מתחת לגלגלים: תחקיר התחבורה הציבורית חושף כיצד נערות צעירות מוטרדות מינית

| צילום: אפרת אשל

אינספור נשים, נערות וילדות מוטרדות ומותקפות בתחבורה הציבורית בדרכן לעבודה, לבית הספר או הביתה • לעיתים ההטרדות קורות באופן שיטתי ואפילו על ידי אותם תוקפים • נהגים אינם מתודרכים כיצד לנהוג במקרה של תלונה בזמן אמת, רבים מהם מגלים מעט או שום אמפתיה לנושא • מאות תיעודים מחרידים של אותה מציאות בלתי נסבלת של בחורות רבות מציפים את הרשת - אך המתלוננות עדיין מרגישות בודדות בזירה

ההאשטאג #מציאות_של_כל_בחורה שטף את הטיקטוק בקיץ האחרון. תחתיו החלו להופיע אינספור סרטונים מחרידים של נשים המתעדות את התופעה הבלתי נסבלת שבה האוטובוס או הרכבת, שברוב המקרים הם כלי התחבורה היחידים העומדים לרשותן, הופכים למקום קל להטרדות ולתקיפות מיניות, והתוקפים מנצלים זאת באופן עקבי, ברוב הפעמים ללא כל בושה. הצפיפות, העובדה שמדובר בחלל סגור ללא נתיב בריחה וכן הנהגים, שלא תמיד מתודרכים כראוי בנושא ואינם יודעים כיצד להגיב או שפשוט מתנערים מהמתלוננות, יצרו מציאות בלתי אפשרית עבור נערות ונשים בכל רחבי הארץ, שנאלצות לקחת את העניינים לידיים. מתברר שמה שהיה במשך שנים רבות הוא שיהיה גם ב־2022, רק שכעת, לפחות חלק מהמקרים מתועדים, מצולמים, עולים לרשת, ודורשים פתרון דחוף ומיידי.

#מציאות_של_כל_בחורה, צילום: נורית גרוס

בסוף חודש ספטמבר פנינו לשרת התחבורה מרב מיכאלי בבקשה לתגובה על ממצאי התחקיר שלפניכם. בתגובתה ציינה מיכאלי כי "לראשונה, יחל בקרוב פיילוט למניעת הטרדה מינית בתחבורה הציבורית המלווה על ידי מחקר מעמיק וגורמי מקצוע מהתחום, חודדו כלל הנהלים לכלל החברות המפעילות בדבר דרכי ההתמודדות והנהלים לפעולה כאשר מתרחשת הטרדה מינית בתחבורה הציבורית, ובנושא זה אף הוענקה לראשונה תעודת הוקרה לנהג שהתמודד בצורה ראויה עם הטרדה מינית שהתרחשה באוטובוס שבו נהג. כמו כן, הוטמעו הדרכות חובה לנהגי רכב ציבורי, נהגי אוטובוסים ומוניות בדבר החוק למניעת הטרדה מינית" (התגובה המלאה בסוף הכתבה).

חודש מאוחר יותר, יומיים לפני הבחירות ופחות משבוע לפני פרסום התחקיר, פורסמה יוזמה של מיכאלי בשם "אוטובוס למניעת הטרדה מינית". בסרטון שפורסם ברשתות החברתיות, מציגה מיכאלי בעצמה עזרים שונים באוטובוס, נכון לעכשיו אבטיפוס בלבד, שנועדו לסייע במניעת הטרדות באוטובוסים. בין החידושים: מראה ש"מזכירה לך שאתה בן אדם מוסרי", באמצעות המשפט המתנוסס מעליה "גם אני מכבד/ת את המרחב האישי של הנוסע/ת שלצידי בנסיעה". כמו כן, אומרת השרה כי "יש קווים שעוזרים לך לשים לב", בהתייחסה למדבקות על רצפת האוטובוס, שנועדו למנוע מהנוסעים לפלוש למרחב שאינו שלהם. עוד מצביעה השרה בסרטון על מדבקות שונות שמבקשות מהנוסעים לשמור מרחק או מזכירות להם על חשיבות המרחב האישי, רובן בעברית בלבד.

כל זה, כפי שתבינו במהלך קריאת התחקיר, מגיע מאוחר מאוד, 20 שנה לאחר שהנושא עלה בוועדה לקידום האישה בכנסת, או במילים אחרות - אחרי אינספור הטרדות שנשים עברו מדי יום ביומו במשך שנים רבות בתחבורה הציבורית. מדבקות כאלה ואחרות בנוגע להטרדות באוטובוסים אינן דבר חדש, ועל פי התחקיר שלפניכם, אפשר לומר בביטחון מלא שאותן מדבקות שהודבקו בשנת 2017 לא עזרו בדבר.

השינוי המבורך ביותר ללא ספק שיוכנס באוטובוסים המיוחדים הללו למניעת הטרדות הוא מצלמות בתקרת האוטובוס, שתתעדנה את האירועים, וחשוב מזה - את הפוגעים. 

אף אחד לא התערב

שיר נגאוקר, בת 24, סטודנטית לסיעוד, משתפת במקרה קשה שאירע לה באוגוסט האחרון בתחנת הרכבת הקלה בירושלים. "זה קרה ב־24.08.22. עליתי עם חברה שלי בתחנה המרכזית ירושלים כדי להגיע לשוק מחנה יהודה. בזמן העלייה הצטופפו אנשים רבים. פתאום הרגשתי לחרדתי שמישהו חופן לי את הישבן. לקח לי שלוש שניות לקלוט מה קרה. חשבתי שאני מדמיינת, אבל עם כזו חפינה - חד־משמעית הבנתי שאין זו טעות".

"טריגר על גלגלים". ענבר, שיר ושל"ג, צילום: אפרת אשל

כמו במקרים רבים, גם הסיפור הזה הסתיים ללא התערבות של הסובבים וללא נתינת דין. יתרה מזאת, נגאוקר נותרה בתחושה לא פשוטה של אכזבה ובושה, אף על פי שהיא היתה הקורבן.

"הסתכלתי מאחוריי וראיתי מי עשה זאת - נער כבן 16-17 חובש כיפה. הסתכלתי עליו המומה והתחלתי לצעוק עליו ולהגיד שזו הפעם האחרונה שהוא עושה את זה בחיים למישהי או למישהו. הוא מנגד טען ש'זה היה בטעות'. אני לא ויתרתי ואמרתי: 'אין דבר כזה בטעות', והוא השיב: 'סליחה, אני מצטער, זה לא היה בכוונה'. הוא אמר את זה חלש כדי שלא יקשרו אותו לאירוע. צעקתי לכיוונו: 'חתיכת ילד חצוף'. בגלל הצעקות הרכבת השתתקה והעיניים של כולם הביטו לכיווני, אך מה שאכזב אותי היה העובדה שאף אחד מיושבי הרכבת לא התערב. המטריד המשיך להסתכל לכיווני כל הנסיעה, בלי בושה.

"הייתי בהלם על שהצלחתי להגיב לו ולצרוח עליו, יצא ממני משהו אסרטיבי כזה שלא אופייני לי בדרך כלל", נגאוקר משתפת במערבולת התחושות שאפפה אותה לאחר המקרה. "במקביל, הרגשתי בושה שמישהו נגע בי ככה ואכזבה עמוקה שאף אחד לא התערב. הרגשתי פספוס על כך שיכולתי להעמיד אותו עוד יותר במקום, ושהצעקות שהיו לא הספיקו בשביל ללמד אותו לקח לא לעשות את זה בחיים.

"מה שצריך לעשות לדעתי כדי לצמצם את ההיקף של תופעת ההטרדות בתחבורה הציבורית", נגאוקר מציעה, "זה שיהיה מוקד מסודר, שבו בנות יוכלו להגיש תלונות על הטרדות מיניות בתחבורה הציבורית כדי שיהיה אפשר לזהות דמויות שעושות זאת שוב ושוב. אם היה איש ביטחון ברכבת, הייתי כנראה פונה אליו לעזרה. לא לפחד, עד כמה שאפשר בהתאם לסיטואציה, לענות ולצעוק על אותם מטרידים, אולי הבושה תגרום להם להפסיק לעשות את זה, כשיבינו שכל הרכבת יודעת שהם הטרידו כרגע בחורה".

בלי כוונה ב־live

כשתמי ספיר, בת 19 מקריית מוצקין, הבינה על בשרה כי היא אינה מוגנת בתחבורה הציבורית ושעל מנת לנסוע בלב שקט היא תיאלץ לשלם הרבה יותר, היא החליטה לקחת את העניינים לידיים. "לפני שנה וקצת, לפני הגיוס שלי, עבדתי בגלידרייה בחצי השני של העיר. על מנת להגיע לשם הייתי צריכה לקחת מטרונית, קו 1.

