הסיפור הבא מוקדש לכל אלה שרצו בבחירות האחרונות עם יועצים וקמפיין מתוקשר וסירבו לקלוט שלמרות השם וההילה - אין להם סיכוי והם זורקים כסף וקולות לפח. איילת שקד, אלי אבידר, אביר קארה, השמש תזרח והציפורים יצייצו גם אם לא תהיו במליאה ולא תאיישו שום ועדה.
אי-שם, לפני הרבה שנים, בבחירות לכנסת ה-16, בינואר 2003, עמד בראש הליכוד ראש הממשלה אריאל שרון, פוליטיקאי ותיק ומנוסה. מולו מפלגת העבודה-מימד הציבה את האלוף (במיל’) עמרם מצנע. איש צבא מעוטר, אבל די טירון בעולם התככים והמזימות. מעיתון “מעריב" שבו עבדתי אז ביקשו ממני להתלוות לשלושת הימים האחרונים של מצנע לפני שעם ישראל יוצא לקלפיות. בכל זאת - הפרומואים הבטיחו דו-קרב, תשדירי התעמולה ניסו לייצר באזז. מי יודע, אולי נתפוס הפתעה מרעישה?
דוברו של מצנע שיתף פעולה. שלושה ימים לפני הבחירות, עדכן, המועמד לראשות הממשלה יגיע לביתו של רפי סוויסה, ראש המועצה המיתולוגי של מזכרת בתיה. הדובר המליץ שאקדים. בכל זאת, יהיו שם אורחים ויש בדיקות ביטחוניות בכניסה. בכדי שלא אפסיד את רגעי הקסם ייעץ להגיע שעה וחצי לפני, לא פחות. הגעתי כמעט שעתיים לפני שריקת הפתיחה. היינו שם אני, צוות הבידוק ובעל הבית. כמה שניסיתי לעכב את הכניסה, תוך שלוש דקות כבר הייתי בסלונו של המארח. שנינו וערימת בורקסים. איפה המעריצים, השלטים? יש לנו שלושה ימים עד להכרעת הבוחר. טוב, צריך לשחרר עניבה ולפתוח בשיחת נימוסים עם מר סוויסה בכדי להרוג את הזמן והמתח.
“בית יפה", החמאתי. “מזג אוויר סגרירי", ניסיתי. אחרי רבע שעה מצאתי את עצמי מזיע למרות החורף שהכה בחוץ. חיפשתי בנרות נושאי שיחה, כי עוד היינו לבד ולא היה שום רמז לאירוע הפוליטי. לאט לאט הבית התמלא בעשרה מעריצים שאיפשרו לי לאתר מקום מסתור ואז הגיע אחד מחברי הכנסת של מפלגת העבודה, איש שהתגאה בתואר ‘המסור’.
הח"כ לקח לעצמו בורקס, עשה סיבוב גישושים בחדר והתביית עליי. “מי אתה?", התעניין. “עיתונאי", הסגרתי מקור. הוא החנה את עצמו לפניי ואז פתח עם “בינינו" והמשיך עם ערימת לכלוכים על המועמד שטרם הגיע. “אין לו מושג, אנחנו מתמוטטים, גמורים. שרון יאכל אותו בלי מלח". בהתחלה לא ממש קלטתי שהוא מדבר אליי. אנחנו לא מכירים, עוד לא החלפנו רשמים על הבית ומזג האוויר והוא כבר מספר על הכביסה המלוכלכת? רק שלא יופקד בקרוב על סודות האטום, כי נצטרך להחליף קוד ולהסתיר במקום אחר את הטילים.
ואז נפתחה הדלת והמועמד נכנס. אני לא זוכר, אבל חושב שהיה מי ששר למצנע את הלהיט ‘הו הא מי זה בא? ראש הממשלה הבא’. בכל מקרה הוא התקבל בחמימות על ידי עשרת ההמונים שהציפו את הסלון. אחרי שלחץ ידיים ולפני שהחל לדבר ניגש אל המועמד אותו ח"כ, שחמש דקות לפני שוחח איתי ובלי בושה אמר: “עמרם, השטח רותח. יש לי הרגשה ממש טובה".
בבחירות שהתקיימו ב-28 בינואר הליכוד עלה מ-19 ל-38 מנדטים ואילו מפלגת העבודה-מימד התרסקה מ-26 ל-19. לא היה צריך לחכות לקולות החיילים בכדי לדעת מי ירכיב את הממשלה.
מצנע הוא איש טוב, כוונותיו היו טובות וכשהבין שמקומו לא שם, עזב לפני שמונה שנים את הפוליטיקה. גם אותו ח"כ כבר לא באזור, אבל זה לא משנה. כי כמוהו יש עשרות יועצי אחיתופל שחיים ממשפטים כמו “אל תוותר, את פייטרית, רוצו עד הסוף’, ומבטיחים שהאורות הבאים במהירות ממול הם של שני אופנועים - ולא של משאית.