השבוע גילינו שאנחנו מוציאים יותר כסף ממה שאנחנו מכניסים. תמיד הגילוי הזה מגיע בהפתעה מוחלטת, למרות שבמאחורה של הראש שלי אני דווקא כן מבינה את המתמטיקה המורכבת מאחורי "אם את במינוס, תשקלי להפסיק להזמין אוכל". חשבנו לקחת יועץ פיננסי שיגיד לי שאם אני במינוס שווה לשקול לבשל את הארוחות שלי בעצמי - אבל לשלם למישהו להגיד לי את המובן מאליו מרגיש כמו מותרות. עכשיו, היות שחסכתי כמה אלפי שקלים על ייעוץ פיננסי, אני יכולה להרשות לעצמי להזמין אוכל.
בכלל, בתור שני מוזיקאים, הקונספט של "התנהלות פיננסית נכונה" הוא קצת משעשע, כי הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות זה להחליף מקצוע. הדבר השני הוא להחליף אישיות. הדבר השלישי הוא להחליף בן זוג. אבל אנחנו כנראה לא נעשה אף אחד מהדברים האלה, אנחנו ממש אוהבים להזמין אוכל יחד. אבל זה לא רק וולט שהורסת לי את הסיכוי לרזות, לחצות בשלום את הכביש או לגמור את החודש. עוד רגע נובמבר ייגמר ואיתו גם אנחנו נוכל לחזור להיסטריית השופינג הרגילה שלנו, במקום היסטריית השופינג על סטרואידים של החודש האחרון. הנה זה עוד רגע מאחורינו, בלאק פריידיי, סייבר מאנדיי, הומלס טיוזדיי.
בעודי יושבת מול המחשב, מנסה לא לקנות דברים, הגיע הטלפון מהבנק. כמו כל בן אדם נורמטיבי, ישר נלחצתי והרצתי בראש אילו דברים יורדים מתי בוויזה, אבל מתברר שלקראת סוף השנה עושים בבנק שלנו סבב שיחות טלפון כדי לשאול את הלקוחות אם הם מרוצים. ספוילר - אני לא. אין לי כסף. אתם לא יכולים לעשות בקשר לזה משהו? אתם אמורים להבין בדברים האלה.
פעם היה יותר קל. פעם זה לפני שהתחלתי להקליק על פרסומות באינסטגרם, לפני שהאלגוריתם למד שיש לי חולשה למילים "סקנדינבי" ו"נצנצים". היום הוא מכיר אותי יותר טוב מרוב האנשים. למעשה, הייתי שמחה לתת לאלגוריתם לקנות לי מתנות יום הולדת ולעולם לא לקבל יותר קרם גוף או קרם ידיים או נר בריח וניל. תודה, אני לא מעוניינת להריח כמו מעדן חלב.
אנחנו קונים דברים שאנחנו לא צריכים בציפייה שהם ישנו את החיים שלנו, שיהיה לנו קל וטוב יותר. ולמרות שזה אף פעם לא קורה, אנחנו ממשיכים לקוות. הלוואי שהשופוני החדש יהיה מא־תשופוני - אל תראו אותי: אני רק בן אדם עם הכנסה ממוצעת־פלוס ומינוס בבנק. אני טובה בהרבה דברים, אבל הלק שלי מתקלף, האוטו שלי מלא בעטיפות של במבה, ואני מתקמצנת על טלפון חדש, כי הישן עדיין טוב. ואותו הדבר לגבי האישיות שלי.
כי ככה זה עובד - בחמישי בערב את נזכרת שרצית ריהוט חדש לחדר הילדים, ואז את מוצאת את עצמך באחת בלילה יושבת מול המחשב, מזיעה, עם 54 טאבים פתוחים, מנסה לבחור בין פריטים שלצופה מהצד אולי נראים זהים, אבל לא לך, את לא תמימה, אותך לא ירמו, הו לא! את כבר יודעת שאם מוסיפים לכה בצבע אגוז או מעקה בטיחות או מיטת חבר - זה תוספת מחיר. העיניים שלך כבר נעצמות, אבל את יודעת שהכל תלוי עכשיו, כי אם את לא תעשי את זה הילדים שלך יצטרכו לישון על הרצפה.
גבירותיי ורבותיי, הביטו בתצלום פה, בראש הטור, ותראו אישה שלא קנתה דבר בבלאק פריידיי. אין צורך למחוא כפיים, תודה רבה. ושבו בבקשה. הייתי חזקה, הייתי אמיצה ועשיתי את מה שנכון וראוי לי ולמשפחה שלי. כדי לציין את המאורע נסעתי לאיקאה ופוצצתי שם 700 שקל כמו כלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו