מה שלא רואים באינסטגרם: זו היתה השנה שלי

למי יש מנצנץ יותר

הימים האחרונים של השנה שחלפה לה סיפקו שלל סרטונים ופוסטים ברשתות החברתיות, שהעלו משפיענים וגם פשוטי העם, שבהם הם מסכמים את ההישגים והרגעים המרגשים שלהם בשנת 2022, ומקנחים בחזון מגובש של מטרות לשנה הבאה.

אם לשפוט לפי הפיד שלי, כולם חוו רק הצלחות ושיאים יוצאי דופן. אני לא זוכרת שנתקלתי בפוסט או בסרטון שבו מישהו סיכם את ההחמצות הגדולות של השנה החולפת או את רגעי האכזבה. יש לכך סיבה: סיכום השנה האישי ברשתות לא משקף את התובנות ואת המסקנות, אלא הוא בעיקר עוד תוכן שבא למתג ולשווק את האדם או את העסק שמאחוריו.

הכל לגיטימי, אבל המוח שלנו לא יודע את זה; מבחינתו מה שהוא רואה זה מה שקיים, והוא מאמין לוויזואליה המנצנצת. זאת הסיבה שהסיכומים המפורטים מעוררים קנאה, ואז מגיעה גם השוואה מיידית לחיים של כל אחד מאיתנו. משם הדרך לדכדוך קצרה מאוד.

סיכומי השנה שעשעו ושעממו אותי בו בזמן. הצחיק אותי עד כמה החיים של מי שהצטרפו לטרנד סיכום השנה נראים דומים אלו לאלו - ככה זה כשכולם משתמשים באותו פילטר ומשתפים רק בחוויות "מדהימות" ו"מהממות", מספקים רק את ההיילייטס, ולא טורחים להציג שיקוף אמיתי של החיים. הנטייה הכמעט אוטומטית לסכם מתבססת על התדמית שאנחנו רוצים להציג, ולפעמים היא לא תהיה קשורה בכלל למאזן מדויק של ההישגים שלנו מול הכישלונות והאכזבות.

אני לא חושבת שהמצטרפים לטרנד מנסים לשקר לגבי השנה שהיתה להם, אלא זהו הזיכרון האנושי - הוא סלקטיבי ומתעתע מטבעו. אנחנו לא זוכרים את מה שאנחנו מעדיפים לשכוח, למשל, את זה שלא התמדנו אף שהצבנו מטרה. ולא רק בגלל זה, אלא גם בגלל עומס אירועי החיים המתחלפים - אין לנו אפשרות קוגניטיבית לזכור את כל האירועים ששימחו והעציבו אותנו בשנה החולפת.

היו גם כמה סיכומי שנה שהפילו לי את הלסת בשל החשיבות העצמית שנדפה מהם. למשל, בחור נחמד העלה פוסט: "כל מי שעוקב אחריי כאן יודע שהשנה עברתי דירה וכמה זה היה לי קשה". שיתוף אישי ברשתות יעניין אחרים רק אם יעורר הזדהות או יכלול פרטים עסיסיים. חגיגה עצמית נטולת פואנטה או מסר לא באמת מעניינת, אולי את אמא ואבא של הכותב. שם זה מסתיים.

יצאתי לבדוק

למרות כל מה שכתבתי למעלה, אני בהחלט מאמינה בעצירה, בהתבוננות ובהפקת לקחים ממעשינו בשנה החולפת, אם אנחנו רוצים להתפתח ולהשתכלל כבני אדם. גם התיאוריות שמנבאות הצלחה דורשות הגדרת מטרות, בחינת הכישלונות ולמידה מההישגים. היתה לי הרגשה שאפשר בהחלט לערוך סיכום שנה בעל ערך גם ברשתות חברתיות, הרי אנחנו ממילא שם חלק גדול מהחיים שלנו, אז לפחות שיהיה אותנטי.

הצהרות גדולות, הצלחות קטנות

למותר לציין שאין באמת נוסחה לסיכום שנה משמעותי, אבל יש מחקרים שבדקו מה עולה בגורלן של ההחלטות שהצהרנו עליהן בתחילת השנה. אז ככה: נמצא שככל שההצהרה גרנדיוזית יותר, למשל בסגנון "השנה אני הולכת לשנות את חיי מקצה לקצה", כך הסיכוי להתמיד בה קטן יותר. כל מדען שחוקר מוטיבציה מוצא שהמוטיבציה בשיאה בהתחלתו של תהליך, והיא יורדת בצורה דרסטית ככל שהזמן חולף.

אנחנו מכורים להתחלות וגם להצבת מטרות בומבסטיות סביב תאריכים חגיגיים. אם מעניין אתכם להבין למה זה קורה, מוזמנים לקרוא את הטור שכתבתי במוסף זה בנושא התחלות חדשות. המחקרים חושפים גם שככל שהמטרה שנגדיר רחוקה מנקודת הפתיחה, כך הסיכוי להשיגה מצטמצם. רובנו גם מדחיקים את העובדה שכבר הצבנו אותם יעדים בדיוק בשנים הקודמות, ולאחר ההתלהבות הראשונית, לא יצא מזה כלום.

להגדיל הכנסות, לצמצם הוצאות

יש לי סיפור מצחיק על הגדרת מטרות: כשפתחתי את הקליניקה שלי, שכרתי את שירותיו של יועץ עסקי. העסק היה בחיתוליו, ואני צברתי לקוחות והוזמנתי להרצאות, ולכן העלייה בהכנסות היתה מהירה יחסית. כשאת מתחילה מאפס, אפשר רק לעלות. בכל שבוע נפגשתי עם היועץ והוא נהג לומר בטון סמכותי: "המטרה שלך היא להגדיל הכנסות ולצמצם הוצאות!" וואו, צריך שנים של ייעוץ עסקי כדי להגיע לתובנה העמוקה הזו? בלי קשר אליו, השקעתי שעות מרובות בקידום העסק, יצאתי בחזרה לעולם לאחר ארבע שנים של הנקה והחתלה, והדרייב היה עצום. נסעתי להרצות בכל רחבי ישראל בשביל סכומים צנועים ולא בחלתי בשום עבודה, גם לא בהרצאות ללא תשלום ברחבת הקניון כשאת הרצאתי מלווים קולות כמו "הרכבת לבנימינה תצא מרציף 2" או "רק היום 40 אחוזי הנחה בכל חנויות האופנה בקומת הגג".

בכל פגישה היועץ התגאה עד כמה עצותיו עובדות, ולקח קרדיט מפנק בלי להתבלבל על קצב צמיחת ההכנסות שלי. לאחר כמה חודשים כבר לא נותרו ימים פנויים לקביעת הרצאות נוספות, אז שאלתי את היועץ איך להגדיל הכנסות ולייעל את העבודה, כך שלא אצטרך לעבוד 12 שעות בכל יום. הוא התבונן בי בפליאה ואמר: "מאיפה אני יודע. מה אני, מומחה לתזונה?" וזו היתה פגישתנו האחרונה.

הנה לכם הצצה לחיי בשנה האחרונה:

מחפשת את השיטה

קראתי מאמרים וספרים שמציעים שיטות לסיכום השנה, והחלטתי להתנסות באחת שתיראה לי חפה מקלישאות. הקריטריונים היו: שיטה פשוטה שלא דורשת אפליקציות מסובכות או רכישות כספיות, כזאת שהוכחה מחקרית. כל שיטת סיכום שנפתחה בשאלה "מה ההישג שלך בשנה החולפת?" נפסלה מייד, כי המטרה היא לא לסמוך על הזיכרון האנושי ההפכפך שלי.

לבסוף בחרתי בשיטה שהנחיותיה הן: לפתוח את היומן, בין שמדובר בגוגל קלנדר ובין שביומן ידני, לעבור על השנה שבוע־שבוע, חודש־חודש, ולכתוב מהם האירועים המשמעותיים שבולטים מעל השאר. בהנחיות הדגישו שיש לשים לב לאירועים שחוזרים על עצמם באופן קבוע, ולחשוב מה היא המשמעות שלהם בחיינו.

לכאורה, מדובר בשיטה אפורה שמבוססת על חיטוט בגוגל קלנדר, אבל וואלה, הופתעתי. התחלתי לבצע את התרגיל בשעה 23:00 ולא הצלחתי לקום מהכיסא עד 04:30 לפנות בוקר כשסיימתי. נסחפתי במדרון הזיכרונות. לדעתי, זהו הייחוד המובהק של שיטת הסיכום הזו. היא לא דורשת ממך לשלוף מהזיכרון מה "הכי" אהבת השנה, אלא דורשת העמקה ועבודה, כך שהרגעים יצופו מאליהם.

בטוח יש עוד אנשים כמוני, שרק למשמע המילה "הכי" נלחצים ולא מסוגלים לבחור. התחלתי את הדפדוף בסקפטיות, הרי מה כבר אגלה ביומן שלי שלא ידעתי. אז מתברר שהרבה. עברתי על הקלנדר, החל מהשבוע הראשון של ינואר ועד השבוע האחרון של דצמבר 2022, והפעולה הפשוטה הזו החזירה לתודעה אירועים שלא זכרתי, אפשרה לי לחבר נקודות בין אירועים שונים ולהסיק מסקנות חדשות. נשמע גרנדיוזי, אני יודעת, אבל זו האמת. אני ממליצה לכם מכל הלב לפנות לעצמכם את השעות האלה ולנסות.

אובדן התמימות

חודש ינואר הזכיר לי שהשנה התמודדתי לראשונה עם נוכל עסקי, כזה שמפעיל באופן סדרתי את קסמיו ולאחר מכן פוגע בך. עיון מחודש בכמות הפגישות וההתייעצויות שנעוצות ביומן בנושא הזכיר לי עד כמה נפגעה שלוותי במשך שבועות ארוכים עד שהתגברתי על הברוך. השמות ביומן הזכירו לי את האנשים שתמכו בי ברגעי המצוקה, ושללא חוכמתם הייתי חווה סבל רב יותר. ככל שהמשכתי לדפדף קדימה ביומן, כך קיבלתי פרספקטיבה. מצד אחד, התחדדה אצלי האחריות לטעויות שעשיתי, אך בו בזמן יכולתי להתגאות בעצמי על שלמדתי לקח ותיקנתי את דרכיי כיום. אני כבר לא האישה הנאיבית שהייתי בינואר. תמימות זה הכי 2022.

עשייה מדיטטיבית

חודש מארס, שבו חל יום האישה, הוא אחד החודשים העמוסים בעבודה אצלי. הדפדוף ביומן סימן לי את הקילומטרים שגמאתי בכל רחבי הארץ, תוך כדי שאני מעבירה שתיים או שלוש הרצאות ביום: מעלה אדומים, תל אביב, קריית אונו, לוד, קיבוץ דורות, הרצליה, בת חפר, נס ציונה, הוד השרון, דימונה, ירושלים, באר שבע, עפולה, מצפה עדי, רמת גן, בית שאן, גבעת עדה, נתניה, קדימה־צורן, רמת השרון, חולון, באר יעקב. זה ממש מספק ומרגיע למנות שמות של ערים וכמות של הרצאות - לא סתם מציעים לספור כבשים לפני השינה. זו פעולה מדיטטיבית שהעניקה לי סיפוק ותחושת עשייה. ברור לי שאחזור אל מה שגיליתי ביומן, כשיציפו אותי רגשי אשמה על שאני מרשה לעצמי לנוח.

השמיים נפלו

28 באפריל הוא תאריך ששינה את חיי לבלי הכר: בדיקה שערכנו לבתנו גילתה ממצא שדרש טיפול דחוף.

זאת היתה חוויה חזקה מאוד להניח את התאריך על הטיימליין השנתי, כשאני כבר יודעת מה יקרה בעתיד. אני עדיין לא יודעת לתרגם את התחושה למילים.

דיאטת דאגה

מאי 2022 הוא החודש הכי סיוטי שהיה לי מאז שנולדתי. מעניין לגלות ביומן שגם בתוכו נמשכו הבזקים של חיי שגרה, כמו ההופעה של שילה וארבל על במת יום העצמאות, לצד פגישות עם נוירוכירורגים, נוירולוגים ונוירורדיולוגים, פגישות שלא דמיינתי אפילו בסיוטים עד 28 באפריל. חודש מאי כלל חמ"ל אינטנסיבי של בתי חולים ופענוחי בדיקות ואשפוז, הכל כדי למצוא את הטיפול הכי נכון עבור בתנו.

האינטנסיביות של התקופה המטלטלת השתקפה בפניי בדמות עשרות פגישות בשבוע עם כל מי שרק חשב שהוא יכול לעזור, ומכאן התחדדה ההבנה של המחיר ששילמתי. כמעט לא אכלתי ולא ישנתי. וזו הזדמנות לענות לכל מי שכותב לי: "איך רזית ככה, את לא בקטע של דימוי גוף חיובי? מה פתאום את עושה דיאטה?" ובכן, אחת ולתמיד: את דיאטת הדאגה לא תכננתי, ואני לא מאחלת אותה לשונאים שלי. מה גם שדימוי גוף חיובי לא קשור להימנעות מתהליכים תזונתיים, אבל זה לפעם אחרת.

הקשר עם אחותי ג'סי תמיד היה חזק, התמיכה שלה בתקופה הזו הוכיחה לי שהיא הגב שלי, אפילו יותר ממה שדמיינתי.

ובתוך החרדה התהומית ליוו אותנו רשימה ארוכה של אנשי מקצוע שהרימו אותנו ברגעים לא פשוטים.

העוצמה של תרגיל סיכום השנה הזה טמונה גם בזה שהוא מעביר אותי שוב דרך השמות, המספרים, התאריכים. כשסיימתי לסקור את חודש מאי, עלה בי צורך להכין רשימה של כל השמות שהיו שם עבורנו, זו יצאה רשימה מאוד־מאוד ארוכה. אני מאחלת לכולנו שלא לפגוש כמות כזו של אנשי רפואה וטיפול בחודש אחד לעולם, אולי בכנסים ובחגיגות משמחות.

בלעדי אותם אנשים כנראה הייתי מאבדת את שפיותי, לא כביטוי אלא באמת. ארגון "למענכם" הוא ארגון שכל מי שנתקל בבעיה רפואית מורכבת חייב להכיר. בראשו עומד איש צדיק שלדעתי לא ישן לעולם, הרב ערבליך. הוא היווה משענת משמעותית ועודד אותי בשיחות אל תוך הלילה.

הצוות הרפואי של מיון ילדים במרכז הרפואי מאיר, שעטף והרגיע במהלך הביקורים התכופים בחודש מאי וצוות מחלקת הדימות, הטכנאים והמזכירות שכבר זיהיתי בשמותיהם הפרטיים, ד"ר שוקי אלמוג ואשתו דליה ועוד רבים ומופלאים שאפרט בפוסט ברשת החברתית. מזלי הגדול שיש לי גם חברים שהם רופאים, שהיו צוות החשיבה שלי לא תנאים: פרופ' דני נמט, ד"ר דניה טקגי, פרופ' יאיר למפל, ד"ר רוני שרון, דר' עידו בן־צבי, פרופ' קרסו וד"ר אתי שגיא. כנראה לעולם לא נרגיש שהודינו מספיק לכל אלו.

תרגיל היומן אפשר לי להעריך עוד יותר את העוגנים שהחזיקו אותי עם הראש מעל המים. ב־11 חודש נסעתי להרצאה בקיבוץ דורות שנקבעה מראש, בעודי ממתינה לתשובות, מרוטת עצבים. כשסיימתי את ההרצאה שאלתי את שלי, שעובדת איתי: "דיברתי לעניין? כי אני אפילו לא יודעת מה אמרתי". היא הרגיעה אותי ואמרה שהיתה הרצאה נהדרת, שאפילו הצחקתי את הקהל כרגיל, ושמי שלא מכיר אותי לא ראה עלי כלום. כמה חסד היה ברגע הזה, ואין סיכוי שהייתי נזכרת בכך לולא תרגיל היומן.

ב־23 חווינו טוויסט בעלילה כמו בתסריט של "האנטומיה של גריי" - הבשורות הכי טובות אי־פעם הגיעו בשעה 12:15 באותו היום: האבחנה הקשה התבררה כשגויה! יום אחד עוד אכתוב ספר על כל מה שעברנו בחודש הזה ועל התובנות העמוקות על ניהול משבר רפואי. אבל כמו בכל תסריט טוב, יומיים לאחר מכן, בבדיקת MRI שד שניגשתי אליה כחלק מהמעקב השגרתי, התבשרתי על הימצאות של ממצא חשוד. צריך לעשות ביופסיה.

חודש מאי 2022: שלום־שלום ואל תבוא לי בחלום, טוב? תודה.

ריקוד החיים

היומן מעיד על שגרה מעורבבת, לא מוותרים על החיים, שמחה ענקית מהבשורות לגבי ארבלי וחרדה לגבי הביופסיה שמחכה לי בחודש הבא.

טסים לראות את בילי אייליש, לחגוג ולשמוח כל יום של בריאות ואהבה. שבוע לאחר מכן, שילהלי מציגה בבית הספר את עבודתה המרגשת על אוהד נהרין.

תרגיל היומן עורר בי תשוקה לחפש תמונות מהריקוד ומהנאום של הילדה המופלאה שלנו ולהכיר תודה, כי שום דבר לא מובן מאליו. שום דבר. השעה היתה 02:30 לפנות בוקר, ישבתי מול המחשב ובכיתי בכי של הקלה והבנה.

נחמה קטנה

27.7. הביופסיה. אני צוללת להמתנה שמשתקת אותי, אבל היומן מעיד על כך שהמשכתי לתפקד.
לאורך החודשים האלו חבריי למערכת "תוכנית הבוקר" עטפו אותי במילים ובמבטים. בזכותם המשכתי להגיע כמעט בכל בוקר לאולפן.

התסריט הכי מדויק

3.8. הביופסיה תקינה! לא זכרתי מה היה התאריך עד שדפדפתי ביומן, זה התאריך שבו המתח שהחל ב־28.4 סיים להתפרק. הטלפון הגואל מד"ר נעמי וייסנברג סימן את תחילתו של שינוי ברבדים עמוקים, שעדיין מתרחש. החיים הם התסריט הכי מדויק. כמה ימים לאחר הבשורה הגיע טיול בת המצווה של ארבל, באיחור של שנתיים בגלל הקורונה. למרות זאת העיתוי היה מושלם, ולו רק בגלל שלא הייתי בטוחה שאוכל להצטרף אליו. שום דבר לא מובן מאליו.
באנו לכאן גם בשביל ליהנות, שאף אחד לא יגיד לכם אחרת.

תנועת ההאטה

חורף, הרצאות, תוכניות, פודקאסטים, בישולים, הסעות, ארוחות. כאילו הכל כרגיל אבל לא: החלטתי ללמוד להאט, אני לומדת לומר לא לבקשות, להזדמנויות. אני מפנימה שאין לי יכולת להתנדב לכל פרויקט, חשוב ככל שיהיה. אני לומדת שלעיתים עלי לאכזב ולא למלא את הציפיות של האחר, בשביל לשמור עלי.

מסקנות

הדפדוף הווירטואלי הזה דייק את הסיפור שלי בשנת 2022. דווקא השורות היבשות ביומן הקלנדרי עוררו רגש ששום תמונה מחויכת באינסטגרם לא תוכל להנציח.

בסיום התרגיל ההנחיות הן לחפש נקודות רוחביות של התמדה: אני מתמידה בטיפול בעצמי על ידי דיקור, עיסויים וטיפול רגשי. במקביל אני וליאון מתמידים בטיפול הזוגי. הדפדוף ב־12 החודשים ביומן חייב אותי לקרוא את התאריכים והשעות, שבוע אחר שבוע שבהם התמדתי. זו חוויה חזקה מאוד.

ועכשיו תורכם: אילו חוויות חזקות, מרגשות, עצובות ומפתיעות מתחבאות בין השורות ביומן שלכם?

השאירו את החשדנות בצד, גם אני לא האמנתי שאוכל לגלות משהו חדש. טעיתי מאוד. שלפו את היומן, חזרו לתמונות כדי להיזכר בכל ההרפתקאות הנפלאות - יותר ופחות - שהיו לכם בשנת 2022; רגעי הפחד, השמחה והצחוק. אני בטוחה שיהיה לכם מסע משמעותי. במקום לקבוע מטרות שעשויות ממילים יפות וגנריות, קחו זמן לצלול אל מה שהיה. הכל נמצא שם, צריך רק להסכים לתת לכך את מלוא תשומת הלב. אני מרגישה שקיבלתי בהירות גדולה יותר על ההישגים ועל הכישלונות, על החוויות ועל השאיפות בשנה החולפת. פרייסלס.

שתהיה שנה טובה, אמן.

בתמונה: שנייה פוטוגנית אחת של משפחה בחופשה בניו יורק, אוגוסט 2022.
לא בתמונה: כל שאר 31,556,924 השניות האחרות של שנת 2022, שבהן היו חיוכים וגם צעקות, מריבות, התרגשות, עצב, אהבה ועצבים.
חשוב לזכור את זה בפעם הבאה שגוללים בפיד ובטוחים שהחיים של אחרים הם
שיא אחד מתמשך.

עשה לי את זה:

אם כבר אנחנו בעניין של סיכומים, הנה לכם אתר שבו אפשר לכתוב מכתב לעצמכם בעתיד ולקבוע את התאריך שהמכתב יגיע אליכם במייל. בעיניי זאת התבוננות יותר אותנטית ויותר אינטימית על השנה הבאה. אז אם נשארתם עם טעם של עוד אחרי התרגיל שבטור, יאללה גשו לכתוב מכתב.

Info@paulanatural.co.il