"את משמרות הערב היינו מסיימים מאוחר יחסית. בתאריך 24.06.2021 סיימתי לעבוד משמרת ערב והלכתי לתחנה. חיכיתי שם לבד. אחרי כמה דקות ראיתי מרחוק מישהו שמתחיל להתקרב ונראה לי מעט חשוד בהתנהגותו. הוא שאל אותי מתי מגיעה המטרונית. אמרתי לו שאני לא יודעת והשבתי לו מבט של 'אני ממש לא מעוניינת לדבר איתך'".

"צריך לעודד נשים לצעוק", צילום: אפרת אשל

האינטואיציה של ספיר התבררה כנכונה. "לאחר כמה דקות הוא החליט להתיישב לידי, הפעלתי במיידי live באינסטגרם, והיו לי יחסית הרבה צופים. רובם לא קלטו את הסיטואציה. אחרי כמה דקות הוא פשוט התקרב אלי בעודי בלייב ושם לי יד על הרגל קצת מעל הברך. לא היססתי ותקפתי אותו, צעקתי עליו: 'מה אתה עושה?! זוז!'. הוא נבהל ממש, התרחק ואמר לי: 'סליחה, לא בכוונה'. איך אפשר לגעת למישהי ברגל ללא כוונה? איך אפשר בכלל להתקרב לטריטוריה שלה 'בלי כוונה?' ואם לא הייתי מגיבה? ואם הייתי קופאת? מה הוא היה עוד עושה? ואם התגובה שלי לא היתה מעניינת אותו?"

ספיר הגיבה באומץ למתרחש ואף דאגה לשתף, ולא רק באינסטגרם. ובכל זאת, היא לא מתעלמת מהעובדה שהסיטואציה עלולה היתה להסתיים אחרת לגמרי. "עם כל 'מצב ההתקפה' שהייתי בו, עדיין הרגשתי מין פחד לא מוסבר כזה, של 'מה אם?'. זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. הרגשתי עצב בלב שזו המציאות שלנו, שאין באמת מי ששומר עלי, ושמהיום חצי מהמשכורת היומית תתבזבז על מוניות.

"בגלל שצילמתי הכל, חיברתי את הסרטונים שהיו לי והעליתי את זה לטיקטוק, רשת חברתית שמוצפת בנערים ונערות. הרגשתי שזה ייתן לבנות קצת ביטחון לענות בתקיפות במקרה סכנה, בלי להרגיש לא נעים. המוטו שלי הוא: אם שמו אותך בסיטואציה לא נעימה, שימי גם אותם בסיטואציה לא נעימה, שלא תהיה לך לרגע בושה - את המוטרדת, לא המטרידה! הרגשתי שהמסר חייב לעבור, גם אם זה בקטנה וגם אם זה לא ישפיע, לפחות ככה נערות שעובדות כשכירות וחוזרות הביתה בשעות מאוחרות ידאגו לחזור עם אחד החברים שעובדים איתן או עם מישהו שיש לו רכב, יזמינו מונית, יעבדו קרוב לבית או אפילו לא יגישו משמרות ערב כדי לשמור על עצמן.

"מאז אותו מקרה אמרתי למנהלת שלי שאני לא מגישה יותר משמרות ערב, ושלא מעניין אותי כלום. אני לא הולכת להרגיש שוב חוסר ביטחון שכזה תמורת שום הון שבעולם".

הוא כל הזמן זז "בטעות"

המציאות המטרידה הזו אינה שמורה לצעירות בלבד. אשת התקשורת של"ג בן שטרית, בת 40 מפתח תקווה, חוותה זאת פעמיים רק בחודשים האחרונים, ולא בפעמים הראשונות. "לקח לי שנים להתגבר על פחדים וטריגרים בעקבות אונס שעברתי, ואם יש מקום שהוא טריגר על גלגלים - אלה האוטובוסים הצפופים", היא אומרת.

"בתחילת אוגוסט 2022 המתנתי בתחנת האוטובוס על פרשת דרכים, סבידור בתל אביב, תחנה לא סימפטית באופן כללי. מספיקים שלושה נוסעים כדי למלא את התחנה, מה שאילץ אותי להתיישב על הרצפה ליד. מולי נעמד איש מבוגר, הסתכל עלי והכניס את ידיו למכנסיו לכמה שניות ארוכות. הוא ניסה לאחר מכן לדבר עם העוברות וממתינות.

"לו היה לי רכב, הייתי נכנסת לאוטו ונסה משם. לנוסעי התחבורה הציבורית אין הפריבילגיה הזו ונאלצתי להמתין איתו באותה תחנה, בתחינה לבורא עולם שהוא לא יעלה איתי על אותו קו. למזלי הוא עלה על קו אחר ויכולתי לנסוע, אמנם נסערת אך בשקט, לביתי.

"כמה שבועות לאחר מכן, באמצע ספטמבר, הייתי באוטובוס בין־עירוני, קו 605 מתל אביב לנתניה. עמוס נוסעים. אני ואישה שעמדה לפניי ניסינו לנוע לכיוון הספסל האחורי, שבו היו שני מקומות פנויים אחרונים. באמצע השורה האחרונה ישב בחור עם אוזניות ומשקפי שמש. האישה ניסתה להעיר אותו, לבקש ממנו שיזוז, אך כל ניסיונותיה לא צלחו והיא נאלצה לעבור מעליו, מה שאילץ אותה ממש להתחכך בו כדי לשבת. אז ראיתי שהוא לא ישן ולא חירש. ניסיתי לעבור למקום מצד ימין, והוא שוב עשה את עצמו לא שומע, לא רואה ולא זז. אמרתי לו בקול נחרץ: 'אם נראה לך שתכריח אותי להתחכך בך, אתה טועה'. הוא מייד התיישר ופינה לי מקום לעבור. ממש לא רציתי לשבת לידו, אבל גם מקום לעמוד לא היה. וזה לא נגמר שם. במהלך הנסיעה הוא כל הזמן זז 'בטעות' והיד או הרגל נגעו בי באופן משמעותי, למרות ששמרתי מרחק והייתי דרוכה כל הנסיעה.

"הרגשתי שאחד כזה היה צריך לרדת מהאוטובוס, שכל הנוסעים מסביב שראו את הסיטואציה ושתקו יכלו לנקוט מעשה. אך אני לא מצפה לדבר ויודעת שרק אני יכולה לדאוג לביטחון של עצמי. הנוסעים ברכב פרטי מוגנים, אבל הנוסעים והנוסעות בתחבורה הציבורית יכולים רק לחלום על זה".

להתגבר על הלא נעים לי

בניגוד למקרים של שיר ושל"ג, שלא זכו לעזרת הנוסעים, רות אלחרר, סטודנטית דתית־לאומית בת 27 מירושלים, חוותה גם כן הטרדה מכוערת באוטובוס, אבל תגובות הנוסעים והנהג הפכו את האירוע הקשה לטראומטי פחות.

"זה קרה שבוע אחרי יום העצמאות, מאי 2022, הייתי על קו 72 בירושלים, בערך ב־23:15. חשתי שמישהו נצמד אלי ובוהה בי כל הנסיעה, הרגשתי מאוד לא בנוח, אז דאגתי לכתוב הודעה למישהו קרוב כדי שיידע מה מצבי. הוא התקשר אלי כשהוא יודע בדיוק איפה אני ומה המצב ונשאר איתי על הקו".

כשהחשש של אלחרר התממש, היא הגיבה מייד וללא היסוס. "באיזשהו שלב אותו אחד שחששתי ממנו ממש נגע בי. צעקתי עליו שלא יעז לגעת בי. אישה שנכחה שם צעקה עליו שאם הבנים שלה היו שם, הם היו מכסחים אותו במכות. נראה היה גם שאחד האנשים באוטובוס עומד לבוא אלינו ולהתערב פיזית, אבל הנהג אמר לתוקף לרדת בתחנה הקרובה, וזה מה שהוא אכן עשה".

אף שנפגעה ולא תשכח זאת לעולם, אלחרר נתלית בנקודת האור בסיטואציה. "מובן שזו היתה חוויה לא נעימה, זה קרה בשעת לילה מאוחרת והיו בסך הכל חמישה אנשים באוטובוס. צריך לעודד אנשים להתערב כשהם רואים משהו כזה ולהתגבר על ה'לא נעים לי'. צריך לעודד נשים לצעוק כשזה קורה להן. אני יודעת שיש נשים שלא מסוגלות, אבל מהניסיון שלי, על עצמי - חשיבה מראש על איך אני אגיב, ואולי גם תרגול יבש של סיטואציה כזאת ותגובה אליה, יכולים לעזור בזמן אמת. לפחות בשבילי".

המשיך בדיבור המלוכלך

נוסעת ערנית בקו 310 לירושלים נתנה אומץ לעטרה פלמר, בת 30 ממודיעין עילית, לקום ולהגיב. "סוף אוגוסט 2022, השעה היתה 08:45. באחת התחנות עלה בחור צעיר והתיישב בספסל הצמוד אלי. המשכתי בשלי ולא ייחסתי לו תשומת לב. באמצע הנסיעה הוא התחיל לזרוק לכיווני הערות גסות ובוטות כמו 'מה יקרה אם תזרמי איתי?', 'איך הייתי עושה אותך חזק', 'אם היית 20 קילו פחות הייתי עושה אותך 3 פעמים בדקה'. 'ה**ן שלי לא עומד בזה'".

"החזרתי לו כהוגן". פלמר, צילום: אורן כהן

פלמר המזועזעת העדיפה להבליג. "בהתחלה התעלמתי ממנו לחלוטין, אבל אז אישה שישבה ספסל מאחוריי שאלה אותי אם הוא מטריד אותי. קיבלתי כוח בזכות ההתערבות שלה. הסתכלתי עליו והחזרתי לו כהוגן. צעקתי עליו: 'מי בכלל רוצה אותך, חתיכת סוטה חולה מין!'. דרשתי שייתן לי לצאת ולעבור, אבל הוא המשיך בדיבור המלוכלך שלו בזמן שניסיתי לצאת. 'את לא שווה ותגידי תודה שחתיך כמוני מסתכל עלייך'.

"כך נגמר הסיפור, לצערי, בזה שעברתי מקום. הנהג לא שם ליבו להתרחשות החריגה, רק אותה אישה ששאלה אם אני בסדר'".

אל תדאגי ילדה

ענבר גולדנברג, בת 27, זמרת, מלחינה וכותבת מרמת גן, חוותה כמה חוויות לא נעימות במרחב התחבורה הציבורית, מגיל צעיר מאוד ועד לאחרונה. "בגיל 15 נהגתי לקחת קבוע מרמת גן לתיכון שלי בתל אביב, קו 60 או 63. באוטובוס נסע אדם מבוגר בן יותר מ־60, שהיה מטריד אותי באופן קבוע. בכל פעם שהייתי עומדת, הוא היה שם את היד שלו על היד שלי בעמוד האוטובוס. אם הייתי יושבת הוא היה מתיישב לידי, גם כשהיו ספסלים פנויים אחרים.

"כשהוא היה שם יד על ידי תירצתי זאת בכך שהוא זקן מדי, מסכן, אולי לא בסדר או לא שם לב. ייתכן שהוא לא רואה טוב. הייתי ילדה ופחדתי. אבל בהמשך היו יותר מדי מקרים 'מקריים' כאלה. פעם אחת כשהתיישב לידי, הוא שם את ידו על הברך שלי. קפאתי, ואז ביקשתי לקום ולעבור מקום. מאז התפללתי כל בוקר וצהריים אחרי זמן הלימודים בבית הספר, שרק שלא יעלה לאוטובוס שלי.

"ביום הבא כשראיתי אותו כבר עלו דמעות בעיניי, לא רציתי שיתקרב אלי. האוטובוס היה עמוס באנשים ולא היתה באמת אפשרות לזוז. הוא כהרגלו נעמד לידי והניח את ידו על היד שלי. פילסתי את דרכי לנהג ואמרתי לו שיש כאן אדם שמטריד אותי. הנהג אמר לי: 'אל תדאגי ילדה, תעמדי לידי, לא יקרה לך כלום', כאילו זה מעשה אצילי. לצערי עדיין הרגשתי מאוימת. אותו אדם נסע בקו הזה עוד שנה לערך".

אם בהתחלה אמרה לעצמה שאולי מדובר בזקן מסכן שלא שם לב, שיחות עם חברותיה לשכבה הבהירו מעל לכל צל של ספק שמדובר במטריד סדרתי, ושהיא ממש לא היחידה. "כששאלתי נערות נוספות מהתיכון שנסעו גם הן בקו הזה, הן תיארו את אותו אדם במדויק וסיפרו שגם הן הוטרדו. בגיל 16 נשבעתי שאם אראה אותו שוב, אני אצרח וכל האוטובוס יידע עליו ועל מעלליו. למזלי לא ראיתי אותו שוב מאז".

בלי לעצור את נשימתה, גולדנברג עוברת בחדות להווה. כלום לא השתנה. "ביום שישי של סוף אוגוסט השנה נסעתי עם חברה לים בתל אביב. היינו על קו 61 מרמת גן, ועמד בו אדם שהסתכל עלינו בצורה מאוד בוטה בזמן שהוא נוגע בעצמו. צעקתי עליו שיסתובב ושהוא מטריד אותנו - ובאותו רגע הוא ירד מהאוטובוס. הרבה אנשים תקעו בי מבטים של חוסר הבנה. הפעם לא היססתי והצלחתי להשמיע קול".

"להתלונן זה יותר גרוע"

גם אמונה כהן, בת 18 מפרדס חנה, בת שירות אצל קשישים באשקלון, חוותה מציאות מטרידה ומאיימת באוטובוסים שבהם היא נעזרת על מנת להגיע למקום השירות שלה, יותר מפעם אחת. אמונה השתתפה בכתבה ושיתפה אותי בכמה מקרים של הטרדות באוטובוסים שאותן חוותה במסגרת נסיעתה אל מקום השירות שלה.

כשאמונה התקשרה לאחר הראיון, חשבתי שהיא אולי רוצה לשתף אותי בפרט חשוב נוסף מהאירועים שעליהם סיפרה, אך מקולה הנסער הבנתי שהיא רוצה לשתף במשהו אחר. היא שלחה לי תמונה שהצליחה לצלם, תמונה שאינה מותירה מקום לספק. יד זרה נוגעת בה בירך.

ההטרדה של אמונה, צילום: פרטי

"ממש היום הוטרדתי בקו 5 באשקלון. בשעה 08:50, במסוף רמז. אני מאלה שקופאות. הראש שלי צועק להגיב ואני לא מצליחה, אני פשוט כלואה בתוך הראש שלי והגוף לא מגיב. התיישב לידי פועל ערבי. הבנתי את זה מאוד בקלות מבגדי העבודה שהוא לבש ומהמבטא שהסגיר את מוצאו. אני חושבת שהוא נסע לנקודה הקבועה שלהם. הם מתאספים שם הרבה מאוד חבר'ה ומחכים לרכבים של תושבים שיעצרו וייקחו אותם לעבודות מזדמנות. אותו אחד שהתיישב לידי עשה את עצמו נרדם. אני מבחינה כי הוא מתקרב אלי עוד ועוד, וזה השלב שבו אני מצליחה להדליק את המצלמה. עדיין לא מבינה אם אני מדמיינת או סתם חושדת באדם ישן. הוא הניח את ידו על הירך שלי וניסה להרים לי את החצאית, תוך כדי שהוא נוגע בעצמו במקום מוצנע. ניסיתי לזוז אבל לא יכולתי לצאת לנהג, הוא חסם אותי. כשהצלחתי בכל זאת להשתחל ולצאת, הוא ניצל את ההזדמנות ושלח את ידו אל החצאית מאחור".

חשוב לציין שמה שאמונה מתארת בטעות נפוצה כ"הטרדה" הוא למעשה תקיפה מינית, חד וחלק. 

ניסיתי לברר בעדינות אם היא ניגשה לנהג או חשבה להתלונן במשטרה. "לא, כי להתלונן למשטרה זה יותר גרוע", היא ענתה בפסקנות מהולה בהשלמה. "העדפתי לרדת מזה וזהו".

כאמור, זו היתה הטרדה אחרונה ברצף ארוך. "במהלך חיי הקצרים חוויתי לצערי כמה מקרים של הטרדות באוטובוס".

הדרך שבה אמונה מספרת על המקרים מעידה על מספר הפעמים שבהן הוטרדה. "לפעמים מדובר בהערות גסות, לפעמים בנגיעות כאילו סתמיות ומקריות, כאילו לא מכוונות, או תוך כדי תנועה 'אקראית'. לפעמים אני סתם עומדת כי אין מקום, בצפיפות נוראה, ומישהו מעז לשלוח יד אל הישבן שלי, או לשחק לי בשיער. אני אף פעם לא מוצאת את המילים בזמן אמת. אני תמיד מנסה להבין אם אני סתם חושדת בכל אחד שעומד לידי, אומרת לעצמי שבטח אני מדמיינת. גם כשאת בטוחה שזה מה שקורה ומנסה להתרחק, לא תמיד יש את האומץ להרים קול".

פדופיל בדרך לבאר שבע

מירן כהן, אחות מתחום בריאות הנפש, בת 37, אם לשני ילדים מעומר, משתפת באחת החוויות הכי קשות שיכולות לפגוש הורה, פגיעה בילדים. מטבע הדברים, צעירים תלויים בתחבורה ציבורית ולא תמיד ההורים פנויים להסיעם ממקום למקום.

"הבת שלי בת ה־14.5 נסעה בשעה 18:00 בקו 8 לחוג בבאר שבע בתאריך 28.06.21. בזמן הנסיעה עלה לאוטובוס גבר כבן 40, התיישב בספסל לידה, למרות שהאוטובוס היה ריק מנוסעים, והחל להיצמד לגופה. הוא הניח את ידו על רגליה וקירב את גופו ופניו לפניה. בתי פחדה מאוד. לאחר מספר דקות היא ירדה מהאוטובוס מבוהלת. כשסיימה את החוג בשעה 19:30, עלתה שוב על קו 8. לאחר מספר דקות של נסיעה הבחינה בתי שהחשוד שוב עלה לאוטובוס שלה. הוא שוב התיישב בספסל עם בתי והחל להיצמד לגופה, הניח את ידו על רגלה וביקש ממנה לשבת על רגליו. הילדה נבהלה מאוד, קמה לעבר הדלת, אך החשוד קם אחריה במהירות. היא הצליחה לרוץ ולברוח מהר ולרדת בתחנה הקרובה. כשהגיעה הביתה, רועדת ומבוהלת, היא שיתפה אותי במה שקרה.

"הצליחה לברוח". מירן כהן, צילום: אפרת אשל

"נסעתי מייד לתחנת האוטובוס הקרובה, כי שיערתי שהחשוד יעלה ויופיע שוב באוטובוס וכנראה שזוהי שיטת פעולתו. בזמן ההמתנה לאוטובוס חייגתי למשטרה, דיווחתי על האירוע והעברתי תיאור מפורט של החשוד. עליתי לאוטובוס והתיישבתי בספסל האחורי. ביקשתי מבתי לשבת בספסל הסמוך לבדה וברגע שהיא מזהה את החשוד, מייד לסמן לי. בזמן הנסיעה קיבלתי שיחת טלפון משוטר תחנת באר שבע, הוא שאל אם אני רואה את החשוד על האוטובוס, אמרתי לו שהחשוד לא נמצא באוטובוס ושבכוונתי להמשיך בנסיעה עד שהוא יופיע. השוטר היה סבלני מאוד ואמר שהוא יישאר איתי על הקו בדקות הקרובות אם החשוד יופיע. לאחר מספר דקות החשוד עלה לאוטובוס, בתי מייד זיהתה אותו. דיווחתי לשוטר שהחשוד עלה לאוטובוס ודיווחתי לו בזמן הנסיעה את מיקומנו. החשוד התיישב בספסל ליד בתי והחל להיצמד לגופה, כל זה בזמן שאני בספסל האחורי רואה הכל ומדווחת לשוטר את מה שעיניי רואות.

"לאחר מספר דקות ניידת משטרה חסמה את האוטובוס, בזמן הזה נעמדתי ליד החשוד וחסמתי בגופי את כיסא המושב כדי שלא יוכל לברוח. שני שוטרים עלו לאוטובוס, עצרו את החשוד והוא נלקח לתחנת המשטרה בבאר שבע".

אני תוהה בפני כהן מדוע לא העדיפה לטפל בבתה בבית, במקום לעמת אותה שוב עם הסיטואציה המאיימת, זמן קצר כל כך לאחר שנמלטה מהתוקף. "בתי לא חוותה פגיעה נוספת", כהן אומרת נחרצות. "אני הייתי איתה בכל רגע, וכמובן שלא הייתי מאפשרת פגיעה נוספת. אני חושבת שעצם הפעולה וזה שהוא נתפס ונעצר בנוכחותה, בזכות התושייה שלה ושיתוף הפעולה מצידה, סגר את האירוע והחוויה מהבחינה הנפשית עבורה בצורה הטובה ביותר.

"לבקשת השוטר הגענו מייד, אני ובתי, לתחנת המשטרה לדווח על האירוע ולהגיש תלונה. חוקרת ילדים לקחה תצהיר מפורט מבתי על האירוע, נלקח תיעוד ממצלמות האבטחה באוטובוס, והחשוד נעצר והובא להארכת מעצר בפני שופט.

"בזמן השהות שלנו בתחנת המשטרה, השוטר סיפר שהחשוד הוא שוהה בלתי חוקי מאזור חברון. הגשנו תלונה, וחוקרת ילדים לקחה עדות מבתי. בעקבות זאת נבדקו הצילומים ממצלמות האבטחה באוטובוס, שבהם נראה החשוד מטריד כמה נשים במהלך הנסיעה. כך שבמעשה שלנו הצלנו נשים נוספות. הפוגע קיבל עשרה חודשים בכלא ושנה מאסר על תנאי".

כהן משתפת כיצד התמודדה הילדה עם המקרה וכיצד היא, כאמא, הצליחה לתעל את החרדות לעשייה מיטיבה. "העצמנו מאוד את הילדה על מעשה הגבורה וההתמודדות שלה עם הסיטואציה הקשה, היא הבינה שבזכות התושייה שלה ניצלו אחרות.

"מאז המקרה אני מתנדבת בארגונים שונים כמו SafeUp, קהילת נשים שבאמצעות אפליקציה מבצעת שיחות וידאו עם נשים שמרגישות מאוימות או רוצות להרגיש בטוח בדרכן הביתה. כמו כן, הצטרפתי לאיחוד הצלה כצוות חוסן שמטפל גם בנפגעות תקיפה מינית.

"אני מאמינה שהעלאת המודעות לנושא, בעיקר בבית הספר התיכוניים, שאליהם תלמידים נוסעים מדי יום באוטובוס, יכולים למגר את התופעה ובנות נוספות ירגישו בנוח לשתף ולהתלונן. לצערי הרב, העונש שקיבל החשוד לא מספיק כדי להתריע".

"שתתקשר למשטרה"

ברור כשמש שהטרדות מיניות בתחבורה הציבורית הן תופעה נפוצה מאוד שחוצה אוכלוסיות, גילים ואזורים גיאוגרפיים. כבר בשנת 2011 נמצא בסקר מטעם עיריית תל אביב שנערך בקרב 500 נשים כי אחת מכל ארבע הוטרדה או היתה קורבן למעשה מגונה בתחבורה הציבורית, ואחת מכל חמש נשים היתה עדה למעשה כזה. הנתון המאיים הזה עומד ביחס הפוך לחלוטין למספר התיקים האזרחיים שנפתחים בעניין הטרדה מינית, שעומד על כמה עשרות בשנה בשנים 2015-2019.

על פי דו"ח מבקר המדינה משנת 2020, "בשל אקראיות המעשים והאנונימיות של חלק גדול מהמטרידים, נשים רבות אינן מתלוננות במשטרה. כך אירועים אלה אינם מקבלים חשיפה ואינם מטופלים. העובדה שהמטריד אינו מוכר לאישה הופכת את ההטרדות במרחב הציבורי לאירועים בלתי צפויים וקשים למניעה".

עמותות שונות שהוקמו ביוזמות פרטיות של נשים למען נשים פועלות למיגור התופעה ולהגברה של המודעות הציבורית אליה. במסע פרסום להעלאת המודעות לנושא, ביוזמת הרשות לקידום מעמד האישה, נעשו צעדים מעטים ולא מספיקים מצד המדינה

חשוב לציין שלא היה נחוץ להמתין למהפכת MeToo בשנת 2017 על מנת להבין את גודל התופעה. סקר משנת 2002 מצא כבר אז כי 24% מהנוסעות חוו הטרדה מינית באוטובוס. בדיון שנערך בנושא מטעם הוועדה לקידום מעמד האישה מ־10.07.2002 נמצא כי 92% מהמוטרדות העדיפו שלא להתעמת עם המטריד ולא לנסות לגייס עזרה. יותר ממחצית מהמוטרדות בסקר הגיבו בהתרחקות מהמטריד בלבד, ואילו כ־17% מהן הודו כי העדיפו לא להגיב כלל, בין אם בשל תחושת בושה או סיבה אחרת לרתיעה מתגובה אופרטיבית.

כבר באותה ישיבה נידונה באריכות ההצעה להציב שילוט מיוחד או מדבקות באוטובוסים בנוגע להטרדות. רק 15 שנה מאוחר יותר, על פי דו"ח מבקר המדינה, אותה הצעה נושנה קרמה עור וגידים באמצעות מדבקה המיידעת את הציבור כי הטרדה מינית היא עבירה, וכן כי "ניתן לגשת לנהג בעניין זה והוא יכול להזמין את המשטרה כדי שתטפל בנושא".

92% מעדיפות לא להתעמת, צילום: אורן בן חקון

נטשתי את הרכב הפרטי על מנת לבדוק את הנושא. בעודי נוסעת בקווי אוטובוס שונים במרכז הארץ, שאלתי את הנהגים שאלה אחת פשוטה: "מה תעשה אם תיגש אליך בחורה ותדווח לך על שהוטרדה באוטובוס?". על מנת לשמור על אובייקטיביות התגובות, לא הצגתי את עצמי כעיתונאית אלא כאזרחית מודאגת, וכדי לא לעורר מהומות, לא ניסיתי להציג את עצמי כמי שנפגעה.

22.09.22, השעה 20:50, קו 292 של חברת דן מרחוב עזרא בבני ברק לכיוון קניון איילון ברמת גן. שאלתי את הנהג כיצד יבחר לנהוג אם בחורה תשתף אותו שהוטרדה ותבקש את עזרתו.

"שתצלם ותתקשר למשטרה", הוא ענה לשאלתי.

"ואם היא תבקש שתעצור בצד ותסגור את האוטובוס עד שהמשטרה תגיע?"

"לא אעצור ואסגור את האוטובוס. לא אסיע לתחנת משטרה. שתצלם בעצמה ותתקשר בעצמה", הוא התעקש.

"לא הסבירו לכם בחברה מה לעשות במקרים כאלה?"

"לא יודע מה התדריך. זה לא קשור אלי", הוא ענה בחוסר סבלנות.

"ואם יש לה טלפון כשר המיועד רק לשיחות ואין לה מצלמה? רוב הנוסעות בבני ברק ללא מצלמה על הטלפון שלהן".

הנהג הקשיב ונשמע לפתע פחות בטוח בעצמו, אך עדיין ענה בחוסר רגישות לסיטואציה ומתוך בורות מוחלטת בנוגע לחוק. "שתתקשר למשטרה. אני אעצור בצד אם תרצה, אבל לא אסגור את הדלת. אני הולך לפי ההיגיון. הנוסעים יכעסו עלי. לעצור אוטובוס שלם בשביל בחורה אחת? ואם היו מטרידים אותה ברחוב? זה אותו דבר. היית מבקשת ממני להתערב?"

אני יורדת בתחנה הקרובה וממשיכה לאוטובוס הבא. הפעם אני עולה על קו 92 של חברת דן, השעה 21:19, אותה שאלה. "שתפנה לפניות הציבור", היתה התשובה.

"לא עשו לכם תדריך מסודר המנחה אתכם כיצד לנהוג במקרים כאלה?"

"אני עובד שמונה שנים בחברה. לא זוכר תדריך כזה. אולי היה ואני לא זוכר. היום הכל דרך הטלפון בגלל הקורונה. מביאים לנו מסמכים עם כל מיני נהלים ואנחנו חותמים".

שבוע לאחר מכן המשכתי במסע. אולי ביום אחר אשמע תשובות שיניחו את הדעת. יום שישי, 30.09.22, קו 53 מרחוב חזו"א בבני ברק, השעה 13:36. הפעם הנהג ממש כעס עלי וענה בקוצר רוח: "אני לא שוטר, שתפנה היא למשטרה. את מפריעה לי!"

"תפתח את הדלת!"

אייצ'ו מוליה, בן 33, אב לשלושה מפתח תקווה, נהג חברת דן שפעל כפי שהיה צריך לפעול בעקבות דיווח על הטרדה מינית בזמן נסיעה, זכה להוקרה על כך מסמכות עליונה. מוליה עלה לארץ בשנת 2002, כשהיה בן 13 בלבד, ומאז התגורר עם משפחתו באשקלון. לפני כארבע שנים רכש דירה בפתח תקווה ועבר לגור בה. אולי יד ההשגחה היא זו ששלחה אותו על מנת לסייע לנערה במצוקה כמה שנים לאחר מכן.

"אמרתי לה שתבוא ותשב לידי". מולה, צילום: אפרת אשל

"אני עובד בחברת דן כבר שלוש שנים וחצי. יש לי קווים קבועים, בבוקר קו 82 מבית רבקה פתח תקווה לכרמלית ובערב קו 238 מהדר גנים פתח תקווה לכרמלית. ביום חמישי 15.09.22 נסעתי מהכרמלית לפתח תקווה בקו 238, האוטובוס היה מפוצץ. לפתע שמעתי צעקות: 'די, די, עזוב אותי'. חשבתי בהתחלה שאלו תלמידים שמשחקים ביניהם והמשכתי לנסוע.

"לפתע ניגשה אלי בחורה כבת 20 ואמרה לי שיש פה הטרדה מינית באוטובוס. זה היה ברחוב החשמונאים בתל אביב, ליד קניון TLV. ביקשתי ממנה שתתקשר למשטרה ותדווח היכן אנחנו, תוך כדי שאני מוסר לה את המיקום המדויק שבו נעצור. בזמן שהיא שוחחה עם המשטרה הלכתי לעכב את המטריד, שמתי וינקרים כי זה היה באמצע הכביש. ראיתי בחורה רועדת, מפוחדת, בלחץ. הצביעה על מישהו קירח וגבוה. אמרתי לה שתבוא לשבת לידי עד שהמשטרה תבוא.

"הנוסעים צעקו עלי וקיללו 'תפתח את הדלת, מה אתה מעכב אותנו', אבל ידעתי שאם אפתח הוא יברח. לא עלה על דעתי לתת לו ללכת.

"הגעתי לעזריאלי. המשטרה היתה עם הבחורה על הקו וחיכתה לה שם. ושם המשטרה עצרה אותו".

האם אתה חושב שקל יותר לאדם להטריד מינית בתחב"צ?

"אני חושב שאדם שרוצה להטריד יעשה זאת גם בשטח פתוח. אני לא חושב שזה קשור לצפיפות בתחבורה הציבורית. אדם שהטריד באוטובוס, אני מניח שעשה זאת גם במקומות אחרים.

"המקרה קרה ביום חמישי, ביום שישי היה יום הולדת לבנות שלי, אז לקחתי חופש. התקשר אלי שי מלכה, מנכ"ל אגף התנועה, ואמר לי: 'אני מוריד בפניך את הכובע'. הוא שיתף אותי שהשרה מרב מיכאלי תשמח להודות לי ולדבר איתי. היא הזמינה אותי למשרד שלה בירושלים כדי לתת לי תעודת הוקרה. התרגשתי מאוד ואני מקווה שההד של הדברים יגרום לנהגים נוספים להיות ערניים ולפעול כנדרש".

"הבנתי שמשהו לא תקין"

איתי אוסי, בן 26 מתל אביב, מאמן גיימרים ומארגן אירועי גיימינג, מספר על הערב שבו הבין שהוא צופה בבחורה במצוקה באוטובוס והחליט להתערב.

"בלילה של 10.09.22 לקחתי אוטובוס הביתה מרחוב דיזנגוף בתל אביב. התיישבתי מאחורה ושמתי לב לבחור שמתיישב ספציפית במושב ליד בחורה, בזמן שהאוטובוס ריק. חשבתי לעצמי שאולי הוא מנסה להתחיל איתה. התעסקתי בסלולרי שלי, ותוך כדי אני שמעתי חלקים מהשיחה שנוצרה ביניהם. התברר שהיא תיירת שמדברת אנגלית. הוא, באנגלית משובשת מאוד, ניסה להחמיא לה על כמה שהיא יפה וביקש שתיתן לו את הפייסבוק שלה. היא ענתה לו שיש לה חבר, אבל הוא לא ויתר.

"התחלתי להבין שאולי משהו לא בסדר. הוא התחיל להגיד לה דברים בעברית, והיא, שמן הסתם לא הבינה, נראתה נבוכה ומבולבלת, ממש התכווצה מאי־נעימות. היא אמרה לו שהיא מצטערת, שהיא לא מבינה, וניסתה לחזור לטלפון שלה, אבל הוא המשיך לדבר ולפנות אליה.

"הבנתי שמשהו לא תקין". אוסי, צילום: אפרת אשל

"בשלב הזה כבר הבנתי שמשהו לא תקין. הלב התחיל לדפוק מהר, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שאני צריך לעזור לה, ושאם זה יתפתח למכות אני אדע להגן על עצמי כי אני יודע ג'יו ג'יטסו. מה שמצחיק זה שאני ממש מתחיל בג'יו ג'יטסו ושאין לי מושג מה לעשות אם הוא פתאום מוציא סכין, אבל בכל זאת הרגשתי בטוח בעצמי שאדע לשלוט בסיטואציה.

"שמתי בצד את השקית שהיתה לי ביד, ניגשתי אליהם ואמרתי לו: 'הי, אני חושב שהיא לא בעניין, אתה יכול בבקשה להפסיק ולעבור מקום?'. הוא הסתכל עלי במבט כועס ואמר: 'לא עשיתי כלום, רק מדבר איתה'. הבחנתי שהיה לו הבל פה של אלכוהול.

"המשכתי: 'כן, אבל היא בבירור לא בעניין, אז בבקשה תפסיק'. תוך כדי היא הסתכלה לעברי בחיוך ועשתה תנועה של תודה עם היד. הוא המשיך לצעוק ובאיזשהו שלב אפילו איים ש'יזמין לי משטרה'. אמרתי לו שיזמין וסימנתי לה שהיא יכולה לצאת ולעבור למושב קדימה לבד.

"מפה לשם הוא הזמין משטרה בטענה שאיימתי עליו ש'אהרוג אותו'. הנהג עצר בתחנה וחיכינו שהמשטרה תגיע. בינתיים הנוסעים האחרים הבינו את הסיטואציה והיו בצד שלי".

ערנותו של אוסי הבטיחה שהמקרה הזה יסתיים ללא פגע פיזי או נפשי משמעותיים. "בסופו של דבר המשטרה הגיעה, תשאלה אותי ואת האישה, והיה להם ברור שמדובר בתלונה של מישהו שלא כל כך מחובר למציאות. אני מאחל שנהיה קשובים לעצמנו ולסביבה. אם משהו מרגיש לכם לא בסדר, תשתפו ותגידו. יכול להיות שתטעו, אבל אתם תדעו שפעלתם מהאמת שלכם ואולי תוכלו לעזור לאנשים בדרך. הלוואי שמקרים כאלה של לשמוע, להתערב ולעזור יהפכו להיות כמו משהו שמובן מאליו".

אישה בין עשרות גברים

"זיוית נחום, מבקרת פנים בת 32 מאור עקיבא, משתפת כי לאחר תשע שנים של מגורים באריאל היא נאלצה לעזוב את העיר, לאחר שתי הטרדות בוטות שחוותה מפועלים פלשתינים שנסעו איתה באוטובוס מדי יום. היא מספרת שההטרדות לא כוונו רק כלפיה, אלא היו תופעה רחבת היקף שכוונה כלפי צעירות רבות שנוסעות באותם הקווים.

"ההטרדות לא היו באריאל עצמה אלא על האוטובוסים, בעיקר באזור המרכז, בדרך לאריאל. קווים 186, 586 ו־286, שהם קווים מאספים שעוצרים בצומת גיתי אבישר, מקום שבו היו הרבה פיגועים. אני הוטרדתי פעמיים לפני כשנתיים בהפרש של כחצי שנה.

"המקרה הראשון קרה במרץ 2021. עליתי על קו 586 מתחנת הבורסה לכיוון אריאל בשעה 18:15 בערך. האוטובוס היה מלא וכבר עמדו אנשים במעבר עד הדלת האחורית. לאחר כמה תחנות האוטובוס כבר היה מלא לחלוטין עד הדלת הקדמית, ואנשים ישבו גם על המדרגות. כל הנוסעים למעט אחת היו גברים. במהלך הנסיעה על כביש גהה בזמן עמידה בפקקי התנועה הרגשתי שמישהו נוגע בירך שלי בצד ימין. הסתכלתי על הגבר שישב לידי, והוא הרחיק את ידו מייד. לאחר כמה דקות הוא עשה זאת שוב, כשהוא מלטף עם ידו את ישבני. כעסתי, זעמתי וצעקתי עליו שיפסיק לגעת בי. הוא התחיל לצחוק, ואני התעצבנתי עוד יותר. איימתי עליו שאם ייגע בי שוב הוא יחטוף. הוא ניסה שוב. נתתי לו סטירה תוך כדי שאני צועקת לנהג שמטרידים אותי ושיעצור את האוטובוס. קמה מהומת אלוהים, וכל הגברים החלו לצעוק לנהג לא לעצור כי הם רוצים להגיע הביתה. רוב הדיבור היה בערבית. הנהג, שהיה ערבי ישראלי, הבין, אבל אני לא הבנתי מילה. בשלב הזה כל כך פחדתי שנצמדתי ככל יכולתי לדלת האחורית ולחצתי על לחצן העצור. ירדתי במחלף מורשה וניסיתי לתפוס טרמפ במשך רבע שעה עד שהגיע קו נוסף שעליו עליתי עד לאריאל. גם הקו הזה היה מלא, אבל עמדתי ליד הנהג כל הדרך.

"במקרה השני, עליתי על קו 86 מתחנת סגולה בפתח תקווה. זה היה לפני שנתיים. האוטובוס היה מלא והתיישבתי ליד גבר. הייתי ממש על קצה המושב, מנסה להתרחק ממנו ככל שאני יכולה. הוא דיבר איתי ושאל שאלות בעברית. עניתי בשטחיות ושמתי אוזניות כדי שלא יוכל לדבר איתי. כשהתקרבנו לכיוון תחנת גיתי אבישר בשומרון, הוא סימן שהוא רוצה לרדת. בשלב הזה כל הגברים באוטובוס כבר המתינו לירידה. הייתי האישה היחידה באוטובוס ואמרתי לו שכשכולם יירדו אני אקום ואאפשר לו לעבור. הוא ניסה לשכנע אותי לרדת איתו. אמר לי 'את מאוד יפה, אני יעשה אותך מלכה, אני אבנה לך בית, בואי איתי' ועוד כל מיני הבטחות. סירבתי בנימוס וקמתי לאפשר לו לעבור. כשהוא עבר, הוא תפס את ידי בכוח וניסה למשוך אותי למטה. שחררתי את עצמי מהאחיזה שלו והלכתי לכיוון הנהג להגיד לו מה קרה. הנהג שאל אותי אם אני רוצה שהוא יקרא למשטרה, אבל האיש כבר נעלם בשוק שמאחורי התחנה וידעתי שזה יהיה בזבוז זמן. אני לא מתכוונת לעלות עליהם שוב, כל המצב הוא שיש שם עשרות גברים פלשתינים שיכולים לפגוע בי בכל מצב".

את הווידוי הראשון של נחום, אגב, הקריאה חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לפני שנה, באוקטובר 2021. "זה חשוב מדי וזה מושתק מדי", אמרה דיסטל אטבריאן, בעודה מנסה להמחיש את גודל המצוקה של משתמשות התחב"צ ביו"ש. "הן מדווחות על כך שהאוטובוסים צפופים עד כדי כך שגם במדרגות של האוטובוס יושבים גברים ערבים. הן מדווחות על זה שבכל אוטובוס יש בדרך כלל בחורה אחת, או שתיים, וכל השאר 50 ולפעמים 60 גברים, צפופים ביחד איתה. הן מדברות על זה שבמדינת ישראל, נכון לעכשיו, אזרחיות לא יכולות להשתמש בתחבורה ציבורית".

נחום: "אספתי יותר מ־120 עדויות של הטרדות מיניות על האוטובוסים הללו. הטרדות שבוצעו רק על ידי פלשתינים. אחד האירועים היה ניסיון שכנוע לבוא לכפר. רובן המכריע של המתלוננות הן ילדות ונערות בנות 11-20 והיו מעט נשים בגילי ה־30. למיטב הבנתי היו בנות שהתלוננו במשטרה על כך, אבל התיק נסגר מחוסר ראיות".

נחום מונה את הסיבות העיקריות לדעתה להופעת ההטרדות הקשות הללו בקווים שבהם נסעה. "הגורמים העיקריים להטרדות לדעתי הם הצפיפות וחוסר היכולת של הנשים להגיב בזמן אמת. אין לאן לברוח. הנהג לעיתים לא משתף פעולה גם אם האישה או הנערה אמיצות מספיק בשביל לצעוק. מרבית הנהגים היו מודעים למתרחש וחלקם אפילו הגיבו בחלק מהפוסטים שפורסמו בנושא".

"ראוי לציין שביהודה ושומרון הנושא מורכב, זו לא אחריות משטרתית בלבד אלא צבאית, ולכן זו בעיה גדולה יותר", היא מוסיפה. "הגברים הללו גם יכולים להיות שב"חים ללא היתרים שנכנסו דרך הגדרות ועלו על אוטובוס, ולכן למצוא אותם לאחר מעשה זה בלתי אפשרי".

"הייתי האישה היחידה באוטובוס". נחום, צילום: אפרת אשל

נחום מתארת כיצד ניסיונותיה לתקן ולייצר מציאות שפויה יותר נתקלו בקיר אטום במקרה הטוב, או בניסיונות לרפות את ידיה במקרה הרע. "כשהייתי עדה לניסיון הטרדה של ילדה בת 15 בפתח תקווה החלטתי לעשות מעשה. היה זה ביוני 2021. פניתי לעירייה, לנסות לקבוע פגישה עם ראש עיריית אריאל כדי לפתור את העניין. בתחילה לא רצו לפגוש אותי, אבל התעקשתי ולבסוף התקיימה פגישה באוגוסט 2021. נאמר לי מראש העיר אלי שבירו שעדיף לא לדבר על כך, ושהוא ישלח מכתב לשרה מיכאלי כדי לקבוע פגישה בנושא. זה לא קרה. פניתי למחזיק תיק התחבורה בזמנו, יוסי חן, שניסה ומנסה עד היום לעזור בנושא. יחד איתו הגענו להסכמה עם הממונה על התחבורה בשומרון מטעם המועצה האזורית, רפי אביטל, שיקימו קו ישיר ללא עצירה בתחנת גיתי אבישר, אך היוזמה טורפדה במהרה ולא נעשה דבר. מאז מחזיק תיק התחבורה באריאל דאז יוסי חן פוטר, והתיק עבר לחזקתו של ראש העיר אלי שבירו.

"זה היה הרגע שבו פניתי לתקשורת. ערוץ 14 הכין כתבה וליווה אותי בניסיון לשכנע את הגורמים השונים לקבוע פגישה עם מפקד תחנת אריאל או ימ"ר שומרון, עם מנכ"ל אפיקים, עם ראש העיר וקמ"ט תחבורה במינהל האזרחי על מנת למצוא פתרון. נקבעה פגישה, נדחתה, נקבעה בשנית אחרי שהתעקשתי, אך ראש העיר סירב שאשתתף ובדיעבד נמסר לי כי נושא ההטרדות לא עלה כלל. בכל אותו הזמן גם ניסיתי לפנות למרב מיכאלי ישירות בכל פלטפורמה אפשרית, אך נותרתי ללא מענה. לבסוף הגעתי לדוברת שלה, ששלחה אותי להוציא מהמשטרה את מספר התלונות בנושא, נתון שאיני זכאית לקבל.

"בעקבות הופעתי בתקשורת יצר איתי קשר קמ"ט תחבורה במינהל האזרחי ונשארנו בקשר הדוק. הוא הבטיח לי תגבור של 130 אוטובוסים וקו ישיר, וסיפר שיש תוכנית להעתקת השוק והתחנה המרכזית מצומת גיתי אבישר למחלף פדואל, שהוא רחוק באופן יחסי מהולכי רגל ישראלים. התגבור תוקצב בממשלה הקודמת וכך לבסוף גם יצא לפועל עניין אישור הקו הישיר. למינהל האזרחי הקרדיט על כך, לא לי. עם זאת, ברגע שמרב מיכאלי חזרה מחופשת הלידה שלה היא הקפיאה את התקצוב לכל עבודות התשתית בשומרון, ולכן פרויקט העתקת השוק המדובר בגיתי אבישר נעצרה. כיום, השוק אינו פועל מתוקף הוראה של המינהל האזרחי, אך עדיין באותו השטח ישנו מערך של תחבורה ציבורית פלשתינית לכל האזור בשומרון, דבר שעדיין מביא את הפועלים הפלשתינים להגיע לצומת גיתי אבישר, מה שאומר שהאיום על הבנות לא הוסר".

אחרי כל זה, מהו השינוי שבכל זאת הצלחת לחולל בנושא?

"הקווים הישירים 288 ו־289 שכבר לא עוצרים על כביש 5. הורידו תחנות ושינו מסלולים ברגע שבוצעה ההחלפה בין חברת תנופה לחברת אפיקים. כמו כן, חברת תנופה החליטה כי נוסף על מצלמות בכל אוטובוס, הם מציבים פקח בתחנת גיתי אבישר וקונסים כל נהג ב־5,000 שקלים אם הוא עוצר שם כשהוא לא אמור לעצור. כמו כן, הם הציבו סמויים על האוטובוסים לוודא התנהלות תקינה של הנהגים וגם כדי לנטר על הטרדות מיניות".

בלונדון, מודעות מצוינת

מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה למען בריאות נשים ומנהלת שותפה של קבוצת פמיניסטיות הלכתיות, משתפת בהטרדה שחוותה ברכבת ובמסקנותיה בעקבות התלונות שהיא שומעת מנשים רבות. "עליתי לרכבת בנסיעה שגרתית מירושלים לתל אביב, בינואר 2019, והתיישבתי במושב פנוי. לפתע הרגשתי יד זרה על הגב שלי, קפצתי במקום בהפתעה, אך היד נשארה שם. קמתי מייד ועברתי למושב אחר. בדרך לשם הבטתי במטריד כדי להבין למי היתה החוצפה לפלוש למרחב הפרטי שלי ולגעת בי ככה, וקלטתי צעיר חרדי. הדיסוננס הזה מאוד טלטל אותי. בדיעבד הצטערתי על שלא הגבתי בסצנה קולנית שתרתיע אותו להבא, אבל הסיטואציה כל כך הפתיעה אותי בזמן אמת כך שמצאתי את עצמי נאלמת דום".

"ההטרדה שאני עברתי ברכבת היתה מינורית ביחס לסיפורים ששמעתי מהחברות בקבוצת פמיניסטיות הלכתיות", אומרת בנשק, "אך השיתוק שחל בי לאחריה המחיש לי עד כמה קשה לפעול במצבים כאלו, ושיש צורך ביצירת פתרונות שיגנו מהטרדות במרחבי התחבורה הציבורית. אני חושבת שצריך להתקין כפתור אדום ליד המושבים, וכך מי שתוטרד או יוטרד יוכלו ללחוץ בזמן אמת ולקרוא לעזרה. לכפתור צריך להיות אפקט קולי דרמטי או מרעיש במיוחד, כך שישמש גם גורם הרתעתי למטרידים. במדינות מסוימות בעולם, כגון הודו ומקסיקו, אוטובוסים ורודים מיועדים לנשים בלבד, וזאת הדרך שלהם להגן על נשים מפני הטרדות. עם זאת, בישראל הפתרון הזה לא יעבוד, גם כי הוא לא משתלם כלכלית וגם כי זה מעביר מסר בעייתי מאוד, שהפתרון הוא להפריד נשים במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי המטרידים ולהשקיע בחינוך ובהסברה שימגרו את התופעה".

"חשוב להבין שתחבורה ציבורית היא מרכיב חיוני בחיי היומיום של נשים בדרכן לעבודה, לקניות, לבילויים ועוד. חוויות חוזרות של הטרדה בתחבורה הציבורית מרחיקות נשים מהמרחב הזה, והן נאלצות להשקיע כספים מיותרים כדי להתנייד באמצעים אחרים על מנת להגיע למחוז חפצן באופן בטוח. הדינמיקה הזו מייצרת אי־שוויו שקוף ופחות מדובר, אך מחייב התייחסות מטעם הרשויות.

"סקר אירופי שבחן את הסוגיה ציין כי 55% מהנשים העידו על חוויית הטרדה בתחבורה הציבורית. בישראל הנתונים דומים, אך אין השקעת משאבים בקמפיינים בנושא בהשוואה למדינות האירופיות. בלונדון, למשל, הוחלט על קמפיין 'אפס סובלנות להטרדות בתחבורה הציבורית'. משאבי הסברה הושקעו מצד אחד בפירוט אופני ההטרדה שנשים חוות, כגון מגע, הרמת החצאית, היצמדות ועוד, כדי לתת שמות לתופעות מגוונות שכולן נופלות תחת הכותרת הטרדה או פגיעה, ומצד שני בקריאה ובעידוד של המתבוננים מהצד לסייע למוטרדות ולהפליל את הפוגעים. מהלך כזה מייצר אמפתיה ואחריות הדדית בין כלל הציבור לנשים ולנערות והן מרגישות מוגנות יותר.

"מרכיב נוסף של הקמפיין בלונדון כלל פקחים עם מצלמות זעירות שעברו הכשרה כיצד להתנהל כשהם נתקלים בהטרדה. מעולם לא נתקלתי בקמפיין זהה בישראל, וזה מעיד על התעלמות בוטה מצרכים של נשים מכל המגזרים. הגיע הזמן שהביטחון האישי שלנו יילקח ברצינות, ושהקצאת תקציב לקמפיין מסודר תיכנס לתוכניות העבודה של משרד התחבורה".

לאחרונה, כאמור, נמסר כי הפיילוט למניעת הטרדות מיניות באוטובוסים יראה אור באופן רשמי. כעת נותר לבדוק אם אותן מדבקות על רצפות האוטובוסים, מראות ושלטים הם שירתיעו מטרידים פוטנציאליים לממש את זממם.

"אני כועסת", אומרת זיוית נחום, שבמשך יותר משנה דורשת תשומת לב לנושא מהמוסדות. "כשאני חיפשתי מענה זה לא היה קיים, לא הביאו פתרונות כאלו. אני כועסת כי התעלמו ממני זמן רב, ועכשיו, רגע לפני הבחירות, השיקו אוטובוס שכביכול אמור לחנך גברים מטרידים סדרתיים? זה אמור לשכנע אותי שעושים מספיק למניעת הטרדות מיניות?"

"לשמור על מרחב אישי זה מאוד בעייתי כשאת עולה לאוטובוס שמלא עד אפס מקום", מוסיפה נחום, "ובמיוחד כשיש כאלה שנצמדים אלייך בכוונה. עד עתה כל עדות שנשלחה ממני למשרד התחבורה זכתה להתעלמות. אז מצטערת שאני לא מתלהבת או מאמינה לפיילוט הזה, אני למודת ניסיון".

תגובות

מלשכת השרה מיכאלי נמסר: "כמי שפועלת למעלה מ־30 שנה נגד פגיעה מינית והטרדה מינית, גם במשרד התחבורה הובילה השרה מיכאלי שינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע לטיפול ולמניעת פגיעה מינית בתחבורה הציבורית. בין הצעדים שקידמה השרה: לראשונה יחל בקרוב פיילוט למניעת הטרדה מינית בתחבורה הציבורית המלווה על ידי מחקר מעמיק וגורמי מקצוע מהתחום, חודדו כלל הנהלים לכלל החברות המפעילות בדבר דרכי ההתמודדות והנהלים לפעולה כאשר מתרחשת הטרדה מינית בתחבורה הציבורית, ובנושא זה אף הוענקה לראשונה תעודת הוקרה לנהג שהתמודד בצורה ראויה עם הטרדה מינית שהתרחשה באוטובוס שבו נהג. כמו כן, הוטמעו הדרכות חובה לנהגי רכב ציבורי, נהגי אוטובוסים ומוניות בדבר החוק למניעת הטרדה מינית, וצפוי להתקיים שולחן עגול להמשך פיתוח המדיניות לקידום ביטחון אישי במרחב הציבורי בעת הקרובה.

"ככלל, השרה מיכאלי רואה בחומרה כל מקרה של פגיעה מינית והטרדה מינית, במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי, ותמשיך לפעול למיגור התופעה הפסולה והאסורה הזו בכל דרך שהיא.

"נציין כי אכיפה של הטרדה מינית ואלימות בתחבורה הציבורית מלווה בענישה חמורה, ועל כן נודה לכל פנייה בנושא. לתפיסת השרה מיכאלי, התחבורה הציבורית היא כשמה כן היא, של הציבור כולו, ללא הבדלי דת, גזע ומין, ועליה להוות מרחב בטוח לכל אחת ואחד.

"קונקרטית לגבי המקרה האמור והתחבורה באזור השומרון - בתקופת השרה מיכאלי כשרת התחבורה בוצעה פעימה של תוספות שירות של תחבורה ציבורית לשומרון המסייעת לכלל התושבות והתושבים באזור, ואף יצאו פרסומים בנושא.

"באף שלב השרה מיכאלי לא עצרה תקצוב ענייני ומקצועי, כאמור לעניין פעימת השירות, וגם המסוף האמור בפדואל, לא רק שתוקצב, הקמתו קודמה הרבה לפני פנייה זו, כצורך תחבורתי מקצועי לאור הגידול בתחבורה באזור.

"השרה מדגישה כי תקציב התחבורה הציבורית ברחבי מדינת ישראל ניתן בהתאם לצרכים תחבורתיים ולא על בסיס אף שיקול אחר, וכי משרד התחבורה בראשותה ימשיך לפעול לשיפור מתמיד של התחבורה הציבורית באשר היא באופן שוויוני לכלל הנוסעות והנוסעים, ובהפיכתה למרחב בטוח לכל אחת ואחד".

תגובת אלי שבירו, ראש עיריית אריאל: "אין שחר לטענה. אנו מתייחסים לכל תלונה, ולי אישית היו שיחות עם מפקד המרחב המשטרתי ועם נציגי משרד התחבורה. בעבר גם לקחתי איתי את אחת הבנות שהתלוננה במשטרה לדיון שנערך בנושא בכנסת. לצערי הבנות לא מתלוננות במשטרה, שהיא האחראית לנושא. הסמכות היא של משטרת ישראל".

תגובת חברת דן: "משטרת ישראל וגורמי האכיפה הם האחראים היחידים לביטחון הציבור בתחבורה הציבורית. נהגי דן מודעים לסמכותם בתקנות התעבורה, תקנה 442, סעיפים ג' ו־ד'. מדיניות ההדרכה של דן ותיקה, מיומנת ומעניקה לנהגים כלים להתמודדות נכונה בהדרכות פרונטליות ומקוונות, ובהפצת התקנון בכל קווי דן ובמשלוח לביתו של הנהג. גם אם בשוליים ישנם מקרים חריגים, אנחנו בודקים ומייצרים הדגשים שיועברו ויופנמו בקרב כלל ציבור נהגי דן.

"רק לאחרונה העניקה שרת התחבורה תעודת הוקרה לנהג דן, אייצ'טו מולויה, על התנהלות מעוררת השראה בסיוע לנוסעת שהוטרדה, והוא מהווה מודל לחיקוי בקרב כלל ציבור נהגי דן".

תגובת חברת אגד: "נושאי הטרדות מיניות במרחב הציבורי בכלל ובאגד בפרט הינם נושאים חשובים, ערכיים והכרחיים בתהליך הלמידה וההשתלבות של הנהגים הלומדים במכללות אגד ומצטרפים לעבודת הנהיגה כנהגים חדשים בקווי השירות. זאת ועוד, כל העובדים והנהגים באגד נדרשים לעבור לפחות אחת לשנה תהליך למידה תוך התמודדות ומענה עם לומדה חינוכית ומפורטת (נמשכת כמחצית השעה) הנוגעת לכלל הסוגיות האפשריות העוסקות בנושאים הרגישים והחשובים האלה, מהלך המאפשר להם לקבל כלים בהתמודדות נכונה אל מול מצבי לחץ אפשריים המחייבים מתן סיוע ועזרה מיידיים לנוסע או נוסעת באוטובוס אשר חווים מצוקה של הטרדה ואלימות מינית מילולית או פיזית בזמן אמת (בהנחה שהנוסע/ת מתלוננים או שהנהג והנוסעים האחרים מבחינים בכך).

"איני יכול להתייחס למקרה המתואר שהעלית בפנייתך בשל העובדה שהפרטים החלקיים שנמסרו לי לא מאפשרים את איתורו המדויק של הנהג החדש המתואר בפניית, אשר נהג בלוויית חונך ומדריך את האוטובוס בקו 402 בבני ברק.

"ביום שישי האחרון, ייתכן אף שנהג זה כלל לא נמנה עם נהגי חברת אגד אלא משתייך לחברה פרטית המתגברת בהיתר את קו 402 בימי שישי …

"עוד אציין שגם נהגי החברות המתגברות נדרשים לעבור סדנה והשתלמות בנושא ההתמודדות בהטרדות מיניות במרחב הציבורי כחלק מתנאי העסקתם בקווי השרות על פי הנהלים המחייבים את כלל נהגי האוטובוסים בשרות הציבורי לעבור ולהשתלם מדי שנה.

"מובן שאם יימסרו לי פרטים מדויקים יותר על הסקר הארעי שערכת בחופזה בתחנת ההורדה של קו 402 בבני ברק, אפעל לאיתור הנהג, תשאולו ובדיקת נסיבות תגובתו התמוהה לפנייתך".

מחברת אפיקים לא התקבלה תגובה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר