אבל לא בסכומים שצריך כדי להקים חוף ולתפעל אותו. תני לי חצי מיליון שקלים, ובתוך זמן קצר אני בונה לך פה מערך שיוריד את שיעורי הטביעות באופן משמעותי. בעולם המתנדבים מצילים בכל שנה 11,500 אנשים מטביעה ומורידים את הסטטיסטיקה בשליש. לא שווה למדינה להשקיע חצי מיליון שקלים כדי להציל כל כך הרבה אנשים? לא שווה למשרד החינוך לאמץ את התוכנית שלנו ולאפשר לנו לפעול בכל כיתה בישראל? אני קורא למשרד החינוך להרים את הכפפה".

"לייף סייבינג" גם בישראל

שרה ואנונו, מנהלת יחסי ציבור בחברת MyHeritage, שעלתה לישראל מסידני שבאוסטרליה לפני 20 שנה, הצטרפה אל העמותה של פול במארס 2021. לדבריה, ההתנדבות בעמותה מחברת בין התרבות הישראלית לזו האוסטרלית. היא אף הספיקה לייצג את ישראל בתחרות העולמית של "לייף סייבינג", שהתקיימה בסוף ספטמבר באיטליה, ושואפת להכניס את הענף כספורט מוכר למכביה.

"לייף סייבינג הוא ספורט עולמי, שבכל שנה משתתפות בו מדינות מכל העולם, והשנה סוף־סוף היה ייצוג גם לישראל. פול ואני טסנו לתחרות. פול הגיע למקום השישי, ואני, בגלל שהיו לי רק שלושה שבועות להתאמן, הגעתי למקום הלפני אחרון וניצחתי רק את קניה", היא אומרת בצחוק של מבוכה, ומבטיחה להגיע לתחרות בשנה הבאה בכושר טוב יותר.

מה משך אותך להשתייך למשמר ההצלה הימי של ישראל?

"כששמעתי שהוקמה עמותה של 'לייף סייבינג' בישראל, היה לי ברור שאני מצטרפת. גם ככה אני נמצאת עם הילדים הרבה בים, אז למה שלא אסייע להציל אנשים? את יודעת שבכל שנה בחופש הגדול יותר ילדים מתים מטביעה מאשר מתאונות דרכים? אחרי שסיימתי את הקורס הבסיסי, החלטתי שאני רוצה להבין יותר לעומק את הפרקטיקה, ולכן נרשמתי גם לקורס המתקדם, שמאפשר לי להשתתף כמתנדבת באירועי ספורט, דוגמת תחרות איש הברזל שהתקיימה לאחרונה בכנרת".

מה אתם עושים באירועים האלו?

"מתוך כל 150 המתנדבים בעמותה יש גרעין של 40 מתנדבים בעלי תעודה של ההכשרה הגבוהה, וכשיש אירועים אנחנו פשוט מגיעים כמתנדבים לסייע לכוחות ההצלה. באותה שבת של תחרות איש הברזל קמתי יחד עם עוד 14 מתנדבים בשעה 4 בבוקר ונסענו בקור ובגשם לכנרת.

"ב־5:30 כבר היינו בתוך המים על הגלשנים שלנו לאורך כל מסלול השחייה, ואבטחנו 2,500 שחיינים. היתרון שלנו הוא שעם הגלשנים אנחנו יכולים להיות בנקודה הכי קרובה לשחיינים, ומייד להעניק עזרה למי שצריך. אנחנו נמצאים במרחק 60-20 מטרים מהשחיינים, והסירות ואופנועי הים נמצאים במרחק 300 מטרים מהם. אנחנו גם היחידים שנמצאים פיזית בתוך המים".

הנוכחות שלהם, לדבריה, השתלמה. באותו יום משמר ההצלה הימי חזר הביתה מלא סיפוק, לאחר שהצליח לסייע ל־84 אנשים. "לא כל האנשים היו על סף טביעה, אבל אין ספק שאם לא היינו שם הם היו עלולים להגיע למצב כזה. חלקם היו עם התכווצויות שרירים, חלקם סבלו מהיפותרמיה ומקשיי נשימה. 24 מתוכם פונו ולא המשיכו את התחרות, השאר רק היו צריכים מישהו שיהיה לידם ויאפשר להם רגע של מנוחה על הגלשן. באותו היום אני בעצמי חילצתי שמונה אנשים שזיהיתי כי הם במצוקה. שניים מתוכם פונו".

איך אתם שומרים על כשירות ועל כושר?

"בכל יום שישי אנחנו נפגשים לאימון בחוף זבולון בהרצליה, רצים על החוף, שוחים למרחק 200 מטרים בים וחותרים שלושה ק"מ על הגלשן. מעבר לכך, אנחנו מתרגלים תרחישים של הצלת אנשים והעלאת אנשים פצועים לגלשן. אנחנו מקיימים את האימונים באדיקות גם בחודשי החורף, כדי שנוכל להגיע לעונת הרחצה מוכנים. בואי נגיד שאחרי אימון כזה אני לא צריכה לדאוג לכושר".

גידי גודוואק, בן 17 מתל מונד, הוא אחד מבני הנוער שהספיקו ליישם על עצמו ועל אחרים את כל הידע שצבר בקורס ההכשרה של משמר ההצלה הימי. לפני שנתיים, כשהיה רק בן 15, בתקופת החופש הגדול והסגרים של הקורונה, הוא שמע על הקורס שהם פותחים והחליט להצטרף אליו עם חבר. "אני מוכרח להגיד שאף פעם לא הרגשתי בנוח בים. בבריכה הייתי שחיין מצוין, אבל חוסר השליטה שהרחצה בים מביאה איתה הפחיד אותי. כשאמא שלי שמעה על הקורס היא שיתפה אותי, והחלטתי שזאת יכולה להיות הזדמנות טובה להיפטר מכמה פחדים שמנעו ממני לגלוש בים עם חברים", הוא מספר.

באמצעות הידע שצבר הוא אף הצליח להציל ילד בן 10 שנסחף לזרם חזק, ולדבריו אם היה מגיע אליו כמה דקות מאוחר יותר ייתכן שלא היה את מי להציל. "זה רגע שלא אשכח כל החיים. הרגע הזה הוכיח לי עד כמה התוכנית הזאת חשובה, ועד כמה חינוך, הסברה ותרגול מצילים חיים. בכל פעם שאני יוצא לגלוש אני נתקל בחבר'ה שמתקשים לחזור לחוף בגלל זרמים שסוחפים אותם. לכולם אני מסביר על הסכנות, אבל לא תמיד זה עוזר".

יצא לך להיות בים במצב מסכן חיים?

"כמה חודשים אחרי הקורס, בתקופת החורף, יצאתי לגלוש עם חברים, והליש (רצועה שמחברת את הגלשן לרגל) נקרע לי. הגלשן ברח לי, ומצאתי את עצמי תקוע בתוך סחף. בשניות הראשונות הייתי בלחץ, והאינסטינקט הראשוני שלי היה לשחות נגד הזרם כדי לחזור לחוף. כשראיתי שזה לא ממש עוזר לי - נרגעתי, הסתכלתי על הים כדי לראות לאיזה כיוון המים זורמים, וכשזיהיתי את כיוון היציאה של הזרם שחיתי הצידה והצלחתי לצאת ממנו. אין לי ספק שאם המקרה הזה היה קורה לי לפני הקורס, לא הייתי מצליח לחלץ את עצמי".

תגובת משרד הפנים:

"משרד הפנים מסייע ככל הניתן לפתיחה ולאחזקה של חופים, הן בפתיחת חופים חדשים והן באחזקתם השוטפת בכל שנה. במהלך העונה מועבר תקציב של כ־7.5 מיליון שקלים, ובשנים האחרונות סך התקציב הגיע אף לכ־35 מיליון שקלים לרשויות חופיות שאינן איתנות. כמו כן, בשנת 2019 ובשנת 2020 משרד הפנים יצא בקול קורא לפתיחת חופים חדשים, הכולל מימון חלקי לפתיחת החוף. רק בין שתיים לארבע רשויות ניגשו. בעונת הרחצה 2022 נפתחו 157 תחנות הצלה.

"משרד הפנים, הממשיך בפעילותו כדי למנוע את אירועי הטביעה בחופי הים בכלל ואת אירועי הטביעה למוות בפרט, יוצא בכל עונת רחצה בקמפיין מורחב וייעודי לתקופות מועדות לפורענות. הקמפיין מפורסם בכל אמצעי התקשורת ובשפות השונות, בדגש על רחצה בטוחה בחופים מוכרזים ובשעות ההצלה בלבד. מצילים הם עובדי הרשויות המקומיות, ושעות ההצלה נקבעות על ידי הרשויות בהתאם לחוק הסדרת מקומות הרחצה, ובלבד שלא יפחתו משמונה שעות ביום. ככל הידוע לנו, ב־90% מהחופים שעות פעילות המצילים הן עד 19:00, או אפילו 19:30, לפחות בחודשי הקיץ".