רוג'ר ווטרס ודיוויד גילמור, שני מנהיגי להקת פינק פלויד בשנותיה הגדולות, הם היום מוזיקאים מזדקנים שלא סובלים זה את זה ולא מדברים זה עם זה. ההיסטוריה ביניהם גדושה עימותים ארסיים, שהגיעו לאורך השנים להשמצות הדדיות, ואפילו לבתי משפט.
הפעם האחרונה שבה נראו השניים על במה אחת היתה ב־2011, כשגילמור התארח בהופעה של ווטרס בלונדון, ואומרים שהם יסכימו לנגן יחד שוב רק אם יהיה מדובר בהצלת האנושות. אפילו צ'ק שמן של 150 מיליון דולר, תמורת סיבוב הופעות משותף, הם סירבו לקבל.
חילוקי הדעות בין השניים לא שמורים רק למוזיקה. אם גילמור תמך בפומבי באוקראינה, שנמצאת במלחמה, תהיו בטוחים שווטרס יימצא בצד השני של המתרס. ואכן, לעצרת האו"ם הוא הסביר שאוקראינה היא "לא ממש מדינה", שהפלישה הרוסית אליה הגיעה אחרי פרובוקציה אוקראינית, וש"באוקראינה שולטים נאצים".
אשתו של גילמור, פולי סמסון, מיהרה לקפוץ למים הרותחים וצייצה בטוויטר נגד ווטרס: "עצוב, אבל אתה אנטישמי עד היסוד הרקוב שלך. גם מתנצל עבור פוטין, וגם שקרן, גנב, צבוע, מעלים מס, מסנכרן שפתיים בהופעות, מיזוגיני, חולה קנאה, מגלומן. די עם השטויות שלך". גילמור תמך מייד ברעייתו: "כל מילה אמת".
"הנושאים שמדאיגים"
די מדהים שכל ההמולה הזאת מתרחשת כשממש עכשיו, ב־1 במארס, יחגוג העולם 50 שנה לצאת האלבום "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, שנחשב בעיני רבים לאחת מיצירות הרוק הגדולות שנכתבו אי־פעם. האלבום, שנודע בישראל בשם "הצד האפל של הירח", מכר כ־45 מיליון עותקים ברחבי העולם - ונחשב לאחד הנמכרים בהיסטוריה. וזה אלבום שווטרס וגילמור חתומים עליו.
"חבל שהם הגיעו למצב הזה", הודה הארי ווטרס, בנו של רוג'ר, בראיון שהעניק למוסף "שישבת" בסוף השבוע האחרון. "חבל במיוחד, כי בזמן שהם היו קרובים, באותה נקודה מסוימת, הם כתבו מוזיקה נפלאה ביחד. אבל כמו שאנחנו יודעים, דברים לא תמיד עובדים כשיוצרים בצוותא".
מה היה כל כך מיוחד באלבום שהפך אותו ללהיט ענק?
"לדעתי, האלבום הצליח בעיקר בזכות המילים שנוגעות עד היום בדברים שכל כך מדאיגים אותנו. הזקנה, הזמן, הדאגה לכסף. דברים שמרכיבים את האנושות ושקשורים לחייו של כל אדם. בהיסטוריה של המוזיקה פינק פלויד אולי לא נמצאת בגבהים של הביטלס, אבל היא ממוקמת ממש קרוב לפסגה".
שורשיה הראשונים של פינק פלויד הבריטית נבטו באמצע שנות ה־60, כשווטרס והמתופף ניק מייסון נפגשו בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת ווסטמינסטר שבלונדון. אט־אט התגבש סביבם הרכב שכלל גם את הקלידן ריצ'רד רייט, ובעיקר השפיע צירופו של הגיטריסט והזמר סיד בארט, ב־1965. בארט היה זה שנתן ללהקה את שמה, והיה דומיננטי בכתיבת החומרים לאלבום הבכורה שלה, "The Piper at the Gates of Dawn", שיצא באוגוסט 1967. אבל עד מהרה משהו השתנה במנהיג.
