שער נפתח, שינוי מתחיל

מאות אנשים הגיעו לסיורים במרכז לבריאות הנפש "כפר שאול", בעקבות פרסום הכתבה "נפש של אמנים" ("שישבת" - 2.9.22). לפרויקט נבחרו אמנים שיצרו יצירות בכפר עם המאושפזים, חלקם במחלקות סגורות.

לאחר פרסום הכתבה פתח הכפר את שעריו לקהל שבא לראות את עבודות האמנות. הסיור לא הותיר איש מהם אדיש. לאור הביקוש הרב נוספו סיורים רבים.

"מאוד מעניין אותי החיבור הלא מובן מאליו בין אוכלוסיות מודרות ומוחלשות ואמנות", אומר איתן אלחדז־ברק (46), שהגיע לסיור מקריית אונו. "בעיניי יש ערך מוסף לאמנות שהיא לא רק בפני עצמה, אלא כזו שמקדמת ערך או למען טיפול. החוויה היתה מיוחדת. במהלך הסיור ניגש אלינו אחד המאושפזים וסיפר שיש לו סכיזופרניה. הרגשתי שחשובה לו האינטראקציה. זה היה חשוב גם לי. בהתחלה קצת חששתי, כי הגבולות לא תמיד ברורים, בסוף היה ממש נחמד".

איך היתה התחושה להיכנס למוסד סגור?

"אמרתי לאחד המאושפזים: מה שמבדיל ביני לבינך זה רק פסע. למרבית האנשים בארץ יש סוג של פוסט־טראומה. כל אחד נושא את רוחות העבר ואת השדים הפנימיים".

יעל עשור (37), ירושלמית, מספרת שזו הפעם הראשונה שלה בכפר. "זה מקום שהיתה לי הרבה סקרנות לגביו. הסיור עזר לי לגלות מקום בירושלים שכאילו נמחק מהתודעה שלי ושל רבים אחרים וגרם לי לשים לב לנקודות עיוורון שיש לי גם מבחינה חברתית וגם מבחינה של מקומות שאנחנו לא מתייחסים לקיומם. כך הם הופכים להיות פחות שקופים".

המבקר בתערוכה אריאל שוורץ מוסיף: "כמי שגדל בירושלים, בית החולים הפסיכיאטרי נשמע לי כמו מקום מאיים, מוסד סגור ולא נגיש שממוקם כאקס־טריטוריה בפאתי העיר. כשהגעתי לשם השבוע, עד לרגע האחרון לא האמנתי שהשער באמת ייפתח ותהיה לי הזדמנות לבקר בפנים.

מצאתי תערוכה מרהיבה שפרוסה ברחבי הכפר (גם במקומות מפתיעים כמו פינת העישון או צמרות העצים) שעוסקת במפגש הזה - בין תהומות הנפש לעליותיה. כדי לשלב מתמודדי נפש בקהילה לא מספיק שהמתמודדים יעברו תהליך, אלא שגם הקהילה עצמה צריכה לדעת לנהל דיאלוג עם העולם הזה ולהכיל אותו בתוכה. התערוכה הזו היא בעיניי שלב משמעותי בדרך לשם".

אחת המבקרות בתערוכה היא רותי ליברטי, אדריכלית המלמדת בטכניון. ליברטי, ירושלמית לשעבר, לא ידעה שיש מוסד לבריאות הנפש בכפר שאול ולא ידעה ששם היה הכפר דיר יאסין.

שבוע אחרי הסיור, רשמי הביקור לא עזבו אותה עד שהיא הבינה מה היא יכולה לעשות עם זה. "אני מעבירה קורס שהוא חצי־תיאורטי וחצי־מעשי שבמהלכו הסטודנטים נדרשים לתכנן אתר. אחרי הסיור החלטתי שהפרויקט שלנו יהיה תכנון מרפאה חדשנית על בסיס המבנים הישנים בכפר.

הנהלת המרכז פתחה לנו דלת ושיתפה פעולה וערכנו השבוע סיור לסטודנטים, שחציים יהודים וחציים ערבים. לפני הסיור הם היו מבועתים. בדמיון זה כמו להיכנס לגיהינום. אחרי הסיור כולם התלהבו. הם עוד מעכלים את זה ויחזרו לכפר לסיורים נוספים. הם מבינים שזו עבודה חשובה, לא רק לייף סטייל".