"בחינוך צריך לראות את התמונה הרחבה, ובתוכה גם את מי שזקוקים ללימודי ליבה כבר מגיל צעיר. השינוי בנושא צריך להגיע מתוך השטח, מתוך אנשי המקצוע ומתוך ההנהגה הרוחנית, לא מתוך הפוליטיקה"

מי שיתבקש לתאר מוסד חינוך חרדי בבני ברק, לבטח ישלב בתיאוריו תלמידים לבושים בשחור־לבן הלומדים בכיתה דף גמרא. הדבר האחרון שהוא ידמיין הוא חממה הידרופונית שממוקמת על גג בית הספר, שבה מגדלים בשיטת ניתוק מהאדמה ירקות ועשבי תיבול אורגניים.

כנראה הוא מעולם לא ביקר בתיכון החרדי "מרכז תורני אוהליך", שמלבד לימודי ליבה משלב באופן חסר תקדים גם למידה אלטרנטיבית בתחומי חקלאות, מוזיקה, קולנוע ויזמות עסקית.

"כשהתחלנו לפני שלוש שנים לחשוב כיצד לדייק את הצורך של התלמידים שלנו ולחבר אותם לעולם הלימודים, התכנסנו עם הצוות של מרכז 'מפרש', שנתמך ע"י קרן לאוטמן וקרן ברכה, ושפועל לשיפור מערכת החינוך באמצעות יזמות אישית של מנהלי בתי ספר", מספר מנהל בית הספר נתן צבי פינקל, "באחת הפעמים אחת מנשות הצוות, מפקחת של משרד החינוך בגמלאות בשם שושנה גורמן, ראתה מטאטא זרוק על הרצפה במסדרון בית הספר ושמה לב שהתלמידים מדלגים מעליו ולא מרימים אותו.

"כעבור זמן מה היא הבחינה באחד המורים, שגם הוא פשוט דילג מעל המטאטא והמשיך ללכת. היא מייד אמרה לי שמורה שפועל כך - כנראה אין משמעות לעבודת החינוך שלו, ואם אין לו משמעות בעבודה הוא לא יוכל לצקת תוכן ומשמעות לתלמידים שלו. היא צדקה. אז הבנתי שלפני התלמידים צריך ליצור תשוקה ומשמעות בקרב המורים".

פינקל כינס את צוות המורים והמורות שלו ובירר איתם מה החלומות המקצועיים הכי מופלגים שלהם: "פתאום מורה אחד אמר שהיה עוסק בחקלאות ובמחקר, שני דיבר על קריירה כאיש עסקים, מורה נוסף ציין את עולם הקולנוע, ועלו תחומים נוספים כמו מכניקת רכב, מוזיקה ורדיו. אז אמרתי להם שאנחנו מטאטאים את התפיסה הפדגוגית הקלאסית שלנו החוצה, ומייצרים מציאות חדשה - מלבד המקצועות הרגילים, כל מורה ילמד גם את מה שמעניין אותו ומעורר בו תשוקה. כך נולד מיזם 'חישוקים'".

מחוץ לזרם

פינקל (40), נשוי ואב לשישה מבני ברק, גדל בירושלים ועבר במסלול החרדי הקלאסי - לימודים בשורת ישיבות, ולאחר שהתחתן עבר ללמוד בכולל. "למעט קצת מתמטיקה, דקדוק והיסטוריה", הוא נזכר, "לא למדתי את מקצועות הליבה, בטח לא לבגרות".

בגיל 28 קיבל הצעה מחבר ללמד במסגרת לנוער חרדי נושר, וכך החלה קריירת החינוך שלו. "התחלתי ללמד ללא רקע פורמלי אלא אך ורק מתוך אינטואיציה אישית. לצד חבריי לצוות החינוכי, ניגשתי לתחום ההוראה בלי רקע אקדמי. עד לפני כעשור היה נפוץ בחברה החרדית שקודם מתנסים במקצוע, ואז מחליטים אם ללמוד אותו בצורה מסודרת. גם עורכי דין חרדים היו קודם עסקנים משפטיים לפני שהחליטו ללמוד בצורה מקצועית".

המחנך הצעיר הבין מהר מאוד שעם כל האהבה שלו לעולם החינוך ולתלמידים, עליו ללמוד ולרכוש ידע ומיומנויות מקצועיות. לאחר לימודים במרכזים חרדיים סיים תואר ראשון בחינוך מיוחד במסגרת קבוצה ייעודית לציבור החרדי בבית ברל, הפך למנחה קורסים במגזר החרדי וגם למד לתואר שני.

בשנת 2010 הוא נמנה עם חברי הגרעין המייסד של בית הספר שהוקם עבור נערים שנפלטו ממערכת החינוך החרדית הרגילה. "אני לא אוהב את המושג 'נוער נושר'. זה נוער שמתחבר. אם נשתמש בפסוק 'חנוך לנער על פי דרכו', אפשר וצריך לסייע לו למצוא את מקומו".

כעבור ארבע שנים הוא מונה לתפקיד מנהל בית הספר, בהמלצת קודמו בתפקיד. עד אז עיקר הלימודים היו לימודי קודש, וגם לימודי החול לא היו לשם הכנה לבגרות. "הבנתי שכדי לעלות רמה צריך ליצור לתלמידים משמעות. התלמידים שלנו לא נמצאים בעולמה של תורה. הם לא לומדים בישיבות. לכן התמסדנו למסגרת חינוך מיוחד עבור נערים הזקוקים למענה רגשי עם קשיים התנהגותיים, והכנסנו את לימודי הליבה".

תוכנית הליבה נהגתה על ידי משרד החינוך בתחילת שנות האלפיים כדי ליצור בסיס משותף ושוויוני ככל האפשר עבור כלל מוסדות החינוך בארץ, תוך התניית תמיכה כלכלית ביישום לימודים אלו. התוכנית ביקשה להטמיע לימודי מתמטיקה, אנגלית, עברית, מדעים, אמנויות, לימודי חברה ועוד.

מי שהביעו את ההתנגדות העזה ביותר למהלך היו החרדים, שסירבו לקבל כל התערבות מצד המדינה בתוכני הלימוד שלהם. שורשי ההתנגדות החרדית ללימודי הליבה נטועים בתקופת ההשכלה אי שם במאה ה־19, שבמהלכה התנגד הזרם החרדי לשילוב "לימודי חול" כפי שהחל להיות מקובל בציבור הכללי והציוני־דתי. נושא זה מעורר מחלוקת פוליטית קשה עד היום בין המפלגות החרדיות למפלגות כמו יש עתיד וישראל ביתנו, הדוחפות לחיוב כל בתי הספר והמגזרים בלימודי ליבה.

"הדבר הראשון שעשיתי כמנהל היה להכניס את לימודי הליבה", אומר פינקל ומסביר, "אנחנו קולטים ילדים בגיל על־יסודי ברמה של כיתה ג'-ה' מבחינת מיומנויות אקדמיות. אנחנו צריכים לעבוד איתם גם על צמצום פערי למידה, גם להעניק להם טיפולים רגשיים וגם להגיש אותם לבגרות".

זה מהלך לא שגרתי בעולם החרדי, מה היו התגובות?

"בבתי התלמידים כמעט לא היתה תמיכה, והיו גם הורים שהתנגדו. צריך להבין שהורים שלא למדו לימודי ליבה לא מקבלים בצורה טבעית את העובדה שהבן שלהם מתחיל ללמוד, ולא רק מקצועות קודש. הורה אמר לי: 'אני רוצה שהילד שלי ילמד תורה כל היום, אז מה הקשר מתמטיקה?' אחר טען שיש לילד שלו בעיות רגשיות, אז מה יעזור לו הטיפול הפדגוגי.

"היו גם כאלה ששאלו למה הבן שלהם לא לובש חולצה לבנה. ילד אחד שההורים שלו רצו שיתלבש רק בשחור־לבן, נאלץ לכבס לעצמו את הבגדים. לנו היה חשוב שההורים יבינו שאנחנו מסתכלים על הילד ומנסים להבין אותו ואת הצורך שלו. עברנו תהליך גם עם ההורים, וכיום אנחנו פחות מתעסקים בבעיות האלה. הורים יודעים לאן הם שולחים את הילדים שלהם".

עד כמה אתם ייחודיים בנוף החרדי?

"בעולם הישיבות אין לימודי ליבה. בתיכונים חרדיים שנחשבים מיינסטרים יש תנועה בכיוון. בבני ברק, למשל, יש כבר בית ספר נוסף. אנחנו היינו הראשונים בארץ, בטח כמוסד לחינוך מיוחד עבור מתבגרים חרדים, וככזה אני חושב שאנחנו עדיין מהבודדים".

למה זה המצב?

"כי בתפיסה החרדית אם אתה חינוך מיוחד אתה לא במיינסטרים, אתה בחצר האחורית ואין מספיק התייחסות למעבר. לדעתי, זה לעשות לנערים האלה עוול כי אנחנו מוכיחים שאפשר אחרת. יש לנו בוגרים שאחרי שסיימו לימודים עברו ללמוד בישיבות, יש כאלה שהתגייסו לצבא בעידודנו לאחר שהשתכנענו שזה מה שהיה נכון עבורם".

אתם כמוסד חינוך חרדי מעודדים גיוס לצבא?

"כן. לא באופן גורף כי בניגוד לנער חילוני או דתי־לאומי, עבור צעיר חרדי הצבא הוא לא דרך המלך ולעיתים זה מרחיק אותו מהמיינסטרים החרדי, אבל למי שזה מתאים ויכול לסייע אז כן, אנחנו מעודדים אותו להתגייס. אגב, אנחנו גם מוציאים מסעות לפולין. זה עוד עניין שאנשים הרימו עליו גבה. גם בזה היינו הראשונים".

הרצון להשתוקק למשהו

כדי לספק את המענה הנכון ביותר לתלמידי בית הספר, המסלול לתעודת הבגרות הפך לטכנולוגי. "זה מה שמתאים לתלמידים שלנו ומשפר את הסיכויים שלהם להצליח", הוא אומר ומשרטט את המהלך המהפכני, בוודאי בחברה החרדית, ששינה לחלוטין את פני בית הספר.

"לפני כשלוש שנים", הוא נזכר, "היינו כבר בית ספר שמגיש לבגרות, אבל בעיות המשמעת נמשכו: תלמידים לא הגיעו באופן סדיר לבית הספר, והיו התנהגויות סיכון שונות כמו ונדליזם. הבנו שצריך עוד קומה חינוכית. כשנפגשנו עם אנשי מרכז 'מפרש', ניתחנו את הצורך של התלמידים שלנו והבנו שהם צריכים משהו שידרבן אותם. נכון, היו מסלול לבגרות, לימודי ליבה, אנגלית, מתמטיקה, טיפולים רגשיים וחוגים. אבל קפיצת המדרגה מבחינתנו היתה שהתלמידים שלנו צריכים להשתוקק למשהו, להרגיש בעלי משמעות ולחוות מימוש עצמי בהווה ובעתיד".

פינקל הקים בבית הספר את "מרכז חישוקים", הפועל בבית הספר פעמיים בשבוע ובמסגרתו יזם ויצר תוכנית פדגוגית חדשה שבה מורים מלמדים מה שהם אוהבים. עם השנים, בסיוע אנשי מקצוע חיצוניים, התפתחו מגוון מגמות ומסלולים שאינם חלק מהנוף החרדי הטבעי, כגון קולנוע, בימוי, צילום, בישול, מוזיקה, רדיו, תקשורת, יזמות ופיתוח עסקי, מגמת הנדימן וחקלאות אורבנית בשיטה הידרופונית.

לדבריו, בבניית התוכנית והמגמות הם ביקשו לצקת בהן תוכן מקצועי ברמה גבוהה שיסייע לתלמידים בעתיד, אך גם בהווה. "כשבנינו את התוכנית קבענו עקרונות שלפיהם נדע אם היא באמת עובדת, כמו הפקת יכולות ותוצאות מעשיות בטווח הקרוב, רלוונטיות לעתיד והשבת התלמידים לקדמת הבמה של החברה החרדית".

איך מתייחסים אליהם כיום?

"צריך להבין את הפער שבין נער בסיכון במגזר הכללי לזה שבחברה החרדית. בן שהוא תלמיד חכם זו תמצית שאיפתה ותפילתה של כל אם חרדית. זהו האידיאל המושלם של העולם החרדי. העמידה או אי־העמידה באידיאל קובעת את תהליך עיצוב דמותו של המתבגר החרדי, בעוד לנער בחינוך המיוחד הכללי יש מגוון הזדמנויות לייצר לעצמו חוויית הצלחה ותחושת ערך עצמי.

"בעולם החרדי מקצועות כמו מתמטיקה ומוזיקה לא יזכו אותו באותה הערכה שבה זוכה מי שהולך במסלול התורני והישיבתי. אבל זה ישתנה אם לתלמיד יהיו ערך ורלוונטיות בחברה החרדית. הרי מי שיושבים ב'מזרח' של בית הכנסת, במקומות המכובדים, הם הרבנים, ראשי הישיבות, אבל גם האנשים המחוזרים - אנשי ציבור, הגבירים והאנשים העשירים. אנחנו רוצים שגם התלמידים שלנו יישבו שם כי בחוויה שלהם הם תמיד מאחור, בין שזה במשפחה ובין שבקהילה מכיוון שהם לא בתלם התורני הרגיל. אנחנו רוצים שתהיה להם הזדמנות שנייה, וזה יקרה אם לתלמיד יהיו ערך ורלוונטיות בחברה החרדית".

מכינים סלט ולומדים

כדי להפוך את בוגריהם לאנשים תורמים ומשמעותיים בחברה, מנהל בית הספר ושאר אנשי הצוות החינוכי מתייחסים למסלולי הלימוד כאל אפיק אמיתי לקריירה מקצועית. "אנחנו לא מלמדים חוגים כדי לצאת ידי חובה, אלא מקצועות שבאמת יהפכו את הבוגרים שלנו לבעלי משמעות. במסלול תקשורת אנחנו משתפים פעולה עם רדיו 'קול ברמה'; ביזמות עסקית הבאנו אנשי עסקים שידברו עם התלמידים. זה נושא פירות. באחד מטקסי יום העצמאות האחרונים אחד הבוגרים שלנו היה מהצלמים הראשיים בטקס. לא מזמן חגגנו לבן שלי בר־מצווה ושכרתי שני צלמים שהיו תלמידים שלי, כמובן בתשלום מלא".

בדרך לגג בית הספר, שם ממוקמות שתי החממות ההידרופוניות, אנחנו עוברים בין כיתות הלימוד ופוגשים תלמידים בעלי חזות חרדית קלאסית וכאלה שמתלבשים לפי צו אופנה מעט אחר וצבעוני. בית הספר מכוון לשתי קבוצות יעד עיקריות הלומדות בהפרדה לימודית מלאה - נערים המתמודדים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות, אשר לומדים בחטיבת "אוהליך", ונערים בעלי רקע ישיבתי המתמודדים עם קשיים נפשיים ורגשיים שלא הצליחו במסגרות חרדיות סטנדרטיות, אשר לומדים במסלול התורני "ישיבת משכנותיך".

"שלום הרב, מתי אפשר לדבר איתך?" פונה אליו אחד התלמידים, ותלמיד נוסף נותן לו כיף. היות שבית הספר ממוקם בלב שטח אורבני צפוף, הגג מכיל גם מגרש כדורגל מאולתר וספסלי ישיבה, שעליהם יושבים חלק מהתלמידים לצד אחד המורים ומנגנים יחד בגיטרה.

בכניסה לאחת החממות אנו פוגשים את משה גנאח, שמוביל את תחום ההידרופוניקה בבית הספר. "אני מלמד כאן שבע שנים", הוא מספר, "התחלתי את העבודה כאן בזמן השירות הלאומי־אזרחי, בהמשך שימשתי סייע, ואז הפכתי באופן פורמלי למחנך. למרות שגדלתי בעיר, תמיד התחברתי לטבע ולתחום החקלאות. כשראיתי שיש לנו בגג בית הספר פינות לא מנוצלות, הצעתי שנגדל צמחים וירקות. כשנתן יזם את התוכנית התחלתי לחקור את עולם ההידרופוניקה שזה ההייטק של החקלאות, עד שהקמנו את החממות".

החממות נבנו בצורה מקצועית והותקנו בהן מערכות מיזוג ומעטפת, שמצד אחד אוטמת את המתחם אך מצד שני מאפשרת לאור השמש לחדור. "אנחנו מגדלים עשבי תיבול שונים, נענע וגם מגוון סוגים של חסה, עגבניות ומלפפונים. התלמידים לוקחים חלק מהתוצרים להכנת סלט, למסלול בישול וגם הביתה. את האדניות הראשונות בנינו בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע, אבל בהמשך ראינו שאנחנו מסוגלים לבנות אותן בכוחות עצמנו. הגידולים בחממה הבאה כבר יהיו בסדר גודל מיני־מסחרי".

לדבריו, העבודה עם הצמחים ועם גידולי השדה, שבשיטה ההידרופונית אינם זקוקים באמת לשדה, תורמת מאוד לתלמידים: "עבודת הגידול והטיפול בצמחים מסייעת רבות בטיפול הנפשי והרגשי שלהם. מעבר לזה, בגלל שהם מחוברים לזה ומטפלים בגידולים מתוך אהבה, הם גם מאוד טובים בזה".

ואיך זה עוזר לך?

"בסוף, זה מה שאני אוהב. מבחינתי ללמד בחממות או בטבע כל היום. זה חיבר אותי הרבה יותר לעולם החינוך".

"חשוב להבין", מוסיף פינקל, "שתחום ההידרופוניקה לא קיים כל כך בציבור, בטח לא בציבור החרדי, ואם התלמידים שלנו יהיו מומחים לזה הם יהיו מחוזרים בקהילה. אנחנו כבר במגעים מול עיריית בני ברק לגבי התקנת מערכות דומות במבני ציבור ובגני ילדים על ידי תלמידים, שגם יעבירו הרצאות בנושא".

בתחילת השבוע הבא יתקיים בנמל תל אביב כנס בינלאומי לחינוך בשם "תתארו לכם", שבו ירצו מומחי החינוך העולמיים ג'ון האטי ולי שולמן ושר החינוך הבריטי לשעבר לורד ג'ים נייט. במהלך הכנס גם יוצגו סיפורי הצלחה מתחום החינוך מהארץ ומהעולם, ובין השאר גם סיפור התוכנית שיזם פינקל.

"תוכנית העמיתים שלנו עוסקת ביצירת שינוי ושיפור של מערכת החינוך", מסבירה מנכ"לית "מפרש" תמר שלוש, "משתתפי התוכנית הם מנהלות ומנהלים של בתי ספר אשר עוברים תהליך שבמהלכו מקבלים כלים, תפיסות, ידע וליווי של יזמות".

נתן, התוכנית שלך שיפרה את שיעור הזכאות לבגרות בבית הספר?

"עוד לפני הבגרות זה חולל פלאים במצב ההתנהגותי. רמת הנוכחות עלתה ויש פחות בעיות התנהגות. במישור הלימודי, כיום 40-30 אחוזים מהתלמידים ניגשים לבגרות. זה המון, כי רבים לא מסוגלים לכך, בגלל רמת קוגניציה נמוכה או קושי בהשלמת פערי הלמידה האדירים שלהם".

"גרסה טובה יותר"

יוני (22), בוגר בית הספר שביקש לא לחשוף את שמו המלא, נולד בצרפת למשפחה בת 12 נפשות, עלה לארץ וניסה להשתלב ללא הצלחה בשורת ישיבות ומסגרות חרדיות, בעקבות הפרעות קשב וריכוז, קשיי למידה ובעיות חברתיות שחווה. לבסוף הגיע בגיל 17 ל"מרכז תורני אוהליך" וסיים בגרות טכנולוגית בתקשוב, אך מה שהיה מבחינתו שווה את הכל זה השינוי הרגשי שעבר.
"אני ביישן ולא כל כך אוהב לדבר", הוא מעיד על עצמו, "אבל במסגרת התוכנית הייתי צריך להציג בפני אנשים מיזמים שיצרתי ולשווק אותם. זה שיפר לי את הביטחון העצמי".

בוגר נוסף הוא יוסף שלום תנעמי (22), שגדל בביתר עילית למשפחה חרדית קשת יום. הוריו גרושים, האם חולה והאב ישב בכלא. הוא מספר על תחושת החיבור והרצון להצליח, שנולדו בקרבו בין כותלי בית הספר. "באתי משכונה שהיתה בה הרבה אלימות. לא הסתדרתי בחינוך הרגיל, ולכן עברתי לפנימייה ומשם הגעתי לכאן. אני לקחתי חלק במסלול ליזמים צעירים ופיתוח עסקי. בהתחלה לא התחברתי, אבל עם הזמן זה התחיל לגעת בי. ישבתי עם המנטור שלי במשך שעות, והרב פינקל קישר אותי לגורמים מקצועיים".

תנעמי, שגם הוא סיים בגרות טכנולוגית, זכה במקום השני בתחרות יזמות צעירה שנערכה בקרב מאות בתי ספר בארץ, ואף ייצג את ישראל בשורת תחרויות דומות באירופה".

אתה שומר על אורח חיים חרדי?

"הנראות שלי יכולה לבלבל. מצד אחד אני מסתובב עם חליפות, ומצד שני לא תמיד שם כיפה ויש כמובן את השיער שמתארך. אבל אני מקיים מצוות ושומר כשרות. הכיפה עוד תחזור".

נתן, יבוא הקורא החרדי ויאמר שאמות המידה שלך להצלחה הן חילוניות. הוא רק רוצה שהבן שלו ילמד תורה וילך בתלם המגזרי, ולדעתו כל נושא הקדמה והחדשנות רק יפגע בזה.

"יש לנו מנעד רחב של בוגרים. יש חרדים לכל דבר, יש חרדים לא בדיוק קלאסיים ויש כאלה, כמו יוסף שלום, שעשו בחירות אחרות. בכל מקרה, אין שום קשר בין לימודי ליבה, רכישת מקצוע ותשוקה למימוש עצמי לבין הבחירות האישיות בעניין שמירת מצוות. בסוף, גם אם הבוגרים שלנו היו מצליחים להישאר בעולם הישיבות, מבחינת אורח החיים הם היו מגיעים לאותו מקום".

אולי היה עדיף להם להישאר במוסדות החינוך של המיינסטרים החרדי?

"אבל אז הם היו אנשים חסרי משמעות והמצב שלהם לא היה טוב. אני חלילה לא רוצה לדבר סרה בעולם הישיבות שבו גדלתי וממנו באתי, אבל זה לא מתאים לכל אחד. הבוגרים שלנו הם אנשים שמפרנסים, תורמים לחברה ולא נתרמים. כמוסד חרדי אנחנו מטמיעים ערכים חרדיים תורניים, ובסוף כל אחד עושה את הבחירות שלו. רוב הבוגרים שלנו משמרים אורח חיים חרדי, ויש כאלה שאחרי בית הספר פנו דווקא ללימודים בכולל".

בחברה החרדית לימודי ליבה מתאימים רק "לחצר האחורית" של המגזר?

"נוער שנושר זה התוצאה ולא הבעיה, הבעיה היא תחושת חוסר המשמעות ואי־השייכות. הבעיה היא של הקהילה, שכל מי שקצת לא בתלם מייד נחשב נושר. לא מדובר בנוער פגום אלא בכזה שצריך חיזוק ותמיכה נפשית ורגשית, זה הכל".

המודל הזה יכול להתאים גם למוסדות המיינסטרים?

"חד־משמעית. אם החינוך החרדי הרגיל היה עובד בתפיסת העבודה שאנחנו נוקטים, לא היה מושג של נוער חרדי נושר".

ובעולם הישיבות?

"זו אליטה מקודשת, שגם בה יש מקום לייצר מערך לימוד אלטרנטיבי שיסייע גם למי שמתקשה להתמיד בלימודי הקודש. גם בעולם הישיבות יש מקום להתבונן בפרט, ולא רק בכלל".

היית רוצה להיתקל בלימודי ליבה בגיל צעיר יותר?

"זאת שאלה מעניינת. אני מאוד מאמין בערך לימוד התורה, ואם לא הייתי מסוגל ללמוד תורה הייתי רוצה להיפגש עם זה מוקדם יותר, אבל במבט לאחור לא הייתי רוצה להחמיץ את שנותיי בישיבה".

איך הרבנים מתייחסים ללימודי הליבה שהנהגת ולתוכנית שיזמת?

"כל מה שאנחנו עושים הוא בהתייעצות עם רבנים. גם הרבנים יודעים שאנשים בלי משמעות - אין להם משמעות. אני מייצרים לתלמידים שלנו משמעות".

מה דעתך על כך שהממשלה החדשה שעומדת לקום לא מתכוונת לחייב לימודי ליבה?

"בחינוך צריך לראות את התמונה הרחבה, ובתוכה גם את מי שזקוקים ללימודי ליבה כבר מגיל צעיר. השינוי בנושא צריך להגיע מתוך השטח, מתוך אנשי המקצוע ומתוך ההנהגה הרוחנית, לא מתוך הפוליטיקה.

"לפעמים שואלים אותי אם אני נמצא בעולם ה'מתקדם' של לימודי הליבה או בעולם ה'חשוך' שלא לומד ליבה. אני נמצא בשני העולמות כי שניהם חייבים להתקיים יחד. אין למציאות קיום ללא לימוד תורה, וללא האלטרנטיבות גם עולם הישיבות ייחרב".