בארט צרך יותר ויותר סמים, עד שנכנס לטריפ רע שגרם לו בעיות בדיבור וחורים בזיכרון. הוא נהג להיעלם לימים שלמים, ולפעמים היה עומד על הבמה וחוזר על אותו אקורד לאורך ההופעה כולה. חברי פינק פלויד הבינו שלא יוכלו להמשיך להסתמך על יכולותיו של חברם, וכגיבוי צירפו את ידידו של בארט - הגיטריסט דיוויד גילמור.
גילמור למד את החומרים, ויום אחד, בדרך להופעה בסאות'המפטון שבדרום אנגליה, הלהקה החליטה שלא לצרף את בארט לרכב שיצא מלונדון.
"הצד האפל של הירח" היה האלבום השמיני שפינק פלויד הקליטה, אחרי חמישה אלבומי אולפן ושני אלבומי פסקול לסרטים. במשך שנים חיפש ההרכב כיוון מוזיקלי בין רוק פסיכדלי לרוק מתקדם. יצאו לו אלבומים טובים, שנמכרו בכמויות יפות. הם אפילו הגיעו למקום הראשון בטבלת המכירות, עם "Atom Heart Mother", אבל לא היתה פריצת דרך באופק.
"הלהקה נגעה בנקודות שפחות מתייחסות ישירות לאדם", מספר נעם רפפורט, שכתב ספרים על המוזיקה של אותן שנים ומרצה על פינק פלויד. "אלה היו נושאים יותר חלליים, מופשטים. פינק פלויד היתה קליטה גם לפני 'הצד האפל', אבל חוץ מחובבי מוזיקת מחתרת - רבים לא נמשכו אליה. יש קליפ מהטלוויזיה האוסטרלית ב־1971, שבו רוג'ר ווטרס אומר שלכל חברי הלהקה יש זכות וטו, ואם מישהו מהם לא אוהב את החומר - הרעיון נופל. זמן קצר אחר כך הוא כבר לא יחשוב בצורה הזאת".
אפקטים של פעימות לב
מי שהושפע מאוד מפינק פלויד של אותן שנים הוא המוזיקאי אילן וירצברג, שחוץ מ־16 אלבומים שהוציא, גם הפיק ועיבד אלבומים לבכירי האמנים בישראל. "למרות שהפעם הראשונה ששמעתי את פינק פלויד היתה ב־1967, פחות התחברתי להרכב עם בארט", הוא מודה. "בעיניי, צירופו של גילמור היה הכי משמעותי. איתו היצירות היו ארוכות, מונוטוניות, בעלות עומק ורוחב, ועם סאונד הגיטרה שלו, שמאוד השפיע עלי. בתקופה ההיא אמנם היו הנדריקס, הדלתות, לד זפלין והביטלס, שהיו התנ"ך, אבל פינק פלויד היו מבחינתי אירוע מכונן כי זה היה משהו שקרוב אלי, מוזיקה צרופה. המוזיקה שלהם מדברת אלי כאילו היא נובעת ממני".
הרעיון ל"צד האפל של הירח" היה של ווטרס. יצירה שדיברה על מחזור חייו של האדם. "אחרי שסיד בארט השתגע ב־1968, ומאחר שהוא היה לב הלהקה, התחלנו לחפש כיוון", סיפר ווטרס. "אמא שלי היתה אובססיבית לחינוך, ובגללה גדלתי עם הרעיון שילדות והתבגרות נועדו להכין לחיים שיתחילו מאוחר יותר. אבל פתאום הבנתי שהחיים לא מתחילים יותר מאוחר, הם מתחילים בכל שלב שבו אתה יכול לתפוס את המושכות ולהנחות את גורלך. הרבה מהרעיונות המוזיקליים פשוט עלו בחדרי החזרות".
עוד לפני שהאלבום הוקלט ניסתה הלהקה את החומרים על קהל, לבדוק איך יגיב. זאת מאחר שווטרס לא היה מעוניין ליצור רק מוזיקה, אלא ביקש לתת חוויה, כולל אפקטים שיחברו בין חלקי הסיפור.
הופעת הבכורה עם חומרי האלבום נערכה כבר בינואר 1972, בברייטון שבאנגליה. טוני וויליאמס, ממגזין המוזיקה הבריטי "NME", נכח באירוע וסיפר על כאוס באולם. האפקטים לא השתלבו תמיד עם המוזיקה, גילמור צעק על הצוות, והיה צריך להפסיק את המופע כמה פעמים. המתופף ניק מייסון אמר יותר מאוחר: "אף פעם לא היינו כל כך נלהבים כמו באותו יום. זה היה ציוד חדש וחומר חדש".
באחד האפקטים חשב ווטרס לשלב קטעי ראיונות עם אנשים שעבדו באותם ימים באולפני אבי רוד בלונדון. הוא ביקש לשאול אותם שאלות - מקלילות ועד מעמיקות. אחד המרואיינים היה פול מקרטני, שבדיוק הקליט אלבום עם להקת כנפיים. ווטרס, הרציני, לא אהב את התשובות של הסלב מספר אחת, חשב שהוא מנסה להצחיק, וזו לא היתה כוונתו.
אחרי הצגת החומר בפעם הראשונה בפני עיתונאים, בפברואר 1972, נכתב בעיתון "מלודי מייקר": "היו שם כמה רעיונות מוזיקליים נהדרים, אבל האפקטים גרמו לי לפעמים לחשוב שאני נמצא בכלוב הציפורים בגן החיות של לונדון".
רק בחודש מאי של אותה שנה נכנסה הלהקה לאולפני אבי רוד להקליט את האלבום. היה ברור לכולם שזה לא יהיה עוד מיזם מוזיקלי שגרתי, ועל ההפקה הופק אלן פרסונס, מוזיקאי גדול בזכות עצמו, שגם זכה לעבוד על "אבי רוד", אלבומם המופלא של הביטלס.
"'הצד האפל' הוא אלבום פורץ דרך מכמה בחינות. קודם כל ההפקה", משוכנע רפפורט, שחוץ מכתיבה גם ניגן בעברו בקלידים. "הצליל נשמע כל כך טוב, שעד היום הוא טרי ורענן. 'אבי רוד' של הביטלס נשמע טוב, אבל עדיין מפעם. לעומת זאת, 'הצד האפל' נשמע כאילו הוקלט אתמול. זה בגלל טכנאי הפקה מיומנים.
"אנשים שוכחים שלא רק הלהקה עשתה את התקליט, אלא אנשי מקצוע שידעו היכן למקם את המיקרופונים, להכניס אפקטים ולמסגר את הסיפור, והם לא מקבלים קרדיט כמו הלהקה. אם פינק פלויד היתה נופלת על אולפן פחות טוב, היא לא היתה נשמעת אותו הדבר".
זו היתה עבודת פרך. ללהקה היו עוד פרויקטים שנדרשה לסיים, ורוג'ר ווטרס וחבריו הקפידו על כל פסיק בדרך. "רוג'ר וניק מייסון הקליטו אפקטים כמו פעימות לב", סיפר גילמור. "פעימות שמרמזות על המצב האנושי. בכך הם קבעו את מצב רוחה של המוזיקה. הפעימות תיארו רגשות שחווים במהלך החיים. בתוך הכאוס יש יופי ותקווה למין האנושי. זה נועד לעזור למאזין להבין על מה כל העניין".
ווטרס נתן הסבר שלו: "עד כמה שידוע לנו - ואני יודע שיש כמה הינדים שלא יסכימו - אתה מקבל רק הזדמנות אחת בחיים, ואתה צריך לעשות בחירות על סמך עמדות מוסריות, פילוסופיות או פוליטיות שתאמץ בחייך. 'הצד האפל של הירח' הוא קריאה להצטרף לזרימת הנהר של ההיסטוריה בצורה חיובית".
"המסר בשירים יחזיק מעמד"
הפרפקציוניזם של פינק פלויד נשמע בכל שיר באלבום. ב"The Great Gig In the Sky", אחת הרצועות המזוהות ביותר איתם, הם היו צריכים לשכנע את הזמרת וכותבת השירים קלייר טורי שתספק את קולה המדהים. בהתחלה היא נפנפה אותם, ורק אחרי שהסבירו לה את הקונספט של האלבום, היא הגיעה לאולפן ותרמה את חלקה תמורת 30 ליש"ט צנועים. ב־2004 היא תבעה את הלהקה ואת חברת התקליטים EMI על 50 אחוזים מההכנסות על זכויות השיר. התביעה הסתיימה בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
בפעם הראשונה פינק פלויד היתה תלויה בדמות דומיננטית מובילה - ווטרס. "אף פעם לא דירגתי את עצמי גבוה בתחום כתיבת המילים", הודה גילמור בראיון שנתן למגזין "רולינג סטון" ב־2011. "אני חושב שזה היה סוג של הקלה כשרוג'ר רצה לעשות את זה, אבל באותה מידה העובדה שהוא אחראי למילים, וקצת יותר להנהגה, לא אומרת שהוא צריך להיות זה שמתווה את הכיוון המוזיקלי. לכן תמיד היה בינינו סוג של מתח".
וירצברג: "תמיד הייתי יותר מחובר לגילמור ופחות לווטרס, עוד לפני ששמעתי את דעותיו הפוליטיות. הוא יותר כותב, ומבחינה מוזיקלית הוא פחות מפותח בעיניי מגילמור. תמיד יש כוח בשניים שיוצרים ביחד, גם אם הם לא אוהבים אחד את השני, כמו מקרטני וג'ון לנון. כל אחד הוא עולם אחר, אבל ביחד הם עשו משהו שגדול משניהם".
"הצד האפל של הירח" יצא לחנויות ב־1 במארס 1973 והפך מייד ללהיט היסטרי. לא רק בזכות המוזיקה הבלתי נשכחת, אלא גם בשל עטיפת "פריזמת האור" האיקונית שעיצב המעצב הגרפי הבריטי סטורם ת'ורג'רסון. האלבום בילה 736 שבועות ברצף בבילבורד, מצעד האלבומים הנמכרים ביותר בארה"ב, ובסך הכל שהה שם 969 שבועות.
"כשסיימנו להקליט חשבנו שזה הדבר הכי טוב שיצרנו", סיפר המתופף מייסון. "אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שאלה המספרים שהאלבום ישיג. הוא לא רק היה מוצר מצוין, הוא גם יצא בזמן ובמקום הנכונים".
שי זריהן נולד בבאר שבע, שבע שנים אחרי שהאלבום יצא. את פינק פלויד הוא הכיר בזכות אביו, ציון. "זה אלבום שלא היה כמוהו קודם, ואני נוטה לומר ששלמות כזו גם לא תהיה אחריו", הוא משוכנע. "זה הסיפור, וזו המוזיקה - מהכלים ועד הסימפולים. הכל נמצא שם. התגבשה כאן הכתיבה הכמעט בלעדית של ווטרס, עם התרומה של כולם, עד לנקודת השיא".
ב־20 שנים האחרונות מנגן זריהן בגיטרת בס ומנהיג את להקת ECHOES, שמנגנת את שירי פינק פלויד מול אולמות מלאים בארץ ובעולם. לא פעם הם מנגנים בהופעה את "הצד האפל של הירח" במלואו, לדרישת הקהל.
