הפוליטיזציה השחילה גול עצמי למהדורת סיכום המחזור של הליגה האנגלית, "Match of the Day" - תוכנית הכדורגל הוותיקה בעולם, שמשודרת ב־BBC כבר 59 שנים. בסוף השבוע שעבר, קצת כמו במערכון "לה מרמור", גילו הצופים שבמקום אולפן, שדרנים, ראיונות ופרשנויות, הרכיבו עבורם מקבץ קצר וערוך של גולים. הסיבה: עובדי התוכנית והקבוצות המעורבות החרימו את השידור כמחאה על השעיית המגיש גארי ליניקר.
גם בבריטניה נתון תאגיד השידור הציבורי ללחצים פוליטיים חוזרים ונשנים, לצד ניסיונות החלשה וכיפוף מטעם מפלגת השלטון השמרנית. נבחריה רכבו על ציוץ של ליניקר, שהשווה את מדיניות הממשלה לטיפול במהגרים לגרמניה הנאצית, ותהו אם אדם במעמדו שמביע דעה רדיקלית רשאי לשמש הטאלנט הבכיר של התחנה (BBC משלמת לליניקר 1.35 מיליון ליש"ט בשנה). וכך - ברגע אחד הפכה התוכנית לקרב פוליטי בין ימין לשמאל ולמאבק על חופש הביטוי. בסופו הערוץ הובס, וליניקר הוחזר לתפקידו כעבור ימים בודדים.
ליניקר, מגדולי הכדורגלנים האנגלים בכל הזמנים, הוא סלב מהסוג שלא מסתיר את דעותיו הליברליות בענייני היום. הוא השתלב בתקשורת מייד אחרי פרישתו ממשחק, ונחשב לאחד ממגישי הטלוויזיה המובילים והמוערכים בממלכה. אם מוכרחים להשוות, מדובר בסוג של אייל ברקוביץ' באנגלית. גם ברקוביץ' נוהג להביע בחופשיות את דעותיו, ולא פעם אולץ להתנצל או להתקפל בגלל התבטאויותיו. אך בעוד ברקו מצא דרך להתניע קריירה מהפה הגדול שלו, אצל מפורסמים אחרים זה לא טריוויאלי לשמוע אותם משמיעים דעה מנומקת בפומבי בעד או נגד המהפכה המשפטית, אחרי שנים של שתיקה.
מרותם סלע, דרך ליאור רז, רן דנקר, אביב גפן, רביד פלוטניק, עדי אשכנזי, ירדנה ארזי, יובל בנאי, אגם רודברג, דנית גרינברג ונטלי דדון, ועד הצל שאף פעם לא שותק. זוהי רשימה חלקית, אבל הפעם קולם של הסלבס נשמע בחוזקה. אם הם רוצים, וגם אם לא. עוצמות הפילוג ומשמעות השינויים המשטריים המתוכננים יצרו אווירה שבה גם מפורסמים שרגילים לשבת על הגדר אולצו לומר משהו. נתלו אפילו שלטי חוצות עם תמונותיהם של זמרים שותקים, וכך כפו על חלקם לדבר. אז ריטה סיפקה אמירה חלבית, ושלמה ארצי כתב שיר פיוס וחרטט תגובה מעורפלת כדי שיעזבו אותו במנוחה. כי בסיטואציה הנוכחית אסור לשתוק, הסבירו לסלבס, ודחפו להם שאלות על עילת הסבירות ופסקת ההתגברות.
ונשאלת השאלה: למה אמנים שמדברים בתקשורת על חייהם הפרטיים, שמשחררים יצירות חושפניות, שמתנהגים ברשתות החברתיות כאילו הם הכי פתוחים ואמיתיים, מעדיפים להסתיר את השקפתם על המתרחש בעולם? הטיעון השחוק קובע כי אמן שמביע דעה פוליטית מסתכן בהרס הקריירה; אם יחשוף את דעותיו, חצי עם לא יקנה כרטיסים להופעותיו וחברות מסחריות לא ייקחו אותו לקמפיינים. זוכרים שפעם אמרו אותו דבר על אמנים שהתחבאו בארון? בסוף התברר שהשד ההומופובי לא מפחיד כל כך. אותו הדבר עם עמדות פוליטיות.
אולם נקודת הרתיחה הציבורית דחקה את הסלבס למלכוד 22 - מי שישתוק כעת יחטוף ביקורת על אי־הבעת דעה, ומי שיאמר משהו יחטוף נאצות וביקורת רק כי העז להתבטא פוליטית. אנחנו כציבור צריכים כבר להבין - לכל אחד יש דעה, וזכותו להביע אותה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם. 