"יש ארבעה אלבומים שאנחנו מנגנים כי הקהל מתחבר אליהם: 'הצד האפל', 'אנימלס', 'WISH YOU WERE HERE' ו'החומה'", מספר זריהן. "זה תור הזהב של פינק פלויד, מ־1973 עד 1979. בכל שנתיים אלבום עם הווייבים שלו, אבל 'הצד האפל' הוא פסגת היצירה. האלבום הכי קומוניקטיבי, בפער גדול".
את זריהן מצאתי בגרמניה, בדיוק כששיחק שחמט עם הארי ווטרס, בנו של רוג'ר מאשתו השנייה, ליידי קרוליין כריסטי. ווטרס הבן הוא מוזיקאי בעצמו, מנגן בקלידים. "אני יכול לנגן בס כמו אבא שלי, אבל לא התמחיתי בכלי", צחק כששוחחנו. "התחלתי לנגן בפסנתר בערך בגיל 8, אחרי שההורים שלי ארגנו לי שיעורים, ותמיד נהניתי מהכלי. התחלתי להאזין דווקא לאוסף התקליטים של אמא שלי, ומשם זה התפתח".
ווטרס הבן ניגן לא מעט שנים בלהקה שליוותה את אביו, והיה שותף בין 2006 ל־2008 למסע ההופעות "הצד האפל של הירח" שהאב הוביל, כמובן בלי חבריו לפינק פלויד. "כשהלהקה המקורית התפרקה, בשנות ה־80, הייתי ממש קטן. אני זוכר רק קצת מאותם ימים, אבל המוזיקה תמיד ליוותה אותי", הוא מספר.
"מאוד נהניתי לנגן לצד אבי בהופעות, בוודאי באולמות ענק. זה היה ניסיון מרתק, כי המוזיקה עדיין נפלאה והמילים בטח רלוונטיות. המסרים נשארו ממש כמו שהיו בזמן שנכתבו, ואנשים מתחברים אליהם. במבחן הזמן פינק פלויד תחזיק עוד הרבה שנים".
בסוף השנה שעברה ראה מפיק גרמני קטעים של ECHOES ברשת והחליט לצרף לסיבוב ההופעות שלה את ווטרס הצעיר, וגם את הגיטריסט צ'סטר קיימן והמתופף גרהאם ברוד, שניגנו עם ווטרס האב במשך שנים. נוסף גם הזמר מארקי לנון, שהופיע אף הוא עם מנהיגה של פינק פלויד.
בסוף השבוע סיים ההרכב המשותף סיבוב הופעות של "החומה" באירופה. "לא שמעתי על ECHOES ולא פגשתי אותם לפני כן", מספר ווטרס הבן. "המפגש בינינו היה ביום הראשון של החזרות בלונדון, לפני חג המולד. זו לא היתה בעיה מבחינתי לגלות שהם מישראל. ניגנתי עם להקות רבות שמבצעות יצירות של פינק פלויד, אבל הם בלי ספק הכי טובים. אין בכלל שאלה, אשמח לשתף איתם פעולה בעתיד".
אבא שלך יודע?
"יודע. סיפרתי לו שהם חבר'ה נפלאים, והוא בסדר גמור עם זה".
תבוא לנגן בישראל?
"נראה שזו תהיה בעיה. אני לא אגיע לישראל לנגן את המוזיקה של פינק פלויד. אם כבר אגיע, אנגן מוזיקה אחרת. מסיבות מובנות אני לא יכול לנגן חומרים של הלהקה. זה לא יקרה".
בגלל אביך?
"כן, זה לא יהיה נכון. אני לא אעשה את זה".
יש הרבה מעריצים ללהקה בישראל, לא צריך להפריד מוזיקה מפוליטיקה?
"אני יודע שיש מעריצים, ואני חושב שצריך, אבל יש אנשים שלא חושבים ככה, וזה לא דבר שאני יכול להגיב עליו. לא תמיד זה אפשרי".
"ווטרס לא רוצה דמוקרטיה"
בגיל 79, ווטרס האב הוא לא איש של פשרות. אחרי "הצד האפל של הירח" הוא השתלט יותר ויותר על סיפורה של פינק פלויד וביקש לעצב אותו לפי חזונו. "רבים לא יודעים שלפני הקלטת 'החומה' הלהקה היתה בקשיים כלכליים ועמדה על סף פשיטת רגל", מספר רפפורט. "היא איבדה המון כסף בהשקעות לא נכונות, והחברים הבינו שהם חייבים לעשות תקליט לקראת חג המולד של 1979, בתקווה שיוציא אותם מהתסבוכת. ווטרס בא עם קונספט מעניין ואמר: 'תלכו בדרך שלי, בלעדיי לא נצא מהבוץ'. בסופו של דבר, ההימור הצליח. לדעתי, על עטיפת 'החומה' אפשר היה לכתוב 'רוג'ר ווטרס - החומה'".
אם "החומה" הוא תקליט שרשום על שמו של ווטרס, אז "דה פיינל קאט", האלבום האחרון שהוציא עם הלהקה ב־1983, היה לחלוטין כולו שלו. את הקלידן ריצ'רד רייט הוא דחק הצידה, את תפקידו של המתופף מייסון הגביל, והוא גם לא ממש החשיב את דעתו של גילמור, שסבר שחלק מהקטעים באלבום לא צריכים להיכלל בו. הביקורות לא ריחמו. עיתון הרוק "מלודי מייקר" כתב: "ציון דרך בהיסטוריית הגועל".
ההרכב לא יכול היה להופיע עוד יחד, בוודאי לא כשווטרס בחזית. ב־1985 החליט המנהיג שהוא עוזב. "אני חושב שרוג'ר לא ממש העריך את גילמור", אמר מייסון בראיון ל"רולינג סטון" לפני חמש שנים. "הוא חושב שכתיבה היא הכל, ושנגינת גיטרה ושירה הן משהו שגם אחרים יכולים לעשות. לדעתי, מציקה לרוג'ר הידיעה שהוא טעה כשעזב את הלהקה בהנחה שהיא תתפרק בלעדיו".
ווטרס רתח כשהבין שגילמור ומייסון לא מתכוונים לוותר על השם פינק פלויד, ואפילו חושבים להוציא אלבום בלעדיו. הוא לקח אותם לבית משפט בטענה שפינק פלויד צריכה להתפרק - אך הפסיד. "ברור שטעיתי, אבל למי אכפת?" אמר לפני עשור בראיון ל־BBC.
גילמור, שבקרוב יחגוג 77, דחק את ווטרס לצד, וזה לא נשאר חייב. ב־2020 צייץ ווטרס בטוויטר: "מיליון וחצי איש ראו את הגרסה החדשה לשיר 'אמא', וזה מחמם את ליבי, אבל נשאלת השאלה: למה הגרסה לא מופיעה באתר שקורא לעצמו 'פינק פלויד'? התשובה היא ששום דבר שלי לא נמצא באתר. אני מנודה על ידי דיוויד גילמור, שחושב שמאז עזבתי הוא הבעלים, שהוא פינק פלויד ושאני כבר לא רלוונטי וצריך לשתוק. אסור אפילו להזכיר את הפרויקטים שלי באתר הרשמי. זה לא נכון. צריך להתקומם נגד זה, או פשוט לשנות את שם הלהקה לספיינל טאפ".
פעם נשאל הקלידן המנוח ריצ'רד רייט, שהלך לעולמו ב־2008, אם יש סיכוי שהלהקה תחזור לפעול. "כל מי שאוהב את פינק פלויד רוצה שזה יקרה", ענה. "אבל אני לא מרגיש שאני צריך את זה, לא מוזיקלית ולא אישית. אולי זה היה קורה אם רוג'ר היה חוזר בן אדם אחר, מקסים, נחמד, עם רעיונות טובים. אבל רוג'ר חי על 'החומה', ועד שהיא לא תיפול אני לא רואה אותו מצטרף".
גם גילמור אמר: "זו תעלומה בשבילי שאנשים חושבים שאנחנו צריכים קשר איתו. לרוג'ר אין כוח להיות בלהקה. הוא התרגל להיות הכוח היחיד בקריירה שלו, אז לחשוב שהוא יצטרף למקום שיש בו דמוקרטיה? הוא לא טוב בזה. אין לנו משהו משותף כבר".
בסוף מדובר באגו של שני מוזיקאים גדולים. גילמור אמר בראיון לפני 20 שנה: "לרוג'ר יש דרייב נפלא וראש למילים, והוא היה כוח יצירתי. אבל הייתי אומר שלי יש חוש מוזיקלי טוב יותר".
ווטרס מיהר להחזיר: "שטויות. דיוויד צריך רכב לנגן בו כדי להוציא את המיטב מנגינה בגיטרה, והוא נגן מעולה. אבל הרעיון שהוא ניסה להפיץ במשך השנים, שהוא איכשהו יותר מוזיקלי ממני, הוא פאקינג קשקוש. אבסורד".
עצוב שהלהקה שקעה בגלל שני גאונים שלא מסוגלים לעבוד יחד. ממש החודש סיפר ווטרס ל"טלגרף" הבריטי שהוא הקליט מחדש את האלבום "הצד האפל של הירח" בלי חבריו - ושהוא מתכוון להוציאו בקרוב. "זה בגלל שלא מספיק אנשים מזהים את הנושא ומבינים את מה שרציתי להעביר במקור", הסביר.
להקה נפוחה או לא?
פינק פלויד, שרבים גדלו עליה, הולכת ונמוגה עם השנים. אמנם ECHOES הישראלית תקיים ב־24 במארס הופעה של "הצד האפל של הירח" בתיאטרון ירושלים, כדי לסחוף משפחות ליצירות הגדולות מפעם, אבל גם הארי ווטרס מודה שכבר לא כל כך רואים קהל צעיר ביציע.
"במקסיקו ובמדינות בדרום אמריקה אפשר לראות צעירים באולם, וזה נפלא", הוא אומר. "אבל באירופה אתה לא פוגש אותם, שם הקהל יותר מבוגר. אני לא מבין מה הסיבה. לא יודע למה בגרמניה, למשל, המוזיקה הזו לא עוברת בין הדורות".
וירצברג: "בשנות האלפיים התחיל משהו אחר במוזיקה. גם המדיה חושפת פחות יוצרים מתחום הרוק. היום השירים קצרים, מקסימום שלוש דקות, ולכן דור בני ה־20 מנותק מהיצירות האלה".
רפפורט: "הכל עניין של טעם. יש אנשים שחושבים שפינק פלויד היא להקה נפוחה. אם תשאל אותי, כל עוד המין האנושי קיים האלבום הזה יישאר רלוונטי, כי הוא נוגע לדברים שמלווים אותנו עד היום".
לפני 50 שנה רוג'ר ווטרס היה מהיוצרים הגדולים והחשובים בעולם. עם השנים הוא הפך לטיפוס שמחפש להתעמת, להחרים ולהתבטא באנטישמיות חדשה. האויב המושבע של מדינת ישראל.
לא מזמן דירגו קוראי המגזין "קלאסיק רוק" את עשרת האלבומים הגדולים בכל הזמנים. "הצד האפל" מוקם ראשון, אחריו שני אלבומים של לד זפלין ובמקום הרביעי נחת "סרג'נט פפר" של הביטלס.
לפני עשר שנים החליטה ספריית הקונגרס האמריקני לשמר את האלבום במרשם ההקלטות הלאומי של ארה"ב, כיאה לפרץ אמנותי נדיר, יצירה קלאסית שתעטר לתמיד את פסגת עולם הרוק. וכפי שווטרס אמר במילותיו: "יצירה שמונעת על ידי הרגש. אין בה שום דבר פלסטי או מתוכנן. ביטוי של אמפתיה פוליטית, פילוסופית והומניטרית, שנואשת לצאת החוצה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו